אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אטד

ב"ה     

אטד

כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון

שם מדעי: שם מדעי:    Lycium (europaeum, barbaru)

שם עממי נפוץ:   European Wolfberry

בערבית: עוסאג'

משפחה: סולניים (Solanaceae)

אזכורים בתנ"ך

האטד נזכר במקרא בהקשרים שונים. הוא נזכר כנקודת ציון בעבר הירדן[1]- 'גורן האטד'. מקום זה נזכר בהקשר למסע ההלוויה של יעקב אבינו ממצרים לחברון, וכך נאמר: "וַיַּעַל עִמּוֹ גַּם רֶכֶב גַּם פָּרָשִׁים וַיְהִי הַמַּחֲנֶה כָּבֵד מְאֹד: וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים: וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת הָאֵבֶל בְּגֹרֶן הָאָטָד וַיֹּאמְרוּ אֵבֶל כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם"[2] ...

המקום נקרא גורן האטד כנראה על שם האטדים הפזורים בשטח במקום זה, הדבר מלמד על יכולתו של האטד לצמוח גם במדבר או בספר המדבר במקומות בהם יש מעט גשם, כולל בערוצי הנחלים, שם מצטברת כמות מים נאה (בדומה לעצי השיטים).

האטד נזכר גם בספר שופטים[3] במשל יותם ושם נאמר: "וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ: וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן". המשל מתאר את האטד כצמח זניח בין עצי הפרי הארץ ישראלים, המנסה "לתפוס מנהיגות" על העצים. זיהויו של האטד המקראי המופיע במשל יותם אינו ברור דיו.[4] שלבי ההתפתחות של האטד כצמח רך, ולאחר מכן צמח שמתקשה הוזכרו בתהילים[5]: "בטרם יבינו סירתיכם אטד כמו חי כמו חרון ישערנו", והכוונה היא שהקב"ה יפגע ברשעים במהרה, כששם שהאטד מתקשה במהירות, ראה להלן.

כללי

אָטָד הוא עץ לא גדול לרוב שיח קוצני מאוד וסבוך ממשפחת הסולניים. בסוג האטד ישנם כ- 90 מינים ברחבי העולם, רובם בדרום-אמריקה. בארץ וסביבתה צומחים 5 מינים, דומים מאוד זה לזה ואולי כולם בעצם רק מין אחד[6]. תפוצתם העולמית משתרעת באזורים ממוזגים והסובטרופיים. בישראל הם משירים את עליהם במהלך הקיץ, ופורחים לעיתים ללא עלים, לפני בוא הגשמים.

האטד האירופי הוא היותר נפוץ בישראל, הוא שיח תרמופילי (אוהב חום) הגדל באזורים יבשים. האטד אירופי, גדל בעיקר באזור השפלה בצורת שיח משוכות, והנמצא גם באזורים נוספים. השם המדעי Lycium  ניתן לו על שם האזור ליקיה שבתורכיה, ששם כנראה מוצאו של מין זה. השם העברי אטד נזכר כבר כאמור במקרא במשל יותם- משל תוכחה שנשא יותם בן גדעון על הר גריזים לאנשי שכם, ובו המשיל את אבימלך לאטד. .[7]

תפוצת האטד האירופי עץ בישראל היא רחבה וכוללת: גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, גלבוע, כרמל, הרי שומרון, מדבר שומרון, הרי יהודה, מדבר יהודה ובקעת ים המלח, שרון, שפלה, נגב צפוני, בקעת הירדן.

אלו חמישה מיני אטד בר הגדלים בארץ ישראל:

 1. אטד אדומי. (נדיר)

 2. אטד אירופי

3. אטד החוף. 

4. אטד ערבי.

5. אטד רב פרחים. ערך טבע מוגן בישראל.

