אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

מרדע

נקרא גם פרשא,[1] מסאסא[2].

 

ראשי פרקים:

א. מידע כללי

ב. מאפייני המרדע

ג. דיני טומאה וטהרה

 

מידע כללי:

על מנת לסייע לחורש לכוון את הבהמה לתלם המתאים יש להשתמש בכלי מיוחד. כלי זה נקרא מלמד או מרדע[3] ומדובר בכלי עשוי עץ שבקצותיו שתי חתיכות ברזל או מחט שנקראת דרבן[4] "שמפריש בו החורש את הבקר, נקרא כן "כאלו מלמד הבקר לחרישה"[5], ועמו היכה שמגר בן ענת את הפלישתים.[6]

המרדע הונף לגובה על מנת לדרבן בו את הבקר, חז"ל השתמשו בעובדה זו על מנת לשאול את העדים על גובהו של הירח ברקיע בזמן קידוש החודש, כגובה מרדע או כגובה שני מרדעים.[7] וכן במקרה של אילן שסמוך לשדה חברו, על בעל האילן לקצוץ את הענפים הנכנסים לשדה חברו, עד גובה המרדע, ולא רק עד גובה הבקר או האדם החורשים.[8]

האיכר נשא את הדרבן על כתפו.[9]

 

מאפייני המרדע

ארכו של המרדע הוא יותר מגובה האדם.[10]

המרדע מורכב משלושה חלקים:[11]

מלמד הבקר- המוט המרכזי הנושא את הדררבן והחרחור בשני קצותיו[12], לעתים המרדע כולו נקרא גם מלמד או כדרבן.[13]

חרחור- חלק העשוי מברזל, שמצוי בחלקו האחורי של המרדע, ניתן להשתמש בו לשם חיתוך עשבים, או כדי לנקות את העפר מהמחרשה.[14] החורש החזיק את המרדע בצד זה. שבעת הטפחים הסמוכים לחרחור נחשבים כחלק ממנו לדיני טומאה וטהרה.[15] נקרא כך "על שם החורים שעושה בקרקע".[16]

דרבן- חלק העשוי ברזל המצוי בקצהו הנגדי של המרדע, שעימו מכוונים את בעל החיים לחרוש בתלם המתאים. [17] לעיתים הדרבן נבלע בתוך המוט- המלמד.[18] ומדובר ככל הנראה בחלק קטן.[19] הדרבן מונח בתוך נקב מיוחד שמצוי במוט- מלמד,[20] וניתן להסירו בשעת הצורך.[21] ארבעת הטפחים הסמוכים לדרבן נחשבים כחלק ממנו לדיני טומאה וטהרה.[22]

 

דיני טומאה וטהרה

המרדע הוזכר גם כמדד לקטרו של נקב בכלים שונים, שאם נפתח בכלי פתח בשיעור של פי המרדע, הכלי מקבל טומאה.[23] היקף המרדע הבינוני הוא טפח.[24] עוביו הוא שתי אצבעות קטנות או אצבע ושליש גדולות.[25] למרות שרחבו וגובהו של המרדע הוא פחות מטפח על טפח, בכל זאת הוא מקבל את הטומאה.[26]

בדיני טומאה וטהרה ישנה חלוקה בין תוך הכלי- כלי הקיבול, לבין אחורי הכלי- הצד החיצוני של הכלי, על אף שהמרדע הוא כלי שאין לו בית קיבול, הוא נחשב ככלי שיש לו "אחוריים" ו"תוך"[27] נחלקו הפרשנים איזה חלק מהמרדע נטמא כשהטומאה מגיעה למוט המרכזי- המלמד, כשהיא מגיעה לחרחור, וכשהיא מגיעה לדרבן.[28]

 

שיעור הוצאת ברזל עליו מתחייבים בשבת הוא כדי להכין ממנו דרבן.[29]

 

במשלי הוזכר גם השוט, ככלי שמשמש לנהיגת בעלי חיים, אך משמעותו שם היא ככלי שמסייע לרכיבה על סוס ולא ככלי זירוז לבקר.[30]

 

[1] בבלי ב"מ פ, א.

