אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

חליבה

כתיבה: הרב דוד אייגנר

 

ראשי פרקים

א. הגדרה

ב. מקור לשוני

ג. רקע מדעי

ד. דיון הלכתי

ה. שבת

    יניקה בפה

    שיעור האיסור בשבת

ו. חליבה בשבת ויום טוב לתוך כלי

ז. טומאה וטהרה

ח. חול המועד

ט. חלב עכו"ם

י. חליבה בשבת בימינו

יא. אכילת פועל

יב. קדשים

 

 

הגדרה

חליבה היא הוצאת נוזל החלב מדדי הבהמה, על מנת להאכיל את הוולד, או שימוש בו לצרכי האדם.

 

מקור לשוני

מקורה של המילה חליבה היא מהשורש ח.ל.ב, והיא נגזרת של הפעולה הנעשית על מנת להוציא את החלב.[1]

ערכים קשורים: בקר לחלב, חלב, צאן, צער בעלי חיים.

 

רקע מדעי

בעלי החיים היונקים (Mammals) הם מחלקה במערכת המיתרניים, המונה אלפי מינים של בעלי חיים. המאפיין המובהק ביותר של היונקים הוא קיומן של בלוטות חלב בגוף הנקבה, שבאמצעותן מזינה האם את צאצאיה, תהליך ייצור החלב מתבצע בגוף האם לקראת ההמלטה או הלידה, ולאחריה, על מנת להזין את הוולד, הנקבה אינה יכולה להתחיל לייצר חלב ללא היריון.

ייצורו של החלב נפסק כשאין לו דרישה. בבעלי חיים החיים בטבע ייצורו של החלב מסתיים עם גמילת הוולד, ואילו בבעלי חיים מתורבתים, המצויים במשקים חקלאיים ייצור החלב ממשיך כל עוד המגדל מעוניין בו.[2]

פעולת הוצאת החלב היא החליבה, פעולה זו מתבצעת על ידי גירוי הדד ועיסויו בתחילה, ולאחר מכן סחיטת הפיטמה בקצב קבוע.

בבעלי חיים המצויים במשקים חקלאיים קיימות שתי שיטות מרכזיות בחליבה: חליבה ידנית, כפי שמקובלת עד ימינו במשקים שאינם מפותחים, וחליבה אוטמטית כפי שמקובלת במשקים מפותחים, חליבה זו מתבצעת במכוני חליבה מסוגים שונים.

חליבה ידנית מתבצעת על ידי החולב, חליבה אוטמטית מתבצעת באמצעות מכונות חליבה, תפקיד החולב הוא להצמיד את גביעי החליבה לעטין בעל החיים ולפקח על תהליך זה.

בשנים האחרונות נככנס לפעולה רובוט חליבה שעושה את כל תהליך החליבה באופן עצמאי.

הליך החליבה מתבצע על ידי סחיטת הפיטמה, סחיטה זו יוצרת תת לחץ (ואקום) בפיטמה אם על ידי סחיטה ידנית ואם על ידי מכונת החליבה, סחיטה זו מאפשרת לחלב נוסף להיכנס מהדד לפיטמה.

כמו כן, החליבה מתבצעת באופן סטרילי ככל האפשר, וכן באופן שאינו גורם לסבל לבעל החיים.

רובם של בעלי החיים הנחלבים בעולם לצרכי האדם הוא בעיקר בקר מזנים שונים, וכן מעלי גרה נוספים ככבשים ועיזים, אם כי כאמור ניתן לחלוב את כל בעלי החיים היונקים.

 

דיון הלכתי:

שבת

חליבה לא היתה חלק מהמלאכות שנצרכו לצורך בניית המשכן, על כן לא נזכרה במשנה כאחת מל"ט אבות המלאכה האסורות בשבת.[3]

בגמרא[4] הובאה מחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים האם החליבה אסורה מהתורה או מדברי חכמים. לדעת הסוברים שהחליבה אסורה מן התורה, הובא בגמרא שמלאכה זו היא תולדה של מלאכת מפרק[5]. אולם גם מלאכה זו לא נאסרה כחלק ממלאכות המשכן. בביאור דברי הגמרא נאמרו בראשונים כמה שיטות: יש הסוברים שמלאכה זו נאסרה משום שהיא תולדה של מלאכת דש[6], מלאכת קוצר[7], מלאכת גוזז[8], או מלאכת ממחק[9]. ויש הסוברים שחליבה אסורה מדרבנן.[10] ולמעשה נראה שלדעת רוב הראשונים החליבה אסורה מן התורה.[11]

