אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

טיפול במזיקי צמחים

כתיבה הלכתית - הרב דוד אייגנר

כתיבה מדעית - פרופ' חיים נרסון

 

ערך זה הוא ערך כללי שמרכז את עקרונות הטיפול במזיקי הצמחים. להלן נפרט את המינים שהוזכרו בדברי חז"ל ואת הדרכים העקרוניות לטיפול בהם, להרחבה ראה בערכים המתאימים.

 

ראשי פרקים:

מחלות ומזיקים בחקלאות המודרנית

הקדמה

חלק א: סוגי מזיקים

א. אישות

ב. ארבה

ג. בהמה

ד. דירה

ה. כנימה / כינים

ו. נמלים

ז. עכברים

ח. תולעת

חלק ב: שיטות טיפול

א. איבוק

ב. התלעה

ג. זיהום

ד. נמלים

ה. עישון

ו. ציד

חלק ג: הפסיקה המקובלת בימינו

א. שמיטה


 

רקע מדעי – מחלות ומזיקים בחקלאות המודרנית

החלוקה למחלות ומזיקים בחקלאות קיימת כמאתיים שנה. מחלות של צמחים נגרמות על ידי פטריות טפיליות, על ידי חיידקים ועל ידי וירוסים. כמזיקים נחשבים בעלי חיים (ובעיקר חרקים שונים) הגורמים נזק לצמחי תרבות או לבעלי חיים מבויתים (כגון קרציות למיניהן). באופן כוללני ניתן לומר שהטיפול הבסיסי במחלות ובמזיקים הוא טיפול כימי (בדומה לתרופות בבני אדם) הפוגע במחוללי המחלות או במזיקים ובמידה מצומצמת ככל האפשר בצמח או בבעל החיים המטופל.

את הפטריות הגורמות למחלות ניתן לחלק לסוגים אחדים: פטריות קרקע שנבגיהן (בדומה לזרעים) משתמרים תקופה ממושכת בקרקע וממתינים להזדמנות מתאימה כדי לנבוט ולחדור לשורשי צמחים הראויים להם. פטריות אחרות יודעות לחדור לצמחים דרך העלים. בכל העלים יש מאות פתחים קטנים לסמ"ר הקרויים "פיוניות" ומיועדים לנשימה ולהטמעה ודרכם חודרים הנבגים. חיטוי קרקע באמצעים כימיים או על ידי חיטוי סולארי (כיסוי הקרקע בפלסטיק כדי שתתחמם בשמש והנבגים ימותו) יעיל רק בפטריות המועברות מהקרקע. פטריות התוקפות עלים (מחלות עלים) יכולות לעתים קרובות להגיע באמצעות הידבקות נבגים לפני הזרעים והדרך למנוע זאת היא על ידי חיטוי הזרעים בחום או עטיפתם בחומר המכיל קוטלי פטריות. לרוב מגיעים נבגי פטריות העלים באמצעות הרוח מצמחים נגועים המצויים בסביבה. הדרך להימנע היא סניטציה טובה המבטיחה שצמחים נגועים יסולקו מהאזור לפני הופעת הגידול התרבותי.

אם קורה (וזה נפוץ לרוב) שפטריות מחוללות מחלות תקפו את צמחי התרבות, הדרך היחידה להצילם היא באמצעות מאות (אם לא אלפי) חומרים כימיים קוטלי פטריות (פונגוצידים) הניתנים בריסוס או בהגמעה (דרך מערכת ההשקיה). חלק מהחומרים הללו נקראים חומרים סיסטמיים והם מאופיינים בכך שהם נקלטים בצמח המטופל ונשארים בו ואינם מתפרקים לאחר זמן קצר. החומרים הסיסטמיים הנם לרוב יעילים יותר, אך אליה וקוץ בה – אי-התפרקותם אפילו לאחר כמה חודשים עלולה לגרום נזק בריאותי למשתמשים בעלים (חסה) או בפירות (מלון) . מסיבה זו משתמשים בחומרים כאלה בעיקר בגידולי תעשייה (כמו כותנה). בגידולים רבים משתמשים בריסוסי מנע, היינו משתמשים בתרופה עוד בטרם זוהתה המחלה. שיטה זו יעילה מאוד במקרים רבים, שכן באמצעותה ניתן להימנע מהמחלה על ידי חומרים פחות רעילים ("חומרים רכים") ובריכוזים נמוכים יותר.

חיידקים רבים גורמים למחלות לצמחים ולמקנה. גם כאן סניטציה מוקדמת היא תנאי בסיסי להצלחה. לאחר מעשה, כשהמחלה כבר קיימת, יש שורה ארוכה של תרופות אך לעתים המחלה מתגלה באיחור והן הופכות בלתי יעילות.

