אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אננס

ב"ה

אננס

כתיבה: ד"ר עקיבא לונדון

משפחה: ברומליים Bromeliaceae

אנגלית: Pineapple

שם מדעי: Ananas comosus‏

א. תיאור כללי

ב. הגדרה הבוטנית של צמח האננס

ג. השלכות הלכתיות

ד. תנאי גידול אננס

ה. ריבוי אננס

ו. הזנים העיקריים שמגדלים בארץ

א. תיאור כללי

תיאור הצמח - מקור שמו של האננס הוא מהמילה "אננה" שמשמעותה "פרי טוב". שמו של הפרי בשפה האנגלית (pineapple)  נגזר ממראהו דמוי האצטרובל. האננס הוא צמח טרופי שגובהו יכול להגיע עד כ-115 ס"מ. עלי הצמח רבים, ארוכים קוצניים ובשרניים. מקום גידולו הטבעי הוא במרכז אמריקה, ובאמריקה הדרומית, משם הוא הופץ לאזורים שונים בעולם. האננס הוא צמח רב שנתי, עם עלים ארוכים החופים גבעול עבה. מכל גבעול יוצא פרי אחד בלבד, תוך כשנה וחצי עד שנתיים משתילתו. עם התבגרותו של הצמח מתפתחים מהגבעול, או מציצת השורשים חוטרי משנה שמהם ניתן להרבות את צמח האננס, ובמידה והם נשארים יכולים להתפתח מהם גבעולים נוספים, ובקצה כל אחד פרי יחיד.

מוצא האננס[1] - מוצא האננס ביערות ברזיל. הוא צמח ממשפחת הברומליים, שמקורו באזור אגן נהר האמזונס בדרום אמריקה. העמים הילידים של אזור זה גידלו וטיפחו את האננס במשך מאות שנים, לפני הגעתם של האירופאים לאמריקה. הם פיתחו שיטות מתוחכמות לגידול הפרי והשתמשו בו לא רק כמקור מזון, אלא גם למטרות רפואיות ותרבותיות. במאה ה-18, הפורטוגלים והספרדים שפלשו וכבשו אזורים אלו, החלו להפיץ את האננס לאזורים טרופיים אחרים בעולם, כולל הוואי, אפריקה ודרום-מזרח אסיה.

אולם רק בסוף המאה ה-19, עם תחילת הייצור של שימורי אננס, החלה הרחבת השטחים לממדים גדולים. כיום מיועד חלק ניכר של היבול לתעשיית השימורים והמיצים. ארצות הייצור העיקריות הן: ברזיל, מקסיקו, קוסטה ריקה, טיוואן, פיליפינים, תאילנד, מלזיה, הודו, דרום-אפריקה, אוסטרליה, חוף-השנהב, קניה והוואי. יצוא פירות טריים של אננס מתנהל בעולם ברוב חודשי השנה, עיקרו: מדרום-אפריקה, חוף-השנהב וקניה לאירופה, ממקסיקו ומפורטו-ריקו לארצות-הברית, ומברזיל לארגנטינה ולצ'ילה. הייצור העולמי ב 2016 היה כ 25.8 מיליון טונות בעיקר ממדינות קוסטה ריקה, ברזיל והפיליפינים. ההיסטוריה העשירה והמגוונת של האננס משתקפת במגוון הזנים והשימושים המגוונים שלו בתרבויות שונות ברחבי העולם (להלן פיסקה ובה פרוט השימושים).