תיאור מורפולוגי של האטד - אטד אירופי הוא שיח נשיר-קיץ, סבוך מאוד וקוצני. ענפיו כפופים כקשת. העלים מסורגים, תמימים, העלה בשרני, מוארך, ראשו מעוגל או קטום, בסיסו מתחדד בהדרגה, והוא חסר פטוטרת. אטד אירופי פורח בעיקר בסוף הקיץ ובראשית הסתיו, מעט גם בכל יתר עונות השנה. הפרח מדיף ריח עדין. צבעו סגול ורוד בהיר, מוכתם ומעורק בסגול כהה. הפרח עשוי 5 עלי כותרת. אורך הכותרת 10 מ"מ ויותר, אורך הגביע 2 מ"מ. 5 אבקנים  על צינור הכותרת. הפריחה נמשכת כל השנה, בהתאם ללחות הקרקע, עיקרה בחורף (מנובמבר עד יוני) ודלילה בשאר חודשי השנה.

פרי האטד הוא ענבה עגולה ואדומה, עסיסית ודביקה שמכילה מספר זרעים. הפירות נאכלים ומופצים על ידי ציפורים כגון בולבולים וזנבנים. כאמור פרי האטד הוא ענבה אשר ברוב המינים ראויה למאכל, אם כי ישנם מספר מינים שפריים רעיל. אטד אירופי גדל בחבל הים תיכוני. בארץ הוא גדל במשוכות וגדרות, ישובים נטושים וגדות-נחלים. הוא מגיע לשליטה בנוף הצמחי בערוצים בקרקע לס בצפון הנגב. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.

מידע על גידול האטד[8] - צריכת המים הנדרשת לאחר התבססותו של האטד היא תוספת השקיה של 100 ליטר למ"ר או 100 קוב לדונם בשנה, באזורים שבהם יש לפחות 250 מ"מ גשם בשנה או ניקוז מים בנחלים. לאטד עמידות טובה לתנאי קרקע קשים (כולל חוליות ומלוחות). הוא זקוק לשמש מלאה.

אזורי מחיה מרכזיים של האטד הם: שפלה, חוף, הר, בקעה, שולי מדבריות. האטד גדל בדרך כלל כשיח. קצב צמיחה של האטד יחסית מהיר .גובה השיח כ-2מ' (בממוצע). קוטר השיח כ-3-4מ'. השיח גדל כצמח בר ים תיכוני בעיקר כשיחייה, ובצדי דרכים.

שימושי האטד[9] – גבעולי הצמיחה הצעירה של האטד נאכלים כירק או כתוספת לבישול או טיגון, העלים מרירים אבל הצמיחה הצעירה נעימה לחיך. הפירות העגלגלים נאספים גם הם ומשמשים כחטיף בריא למאכל בשטח או לבית. ניתן להכין מהם ריבות וליקרים.

הבדואים נהגו להשתמש באטד כאמצעי להכנת כתובות קעקע. באמצעות הקוצים הם חרצו את העור ומילאו את החריצים בעסיס מהעלים, שהשחיר. הנשים היו מקשטות כך את פניהן, כדי להגביר את יופיין. במדבריות הסמוכים או ברחובות באר שבע עדיין אפשר למצוא נשים עם פנים מקועקעות בצמחי אטד, אם כי רובן רעולות פנים.

זיהויים נוספים לצמח האטד במקרא ובחז"ל

מלבד זיהוי הצמח כאטד האירופי או הערבי ניתן לזהות את האטד שבמקרא ובחז"ל עם צמחים נוספים כגון האשחר הארץ ישראלי  (Rhamnus lycioides) – שיח גבוה או עץ נמוך, סבוך וקוצני, הנפוץ ברוב אזורי הארץ. פירותיו אכילים וצבעם אדום-סגול כהה-שחור, או אחד ממיני העוזרר (Crataegus), ככל הנראה עוזרר חד- גלעיני (C. monogyna) – עץ נמוך וקוצני, בעל פירות אדומים אכילים, הנפוץ באירופה ומערב אסיה[10]. וכן עם ההגה המצויה, שיזף ושיטה סלילנית. לדעת ז. עמר יתכן כי 'האטד' כלל אינו שם של צמח מסוים אלא הוא מהווה שם קיבוצי לשיחים קוצניים ששימשו בין השאר גם כצמחי משוכה וגדר.[11]

