אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

זמירה וגיזום

כתיבה הלכתית ומקצועית: הרב דוד אייגנר

 

ראשי פרקים

א. רקע מקצועי

ב. משמעויות לשוניות

ג. אופי הפעולה

ד. איזכורים בתנ"ך

ה. שמיטה

    אופני זמירה מותרים בשמיטה

    באלו עצים חל איסור הזמירה

ו. שבת

ז. מקח וממכר

ח. תנאי יהושע

ט. שמיטה בזמננו

 

א. רקע מקצועי

ישנן פעולות רבות שנעשות בצמחים במהלך גידולם, יש מהן פעולות שנועדו להצמחתו, פעולות שנועדו למניעת נזק מהצמח ופעולות שנועדו לשימוש ביבול.

חלק ניכר מפעולות אלו הן פעולות חיתוך הצמח באופנים שונים ולמטרות שונות כגון זמירה, זירוד, פיסוג וקצירה.

פעולת הזמירה והגיזום הן פעולות שנעשות בצמח עצמו, ולא ביבול שלו, בשונה מפעולות קצירה ובצירה שנעשות עבור יבול הצמח ולא עבור הצמח עצמו.

פעולה זו נעשית בכל מיני הצמחים השונים, חד שנתיים ורב שנתיים.

מבחינה לשונית, מקובל כיום להגדיר את חיתוך הענפים בגפן כזמירה, ואת חיתוך הענפים בצמחים האחרים כגיזום.

ישנם צמחים שפעולה זו היא משמעותית ביותר בהליך גידולם כגון גפן, וללא זמירה זו יגרם נזק משמעותי לצמח, עד כדי מות הצמח ופגיעה משמעותית ביבול. באופן דומה ניתן למצוא גם את גיזום צמח הקיווי, שפעולות הגיזום בו דומות לזו של גפן.

בגפן פעולה זו מתבצעת על פי רוב בשיא החורף, בזמן בו הגפן מצויה בתרדמת, ואילו בצמחים האחרים פעולת הגיזום נעשית בזמנים משתנים במהלך ימות השנה, כשהדבר תלוי בצרכים העולים בשטח.

הגיזום נחוץ לכמה מטרות מרכזיות: 1. איסוף היבול[1] 2. יצירת צימוח בצמח או הסחת הצימוח מהענפים לפירות על מנת שיוציא יבול חדש וגדול יותר. 3. עיבוי הצמח. 4. נוחות עבודה של המגדל[2]  5. עיצוב העץ.

כלי העבודה איתם עושים פעולות אלו הם מגוונים, משום שהם נצרכים למטרות שונות ולאופנים שונים של המלאכה, החל מכלי עבודה ידניים כמזמרה ומסור וכלה במכונות זמירה מדויקות (כגון מכונות שמיועדות לכרמים).

כשפעולת הגיזום נעשית במקום הפקע שבענף על פי רוב פעולה זו מהווה זרז לצמח על מנת להצמיח משם צימוח חדש.

יש חשיבות לבצע את הגיזום באופן מדויק על מנת שלא יחדרו לעץ מזיקים שונים, ולכן במקרי הצורך יש למרוח משחת גיזום במקום שבו התבצע הגיזום.

מכיוון שמבחינה מקצועית ומבחינה הלכתית גיזום וזמירה הן פעולות חופפות, כתבנו את שתיהן יחדיו.

 

ב. משמעויות לשוניות

השורש ז.מ.ר הוא חיתוך ענפי גפנים.[3] שורש זה מופיע בתורה גם כן כביטוי של שיר,[4] וביטוי להשמדת הגוים שמרעים לישראל: כְּחֹרֶב בְּצָיוֹן שְׁאוֹן זָרִים תַּכְנִיעַ חֹרֶב בְּצֵל עָב זְמִיר עָרִיצִים יַעֲנֶה.[5]

 

ג. אופי הפעולה

פעולת הזמירה היא פעולת כריתה,[6] כיסוח,[7] או חיתוך וגזירה[8].

זמירה היא קיצור ענפי צמח,[9] שנעשית לצורך כמה מטרות: ליצירת צימוח חדש בעץ, למניעת נזק בעץ, ולמניעת היזק של העץ לסביבתו.

הכלי איתו מבצעים את הזמירה הוא מזמרה.[10] החלק אותו חותכים בגפן נקרא 'זמורה'.

