בננה

בננה בעברית, בעבר נקראה "מוֹז" ," תְּאֵנַת חַוָּה", "תפוח גן עדן" ועוד. הבננה היא צמח טרופי חד-פסיגי, דמוי עץ, השייך למשפחת המוזיים .בשנות האלפיים ,ידועים כ-200 זנים, השייכים לארבעים מינים שונים. הבננה היא מזונם העיקרי של רבים מתושבי הארצות החמות.[1]

הבננה מוגדרת מבחינה בוטנית כ"עשב רב שנתי" משום שאין לה גזע מעוצה כמו לעצים רגילים, אלא גבעול מעובה המורכב משכבות קונצנטריות של גלדים רבים (בדומה לבצל .(גיבעול זה מכונה לעיתים "גזעול".[2] מתחת לקרקע ישנו קנה שורש או מעין פקעת, כל גבעול נוצר מפקע של החלק התת קרקעי. גבעול זה צומח עד פריחה והבשלת הפרי ולאחר שלב זה הוא מתנוון. שורשי הבננה בדרך כלל אינם מעמיקים מעבר ל-40 – 50 ס"מ מתחת לקרקע. לאחר התפתחות העלה ה-10 והלאה מתפתחים פקעים צדדיים המאפשרים גידול של נצרים חדשים. בדרך כלל אין מניחים להם להתפתח עד שהאם פיתחה 20 – 25 עלים. לאחר שהנצר החדש פיתח כ-10 עלים משלו הוא אינו תלוי באם מבחינת תזונתו.[3]

עלי הבננה גדולים מאוד. מספר עליו נע בין 25 – 50 עלים, זאת בהשפעת גורמים שונים. קצב הצימוח בתקופת הקיץ הוא צימוח של עלה נוסף בכל שבוע, וכ-4 – 5 עלים לחודש. בארץ עלי הבננה גדולים מארצות טרופיות. לאופן הצימוח של הצמח ישנן השלכות ביחס להגדרת הבננה כאילן או כירק, ראה להלן בחלק ההלכתי.

התפרחת מחולקת לכפות כפות שהן קבוצת פרחים נקביים המתפתחים לפירות. משקל הפרי נע בין כמה עשרות גרמים לכ-300 גרם הפרי הבודד. צבע הקליפה יכול להיות ירוק, צהוב, תרוג או אדום. צורת הפרי לרוב מאורכת וכפופה. הפרי נקלף בקלות.[4]

פירות הבננה המוארכים מכונים "אצבעות "וגדלים בקבוצות צפופות, המכונות "כפות". הכפות מסודרות לאורך שדרה ויוצרות אשכול. צבע קליפת הפרי משתנה מירוק לצהוב עם ההבשלה ,כאשר במקביל מתפרק העמילן הנמצא בפרי והופך לפרוקטוז, המעניק לפרי את טעמו המתוק. בשלב הסופי, הופך צבע הקליפה לחום ולשחור, עד שהפרי נרקב, ואינו ראוי עוד למאכל.

צמח הבננה, ניתן להבחין בגזעולים החדשים המתפתחים בצמח

צמח הבננה, ניתן להבחין בעלים החופים אחד את השני