[2] ויקרא רבה פרשת אמור כט, ז.

[3] קהלת רבה (וילנא) פרשה יב.

[4] רש"י ורד"ק שמואל א יג, כא.

[5] רד"ק שופטים פרק ג פסוק לא, ראה גם רמב"ם פיה"מ ב"ב ב, יג.

[6] שופטים ג, לא.

[7] ירושלמי ראש השנה ב, ד.

[8] בבלי, ב"ב כז, ב.

[9] משנה אהלות טז, א.

[10] תשובות רב נטרונאי גאון - ברודי (אופק) אורח חיים סימן פ.

[11] ראה ירושלמי (וילנא) סנהדרין י, א:  שלש שמות יש לו מרדע דרבן ומלמד. מרדע שהוא מורה דיעה בפרה דרבן שהוא משרה בינה בפרה מלמד שהוא מלמד את הפרה לחרוש בשביל ליתן חיים לבעליה.

[12] משנה כלים כה, ב, ראה תפארת ישראל - כלים ט, ז.

[13] ירושלמי סנהדרין י, א, ראה  המיוחס לר"ן שבת טז, ב שהביא כמה זיהויים למרדע.

[14] ר"ש כלים  כה, ב.

[15] משנה כלים כה, ב, נחלקו התנאים באלו מקרים חלקי המרדע הסמוכים לחרחור ולדרבן בטלים להם, האם בכל הזמן, או רק כשהמרדע נשבר,למחלוקתם יש השלכה לדיני טומאה וטהרה, מתי חלקים אלו מקבלים טוומאה.

[16] תפא"י כלים כה, ב.

[17]  תוספתא סוטה ז, יא, ר"ש כלים כה, ב.

[18] משנה כלים ט, ו.

[19] כך מובן מהגמרא שבת צ, א, שמובא שם ששיעור הוצאת הברזל הוא כל שהוא- כדי לעשות ממנו דרבן.

[20] ר"י מלוניל סוכה יב, ב.

[21] תוספות שבת יז, א, בשל כך המרדע יכול להיטמא- כיוון שיש לו כלי קיבול.

[22] משנה כלים כה, ב, נחלקו התנאים באלו מקרים חלקי המרדע הסמוכים לחרחור ולדרבן בטלים להם, האם בכל הזמן, או רק כשהמרדע נשבר,למחלוקתם יש השלכה לדיני טומאה וטהרה, מתי חלקים אלו מקבלים טוומאה.

[23] משנה כלים ט, ז, תוספתא שבת (ליברמן) א, יח.

[24] משנה כלים יז, ח.

[25] תוספתא כלים (ב"מ) (צוקרמאנדל) ו, יב.

[26] משנה אהלות טז, א, ראה שם לגבי מחלוקתם של רבי טרפון ורבי עקיבא, ראה המאור הקטן שבת ו, א שכתב שהגזירה העשירית אותה גזרו בית שמאי בעליית בית נתזה היא: "גזרו בהיקפו של מרדע משום עוביו".

[27] משנה כלים כה, ב, תוספתא כלים (ב"ב) (צוקרמאנדל) ג, ה.

[28] ראה ר"ש ורמב"ם כליהם כה, ב.

[29] תוספתא שבת (ליברמן) ט, ה, בבלי שבת צ, א.

[30] ראה משלי כו, ג: "שׁוֹט לַסּוּס מֶתֶג לַחֲמוֹר וְשֵׁבֶט לְגֵו כְּסִילִים". ראה גם נחום ג, ב: קוֹל שׁוֹט וְקוֹל רַעַשׁ אוֹפָן וְסוּס דֹּהֵר וּמֶרְכָּבָה מְרַקֵּדָה: