אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

המלטה

כתיבה: הרב דוד אייגנר

 

ראשי פרקים:

א. הגדרה

ב. רקע מדעי

ג. 'המלטה' במקרא

ד. 'המלטה' בחז"ל

ה. ההבדל בין בהמה טהורה לבהמה טמאה

ו. יילוד ביום טוב

ז. סיעוד ביום טוב

ח. סיעוד ויילוד בשבת

    הפסיקה המקובלת כיום בנושא המלטה בשבת

    סיוע בשלבי ההמלטה בשבת

    פתיחת שק השליה ('פיצוץ הבלון')

    קשירת רגליים

    סיבוך בהמלטה

    ניתוח קיסרי

ט. השראת המלטה

י. חול המועד

יא. בכור בהמה

יב. שחיטה

 

א. הגדרה

המלטה היא תהליך פיזיולוגי טבעי המתחולל בתום תקופת היריון, והיא יציאת ולד מבטן בעלי חיים יונקים[1], בין טהורים ובין טמאים.

 

ב. רקע מדעי

באופן כללי בבעלי החיים היונקים ההמלטה מחולקת לכמה שלבים מרכזיים:

השלב המקדים: העטין מתמלא בקולסטרום[2], הממליטה חסרת מנוחה ומחפשת מקום נח להמלטה, רובצת וקמה לסירוגין, חסרת תיאבון, ולעיתים יש הפרשה של ריר מהבושת, ישנה הפרשת הורמונים כהורמוני Prostaglandin (PGF2ά), [3]oxytocin, relaxin שגורמים להרפיה של צוואר הרחם, וכווצי קיר הרחם.

השלב הראשון- שלב הצירים והפתיחה, השלב בו הממליטה מצאה מקום, רובצת ולוחצת קצובות בעזרת שרירי הבטן, ישנם בעלי חיים שניתן לזהות שבין שפתי הבושת מבצבצת שלפוחית מלאה נוזלים שגדלה ומתפקעת.

השלב השני (השלב הפעיל) הוא שלב יציאת הוולד; ישנם בעלי חיים בהם קצות הרגליים הקדמיות מופיעות בתחילה ואחריהן הראש (כגון בקר וצאן), וישנם בעלי חיים בהם הוולדות יוצאים עטופים בקרומי השלייה ואין משמעות למצג בו הם יוצאים (כגון כלבים).

ברוב ההמלטות אין צורך בעזרה מיוחדת של האדם, והממליטה יכולה לסיים את ההמלטה בעצמה, אולם ישנם מקרים בהם מזהים סיבוך, כגון חוסר יציאה של הוולד לאחר זמן רב מהשלב הראשון של ההמלטה, יציאה של רגל אחת בלבד בבקר וצאן, ועוד.

במקרים אלו יש צורך בהתערבות של האדם על מנת לסיים את ההמלטה ושלא ייגרם נזק לאם או לוולד.

יש מגוון של פעולות שיש לעשות, זאת בכפוף לכל מין של בעל חיים, ולפי אופן הסיבוך.

פעולות כגון:

* קשירת רגלי הוולד לחבלים ולמכשיר ההמלטה, ומשיכתו באופן שיגרום לכך שיצא באופן המהיר והמיטבי.

* משיכת הוולד בידיים.

* הכנסת היד לבטן הממליטה.

השלב האחרון הוא פליטת השליה, בבעלי החיים בהם השליה אינה יוצאת יחד עם הוולד.

לאחר ההמלטה הממליטה בדרך כלל מטפלת בוולד על ידי ייבושו, והורדת השליה ממנו, אולם ישנם בעלי חיים בהם לעיתים יש צורך להוריד את השליה על ידי האדם (כגון כלבים).

לעיתים ישנו צורך נוסף בסיוע לוולד על מנת שינשום באופן עצמאי, ויש לנקותו משאריות השליה, ולייבשו בעזרת קש/ בדים שונים וכן על ידי ליקוק הממליטה.