גידול בישראל – בישראל החלו לגדל את האננס בהיקף ניסויי עוד בשנות השלושים של המאה ה-20 בתקופת המנדט הבריטי, אז הוא כשל. מזג האוויר בישראל[2] אינו אופטימלי עבור האננס, אך בכל זאת ניתן לגדלו כאן. מזג האוויר הקיצי בעיקר במישור החוף ובנגב הצפוני בו הלחות היחסית גבוהה, מתאימים לגידול האננס. רק לאחר שרמת החקלאות עלתה, והחקלאים למדו כיצד לגדל ולטפל בצמחי האננס, עברו לגדלו במבני עזר כמו בתי רשת וחממות. בקיץ יש להגן עליו מקרינת שמש ישירה, מגדלי האננס נוהגים להשתמש ברשתות הצללה המפחיתות את עצמת הקרינה, אך מאפשרות לאור השמש להגיע אל הצמח. בעונת החורף מגינים על הצמח באמצעות חממות מחופות פוליאתילן, השומרות עליו מפני הטמפרטורות הנמוכות. מאמצע שנות השמונים מגדלים בארץ אננס, בהיקפים מוגבלים, אז בהדרגה הפך לענף חקלאי רווחי. כיום מגדלים בישראל כ-1500 דונם אננס, הגידול נעשה מהנגב המערבי מישור החוף עד הגליל המערבי. כל הפרי הגדל בארץ משווק לשוק המקומי כמעט כולו כפרי טרי.

יבוא אננס לישראל - יש לא מעט יבוא של פרי אננס טרי, אולם היבואנים נדרשים לקצץ את כל עליו ולהשאיר רק את הפרי, זאת בגלל מחלות ומזיקים שהוא עלול להפיץ מארץ המוצא שלו. בדרך כלל נדרשים היבואנים להעביר את הפירות בחיטוי גז מתיל ברומיד[3] או דומה לו, על מנת להשמיד מזיקים בעיקר אלו שלא קיימים בארץ, ואלו יושמדו בטרם הגעתם לארץ.

ב. הגדרה הבוטנית של צמח האננס

מבנה הגזע וחוזקו – האננס הוא חד פסיגי והגזע עליו צומחים העלים והפרי אינו מעוצה. הגזע ירוק ומוקשה, אך אינו נוקשה כמו גזע עץ, ניתן לחתוך אותו עם סכין חיתוך טובה (כך נעשה כשקוטפים את הפרי). הגזע זקוף אם כי יכול לנטות על צידו כאשר אינו עבה מספיק, או כאשר צומחים על חוטרי המשנה פירות נוספים. גובה הגזע בדרך כלל כ-50 – 60 ס"מ (יחד עם העלים והפרי הגובה יכול להגיע לעיתים עד 1 מטר). ישנם זנים בהם גובה הגזע גבוה יותר וישנם פחות מכך. 

צמח האננס

העלים חופים את הגבעול, ולא ניתן להבחין בו.

התחדשות הגזע – במקרה שהגזע (הגבעול) המרכזי נחתך מסיבה כל שהיא לעיתים רבות הוא נוטה להתחדש (במקרים אחרים הגזע מתחדש מאחד מחוטרי המשנה). אך אם נפגעו או הורדו כלל העלים וחוטרי המשנה לא תהיה התחדשות הגזע.

מיקום יציאת העלים – עלי האננס גדלים על הגזע, צמח האננס מצמיח חוטרים כעין גידולי משנה בדרך כלל בחלק התחתון של הצמח אם כי אלו יכולים לגדול לפעמים גם בחלק יותר גבוה של הגזע. גידולי משנה אלו נראים כמו ענפים של הצמח ועליהם גדלים עלים כמו על הגזע המרכזי. יש לציין כי לאחר קטיף הפרי מהגזע המרכזי, התחדשות העלים תהיה רק מחוטרי המשנה ולא מהגבעול המרכזי.

השתרשות חוטרי המשנה (ענפים) – במידה וחוטרי המשנה פרוסים על פני הקרקע לעיתים הם יכולים להשתרש ואף לייצר שתילים נוספים של אננס. 

בתמונה זו ניתן להבחין הן במיקומו של הפרי על הצמח, והן את התפתחות הצמח במהלך השנים. 

מיקום הפרי – הפרי תמיד יהיה בקצה העליון של הגזע – גבעול של הצמח, גם פירות הנוצרים על חוטרי המשנה של צמח האננס כולל דור שני ושלישי של  הצמח והפירות תמיד יהיו בקצהו העליון.

גודל הפרי – גודל פרי האננס משתנה בין זני האננס, גובהו בין 12 -30 ס"מ, והקוטר 10 – 15 ס"מ, במידה ומשאירים את צמח האננס וחוטרי המשנה גדלים ומניבים פרי הוא תמיד יהיה קטן יותר מפרי בצמח האם (בכ-20%), כך גם היבול לדונם יקטן בכ- 25%.  בדור השלישי והרביעי הפרי יקטן עוד יותר. לאור עובדה זו החקלאים עוקרים את צמחי האננס עם סיום הקטיף ושותלים במקומם שתילי אננס חדשים.

