אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

ורד

ב"ה

וורד

כתיבה: הרב דוד אייגנר

אנגלית: Rose

משפחה: ורדיים

שם מדעי: Rosa

תיאור הצמח והשימושים בו

הסוג וורד מונה יותר ממאתיים מינים שונים, ביניהם שיחים זקופים, מינים שרועים ומיני מטפסים. רוב המינים בעלי גבעולים קוצניים והם רב שנתיים מעוצים. בין שימושיו השונים של הוורד בולט השמן המופק ממנו, המשמש בתחומי הקוסמטיקה, הרפואה והמזון, ניתן לאכול את פרי הוורד ולהפיק ממנו ריבות[1] ועוד. בארץ ישנם שלושה מיני בר של הוורד: וורד דביק, וורד הכלב[2], וורד צידוני. לוורד ישנם מגוון של ריחות, והם מצויים בעלי הכותרת, הפקת הריח בזמן חז"ל נעשתה בעיקר על ידי השריית העלים בשמן, כפי שיפורט להלן, בימינו מפיקים את הריח באמצעים שונים, זיקוק, אידוי, סחיטה ועוד, נדרשים כ2000 עלי כותרת כדי להפיק טיפה אחת של שמן.[3] יש שזיהו גם את השושנה המקראית, וגם את שושנת המלך שבמשנה[4] עם צמח זה, ובעקבות כך נקרא לעיתים הוורד בפי העם 'שושנה'.[5]

אזכורים בחז"ל

צמח הוורד לא הוזכר בתנ"ך.[6] הוא הוזכר כמה פעמים במשנה כמין שמשמש לאדם לבישום[7], לסיכה, לרפואה, ולמאכל. במשנה מתואר שהיתה גינה מיוחדת בירושלים ששמה היה גינת ורדים[8], גינה זו היתה בירושלים עוד מזמן הנביאים הראשונים[9], ולכן היא הושארה על אף הגזירה שלא עושים בירושלים גנות ופרדסים,[10] בעל הגינה שמר עליה ולא נתן לאף אדם להיכנס לתוכה, ולכן לא עישרו בה מעולם[11]. הוורד הוא מין עץ והוא אינו כלאים בכרם[12] אחד הזיהויים של הצמח 'שושנת המלך' שהוזכר במשנה כמין שאינו כלאים בכרם הוא של הוורד[13].

חלקי הוורד

בתולת הוורד הוא עלה אחד של וורד, או שמדובר במין שריחו הוא נודף במיוחד[14] בירושלמי[15] הובא שיש לוורד שלושה חלקים: עלים, פיקה ועיקר, העלים הם עלי הכותרת שנושרים לאחר ההאבקה, הפיקה היא הפרי של הוורד, שככל הנראה שימש לאכילה, ואלו העיקר הוא השורש ששימש לצביעת בהמות.[16] שיעור ההוצאה בשבת של הוורד הוא של עלה אחד.[17]

שמן וורד

השרו את הוורד בשמן, והשתמשו בו לרפואה[18], התנאים דנו האם חלה על שמן זה גזירת 'דמאי', ובאיזה מקרה חלה על שמן זה חובת ביעור[19]. בחז"ל הוזכרה חלוקה בין שמן ישן לחדש[20], שבמידה והשרו את הוורד בשביעית בשמן ישן- שהופק בשישית, הוורד לא משפיע על השמן ולא נותן בו את טעמו, אך אם מדובר בוורד שגדל בשביעית, שהושרה בשמן של השמינית הוורד משפיע על טעם השמן ויש לנהוג קדושת שביעית וחובת ביעור גם בשמן[21].  שמן שעורב גם במיני בשמים בנוסף לוורד נקרא  'ווירדינון'.[22]

קדושת שביעית

יש לנהוג קדושת שביעית בוורד[23]. כאמור, ישנם שלושה חלקים לוורד[24], דינם של שלושת חלקים אלו שונה לדיני קדושת שביעית: בעלים יש לנהוג קדושת שביעית וחלה עליהם חובת ביעור, בפיקה יש קדושת שביעית, אך לא חלה עליה חובת ביעור מכיוון שהם לא כלים מן השדה, ובעיקר הוורד אין כלל קדושת שביעית, למרות שניתן להשתמש בו לצבע[25].

שימושים נוספים

השתמשו בוורד גם לצורך כדי לקשט את החתן- עטרות חתנים, התנאים דנו האם גזרו על עטרות אלו בזמן הפולמוס עם אספסיינוס- חורבן הבית[26], עובדי עבודה זרה אף קישוט את העבודה הזרה בעטרות של וורד.[27]

התורה נמשלה לוורד, והיא נחשבת כניגוד מוחלט לקוצים ולדרדרים[28].  

ברכות: ברכת הריח על הוורד ועל מי הוורד היא ברכת 'עצי בשמים.[29] הפרי נאכל רק כשהוא כתוב ומומתק על ידי דבש מבורכים בורא פרי האדמה.[30]

גיזום הוורד בשמיטה: ישנן שתי פעולות מרכזיות הכרוכות בגיזום הוורד. קיטום וגיזום, קיטום הוא הורדת קצה הענף, במקום שבו התפתח הפרח, קיטומו גורם לצמיחת פרחים חדשים. גיזום הוא הורדת הענף או חלקו במטרה לעודד צימוח חדש של ענפים נושאי פרחים. הקיטום נעשה באופן שגרתי בוורד ואילו הגיזום נעשה אחת למספר שנים, פעולות אלו אסורות בשמיטה מכיוון שמטרתן הן הצמחת הוורד, לכן יש לתכנן באופן נכון את ביצוע הפעולות בשנים הסמוכות לשמיטה, על מנת מחד להימנע מפעולות אסורות בשמיטה ומאידך ליהנות מצמח שפורח במיטבו במהלך השמיטה.[31]

פריחת הורד

 ורד שרוע