אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

נטיעה, שתילה

כתיבה - הרב דוד אייגנר

 

ראשי פרקים:

רקע מדעי

חלק א: הגדרות כלליות    

    א. הגדרה

    ב. אזכורים בתנ"ך

    ג. בתפילה

    ד. תנאי יהושע

    ה. ראש השנה

חלק ב: פעולת הנטיעה

    ו. שבת

    ז. שמיטה

        זמן נטיעת העצים בערב השמיטה

        נטיעת עץ בזמן אסור

    ח. נטיעה של שמחה

    ט. הרכבה

    י. סמיכת נטיעה לשטח של חברו

חלק ג: שם התואר

    יא. השלב בו צמח מוגדר 'נטיעה'

    יב. ערלה

    יג. תשלום נזק

    יד. חול המועד

    טו. שתילים 'דו שנתיים'

 

ערכים קשורים:

זמירה, זריעה, זרעים.

 

רקע מדעי

על מנת להצמיח צמחים חדשים קיימות שתי אפשרויות: האחת היא זריעת גרעין הצמח, והשניה היא נטיעת צמח שכבר קיים, על מנת לגרום לצימוחו.

קיימות שלוש שיטות לנטיעה ושתילה: 1. שתיל חשוף שורש[1]. 2. שתיל המצוי בגוש אדמה[2]. 3. שתילת יחור של צמח שמעוניינים בו (פְּלַג).[3]

באופן מעשי רובם המכריע של העצים הגדלים בארץ, הן במשקים חקלאיים והן בגינות נוי, וכן חלק מסוים מצמחי הירקות נשתלים, לעומת זאת כל צמחי התבואה (חיטה, שעורה, תירס וכדומה) נזרעים בלבד על ידי כלי עבודה ייעודיים.

להשלכות שישנן לשתילת צמח בגוש אדמה ראה להלן 'שתיל דו שנתי'.

יתרונותיה המרכזיים של הנטיעה הם כדלהלן:

א. באופן זה ניתן לגדל צמחים מורכבים (עיין ערך 'הרכבה' לגבי שיטות ההרכבה, הצורך בהן, ויעילותן).

ב. צמחי הפרי מגיעים כשהם מוכנים להנבה, או קרובים לשלב זה, וצמחי סרק מגיעים כשהם בעלי נוף נרחב באופן יחסי שניתן כבר ליהנות ממנו.

ג. אחוז הקליטה בקרקע של צמחים אלו הוא גבוה.

ד. במקרים רבים השתיל מיוצר מייחורים של עץ קיים, שהמגדל מעוניין בתכונותיו השונות (עמידות למחלות, פוריות, שיווק הפרי בעונה המתאימה, ועוד).

חסרונה המרכזי של שיטה זו היא העלות היחסית גבוהה של הצמחים.

 

 

חלק א: הגדרות כלליות

א. הגדרה

ל'נטיעה' ישנן שתי משמעויות: מלאכה, ושם תואר לעץ.

מלאכה- הכנסת צמח שכבר קיים לתוך האדמה, העושה כן נקרא 'נוטע' או 'שותל'.[4]

שם תואר: צמח צעיר שננטע באדמה נקרא 'נטיעה',[5] או צמח שכבר נטוע בקרקע[6].

 

ב. אזכורים בתנ"ך

בתנ"ך הוזכר השורש נ.ט.ע כביטוי של פעולת נטיעה: "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל"[7] "כַּאֲהָלִים נָטַע ה'"[8], "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר נָטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ"[9], "נָטַע אֹרֶן וְגֶשֶׁם יְגַדֵּל".[10]

 

ג. בתפילה

בקדושת "ובא לציון" אומרים "וחיי עולם נטע בתוכנו" מכיוון שהתורה משולה לעץ[11]. עם ישראל מוגדר כנטיעה בשל מיוחדותם.[12]

 

ד. תנאי יהושע

אחד מהתנאים שהתנה יהושע בכניסת עם ישראל לארץ הוא, שמותר לקטום מעץ של חברו ענפים ('נטיעות') על מנת לטעת אותם, חוץ מענפי זית שנקצץ על מנת לחדשו שאין לקטום ענפים אלו, הקיטום המותר הוא רק ממקום בו הדבר לא יזיק לצמח ולפירות.[13]