צורת הריבוי של צמח האננס – המקרים בהם המגדלים משאירים את הצמח לעונה נוספת לאחר הקטיף הם מעטים. ברוב מוחלט של המקרים המגדלים עוקרים את הצמח, מוצאים ממנו את חוטרי המשנה ואותם שותלים לעונה נוספת, ראה הרחבה להלן.

פרי מזרע : האננס מניב כ- 3 שנים מזריעה ועד קבלת הפרי.[4]

ג. השלכות הלכתיות[5]

ערלה וברכות: הדיון העיקרי באננס הוא סביב השאלה האם מדובר באילן או ירק^[6]. הסימן המרכזי שהובא בחז"ל ביחס להגדרת אילן או ירק הוא מבנה הצמח- שכל צמח שמוציא עלים מעיקרו נחשב לירק[7], חלק מההסברים ל'עיקר' הוא הגזע או הגבעול, ולכן מכיוון שהעלים חופים לחלוטין את הגבעול, החל מפני הקרקע ועד קצהו של הצמח, הצמח נחשב כירק, סימנים נוספים שהובאו בפוסקים היא איכות הפרי וכמותו, ואמנם האננס מניב יותר פירות- בכל פעם מחוטר אחר, אך איכות הפרי וטעמו הולכים ופוחתים במשך התבגרותו של הצמח, וזהו סימן נוסף להגדירו כירק^[8], ולכן אין לנהוג בו דין ערלה, וברכתו היא 'בורא פרי האדמה'.

שביעית: על אף שהאננס הוא ירק, מכיוון שמדובר בצמח רב שנתי, לא חל עליו איסור ספיחין, גם אם הפרי עצמו החל להתפתח רק לאחר ראש השנה של השמיטה.[9]

תרומות ומעשרות: מכיוון שהאננס הוא ירק, הולכים בו לפי הלקיטה, והמעבר בין שנות המעשר הוא בראש השנה.

כלאים: יש באננס איסור כלאי זרעים, ואף אין לשתלו בכרם.

ברכת שהחיינו: בארץ האננס גדל ומשווק רק בעונת הקיץ, עם זאת, מכיוון שהפרי מצוי בפרי משומר, או מפרי יבוא במשך כל השנה, אין לברך עליו שהחיינו.

ד. תנאי גידול אננס

אקלים: האקלים המתאים לגידול צמח האננס הוא אקלים חם ולח. הטמפ' האידיאלית היא בין 20 – 30 מ"צ. טמפ' הגבוהות מ-37 מ"צ או נמוכות מ-7 מ"צ עלולות לגרום לצמח נזקים כעין כוויות. הצמח אוהב לחות שנעה בין 70 – 80 אחוז לחות. הצמח אמנם מסוגל לצמוח בתנאי אקלים פחות טובים כדוגמת ישראל, אך  אקלים זה יכול להשפיע על גודל ואיכות הפרי.

קרקע - האננס מעדיף קרקע חולית או חולית-חרסיתית עם ניקוז טוב. החומציות האידיאלית של הקרקע היא  בין 4.5 ל-6.5 ph כלומר קרקע חומצית במעט. קרקע עם ניקוז לקוי עלולה לגרום לריקבון שורשים ולמחלות אחרות.

אור שמש - האננס זקוק לאור שמש ישיר במשך 6-8 שעות ביום. עם זאת, בתנאי חום וקרינה קיצוניים, צל חלקי מסייע להגן על הצמח מנזקי שמש.

מים - למרות שהאננס הוא צמח עמיד ליובש יחסית, הוא זקוק להשקיה סדירה לגידול אופטימלי. הצמח צריך כ-50 מ"מ של מים בשבוע. עם זאת, חשוב להימנע מהשקיית יתר, שכן היא עלולה לגרום לריקבונות בשורשים.