וירוסים לא ניתן להדביר ישירות שכן הם נמצאים בתוך תאי הצמח או תאי בהמת הבית או בתוך חיידקים או חרקים טפילים. הדרך היעילה ביותר להילחם במחלות ויראליות היא להשמיד את נשאי הווירוסים. לעתים האדם עצמו משמש כמעביר המחלה. דוגמה לכך יכולה להיות שדה קישואים שבו מספר צמחים חולים במחלה ויראלית. אם אדם קוטף פירות ביד חשופה במעבר בין צמח חולה לצמח בריא, הוא עלול להעביר את הווירוסים מזה לזה. במקרה כזה יש לקטוף את הפירות בכלי (מקטפה) ולחטא אותה בתדירות גבוהה.

מזיקים הם לרוב חרקים או אקריות ועכבישים האוכלים לשובע את העלים והפירות של גידולי התרבות או מעבירים להם, וכן לבעלי החיים במשק, גורמי מחלות לרוב. השלב ההתפתחותי שבו הם בעלי תיאבון מוגבר הוא שלב הזחל (מה שקרוי במקורותינו תולעת) שבו הם צריכים לגדול במהירות לפני ההתגלמות וההפיכה לבוגר. ישנם חרקים שאין להם שלב זחל והם מתפתחים במהירות לבוגר בכמה מחזורי התנשלות (כגון חגבים). בכל המקרים שהמזיקים כבר קיימים יש שפע של חומרים לשם הדברה (אינסקטיצידים).

 

דיון הלכתי

הקדמה

בתורה ובדברי חז"ל הוזכרו כמה בעלי חיים שגורמים לנזק לגידולים חקלאיים, כפי שאנו מוצאים בתוכחה שמוכיח משה את עם ישראל, שהוזכרו בה כמה מזיקים שיזיקו ליבול:[1] ארבה – שיאכל את היבול שבשדה, תולעת – שתקלקל את הענבים, וצלצל –שיוריש את כל העצים ופרי האדמה.[2] פירות הזית גם הם ינשרו מהעץ, אך לא נאמר בתורה מה יגרום לנשירה זו.[3]

מטבע הדברים, החקלאים כבר בימי חז"ל פיתחו שיטות שונות להתמודדות עם מזיקי הצמחים השונים. יש לציין כי בימינו לכל מזיק יש שם מוגדר, אך בזמן חז"ל לא מצאנו שמות רבים של מזיקים, הדבר מתבטא בעיקר במזיקים קטנים שנכללו בשם "תולעת" ללא פירוט מיוחד.

 

ההשלכות המעשיות שהובאו בהלכה ביחס למזיקים השונים נוגעות בעיקר לזמנים שונים שיש לדון בהם האם מותר לעשות בהם מלאכות, כל זמן מטעמו: בחול המועד הדיון הוא האם הפעולה מוגדרת טרחה, וכן מתי הפעולה מוגדרת כדבר האבד,[4] ובשביעית האם הפעולה מוגדרת כעבודת הקרקע, והאם זו פעולה שמטרתה היא להציל את הצמח מנזק ("אוקמי אילנא"), או לשפר את הצמח ("אברויי אילנא").

 

חלק א: סוגי מזיקים

 

א. אישות

אישות הוא בעל חיים שמותר לעשות מלאכות בשביעית ובחול המועד על מנת להשמיד אותו שלא יזיק הן לצמחים חד-שנתיים והן לצמחים רב-שנתיים,[5] לזיהויו ע"ע "אישות".

 

ב. ארבה

המזיק הראשון שהוזכר בתורה הוא הארבה: "ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ... ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים",[6] וכן הוזכר הארבה אצל יואל: "יתר הגזם אכל הארבה, ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל";  "כגן העדן הארץ לפניו ואחריו מדבר שממה".[7]

הארבה הוא מזיק משמעותי, שאפילו אם נראית בארץ רק כנף אחת[8] של ארבה מיד יש להתריע עליו.[9] עם זאת הוא מוגדר כשרץ העוף שניתן לאכלו.[10]

 

ג. בהמה

הבהמה גורמת לנזק ליבול: "שדה ששברת הבהמה",[11] וכן השור והמבעה, שניים מארבעה אבות הנזיקין הם נזקים הנגרמים בשל בעלי חיים.[12]

 

ד. דירה

דירה הוזכרה במשנה[13] והיא כמין עש או תולעת שמצויה בתבואה[14] או בקמח.[15]

 