 

ה. ראש השנה

אחד בתשרי הוא ראש השנה לנטיעה, דהיינו חשבון השנים לענין שנות הערלה תלוי בתאריך זה.[14]

 

חלק ב: פעולת הנטיעה

ו. שבת

יש הסוברים שאיסור הנטיעה בשבת הוא משום איסור זורע[15] ומדובר באב מלאכה[16], ויש הסוברים שנוטע הוא תולדת זורע.[17] לדעה זו ישנם המבארים שאם נטע אילנות סרק לצורך שימוש בעצים מדובר באב מלאכה.[18]

מלאכת זומר (ע"ע) היא תולדת נוטע,[19] וכן הרכבת אילנות.[20] חיתוך צמח באופן שגורם לצימוחו, או זמירת אילן לצורך הענפים חייב הן משום קוצר והן משום נוטע[21]

איסור הנטיעה הוא בין בקרקע ובין בעציץ נקוב.[22]

 

ז. שמיטה

איסור הנטיעה בשמיטה הוא חלק מאב המלאכה של זורע,[23] תולדה של זורע.[24] או איסור דרבנן,[25]  לסוברים שאיסור הנטיעה הוא מדרבנן, מותר לטעת גם בזמן שתוספת שביעית נוהגת.[26]

יש הסוברים שפעולות שמטרתן הן חיזוק הנטיעה או הבשלת הפרי הן תולדה של נוטע.[27]

כשיש עשר נטיעות בשטח של בית סאה (ע"ע) מותר לחרוש בכל שטח זה בזמן של תוספת שביעית, בתנאי שהן מפוזורת בכל שטח זה, אך אם הן נטועות רק בחלק משטח זה, אסור לחרוש בשבילן את כל השטח.[28]

נטיעת אילן סרק בשמיטה אסורה מן התורה,[29] או מדרבנן.[30] ויש אומרים שמותר לטעת בשמיטה אילן סרק,[31] לצורך עשיית גדר.[32]

יש הסוברים שכשהצמח נתון בגוש אדמה, לכל הדעות האוסרות איסור נטיעתו בשמיטה הוא איסור דרבנן.[33]

יש שכתבו שבמקום הצורך מותר לטעת עצי סרק לצורך רפואה וזיכוך האוויר[34], או היכן שהדבר נצרך.[35]

זמן נטיעת העצים בערב השמיטה

על מנת שנטיעה תיקלט בקרקע די בשבועיים. ההשלכות ההלכתיות לכך הן כדלהלן: בעצי פרי, על מנת שיהיה ניתן למנות שנת ערלה יש לטעת את העץ 44 יום לפני ראש השנה[36]

בנטיעת עצי סרק די ב 14 יום בלבד לפני השמיטה, ואין לטעת עצי סרק בפחות מזמן זה.[37] ויש הסוברים שניתן לטעת עץ אף בתוך זמן זה.[38]

יש הסוברים שאין צורך כלל בהמתנת שלושים יום לפני ראש השנה, אלא כל נטיעה עד ט"ו בשבט, יוצאת מדין ערלה שלוש שנים לאחר מכן.[39]

נטיעת עץ בזמן אסור

הנוטע עץ בשבת, אם עשה זאת במזיד עליו לעקור את העץ, אם עשה זאת בשוגג יכול לקיימו. אך הנוטע עץ בשביעית עליו לעקור את העץ, בין אם עשה זאת בשוגג ובין אם עשה זאת במזיד[40], אך הפירות מותרים, ומחייבים את היורש לעקור[41]. הנוטע בערב השמיטה עץ פרי פחות ממ"ד ימים לפני השמיטה עליו לעקור את העץ[42], אסור לטעת עצים בזמן שתוספת שביעית נוהגת,[43] ויש הסוברים שמותר לטעת עצים בזמן זה[44].

יש מי שסובר שאם נטע בערב השביעית בעציץ שאינו נקוב, העץ אינו נאסר.[45]

 

ח. נטיעה של שמחה

בזמן עצירת גשמים, לאחר שסיימו את סדר התעניות ממעטין בפעולות שגורמות שמחה, כגון נטיעה[46], נטיעה שגורמת שמחה היא נטיעה שמיועדת לתת צל או שנוטעים אותו בזמן שבן של מלך נולד[47].