רוח - אננס רגיש לרוחות חזקות, שעלולות לפגוע בעלים ולהפיל את הפירות. אם הגידול הוא באזור עם רוחות חזקות, כדאי לשקול להקים מחסומי רוח או לגדל את הצמחים בחממה.

בחירת הזן המתאים - בחירת הזן המתאים היא אחד הצעדים החשובים ביותר בתהליך גידול האננס.  כיום ידועים מעל ל 100 זני אננס אך רק 8 – 10 זנים קיימים בגידול המסחרי כאשר היבול נע בין 4-8 טון לדונם בהתאם לזן. כל זן מתאפיין בתכונות ייחודיות משלו, כגון טעם, גודל, צבע, עמידות למחלות ותנאי גידול מועדפים (עיינו בהרחבה בסוף הערך על זני אננס מובחרים). בעת בחירת הזן המתאים לגידול, יש לקחת בחשבון מספר גורמים:

תנאי האקלים- חלק מהזנים עמידים יותר לקור או לחום קיצוני מאחרים.

מטרת הגידול - זנים מסוימים מתאימים יותר לשימור ועיבוד, בעוד אחרים טובים יותר לצריכה טרייה.

עמידות למחלות - אם מגדלים באזור עם בעיות מחלות ידועות, כדאי לבחור בזן עמיד בפניהם.

זמן גידול - חלק מהזנים מניבים פירות מהר יותר מאחרים.

העדפות אישיות לגבי מתיקות, חמיצות וכמות הסיבים בפרי טעם וטקסטורה.

תהליך השתילה – ישנם כמה שלבי הכנה לשתילה מוצלחת:

הכנת הקרקע – יש לבחור אזור עם שמש מלאה וניקוז טוב, יש לחפור בור בעומק של כ-15 ס"מ ורוחב של כ-30 ס"מ, כדאי לדשן דשן אורגני מעורב עם קומפוסט לשיפור פוריות הקרקע.

מרווחי שתילה - בגידול מסחרי, המרחק יכול להגיע ל-1 מטר בין השורות ו-30-45 ס"מ בין הצמחים. בשורה. אומד השתילה הוא כ 5000 – 7000 שתילים בכל דונם. בגידול ביתי, יש לשתול את הצמחים במרחק של כ-1 מטר זה מזה.

עומק השתילה – יש לשתל את החוטר כך שבסיס העלים יהיה מעל פני הקרקע, יש להדק את האדמה סביב הצמח. השקיה ראשונית – יש להשקות היטב מיד לאחר השתילה. יש לשמר על לחות קבועה בשבועות הראשונים, אך יש להימנע מעודף ומהצפה.

הגנה מפני שמש ישירה - בימים הראשונים, חובה לספק צל חלקי לצמחים הצעירים כדי למנוע התייבשות. מניסיון החקלאי עולה כי כל הגידול משתילה ועד והנבה צריך להיות תחת רשת צל של 50%.

זמן השתילה - האביב או תחילת הקיץ הם הזמנים האידיאליים לשתילת אננס באזורים ממוזגים. באזורים טרופיים, ניתן לשתול כמעט כל השנה.

תיכנון השתילה אם מעוניינים בקטיף רציף, יש לשתול צמחים חדשים כל חודש או חודשיים.  ובכך יהיה ניתן להביא להנבה לאורך זמן.

טיפול לפני שתילה – יש להטביל את בסיס החוטר או הכתר בתמיסת פונגיציד למניעת ריקבון.

השקיה לאורך הגידול - אננס הוא צמח עמיד יחסית ליובש, אך השקיה נכונה חיונית לגידול אופטימלי. יש להשקות את הצמחים פעם בשבוע בממוצע. בתקופות חמות, יש להשקות פעמיים בשבוע כ 25 – 30 מ"מ בכל השקיה. ההשקיה יכולה להיות או בטיפטוף או בהמטרה על ידי מתזים.

יש לדאוג כי העלי הצמח לא יהיו רטובים זמן רב. יש לדאוג לניקוז טוב בשטח הגידול, עודף רטיבות עלול להביא לריקבונות בשורשי האננס.

דישון צמח האננס משלב תכונות של צמח מדברי וצמח טרופי. הפיוניות שלו פתוחות רק בלילה וקולטות פחמן דו חמצני בניגוד לצמחי תרבות אחרים, תכונה זו מנוצלת על ידי המגדלים לדישון חורפי דרך העלווה גם כאשר השורשים אינם פעילים. אננס זקוק לדישון מאוזן לגידול בריא ויבול טוב, יש לבצע בדיקות קרקע מפעם לפעם ועל פי החוסרים יש להשלים. הדשן טוב שיהיה עשיר באשלגן. רצוי שיהיה בו חנקן, זרחן ואשלגן באופן שווה. בגידול ביתי יש לדשן כל כ-חודשיים שלושה את אותו דשן כ-50 גר' לצמח בוגר ולאחר מכן להשקות.       

גיזום וניקוי – יש להסיר עלים יבשים או חולים באופן קבוע. יש לגזום חוטרים עודפים כדי לאפשר לצמח להשקיע את אנרגיית הצמיחה שלו בפרי המרכזי. יש להסיר את הפרחים המשניים שעלולים להתפתח לפירות קטנים ולא איכותיים.
הגנה מפני מזיקים ומחלות - אננס יכול להיות רגיש למספר מזיקים ומחלות. יש לשמור על היגיינה טובה בשטח הגידול, יש להימנע מהשקיית יתר ולוודא אוורור טוב.

מזיקים נפוצים - כנימות קמחיות, תריפסים וחיפושיות אננס, יש לתת את הדעת לסימני ריקבון שורשים, כתמי עלים ומחלות וירליות.

הגנה מפני תנאי מזג אוויר קיצוניים - אננס רגיש לתנאי מזג אוויר קיצוניים, במיוחד קור, כאשר הטמפ' יורדות אל מתחת 10 מ"צ, יש לכסות את שטח הגידול בניילון על מנת להגן על הצמחים. בימים חמים במיוחד,[10] יש לוודא כי שטח הגידול מכוסה ברשת צל למניעת כוויות שמש. אם הגידול באזור עם רוחות חזקות, יש לשקול להקים מחסומי רוח.

ה. ריבוי אננס

שיטות ריבוי ושתילה - לאחר בחירת הזן המתאים, השלב הבא הוא הריבוי והשתילה. ישנן מספר שיטות לריבוי אננס, כאשר כל אחת מהן מתאימה לתנאים ולמטרות שונות. צמח האננס מצמיח מבסיסו מספר חוטרים הממשיכים את חייו, אך לרוב מפרידים אותם מצמח האם ומשתמשים בהם לריבוי ולשתילת שטח חדש.[11]

שתילת חוטרים  - חוטרים הם צמחים קטנים שצומחים מבסיס הצמח הבוגר. הם מספקים צמחים זהים גנטית לצמח האם. יש להסיר את החוטר מהצמח האם כאשר הוא מגיע לאורך של כ-15 ס"מ.

יש להסיר את העלים התחתונים ולחשוף את השורשים. יש לשתuל את החוטר ישירות באדמה או במצע גידול.
שתילת שלוחות  - שלוחות הן ענפים ארוכים שצומחים מבסיס הצמח ומפתחים צמחים חדשים בקצותיהם חתכו את השלוחה קרוב לצמח האם, ניתן לחלק את השלוחה לחתיכות, כל אחת היא צמח קטן ויש לשתול כל אחת בנפרד. 

ריבוי רקמות  - זוהי שיטה מתקדמת המשמשת בעיקר בגידול מסחרי. במידה ויש זן ייחודי שאותו מעוניינים לרבות, ניתן לרבות כמה עשרות שתילי אננס מצמח האם והם שומרים על תכונות האם באופן זהה לחלוטין. ריבוי זה נקרא ריבוי על ידי תרבית רקמה והוא נעשה במעבדה בלבד.

השרשה וגידול ביתי - את פרי האננס לא מגדלים מזרעים, בפירות האננס אין זרעים. מי שאינו יכול להשיג שתיל אננס, ניתן לעשות מציצת העלים בראש פרי האננס. יש לחתוך את החלק העליון של האננס כולל העלים,[12] יש להשאיר שני סנטימטר של פרי. ניתן להוריד חלק מהעלים הקטנים שבסיס ולהניח אותו בכוס מים. את הכוס יש לשמור במקום מואר, אך ללא שמש ישירה. תוך כמה ימים ניתן לראות שורשים מבצבצים. חשוב להחליף את המים כל כמה ימים.