אזכורים בחז"ל

האטד הוא צמח רב שנתי,[12] קוצני, הגדל במדבר ובשל היותו קוצני הפריע למהלך ההליכה במדבר בעלותם לארץ ממצרים[13]: "....ועמוד ענן שהיה מקדים לפניהם הורג נחשים ועקרבים ושורף סירים וקוצים והאטד". כך גם משמע מעוד מספר מקורות בירושלמי.[14] וכך מופיע במדרש: "כשם שהאטד הזה מלא קוצים, כך אבימלך מלא מעשים רעים".[15]

במדרש תהילים נאמר[16]: "בטרם יבינו סירותיכם אטד, היה לבית דין ללמוד מן הפועל הזה כשמוצא הקוץ בכרם בטרם שיגדל ויעשה לסירים ואטדים, כורת אותו במעדר". ממדרש זה משמע כי האטד הוא צמח שמזריע את עצמו ונובט בשטחי חקלאות, ככל הנראה שורשיו עמוקים וככל שחולף הזמן כך קשה יותר לסלקו, וככל שהמקדימים ומשרשים אותו, כך יקל.

השלכות הלכתיות

קודקוד הצמיחה: אחד השימושים העיקריים שהוזכרו בחז"ל לשימוש באטד הוא השימוש בלולב- קודקוד הצמיחה. בשלבים המוקדמים של התפתחות עובר הצמח כל תאיו מתחלקים, אך עם גדילתו והתפתחותו לצמח עצמאי, הולכת ומצטמצמת התרבותם של התאים לחלקים מסוימים בלבד בגופו, חלקים אלו נקראים מריסטמות (meristems), חלק מהן מצויות בקודקוד הצמח (מריסטמות קודקודיות), ובקצה השורש, בחלקים אלה הרקמות שומרות על תכונותיהן העובריות, הן אינן מתמיינות לאבר זה או אחר, ותאיהן מוסיפים להתחלק, וכך הצמח ממשיך לצמוח ולהתפתח לגובה ולצדדים. בתחילה מתפתחים התאים הראשוניים, בשלב זה הענף הוא רך וניתן לעצבו במידת הצורך (כגון בגפנים) ולאחר זמן תאים אלו מתעצים ומתקשים, כל צינורות ההובלה מתפתחים באופן מלא, ועוד[17].

לולב: קודקוד הצמיחה נקרא בחז"ל "לולב". ישנם צמחים כגון האטד, שניתן להשתמש בקודקוד הצמיחה בעודו צעיר למאכל[18], ובשל כך יש לנהוג בו קדושת שביעית[19] חז"ל דנו באלו חלקים של הצמח חלה חובת ביעור בשביעית, הספק הוא שחובת הביעור חלה רק על חלקי הצמח שכלים מן השדה, ואילו הלולבים- קודקודי הצמיחה, מתקשים לאחר זמן מסוים ואינם כלים מן השדה, לעומת זאת העלים נושרים וכלים.[20] חלוקה נוספת היא בין שלבי ההתקשות של הענפים.[21]  

כלאים וברכות: האטדים הם מין אילן, והם אינם כלאים בכרם[22]. אולם לדיני ברכות, ברכתו היא כירק[23] ויתכן שהדבר נובע בשל חשיבותו של הצמח, מכיוון שהשימוש בלולבי הצמיחה הוא שימוש משני ולא מגדלים את הצמח לשם כך, אכילה זו אינה חשובה וברכתו היא כירק[24].

אטד אירופי   זכויות: Santiago Martín-Bravo