 

ט. הרכבה

יש הסוברים שהרכבה על גבי אילן סרק נחשבת כנטיעה חדשה[48], ויש חולקים וסוברים שניתן למנות את השנים של אילן הסרק לענין ערלה.[49]

פעולת ההברכה היא כפעולת הנטיעה.[50]

 

י. סמיכת נטיעה לשטח של חברו

מותר לטעת אילן סמוך לשדה חברו בתנאי שהרחיק ממנו ארבע אמות.[51] ויש לטעת אילן רק לאחר הרחקת עשרים וחמש אמות או חמישים אמות מבורו של חברו.[52]

 

חלק ג: שם התואר

יא. השלב בו צמח מוגדר 'נטיעה'

במשנה[53] הובאו כמה דעות עד איזה שלב בתהליך הגידול צמח מוגדר כ'נטיעה'; בשנתו הראשונה,[54] עד השנה הרביעית, ואם לא חילל את הפירות עד השנה החמישית[55], עד השנה השביעית[56], ויש הסוברים שהגדרה זו משתנה בכל עץ לפי עניינו[57]. לענין מקח וממכר עץ מוגדר כנטיעה כל עוד הוא אינו יציב והגזע יכול לנוע בשל מעבר כלי העבודה.[58]

אילן שנחתך בגובה פחות מטפח[59] או עד גובה הקרקע[60] דינו כנטיעה חדשה, על כל ההשלכות לכך, ערלה, חרישת בית סאה וכדומה.[61]

 

יב. ערלה

עץ שגובהו הוא נמוך, ונראה כנטיעה, חז"ל גזרו עליו שיהיו בו דיני ערלה כל השנים, אך אם מדובר שכל המטע הוא בגובה כזה לא גזרו.[62] עץ שנעקר ממקומו ולאחר מכן ניטע מחדש יש לספור לו את שנות הערלה מחדש, אולם אם הוא נשאר מחובר לקרקע אפילו בשורש קטן שגדלו הוא כ'מחט של מיתון' אין צורך לספור לו מחדש את שנות הערלה.[63]

 

יג. תשלום נזק

חכמים גזרו שהקוצץ נטיעה בת שנתה משלם שתי כסף, והקוצץ נטיעה בת שנתיים משלם ארבע כסף.[64]

 

יד. חול המועד

מותר לעשות עוגיות לנטיעות צעירות בחול המועד, שאם לא יעשו להן הן תתייבשנה,[65] ויש הסוברים שאין לעשות כלל עוגיות לנטיעות חדשות.[66]

 

טו. שתילים דו שנתיים

השתילים אותם שותלים במטעים מגיעים על פי רוב למטע באופן שהם יכולים להניב פרי בכמות מסחרית זמן יחסית קצר לאחר שתילתם, ולא רק שלוש שנים לאחר שתילתם, אלא מכיוון שזו שתילה מחודשת יש לספור לעץ זה שנות ערלה מחדש, ואם כן הדבר מביא לכך שיש על העץ כמויות פרי גדולות שהן למעשה פרי ערלה.

על מנת לפתור בעיה זו, וכדי שלא יהיה הפסק במנין שנות הערלה בין המשתלה למטע פותחה שיטת ייצור שתילים שנקראת 'שתיל דו שנתי'. עיקרה של שיטה זו הוא שהשתיל נחשב למחובר לקרקע מבחינה הלכתית כבר מרגע ייצורו.

השתלן (האחראי על הכנת השתיל) מניח את השתיל בתוך שקית שיש בה חורים שקוטר אחד מהם הוא לכל הפחות 2.5 ס"מ[67] שקית זו מונחת באופן ישיר על גבי האדמה, או על גבי רשת שגבוהה מעט מעל פני האדמה, ובכך השתיל מוגדר כ'רואה פני הקרקע' ונחשב באופן הלכתי למחובר לקרקע.

העברת השתיל מהמטע למשתלה מתבצעת באופן שהעציץ לא יהיה מנותק מהקרקע יותר מיממה.