 

ד. איזכורים בתנ"ך

לעתיד לבוא הגויים יקחו את חניתותיהם ויעשו אותן למזמרות :וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת.[11]

 

ה. שמיטה

מלאכת הזמירה היא אחת מארבע המלאכות שנאסרה עשייתן במפורש בתורה בשנת השמיטה, כפי שנאמר: "וכרמך לא תזמור".[12] זמירה מוגדרת כעבודת האילן,[13] מתוך הבנה זו למדה הגמרא שכל פעולה שמטרתה היא עבודת האילן, אסורה בשמיטה.[14]

זמירה היא תולדה של מלאכת זריעה, מכיוון שמטרת שתיהן היא יצירת צמח חדש.[15]

משמעות הדבר היא שהזמירה האסורה מן התורה היא דווקא זו שדומה לזריעה, הגורמת להצמחת העץ,[16] זו הגורמת לפריצת ענפי פרי חדשים באותה שנה,[17] או המסייעת להבשלת הפרי על ידי הורדת ענפים יבשים מהפרי.[18]

אולם אם הזמירה נעשית באופן שמזיק לאילן[19], או שיש ספק אם היא מזיקה לו,[20] או שמטרתה היא  אינה לצורך העץ אלא לצרכים אחרים,[21] וכן אם מטרת הזמירה היא כדי שהגפן תחיה שנים רבות יותר ולא תתמוטט.[22] מותר לבצעה בשמיטה, שהרי מטרתה היא אינה להצמחה.

הביטוי[23] 'הלב יודע אם לעקל[24] אם לעקלקלות[25]' נאמר ביחס לזמירת הגפן, מכיוון שבאופן מעשי הזמירה המותרת והזמירה האסורה נעשות באותו אופן, והאדם יכול להערים ולומר שעושה פעולה מותרת למרות שכוונתו היא לפעולה אסורה, הדבר תלוי בליבו של האדם, מה כוונתו האמיתית.

לאחר הגיזום מותר למרוח משחות שונות כדי לרפא את מקום החתך, מכיוון שמטרת משחה זו היא למנוע מחלות מהעץ.[26]

 

אופני זמירה מותרים בשמיטה

יש מי שבאר שהזמירה האסורה מן התורה היא קיצור חלקי של ענפי הגפן, ואילו קיצור מלא של ענפי הגפן מוגדר כ'פיסול' ולא כזמירה, ולכן ניתן להקל במקרים שללא פעולות אלו ייגרם נזק משמעותי לצמח, וכדי שהצמח לא יתייבש.[27] ויש לעשות עבודה זו בשינוי מאופן עשייתה הרגיל בכל שנה.[28]

 

באלו עצים חל איסור הזמירה

בתורה נאמר איסור הזמירה במפורש בגפן; "וכרמך לא תזמור", עם זאת, הצורך המקצועי בזמירה הוא גם כן בשאר הצמחים. נחלקו הפוסקים בדין הזמירה בשאר הצמחים האם היא אסורה מהתורה או מדרבנן, יש הסוברים שאיסור הזמירה בכל סוגי הצמחים הוא מן התורה.[29]  ויש הסוברים שאיסור הזמירה מן התורה הוא בגפנים בלבד, ואילו בשאר הצמחים איסורו הוא מדרבנן.[30] לכל הדעות אין חלוקה בין צמחי סרק לצמחי מאכל, ואיסור זה הוא הן בצמחי מאכל והן בצמחי סרק.

 

ו. שבת

מלאכה זו לא נזכרה כחלק מל"ט אבות מלאכות, ולכן היא מוגדרת כתולדה של מלאכת זורע[31] ונוטע.[32] או מעין זורע.[33] פעולה זו הוזכרה יחד עם שורה של מלאכות שכולן תולדות של זורע: נוטע, מבריך ומרכיב, משום שמטרת כל אלו היא הצמחה מחודשת. אולם בעוד נוטע מבריך ומרכיב הן חלק מאב המלאכה של זורע, זומר היא תולדה של זורע, ולא חלק מהגדרת האב.[34]

כשמטרת זמירת העץ היא הן לצורך הענפים הנגזמים והן לצורך תיקון העץ, העושה כן מתחייב משום זורע ומשום קוצר.[35] (ע"ע)

לפעולת הזמירה אין שיעור עקרוני מהתורה, זאת משום שהדבר תלוי במטרת המלאכה, וכל גיזום שמטרתו הוא צימוח אסור משום זמירה.

 

ז. מקח וממכר

כשאדם מעוניין לקנות מחברו עץ עבור השימוש בענפים שלו, מכיוון שעיקר מטרת המכר היא עבור ענפי העץ, ואילו העץ עצמו נשאר בידי הבעלים על מנת שימשיך ויגדל ענפים אחרים, עליו לגזום את העץ באופן שאינו מזיק לעץ.[36]

 

ח. תנאי יהושע

לאחר הכניסה לארץ התקין יהושע מספר תקנות כלכליות בין אדם לחברו, אחת התקנות היא שאדם יכול לזמור ענף מעץ חברו על מנת להשריש אותו באדמה, ולייצר לעצמו צמח חדש, בתנאי שאינו גורם בכך לנזק בלתי הפיך לצמח.[37]

 

ט. שמיטה בזמננו

מכיוון שהזמירה היא מלאכה שאסורה מן התורה, אין לעשותה על ידי יהודי גם בכרם שנמכר בהיתר המכירה, אך ניתן לעשותה על ידי גוי.[38]

 

ערכי משנה: פיסול, גרדום, זירוד, זינוב, גימום.



[1] בפרחים היבול הוא למעשה חלק אינטגראלי מהצמח עצמו, בשונה מפירות וירקות שהיבול הוא רק מחובר לצמח ואינו חלקי הצמח עצמו.

[2] פעולות כגון גיזום שדירה בהדרים שנועד על מנת לעבור בפרדס עם כלי העבודה, וכן גיזומים שנועדו לרסן את גובה העץ.

[3] ערוך ערך זמר.

[4] שיר השירים פרק ב, יב: הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ. רש"י שמות טו, ב.

[5] ישעיהו כה, ה

[6] רד"ק ישעיהו כה, ה.

[7] רש"י תהילים פ, יז, אונקלוס ויקרא כה, ד.

[8] תרגום יונתן ויקרא כה, ד

[9] רש"י ויקרא כה, ד.

[10] רד"ק מיכה ד, ג, מצודות דוד ישעיה ב, ד.

[11] מיכה ד, ג.

[12] ויקרא כה...

[13] ב"ב (פ ע"ב) אין קוצצים בתולת השקמה בשביעית מפני שהיא עבודה, ירושלמי (כלאים פ"ח ה"א), סמ"ג (ל"ת סי' רסו- רסז), קרית ספר (אזהרת קפו), ועי' שו"ת משפטי עוזיאל (כרך ד עניינים כלליים סימן טז) שכתב שלמרות שזמירה היא עבודת האילן, היא מוגדרת כעבודת הקרקע משום שהיא דומה לה בתוצאה.

[14] מועד קטן (ג ע"א), אמנם המלאכות האחרות שאינן מוזכרות בתורה באופן מפורש אסורות במשיטה מדרבנן, והלימוד מהפסוק הוא אסמכתא בעלמא.

[15] גמ' (מו"ק  ג ע"א).

[16] ר"ח (ע"ז נ ע"ב), רש"י (מו"ק ג ע"ב ד"ה זמירה, ע"ז נ ע"ב ד"ה כאן וכאן), רשב"ם (ב"ב פ ע"ב ד"ה מפני) מאירי (ב"ב פ ע"ב), ספר השמיטה (עמ' יח סע' ב).

[17] שו"ת מהריט"ץ (החדשות סימן קעו).

[18] רש"ס (שביעית פ"ב ה"ג) ולדעתו כל פעולה שמטרתה היא שיפור הפרי אסורה משום נוטע, ופעולת הקרסום היא פעולת הזמירה, ואופן הפעולה הוא היא הורדת ענפים יבשים.

[19] תוס' (סנהדרין כו ע"א ד"ה לעקל) רשב"ם (ב"ב פ ע"ב ד"ה הלכך), רשב"א (ב"ב פ ע"ב).

[20] תוס' (ב"ב פ ע"ב ד"ה לא מקשי), מאירי (ב"ב פ ע"ב).

[21] סנהדרין (כו ע"א) ההוא גברא דהוה כסח בכרמי, ומובן שם שאם ישנה וודאות שמטרת הכיסוח של בכרם היא על מנת להשתמש בזמורה ולא על מנת להשביח את העץ- זמירה זו מותרת. כך מבאר הרמב"ם (פיה"מ פ"ד מ"ו) את דעת רבי עקיבא בהגדרת פעולת הזינוב, ספר השמיטה (עמ' יט סע' ג), ולדעתו יש לעשות גיזום זה באופן שמקלקל את העץ.

[22] שבת הארץ פרק א הלכה כ עמ' 275, לדעת מרן הרב  כל פעולה שמטרתה היא אינה כדי להצמיח את הגפן אלא כדי להאריך את ימיה- היא אינה הזמירה האסורה מן התורה.

[23] סנהדרין כו ע"א.

[24] דהיינו לעקל בית הבד, ענף שמשתמשים בו בבית הבד, משמש לצורך סיבוב הבורג הלוחץ את הזיתים.

[25] 'לעות משפטי הדת ולעבור על מצותיה' מאירי במקום.

[26] ע"ז נ ע"ב, שמותר לסוך שמן לאחר הגיזום.

[27] כך ניתן להבין מהתוס' (ב"ב פ ע"ב ד"ה לא מקשי), שבת הארץ פ"א ה"כ, עמ' 275 בדעת ר"ח, קונטרס אחרון סי' יא, משפט כהן סי' סז.

[28] ראה משפט כהן סימן סז; ישנם מספר אופנים שהובאו בפוסקים שמוגדרים כשינוי, כגון:  שבירה ביד, קשירה בחוט ברזל, לחיצה בצבת או חיתוך למחצית עובי הענף.. זמירה בשינוי מספר העיניים, וביצוע החיתוך באלכסון, ראה בהרחבה במדריכי שמיטה לחקלאי מהד' תשע"ה עמ'... אופנים נוספים להגדרת הפעולה בשינוי.

[29] מכילתא... רמב"ם (שמו"י א, ב), ספר החינוך (מצווה שכז), רדב"ז (שמו"י א, ב), ספר השמיטה (עמ' יח סע' א, עמ' יט סע' ד), ראה ר"ש (שביעית ב, ג) שכתב שפעולת הקרסום היא כפעולת הזמירה, אלא שהזמירה היא בגפנים והקרסום הוא בשאר האילנות.

[30] אג"ט בדעת רש"י מקורות בשבה"א עמ' 185

[31] שבת עג ע"ב: 'הזורע והזומר... כולן מלאכה אחת הן'.

[32] רש"י (שבת עג ע"ב ד"ה כולן), ר"ן (שבת לא ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה תנא הזורע), זאת משום שמטרת הזמירה היא ההצמחה. לדעת הר"ח (שבת עג ע"ב) זומר היא תולדה של נוטע, ונוטע היא תולדה של זורע, ע"ע נטיעה, האם היא מוגדרת כאב או כתולדה.

[33] כלשונו של הרמב"ם (שבת ח, ב).

[34] רש"י (שבת עג ע"ב ד"ה אב), ניתן לבאר את דברי רש"י שאמנם גם מטרת הזמירה היא תוספת צימוח בדומה למלאכות האחרות שמטרתן הן תוספת הצמחה, מכל מקום אופי הפעולה שונה, בנטיעה, לוקחים את הצמח ומטיבים עימו, אך בזמירה- חותכים אותו.

[35] כדין 'זומר וצריך לעצים' (שבת עג ע"ב), ראה תוס' (שם ד"ה זומר וצריך לעצים) שכתב שאם מטרת הזמירה היא קלקול העץ, אינו מתחייב משום זומר אלא משום קוצר בלבד, ראה שו"ת אבני נזר (סימן קסא אות ח) שכתב שבמקרה בו ישנה ודאות לכך שהעץ יצמח מכח אותה זמירה, אזי הדבר נחשב למתכוין, וחייב משום נוטע.

[36] ב"ב פ ע"ב.

[37] ב"ק פא ע"ב, וברש"י שם.

[38] משפט כהן (סי' סז), הסובר שגם לאחר שהשטח נמכר בהיתר המכירה אין לעשות בו מלאכות האסורות מן התורה, אמנם יש הסוברים שלאחר שהשטח נמכר בהיתר המכירה מותר לעשות מלאכות האסורות מן התורה, עיין ערך 'היתר מכירה'.