שתילה ביתית – לאחר הוצאת שורשים אפשר להעביר את הצמח לעציץ, אפשר לעשות זאת בין השבוע השני לשלישי. חשוב להקפיד על עציץ בעל תערובת מאוררת וניקוז טוב. אם ישנה שמש ישירה יש לחפות את הצמח ברשת הצללה. במידה ומדובר בעונת החורף יש להניח את העציץ בחממה, או להעבירו לתוך הבית ולהקפיד על כמה שיותר אור. יש להשקות את האננס פעמיים בשבוע, בחורף אפשר פעם בשבוע. ברמת העיקרון האננס אינו דורש הרבה מים.

מבחינת תנאי האדמה, האננס אינו מציב דרישות מיוחדות. הוא יכול לצמוח באדמה שהיא מעט חומצית. דישון יתר יגרום במהרה להתייבשות העלים. יש להעדיף דשנים טבעיים, כמו ביו סטימולנטים. [13]

כמו כל צמח, גם צמח האננס נותן לנו סימני מצוקה. אך היתרון של צמח זה הוא שדי קל לפרש אותם גם אינכם מומחים גדולים. כאשר העלים מקבליים גוון אדמדם סגלגל זהו סימן לחוסרים תזונתיים

מערכת השורשים של הצמח היא די קטנה, כך שאין חיכוכים רבים עם צמחים בסביבה. אך הצמח עצמו יכול להיות גדול וכדאי להשאיר כ 40 ס“מ מרווח בין צמחי האננס.

מחזור זרעים - אם מגדלים אננס באופן מסחרי או בקנה מידה גדול, יש לבצע רוטציה של גידולים כל 3-4 מחזורי גידול, לאחר מספר מחזורי גידול של האננס יש  לגדל גידולים אחרים כמו קטניות או דגנים בין מחזורי האננס לשיפור פוריות הקרקע ולהפחתת סיכון למחלות.

פריחה והנבת האננס - אורך הגידול - גידול אננס דורש סבלנות, יש לזכור כי אננס גדל לאט. יכול לקחת 18-24 חודשים מהשתילה ועד להבשלת הפרי הראשון. עד לפריחה עשוי לעבור כשנה וחצי ואף יותר מתחילת הגידול. גם כאשר הצמח סוף סוף פורח, עדיין נדרשים מספר חודשים להבשלת הפרי (4-6 חודשים).  כאשר הפרי מקבל צבע צהוב כתמתם זהו הזמן לקטוף אותו.

פריחה - האננס הוא פרי פרתנוקרפי[14]  מקובץ מפרחים בשרניים רבים שחנטו ללא הפריה. פרי האננס מתפתח מתפרחת שלמה המורכבת מ50 עד 200 פרחים, תפרחת זו מתפתחת לאחר מכן לקליפת הפרי ואלו המשושים דוקרניים המחוברים לליבת הפרי. גודלו של הפרי יכול להגיע לאורך של כ- 30 ס"מ ולשקול 1-3 ק"ג. ניתן לכוון את פריחתו באופן מלאכותי ובדרך זו לדאוג להבשלתו המדורגת במשך רוב ימות השנה.

עידוד פריחה - לאחר כ-12-18 חודשים, הצמח יהיה מוכן לפריחה. ניתן לעודד פריחה באופן מלאכותי, ניתן לרסס בתכשיר על ידי ריסוס בחומרים אתרל ואוריאה. ניתן לרסס בכל פעם חלק אחר של שטח הגידול בהפרשים של חודש עד חודשיים, ובכך להביא לאחידות יתר בהנבה, ולדרוג הזמן ההנבה של שטח הגידול. בגידול ביתי ניתן להניח תפוח בשל במרכז הצמח למשך כמה ימים. התפוח משחרר אתילן טבעי שמעודד פריחה.