שתילת הצמח מתבצעת באופן שגוש האדמה נשאר שלם ללא התפרקות, ולכן הצמח נחשב כל הזמן כמחובר לקרקע, במקרה וגוש האדמה מתפרק.[68]



[1] שתיל בעל מערכת שורשים מפותחת, אך ללא אדמה בתוך מערכת זו.

[2] שתיל בעל מערכת שורשים מפותחת, המצויים בתוך אדמה, גוש זה מכוסה על פי רוב בניילון או מצוי בתוך דלי.

[3] אופן זה מקובל בגפנים, ועוד.

[4] ראה מליון בן יהודה ערך 'נטע' וערך 'שתל'.

[5] שביעית פ"א מ"ו, סוכה מ ע"א, עשר נטיעות הלכה למשה מסיני.

[6] ערלה פ"א מ"ו, נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם.

[7] ויקרא יט, כג.

[8] במדבר כד, ו.

[9] דברים כ, ו.

[10] ישעיהו מד, יד.

[11] ספר אבודרהם נפילת אפים, אשרי, למנצח ובא לציון.

[12] פירושי סידור התפילה לרוקח, אז ישיר עמוד רכא.

[13] ב"ק פא ע"א, בטעם הדבר כתב המאירי במקום שחיתוך של ענפים בלבד לא גורם להפסד משמעותי של העץ, לעומת זיתים, שכשרוצים לחדש את העץ משאירים רק ענפים בסיסיים, ובמקרה זה אין לחתוך את אותם ענפים מפני שבכך נגרם נזק לעץ.   

[14] משנה ראש השנה פ"א מ"א, רמב"ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי פרק ט הלכה ח, אולם ראש השנה לאילן הוא ט"ו בשבט ע"ע ראש השנה.

[15] גמרא שבת עג עמוד ב: "הזורע והזומר והנוטע והמבריך והמרכיב" כולן מלאכה אחת הן'. וכדעת רבי זעירא בירושלמי כלאים פ"ח ה"א. זו חלק מהגדרת המלאכה משום שבשתי פעולות אלו מטרתו היא להצמיח רמב"ם שבת ז, ג. בירושלמי שם הובא גם כן שמלאכת זומר אסורה משום נוטע, נ"מ נוספת היא שאם התרו בו משום נוטע ועשה פעולת זריעה- הרי שהתראה זו נחשבת להתראה, אג"ט מלאכת זורע אות א, ראה שם ס"ק... שביאר שלמרות שבמלאכות המשכן לא נטעו אילנות, בכל אופן פעולה זו מוגדרת כאב מלאכה.

[16] רש"י שבת עג ע"ב ד"ה כולן, ולדעתו פעולת זריעה היא בזרעים ופעולת נטיעה היא באילנות, רמב"ם שבת ז, ט, ר"ן שבת לא ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה זורע, ריטב"א שבת עג ע"ב בשם רבו, ולדעתו שאר המלאכות מרכיב, מבריך אסורות מכיוון שהן תולדות.

[17] ר"ח שבת עג ע"ב, וכך מובן מהיראים חדשות, סי' רעד, רמ"ך הוב"ד בכס"מ שבת ז, ב, אג"ט מלאכת זורע אות א בשם יש אומרים.

[18] אג"ט מלאכת זורע אות א בדעת יש אומרים.

[19] רש"י שבת עג ע"ב ד"ה זומר, מכיוון שמטרת שתי פעולות אלו הוא להצמיח, ושתי מלאכות אלו אסורות משום זורע, ע"ע.

[20] ר"ח שבת עג ע"ב.

[21] שבת עג ע"ב, האי מאן דקטל אספסתא, רמב"ם שבת ח, ד, ר"ן שבת לא ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה ואחת, ועי' תוס' שבת עג ע"ב ד"ה זומר שרק זמירה שמטרתה לצימוח מוגדרת כנוטע אסור מן התורה.

[22] אג"ט מלאכת זורע סע' ג, מכיוון שאין שינוי באיכות הפעולה, ולדעתו גם אם נטע בעציץ שאינו נקוב ולאחר מכן הענפים יצאו מחוץ לעציץ, יש בכך איסור נטיעה.