בבקר כדי לעודד ולהמריץ את הנשימה ניתן לגרות את הנחיר בקש, להרטיב את הראש במים קרים או להשתמש בחומרים ממריצי נשימה – טפטוף של 3 טיפות דופראם (דוקסופארם) בכל נחיר.

יש לדאוג לכך שהוולד יקבל את הקולסטרום מאימו מוקדם ככל שניתן לאחר ההמלטה, ככל שהוא יקבל את הקולסטרום מהר יותר כך איכות הקולוסטרום גבוהה יותר, והספיגה במעיים גבוהה יותר.

ישנם בעלי חיים בהם לאחר ההמלטה הראשונה הממליטה מתנכרת לוולד, במקרים אלו יש לקרב בין הוולד לאם ולדאוג לכך שהוא יינק.

פעולת יניקת החלב תתחיל בדרך כלל בשעות הראשונות לאחר ההמלטה.

 

ג. 'המלטה' במקרא

הפועל 'המליטה' מוזכר בתנ"ך פעם אחת[4]: "בטרם תחיל ילדה בטרם יבוא חבל לה והמליטה זכר".

ביארו הפרשנים[5] שמשמעות הפועל "המליטה" היא "יציאת דבר בלוע", ובאופן דומה[6] ביארו: "שנשמט העובר מן הרחם".

אם כן משמעותה המילולית של 'המלטה' בלשון המקרא היא היציאה של הוולד מהרחם[7].

 

ד. 'המלטה' בחז"ל

בלשון חז"ל[8]  'המליטה' היא 'ילדה', ועזרת האדם בפעולת ההמלטה כוללת שתי פעולות: פעולת יילוד ופעולת סיעוד. דלדול עובר במעי הבהמה אסור מן התורה[9].

ה. ההבדל בין בהמה טהורה לבהמה טמאה

ישנו הבדל בין בהמה טהורה לבהמה טמאה, בהמה טהורה תטפל בוולד גם לאחר שהתרחקה ממנו, ואילו בהמה טמאה, לאחר שהתרחקה מהוולד שוב לא תטפל בו[10].

 

ו. יילוד ביום טוב

ביום טוב, במקרה שבו ההמלטה לא החלה כלל, יש במשיכת הוולד מהרחם איסור תורה[11].

לאחר שהחלה ההמלטה[12] יש הסוברים שמדובר באיסור דרבנן[13], ויש הסוברים שמדובר באיסור תורה[14]; ויש מי שהביא את שתי האפשרויות[15].

 

ז. סיעוד ביום טוב

בתלמוד[16] הובאו כמה פעולות שנכללות ב'סיעוד', שמותר לעשותן ביום טוב וכאמור לעיל פעולות אלו נחוצות להמלטה התקינה: אחיזת הוולד שלא ייפול; דחיקה בבשר הבהמה כדי לגרום לוולד לצאת; פעולות אלו נעשות כיום על ידי משיכת הוולד באופנים שונים.

נפיחה בחוטמו של הוולד, כדי לעודד ולהמריץ את הנשימה.

הכנסת הפטמה לפיו כדי שיינק, על מנת שיקבל את מנת הקולסטרום בזמן המוקדם האפשרי. כמו כן הובאו פעולות שמותר לעשותן ביום טוב לממליטה, כדי לגרום לה לטפל בוולד לאחר ההמלטה: שימת מלח בתוך הרחם[17]  וזילוף מי השפיר על הוולד.

בתוספתא[18] ובירושלמי[19] מובאת פעולת סיוע ולא פעולת סיעוד. הוזכרו רק פעולות הנפיחה בחוטם; נתינת העטין בפה; אחיזת הוולד שלא ייפול; ו'מעוררים את רחמי האם על הוולד'. לא הוזכרה דחיקה בבשר הבהמה.