ה. כנימה / כינים

הכנימה והכינים הוזכרו כמין שמקלקל את הפירות, אם כי לאחר הקטיף:[16] "המעלה פירותיו לגג מפני הכנימה", "ליתן בהם (בפירות) מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה – כינה ורקבובית בפירות".[17] וכן, "כינה שמצויה בתבואה".[18]

 

ו. נמלים

הנמלים הוזכרו כמזיק לתבואה:[19] "שדה שקרסמוה נמלים",[20] וביאור קרסום הוא השמדה,[21] או חיתוך השיבולת מלמטה.[22]

 

ז. עכברים

עכברים הם בעלי חיים שמותר לעשות מלאכות בשביעית ובחול המועד כדי להשמיד אותם שלא יזיקו הן לצמחים חד-שנתיים והן לצמחים רב-שנתיים.[23]

 

ח. תולעת

נאמר לעם ישראל שבמקרה שלא ישמרו את התורה והמצוות, עונשם יהיה: "כרמים תיטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת".[24] מובן שהתולעת מזיקה את הגידולים עצמם, משום שהקללה היא שלא יצליחו להגיע כלל לאגירת היין.

 

חלק ב: שיטות טיפול

 

א. איבוק

איבוק הוא פיזור אבק על הצמח באופנים שונים, כגון פיזור אבק על עץ. או פיזור אבק על השורשים ועוד. חלק ממטרותיו הוא מניעת מזיקים לצמח,[25] עיין ערך "איבוק".

 

ב. התלעה

מטרת ההתלעה היא הפרדת תולעים מהעץ או נטילתן מתוכו[26] באמצעים שונים, כגון קרדום,[27] או על ידי יצירת עשן.[28] וכן הפרדת עצים שיש בהם תולעים מעצים שאין בהם תולעים.[29]

 

ג. זיהום

זיהום הוא מריחת חומרים שונים על האילן או בסמוך לו למטרות שונות, בין מטרות אלו ניתן גם למצוא הרחקת מזיקים.[30]

 

ד. נמלים

כדי להשמיד נמלים שמזיקות לשדה יש לקחת נמלים מאזור גידול אחר ולהכניסן לחור שבו נמצאות הנמלים שלא מעוניינים בהן.[31]

 

ה. עישון

פעולה שנעשית על ידי הבערת חומרים שונים כגון גופרית[32] ושימוש בעשן הנוצר מהבעירה לצרכים שונים שביניהם גם טיפול במזיקים.[33]

 

ו. ציד

מותר לצוד אישות ועכברים במועד ובשביעית במקרה שהם מזיקים לשדות שונים.[34] שיטות הפעולה שהובאו בהמשך הגמרא הן: חפירת גומה והכנסת מלכודת לגומה זו, אפשרות נוספת היא נעיצת שיפוד והכאת הקרקע באמצעותו. 

 

חלק ג: הפסיקה המקובלת בימינו

 

שמיטה

יש הסוברים שמכיוון שהפירות הם הפקר בשמיטה, אין היתר לטפל במזיקים הפוגעים בפירות, אך מותר לטפל במזיקים הפוגעים בעץ, מכיוון שהם גורמים לו נזק, מדין "אוקמי אילנא".[35]

יש הסוברים שמותר לטפל במזיקים הפוגעים בפירות[36] או שאין לטפל במזיקים שמגיעים לפרי באופן רגיל, ומותר לטפל במזיקים שמגיעים באופן בלתי רגיל.[37] או שמותר לטפל במזיקים שאינם פוגעים בעץ, אלא בסמוך לו.[38] יש מי שאוסר לרסס בשמיטה נגד מזיקים.[39]

 

 

 

[1] דברים כח, לח-מב.

[2] כמה ביאורים ניתנו ל"צלצל": בגמרא ב"ק קטז ע"ב הובא שמדובר בגזלנים, תרגום יונתן ביאר שמדובר בחילזון, רש"י ביאר שמדובר בארבה, ואילו לדעת הרמב"ן מדובר במחנה האויב שלוקח לעצמו את כל היבול. לביאור הדעת השונות ראה יעקב פלמוני, 'שמות הארבה במקרא', קובץ 'סיני' שנה ארבע עשרה, כרך כז, עמ' רפו.

[3] לזית ישנם מספר מזיקים, כגון: סס הנמר שפוגע בעץ עצמו, גורם להתייבשותו ומתוך כך לנשירת הפרי, וכן זבוב הזית הפוגע באופן ישיר בפרי עצמו וגורם בעונות מסוימות לנשירתו.

[4] ראה רש"י מו"ק ו ע"ב.

[5] מו"ק ו ע"א - ז ע"ב.

[6] שמות י, טו.

[7] יואל א, ד; ב, ג.

[8] דברי רבי עקיבא בתענית כב ע"א: ארבה וחסיל – אפילו לא נראה בארץ ישראל אלא כנף אחד מתריעין עליהן.

[9] משנה תענית ג, ה: על אלו מתריעין בכל מקום: "על השדפון ועל הירקון על הארבה ועל החסיל ועל החיה רעה ועל החרב מתריעין עליה מפני שהיא מכה מהלכת".

[10] ויקרא יא, כא-כב.

[11] פאה ב, ז.

[12] משנה ב"ק א, א, נזק שור הוא נזק שנעשה על ידי הילוך בעלי החיים (נזקי רגל), נזק מבעה הוא נזק שנגרם על ידי אכילת בעל החיים (נזקי שן).

[13] פרה ט, ב, ראה תפארת ישראל במקום שזיהה את הדירה כ"מילבן", וראה ב"החי והצומח במשנת הרמב"ם" שזיהה אותה כ"אלסוס", שהוא שם כולל למזיקים שונים, או כחיפושית חדקונית האסמים.

[14] רע"ב, פרה ט, ב.

[15] רמב"ם פיה"מ, פרה ט, ב.

[16] משנה מכשירין ו, א, ראה רמב"ם פיה"מ במקום שכתב שהכנימה הן: "התולעים המתהוים בזרעונים ובפירות", באופן דומה ביאר גם רש"י בחולין יג ע"א ד"ה כנימה, בירושלמי ב"ק ט, ג הובא שהכנימה גורמת לריקבון בפירות.

[17] ספרי, דברים פרשת עקב פיסקה מ, ד"ה מראשית.

[18] תוספתא תרומות ז, יא.

[19] בגמרא מו"ק ו ע"ב מובא אופן להחרבת חורי נמלים.

[20] פאה ב, ז.

[21] רמב"ם פיה"מ פאה ב, ז: "ואומרים קרסם וכרסם בענין אחד, והוא הכריתה וההשמדה".

[22] ר"ש פאה ב, ז.

[23] מו"ק ו ע"א - ז ע"ב.

[24] דברים כח, לט.

[25] שביעית ב, ב. ראה ר"ש, רא"ש, ריבמ"ץ, רע"ב, תפא"י שם, ר"ש (תורת כהנים בהר פרשה א ה"ה באפשרות שניה), ראב"ד (תורת כהנים בהר פרשה א ה"ה). ראה פליקס (לירושלמי, ח"א עמ' 96).

[26] רש"י ע"ז נ ע"ב: "נוטלים תולעת שבאילן".

[27] כך מבאר ר"ח ע"ז נ ע"ב: "מתליעין - פירוש עוקרין התולעים מן האילן בחרמש או בקרדום". ראה יומא נד ע"א: "שני כהנים בעלי מומין היו מתליעין בעצים, ונשמטה קרדומו של אחד מהם". ראה ערוך השולחן או"ח תקלז, ט, יכין ובועז חלק א סימן קיד שכתבו שתילוע הוא נטילת התולעת.

[28] מאירי ע"ז נ ע"ב: "מתלעין והוא שאם נתגדלו בו תולעים אין מעשנין תחתיו להמיתם", ראה רש"ס שביעית ב, ד שכתב שמלאכת העישון היא מלאכת התלעה.

[29] כך מבאר הרמב"ם מידות ב, ה את פעולת התילוע שהכוהנים היו עושים בלשכת העצים בבית המקדש.

[30] ע"ז נ ע"ב, ירושלמי שביעית ב, ד.

[31] מו"ק ו, ב, ירושלמי מו"ק א, ד.

[32] פליקס, ירושלמי, ח"א עמ' 96.

[33] ירושלמי נדרים ו, א.

[34] מו"ק ו ע"ב, ראה רש"י במקום ד"ה בשדה, יש לציין כי בגמרא הובא שמחלוקת תנא קמא וחכמים היא מתי יוגדר הדבר כנזק, אך ברור הוא שבמקום שבו הדבר יוגדר כך, מותר לטפל במזיקים כרגיל.

[35] הראי"ה קוק, שבת הארץ, א, ה אות טז, קונטרס אחרון סי' י; משפט כהן, סי' עט.

[36] חזו"א שביעית כא, יד; שו"ת אז נדברו ד, יב.

[37] ספר השמיטה, עמ' כד הע' 3.

[38] פאת השלחן כ, י-יא בביאור הסתירה בין דברי הרמב"ם הלכות שמיטה ויובל א, ה, לגמרא ע"ז נ ע"ב. ראה שבת הארץ קונטרס אחרון סימן י, ובית רידב"ז א, ה, שדנו בדבריו.

[39] אור לציון א, יג.