זיהוי בשלות הפרי - זיהוי הזמן הנכון לקטיף הוא מיומנות חשובה, צבע פרי בשל יהיה בעל גוון זהוב-כתום בבסיסו. אם הצבע מתפשט לכיוון מרכז הפרי, זה סימן טוב לבשלות. יש להריח את בסיס הפרי, אננס בשל יפיץ ריח מתוק ואופייני. מרקם – יש ללחוץ קלות על הפרי, אם הוא רך מעט אך עדיין מוצק, זה סימן לבשלות. צליל – יש להקיש קלות על הפרי, צליל חלול מעיד על בשלות. זמן - בדרך כלל, אננס מוכן לקטיף כ-5-6 חודשים לאחר הפריחה.

תהליך הקטיף - יש להשתמש לצורך הקטיף בסכין חד או מזמרה נקייה. יש לחתוך את הפרי קרוב לבסיסו, כ-2-3 ס"מ מתחת לפרי עצמו, יש לחתוך את הפרי בזווית של 45 מעלות כדי למנוע חדירת מים לתוך הגבעול, יש לטפל בפרי בעדינות למניעת חבלות, מומלץ לקטוף את הפרי בשעות המוקדמות של הבוקר כשהטמפרטורות נמוכות יותר.

איחסון הפרי - בטמפרטורת החדר, אננס יישאר טרי למשך 2-3 ימים, ניתן לשומרו כשבועיים שלושה נוספים. במקרר הפרי יישמר טרי למשך שבוע עד 10 ימים. הקפאה של הפרי השלם יפגע במרקמו. ניתן לקלף לחתוך לפרוסות או קוביות ואותם להקפיא לתקופה של כמה חודשים.

שימושים בפרי - פרי האננס עשיר למדי בוויטמין סי. השימוש בפרי הוא באופנים שונים, חי, משומר, חלק ממאכלים שונים, ומיץ. קולפים את הפרי, מרחיקים את ליבתו הקשה ופורסים, או חוצים לאורך ומשתמשים בחצאי הפרי למלית. מכינים מהאננס קינוחים רבים, חמים, קרים ומוקפאים. מוסיפים למשקאות ולסלטים, לדגים, לבשרים ולתבשילים נוספים.

יש מספר דרכים לשמר פרי אננס לפני שמחמיץ. ניתן לחתוך את הפרי לקוביות ולהקפיא בשקיות אטומות. מתאים במיוחד לשימוש בשייקים או מאכלים מבושלים. ניתן לייבש את הפרי בפרוסות דקות במייבש מזון או בתנור בטמפרטורה נמוכה. ניתן להכין ריבת אננס או אננס משומר בסירופ. ניתן לסחוט את האננס להכנת מיץ טרי. ניתן להקפיא את המיץ בקוביות קרח לשימוש עתידי.

ו. הזנים העיקריים שמגדלים בארץ:

MD-2 זן מארצות הברית.

Queen זן מדרום אפריקה.

Cayenne זן מצפון ברזיל.

זנים פופולריים של אננס

Smooth Cayenne - זהו הזן הנפוץ ביותר בגידול מסחרי. הוא מתאפיין בפרי גדול עם בשר צהוב טעם חמצמץ-מתוק ומעט סיבים. זן זה עמיד יחסית למחלות ומתאים לשימור ועיבוד.

Queen זן זה מייצר פירות קטנים יותר עם בשר צהוב בהיר, טעם מתוק במיוחד ומעט מאוד סיבים הוא פופולרי מאוד בהודו ומזרח אסיה.

Red Spanish  זן זה מפיק פירות בינוניים בגודלם עם בשר לבן-צהבהב וטעם חמצמץ, זן עמיד במיוחד ומתאים לאזורים עם תנאי גידול קשים יותר.

Pernambuco  זן זה, הנפוץ בברזיל, מייצר פירות בינוניים עד גדולים עם בשר לבן וטעם מתוק הוא רגיש יותר למחלות אך מוערך מאוד בשל טעמו המשובח..

Sugarloaf: - זן זה מפיק פירות גדולים עם בשר לבן וטעם מתוק במיוחד. הוא פופולרי באזור הקריביים ודרום אמריקה