החליבה האסורה מן התורה היא רק כשהיא נעשית ביד ולתוך כלי, אך אם היא נעשית באופן אחר היא אסורה מדרבנן.[12] ולכן במקרה שבעל החיים מצטער מהחלב יהודי יכול לחלוב בשבת, ולשפוך את החלב לקרקע[13]. אפשרות נוספת היא שמותר לומר לגוי שיחלוב את בעל החיים, ובמקרה זה ניתן ליהנות מהחלב.[14]

יניקה בפה

יש הסוברים שאין לינוק בפה בשבת מבעל חיים משום שיניקה זו נחשבת לחליבה.[15] ויש הסוברים שפעולה זו אסורה מדרבנן, ובמקרה של צער מועט לאדם יש הסוברים שמותר בשבת לחלוב בפיו את בעל החיים. [16] ויש הסוברים שהיתר זה הוא רק ביום טוב אך לא בשבת.[17]          

שיעור האיסור בשבת

השיעור עליו מתחייבים בחליבה בשבת הוא כגרוגרת.[18] או כדי גמיעה.[19]

 

חליבה בשבת ויום טוב לתוך כלי

מותר לחלוב בעל חיים לתוך קדירה, אבל לא לתוך קערה.[20] יש הסוברים שהיתר זה הוא גם בשבת, ומותר לחלוב לתוך מאכל משום שהוא מתקן בכך את המאכל ואין זה הפירוק האסור מן התורה לעומת חליבה לתוך משקה שזו דרך הפירוק האסורה מן התורה[21]

ויש הסוברים שהיתר זה הוא רק ביום טוב, ולא בשבת.[22] ורק בבהמה שעומדת לאכילה[23], או בכל בהמה, גם כשאינה עומדת לכך[24]. לדעה זו מותר לחלוב את הבהמה מכיוון שהדבר מוגדר כתיקון אוכל, אך אין לחלוב לתוך משקה משום שהדבר מוגדר כ'נולד'.[25] האוכל שלתוכו ניתן לחלוב צריך להיות משמעותי, על מנת שהחלב יתערבב כראוי בתוך האוכל. [26]

 

טומאה וטהרה

זב שחולב את בעל החיים, החלב נטמא במגעו, משום שהוא מעוניין בכך שהחלב ירטיב את עטין בעל החיים.[27]

 

חול המועד

בחול המועד מותר לחלוב את בעלי החיים משום שהדבר מוגדר כדבר האבד.[28]

 

חלב עכו"ם

מהתורה מותר ליהנות מכל חלב של בהמה טהורה ללא מגבלה על זהות החולב, אולם חז"ל גזרו שהחליבה צריכה להתבצע רק על ידי יהודי, או בפיקוח שלו על מנת שיהיה ניתן לאכול וליהנות מחלב זה[29]. לשאר פרטי חלב עכו"ם ע"ע חלב.

 

חליבה בשבת בימינו

חליבת בעלי החיים במשקים חקלאיים מודרנים שונה מאופן החליבה שהיה מקובל במשך מאות בשנים, שוני זה דרש התייחסות של הפוסקים.

השינויים המרכזיים הם:

א. מספר הפרות בכל משק עלה בכמות משמעותית.

ב. כמות החלב לפרה עלתה בכמות ניכרת, דבר שדורש חליבה ארוכה יותר.

ג. קושי להשיג עובדים שאינם יהודים (במיוחד בזמנים בעלי קושי בטחוני).

ד. כניסתן לשוק של מכונות חליבה חשמליות.

בשל כך דנו פוסקי דורנו כיצד יש לחלוב את הפרות, יש מי שכתב שהדרך הטובה ביותר היא לחלוב על ידי גוי, ולדעתו "אי אפשר לישוב יהודי שלא ימצאו בתוכו ג"כ נכרים אחדים, לפי ההכרח של איזה דברים המותרים להעשות בשבת ויום טוב דוקא ע"י נכרים".[30] ראה עוד בדבריו שיצא בחריפות כנגד המתירים באופן מעשי לחלוב ביד שמאל או על גבי אוכל, זאת משום שלמעשה הפעולה אינה מתבצע בשינוי המתאים, או בכמות האוכל המספיקה.

יש שהתירו לחלוב בשבת לתוך אוכל, או צבע מאכל[31]. עם פיתוחן של מכונות החליבה החשמליות הוצעו מספר פתרונות לחליבה על ידן; חליבה לאיבוד שעיקרה הוא הפניית החלב הראשון שנחלב מהבהמה לתוך כד שיש בו חומר פוגם, ולאחר מכן הפניית החלב למיכל הראשי. פתרון נוסף הוא חליבה בגרמא, שעיקר הוא ביצוע החליבה על ידי שתי פעולות שונות.[32]

 

אכילת פועל

למרות שבעלי חיים מוגדרים כ'גידולי קרקע',[33] מכל מקום פועל שחולב אינו יכול ליהנות מהחלב בתהליך החליבה מדין "כי תבוא בקמת רעך",[34] זאת משום שהחלב עצמו אינו נחשב לגידולי קרקע.[35]

 

קדשים

אסור לחלוב בהמה שהיא בהמת קדשים.[36] ואף אין להניח לולד לינוק מאימו שהיא בהמת קדשים, אך אם הבעלים התנו לפני הקדשתה שהחלב ישאר חולין, התנאי מועיל ומותר לו לינוק.[37] ויש הסוברים שמותר לחלוב בהמת קדשים, אלא שהחלב אסור בהנאה.[38] אולם חליבה שנעשית בבהמת הקדשים על מנת להקל את סבלה ולא על מנת להשתמש בחלבה, מותרת לכל הדעות.[39]



[1] ראה מילון בן יהודה ערך 'חליבה' שכתב שחליבה היא שם הפועל של חלב.

[2] למשל פרות שנמצאות כחודשיים לפני ההמלטה מפסיקים לחלוב אותה באופן יזום, על מנת שתאגור כוחות להמלטה הבאה, פעולה זו נקראת 'ייבוש'.

[3] שבת עג ע"ב.

[4] שבת צה ע"א.

[5] ראה רש"י יבמות קיד ע"א ד"ה אומדנא שכתב שאיסור חולב בידיים הוא איסור מפרק.

[6] רש"י שבת צה ע"א ד"ה מפרק, ראה תוס' ד"ה החולב שכתב שלדעה זו מלאכת דש היא לא רק בגידולי קרקע (=צמחים), אלא גם בבעלי חיים, וכך מובן גם מדעת היש אומרים שהובאה ברש"י (שם), וכ"כ רא"ש שבת פ"ז סוף סי' ב, מאירי שבת צה ע"א ד"ה החולב, ראה רמב"ן שבת צה ע"א ד"ה חולב שכתב שחליבה אסורה מדין דישה רק לסוברים שחליבה אסורה מן התורה, ולא לסוברים שחליבה אסורה מדרבנן. בטעם הדבר שבעלי חיים מוגדרים גדולי קרקע ראה רש"י עירובין כז ע"ב ד"ה וגידולי, שכתב שכיוון שהם ניזונים מהקרקע הם נחשבים לגידולי קרקע, וע"ע בקר לחלב וצאן.

[7] דעה זו הובאה ברש"י שבת צה ע"א ד"ה מפרק, ולדעתו אין הדבר כן משום שהחלב אינו מחובר בתוך עטיני הפרה, ויש לקצרו, אלא הוא רק מונח שם.

[8] רבינו שלמה בר אברהם, הוב"ד בשיטה מקובצת כתובות ס ע"א, וכ"כ המאירי יבמות קיד בשם יש מפרשים, ראה בדבריו שבת עג ע"ב שחלק על הבנה זו.

[9] דעת ר"ת בספר הישר, חידושים סי' כג, יבמות קיד ע"א ד"ה וקסבר, הוב"ד ג"כ ברשב"א שבת צה ע"א ד"ה חולב, ולדעתו מפרק זו תולדה של שתי מלאכות, כשהיא נעשית בגידולי קרקע זו תולדה של מלאכת דש, וכשהיא נעשית בדברים שאינם גידולי קרקע, היא תולדה של מלאכת ממחק. בשבת עג ע"ב כתב ר"ת שחולב הוא תולדת ממחק, שמחליק את העטין בשעת החליבה, ראה שם בדברי התוס' שחלק על הסברו זה של ר"ת.

[10] תוס' רי"ד שבת קמד ע"ב.

[11] רש"י יבמות קיד ע"א ד"ה שבת, וראה אורח משפט סי' סד.

[12] כדין שינוי, רמב"ם שבת ח, י.

[13] ראה אורח משפט סי' סד שכתב שבמקרה הצורך ניתן להקל ולסמוך על הנוהגים באופן זה במקום שיש בו הפסד גדול וצער בעלי חיים, אך אין להקל כן לכתחילה.

[14] מהר"ם מרוטנבורג דפ' פראג סי' מט, הגהות מיימוניות שבת פ"ח ה"י ס"ק ז, שו"ע או"ח סי' שה סע' כ, ראה שם שלדעת השו"ע החלב אסור בשבת מדין מוקצה, ובדעת היש אומרים שצריך לקנות את החלב מהנכרי במוצאי שבת.

[15] רי"ף שבת ס ע"ב בדפיו, מאירי יבמות קיד ע"א.

[16] כדעת רבי מרינוס בגמרא כתובות ס ע"א, ראה תוס' ד"ה גונח שכתב שדין זה הוא גם בצער מועט ולא רק במקום סכנה, ודן בשאלה האם ההיתר הוא גם בצער של רעב או רק בצער של חולי, ראה תוס' יבמות קיד ע"א ד"ה שבת, רשב"א במות דף קיד עמוד א שכתבו שההלכה היא כרבי מרינוס.

[17] דעת אבא שאול בגמרא יבמות קיד, ראה מאירי שבת קמד ע"ב שדן בגדרי הצער שניתן עבורו לינוק באופן ישיר מבעל החיים.

[18] תוספתא שבת ט, יג. רמב"ם שבת ח, ז.

[19] ראב"ד שבת ח, ז

[20] שבת קמד ע"א: "חולב אדם עז לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה", ראה שם בגמרא השוואה בין חליבה לסחיטת אשכול.

[21] רש"י שבת קמד ע"ב ד"ה חולב, מתוך שלא חילק אלא נקט בסתמא מובן שהיתר זה הוא גם בשבת, בעל המאור שבת ס ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה והא, רמב"ן שבת קמד ע"ב, רשב"א שבת קמד ע"ב בשם גדולי האחרונים ומקצת הראשונים, וכתב שכך יש לנקוט למעשה, וכתב הריטב"א שכך הסכימו כל גדולי האחרונים.

[22] כך לומדים מדברי אבא שאול בגמרא יבמות קיד ע"א שהעיד: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב, וכך היא דעת הרי"ף שבת ס ע"ב בדפיו, וכתב כן גם בשם הגאונים, תוס' שבת קמד ע"ב ד"ה חולב, וכתב כן גם בדעת בה"ג, הגהת אשר"י ביצה סי' א.

[23] שו"ע או"ח סי' תקה סע' א, וכך סוברים המתירים לחלוב כן ביום טוב ולדעתם על מנת להתיר חליבה זו הבהמה צריכה להיות ראויה לאכילה, ומכיוון שביום טוב מותר לשחוט את הבהמה היא נחשבת כמוכנה לאכילה לעומת שבת שהבהמה אינה מוכנה לאכילה ויש בחליבתה משום פירוק אוכל מפסולת.

[24] כדעה הסוברת שאין ביום טוב דין מוקצה, ראה מגן אברהם סי' תקה ס"ק א.

[25] רמב"ן שבת קמד ע"ב ד"ה הא דאמרינן, הגהת אשר"י ביצה סי' א.

[26] שו"ע או"ח סי' תקה סע' א.

[27] שבת קמד ע"ב, הדבר נחשב למשקה שהחולב מעוניין בו ולכן יש בו גדר של 'כי יותן'.. להגדרת חלב כמאכל או משקה ע"ע חלב.

[28] רמ"א שו"עאו"ח סי' תקלג סע' ה

[29] משנה ע"ז לט ע"ב, שו"ע יו"ד סי' קטו סע' א. נכון לשנה זו, תשע"ה, חלק משמעותי מהחולבים ברפתות בישראל אינם יהודים (תאילנדים בעיקר), ועל מנת להתיר את החלב שנחלב על ידיהם ישנן שתי דרכים מרכזיות: האחת היא כניסה מדי פעם בפעם של יהודי לרפת, ללא התראה מוקדמת. השניה היא צילום תהליך החליבה באופן רציף על ידי מצלמות, וצפיה בהן במרכז בקרה מסוים.