 

ח. סיעוד ויילוד בשבת

המשנה[20] עסקה ביילוד ובסיעוד ביום טוב. פעולת היילוד וודאי אסורה גם בשבת. לגבי פעולת הסיעוד, יש הסוברים שהותרה רק ביום טוב אך לא בשבת[21]; יש הסוברים שהיתר זה הוא אף בשבת[22]; ויש מי שהסתפק ולא הכריע בכך[23].

יש מי שסובר שכל מלאכות הסיעוד הותרו בשבת, לבד ממלאכת הזילוף[24].

 

הפסיקה המקובלת כיום בנושא המלטה בשבת

מכיוון שלאחר שתהליך ההמלטה החל - איסור היילוד הוא מדרבנן; יש שכתבו שבמקרה שבו יש חשש סכנה לממליטה או לוולד, מותר לסייע לתהליך ההמלטה בשבת[25]. יש המבארים שעדיף שקודם כל גוי יסייע להמלטה, ואם אין גוי שיעשה זאת, מותר ליהודי לעשות כן[26]; ויש הסוברים שרק לגוי מותר לסייע[27].  יש מי שכתב שאף שמדובר רק בהפסד ממוני מותר שיהודי יסייע[28]; ויש מי שכתב שיש לעשות שאלת חכם בכל מקרה של המלטה[29].

 

סיוע בשלבי ההמלטה בשבת

פתיחת שק השליה ('פיצוץ הבלון')

מותר לפתוח את שק השליה הן בתחילת ההמלטה והן לאחר ההמלטה, אם השליה לא נפתחה מעצמה בתהליך ההמלטה[30].

 

קשירת רגליים

מותר לכרוך את רגלי הוולד בחבלים כדי לסייע בהוצאתו, משום שמדובר בכריכת חבלים בלבד ולא בקשירתם.

 

סיבוך בהמלטה

כאמור לעיל, אם מזהים שההמלטה אינה מתקדמת, וכן אם מזהים סיבוך בה, מותר למשוך את הוולד מהרחם לאחר שהוא כבר התחיל לצאת, על פי העקרונות שהובאו לעיל.

לאחר ההמלטה, אם יש חשש סביר שמא ישנם ולדות נוספים, מותר לבדוק בדיקה פנימית ביד, האם ישנם ולדות נוספים, וכן לבדוק במישוש חיצוני.

אם יש צורך לחתוך את הוולד ברחם הבהמה, אין לחותכו בעודו חי, אך אם ישנה ודאות שהוא מת, ניתן לעשות כן[31].

 

ניתוח קיסרי

אין לנתח ניתוח קיסרי בשבת[32].

 

ט. השראת המלטה

לעיתים נחוץ לזרז את ההמלטה, ניתן לעשות כן ביום חול, גם אם ייתכן שבשל כך ההמלטה תתרחש בשבת[33]. אך אין לעשות כן בשבת, משום שכל הפעולות הרפואיות שהותר לעשותן בשבת הן רק פעולות שבאות למנוע צער בעל חיים, ובמקרה זה אין צער בעלי חיים ודאי[34].

 

י. חול המועד

בחול המועד מותר ליילד את הבהמה ולסועדה[35], ואף מותר לבצע פעולות של השראת המלטה[36].

 

יא. בכור בהמה

נחלקו התנאים האם יש לבכור בהמה דין 'פטר רחם' אם נולד ב'ניתוח קיסרי', דהיינו הוצא דרך בטן הבהמה על ידי ניתוח, או רק אם נולד בהמלטה טבעית, דרך תעלת הלידה[37]. יש אומרים שאם הוולד הראשון נולד בניתוח קיסרי, יש לו ולוולד שנולד אחריו בהמלטה רגילה, דין 'ספק בכור'[38].