להשלכות נוספות שישנן ביחס לחליבה על ידי גוי ביום טוב, ראה שו"ע או"ח סי' תקה ובמג"א ס"ק ג.

[30] שו"ת אורח משפט סי' סד, בסוף דבריו הוא מציין ש"חוקי תורתנו הקדושה הם בודאי יותר חזקים באין ערוך מכל מנהגי בדאות שבדאו להם אנשים, והם חיינו ואורך ימינו ויסוד תחייתנו על אדמת הקודש", וכוונתו היא על הערך אותו הדגישו רבים של 'עבודה עברית' בכל מחיר. יש לציין כי הרב קוק כתב את הדברים בזמנים בהם עדיין לא היתה מכונת חליבה חשמלית.

[31] לדעת הריב"ש סי' קכא, והרשב"ש סי' תרד, חליבה לתוך אוכל מותרת רק אם שמים כמות רבה של אוכל, אם שמים רק מעט אוכל, יש בכך משום חשש איסור תורה.

לדעת מרן הרב קוק זצ"ל 'אורח משפט' סי' סד, אין להתיר חליבה לתוך אוכל מכיוון שהדבר מביא לידי תקלה, אם כמות האוכל אינה רבה.

מסקנת הרב ישראלי 'עמוד הימיני', חליבה לאוכלין בשבת, סימן כד, היא שמותר לחלוב בשבת לתוך אוכל שאינו ראוי לאכילה אלא על ידי בישולו, ועל ידי כך אף החלב לא יהיה ראוי לאכילה אלא על ידי בישולו או סינונו. בסוף שו"ת 'הר צבי' או"ח א בהוספות מובא משמו של הגרצ"פ פרנק שאסר חליבה לתוך צבע.

שו"ת 'אחיעזר' ח"ג סי' לד נקט שחליבה לתוך אוכל בעייתית. מעבר לכך שמדובר באיסור דרבנן שכמות האוכל שניתנת היא קטנה, וכך מגיעים לאיסור דאורייתא, גם כוונתו בחליבה זו היא למשקה ולא לאוכל. הוא כותב כן אף בדעת 'משכנות יעקב' או"ח ס' ק"ב, שכתב ש'צריך עיון' להקל גם ביום טוב.

עם זאת, לדעתו, במקומות שאין בהם אפשרות להשיג נוכרי שיחלוב, בשעת דחק גדול, ניתן להתיר לחלוב על ידי קטנים אחרים לתוך האוכל, או לחלוב על גבי הקרקע.

[32] אופן חליבה זה הוצע על ידי החזו"א או"ח סי' לח ס"ק ד, והרב שאול ישראלי בעמוד הימיני סי' כה, ראה בהרחבה בספר 'אוצר החשמל', נספח לערך חשמל באנציקלופדיה תלמודית, עמ' תשד.

[33] עירובין כז ע"ב.

[34] גמ' ב"מ פט ע"א, זאת משום שהיתר האכילה תוך כדי העבודה היא רק בגידולי קרקע,

[35] תוס' שם ד"ה גידולי.

[36] בטעם הדבר נאמרו מספר דעות, ואף נחלקו בשאלה האם החלב עצמו אסור בהנאה, ראה רבינו גרשום מאור הגולה בכורות ו ע"ב שכתב שאיסור החליבה הוא משום עבודה, וכן תוס' מעילה יב ע"ב ד"ה חלב שהביא כמה דעות בשאלה זו, רמב"ם מעילה ג, יב ובאור שמח שכתב שאיסור החליבה הוא משום עבודה, ועי' אנצ' תלמודית ערך 'גיזה ועבודה'.

[37] משנה מעילה יג ע"א, רש"י שם ד"ה ולד וד"ה ואחרים.

[38] תוס חולין לו ע"א ד"ה סלקא דעתך.

[39] הר צבי או"ח ח"ב סי' מז, ולדעתו דין זה הוא כדין חליבה לאיבוד בשבת, שמותר לעשותה על מנת למעט את צער הבהמה.