ישנם מספר סימנים שמשמעותם היא שהבהמה המליטה, והוולד שייולד לאחר מכן אינו בכור; בבהמה דקה הסימן הוא טינוף[39], בבהמה גסה הסימן הוא שיצאה ממנה השיליה[40].

 

יב. שחיטה

בהמה שהחלה בתהליך ההמלטה, והוציא העובר את רגלו ולאחר מכן החזירה, נחשב עדיין כחלק מאימו והוא אינו צריך שחיטה בפני עצמו, אך אם הוציא את ראשו ולאחר מכן החזירו נחשב כבר כנפרד מאימו וצריך שחיטה בפני עצמו.[41]

שאר פרטי 'בכור בהמה', 'הפלה', 'ולד', 'חול המועד', 'ניתוח קיסרי', 'פטר חמור' ו'צער בעלי חיים' ראה בערכם.



[1] במיני בעלי חיים אחרים הוולדות נולדים באופנים אחרים, כגון: השרצה (מיני דגים) והטלת ביצים (כעופות, מיני דגים) ועוד.

[2] (החלב הראשון המיועד לוולד, יש בו נוגדנים רבים המועילים לוולד).

[3] במשק בעלי חיים מודרני משתמשים בהורמונים אלו גם עבור 'השראת המלטה' ('זירוז המלטה') במקרה בו יש צורך לגרום להמלטה באופן מלאכותי, כגון וולד גדול, תאריך ההמלטה עבר, ובמקרים נוספים.

[4] ישעיהו, פרק סו פסוק ז.

[5] (רש"י  ורד"ק שם).

[6]  מצודת דוד ומצודת ציון שם; רש"י, בראשית פרק י"ט פסוק יז; רש"י, ישעיהו פרק מו פסוק ב; רד"ק, ישעיהו פרק לד; תוס', ב"ק פ עמוד א.

[7] ראה מילון בן יהודה ערך 'המלטה'.

[8] שבת, פרק יח משנה ג קכח עמוד ב.

[9] שבת קז ע"ב, הובא ש'עוקר דבר מגידולו'. ראה תוס', (ע"ז כו ע"א, ד"ה סבר) שכתב שהסוגיה בשבת עוסקת במקרה שבו הוולד לא נעקר לצאת מעצמו.

ישנם המבארים שבמשיכת הוולד מהרחם יש איסור נטילת נשמה, כגון רמב"ם (שבת יא א), רמב"ן, רשב"א, (שבת קז,ב); וישנם המבארים שמדובר באיסור גוזז, כגון תוס' רי"ד (שבת קז ב).

[10] שבת קכח, ע"ב, כך מובא בגמרא, לא ברור מהו ההסבר הריאלי לכך כיום.

[11] בגמרא (שבת קז,ע"ב), ראה בהערה הקודמת.

[12] ראה 'הארץ ומצוותיה', הרב אברהם גולדברג, הרב מאיר שלזינגר, 'המלטה בשבת', המעין, תשרי תשכד כרך ד' גליון א עמ' 18-22.

[13] רש"י (ד"ה אין מילדין) והמאירי; ר"ן (נא ע"ב בדפי הרי"ף); מ"ב (סי' שלב), כתבו שטרחה יתרה היא איסור דרבנן.

[14] רשב"א, ד"ה הא דקתני.

[15] ריטב"א, ד"ה אין. ומבאר שלסוברים שמדובר באיסור תורה, מדובר באיסור מכה בפטיש.

[16] שבת קכח,ב, ראה רמב"ם פיה"מ, פרק יח משנה ג שכתב שפעולת הסיעוד היא אב לפעולות שמסייעות ליולדת אך אינן כרוכות בהוצאת הוולד עצמו מהרחם.

[17] כנראה שמטרת פעולה זו היא לגרום להתכווצות הרחם, והפרשת ההורמון אוקסיטוצין. פעולה זו גורמת גם לייצור חלב בעטין ולהוצאת השליה מהרחם.

[18] מהדורת ליברמן, שבת פט"ו הל' ב.

[19] שבת פי"ח ה"ג.

[20] שבת קכח ב.

[21] ר"ח במקום; ראב"ן, שבת סימן שע; מג"א, אורח חיים סי' שלב ס"ק א; לבוש, מ"ב. ראה 'מלבושי יו"ט' (על הלבוש) שכותב שגם אם יש סכנה לוולד או לממליטה, הרי שמדובר בנזק כספי גרידא ואין לסייע לבהמה.

[22] מאירי וטור פסקו הן בהלכות שבת (או"ח סי' שלב), והן בהלכות יום טוב (וסי' תקכג), שאין ליילד את הבהמה, אך מותר לסועדה. ב"ח, או"ח סימן שלב. ראה ב"י וחידושי מהרל"ח, שדנו בדברי הטור.

[23] ר"י, הובאו דבריו ברא"ש (שבת פרק יח אות ד). ראה ט"ז (סי' שלב), הסובר שישנה טעות סופר ברא"ש.

[24] מאירי.

[25] פמ"ג, אשל אברהם סימן שלב סוף ס"ק ב; חזו"א, או"ח נט,ה, בסיס ההיתר הוא שבמקרה בו לא עוזרים לבהמה יש בכך משום צער בעלי חיים, וזו מצווה מהתורה.

[26] הרב מאיר שלזינגר, 'המלטה בשבת', המעין, תשרי תשכד כרך ד' גליון א עמ' 18-22. ספר 'מראש צורים' סי' מח, 'המלטה בשבת', עמ' שמח-שסד.  הרב אברהם גולדברג, 'המלטה ברפת בשבת וביו"ט', ספר 'הארץ ומצוותיה'.

[27] 'כף החיים', סי' שלב; פמ"ג, באה"ל, סי' שלב, ד"ה אין מילדין.

[28] 'מאמר מרדכי', הרב מרדכי אליהו, אורח חיים סימן טו.

[29] 'שמירת שבת כהלכתה', פרק כז.

[30] ראה הרב מאיר שלזינגר, 'המלטה בשבת', המעין, תשרי תשכד, כרך ד' גליון א עמ' 18-22.

[31] הרב מאיר שלזינגר, 'המלטה בשבת', שם.

[32] משום שכרוכות בו כמה מלאכות האסורות מן התורה כמו חובל, מחתך, קושר וכדומה.

[33] משום שמותר לעשות פעולה בערב שבת שתיגמר מאליה בשבת. שו"ע, או"ח סימן רנג סעיף א. החומר (כדוגמת 'דלמאזין וטרינרי') אינו משפיע מיד, אלא לאחר כמה שעות, בין שעות בודדות ל-שישים שעות.

[34] משום שאין כאן צער בעל החיים העומד לפנינו.

[35] כיוון שמדובר במלאכת דבר האבד, שהותרה בחוה"מ. תוספתא, מו"ק פ"א ה"ב; שו"ע, או"ח סי' תקלז סע' א,ב; על פי הגדרת הסוגיה, (מועד קטן ב ע"א).

[36] הדבר נצרך משום שלעתים עלול להיגרם נזק לאם כשההיריון ממשיך, ואם כן, מדובר במלאכת דבר האבד; ראה 'השראת המלטה בצאן' מאת ד"ר שמוליק זמיר. ו'הלכות גדול צאן עמ' 47.

[37] דעת רבי עקיבא (בכורות, יט ע"א); רמב"ם, הלכות בכורות פרק ב הלכה ד.

[38] דעת רבי טרפון במשנה שם.

[39] ראה רמב"ם בכורות ד, י שכתב שטינוף הוא עובר 'שעדיין לא נתבאר צורתו הרבה וניכרת לכל' ויש להראותו לרועה חכם שיבחין האם מדובר בוולד ממשי.

[40] בכורות יט, ע"ב.

[41] משנה חולין סח, א.