[23] ר"ן שבת לא ע"ב בדפי הרי"ף ד"ה תנא הזורע, ולדעתו זורע הוא בזרעים, נוטע הוא באילנות, ר"ש שביעית פ"א מ"א, פ"ב מ"ו, ועי' חזו"א שביעית יז, כד ד"ה שם משום דאין שכתב בדעת ר"ת שנטיעה בשביעית היא מדאורייתא, אך נטיעה בתוספת שביעית היא מדרבנן.

[24] ר"ח שבת עג ע"ב ראה אג"ט מלאכת זורע ס"ק... שדן בחלוקה שיש בין אילן סרק לאילן שנותן פירות ענין איסור הנטיעה בשמיטה..

[25] דעת ר"ת הובא בר"ש שביעית פ"א מ"א, פ"ב מ"ו, רדב"ז שמו"י פ"א ה"ה בדעת הרמב"ם.

[26] רדב"ז שמו"י פ"א ה"ה בדעת הרמב"ם.

[27] רש"ס שביעית פ"ב ה"ד ד"ה מזהמין את הנטיעות, ה"ה ד"ה סכין, ולדעתו כל פעולה שמטרתה היא הבשלת הפרי מוגדרת כתולדה של נטיעה.

[28] משנה שביעית א, ו, עשר נטיעות הלכה למשה מסיני סוכה לד ע"א, בטעם ההיתר כתב הר"ש שביעית שם שחסה התורה על ממונם של ישראל שאם לא יחרוש להן הן תתייבשנה, שאין כחן יפה, ראה שם משנה ז באפשרות צירוף גידולים אחרים לחשבון של עשר נטיעות, יותר מעשר נטיעות עומדות להיעקר, פחוטת מעשר אינן חשובות.

[29] שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קנח, וכ"כ למעשה חוט שני פ"א ה"ה, בהרחבת הדעות השונות ראה שבת הארץ פ"א ה"ה אות א.

[30] שו"ת שבט הלוי חלק ג סימן קנח בדעת ערוך השולחן, וכ"כ הגר"ש ישראלי התורה והארץ ח"ג עמ' 95, ולדעתו מכיוון שרשב"ג מתיר יש לצמצם את מחלוקת חכמים ורשב"ג ככל האפשר.

[31] דעת רשב"ג בירושלמי שביעית פ"ד ה"ד, ראה ערוה"ש העתיד סי' יט סע' ח, וראה חזו"א יט, ס"ק כ, שביאר שאיסור המלאכה תלוי בקדושת שביעית, ולכן במקרה שאין קדושה- אין איסור מלאכה.

[32] כך היא הגרסא בתוספתא בדעת רשב"ג, שביעית ג, יט. יש לציין כי הגרסה שהובאה בירושלמי נוקטת בסתמא ולא מסייגת את ההיתר לצורך גדר.

[33] בצאת השנה חוזר ב', הע' 3 עמוד כח.

[34] תורת השביעית עמ' לז וכתב שם שהתירו לטעם עצי איקליפטוס בשמיטה על מנת לייבש את הביצות.

[35]  הרנ"צ פרידמן נצר מטעי סי' כח, והתיר כן בעיקר בשל שהדבר היה נחוץ לשם יצירת פרנסה לעולים החדשים בשנים הראשונות לקום המדינה.

[36] הדבר נצרך על מנת למנות 14 יום לקליטת האילן בקרקע, וחודש על מנת שזמן זה יוגדר כשנה.

[37] תוס' רי"ד.... ארבע עשרה ימים אלו נדרשים על מנת שהעץ ייקלט בקרקע, אם שתל בתוך זמן זה קליטת העץ מתבצעת בשביעית, הדבר מוגדר כעשיית מלאכה בשביעית ועליו לעקור את העץ, ראה מנחת שלמה חלק א סימן מח שדן בשיטות השונות בשאלה זו.

[38] חזו"א סי' כ"ב אות ה' ולדעתו איסור נטיעת עצי סרק י"ד יום לפני השמיטה הוא רק בזמן שתוספת שביעית נוהגת.

[39] בעל המאור ראש השנה ב ע"ב ד"ה מה"מ.

[40] משנה תרומות פ"ב מ"ג, בטעם הדבר מדוע אם נטע בשביעית חייב לעקור הובא בגמרא גיטין נג ע"ב משום גזירת 'מונים' ביאר רש"י במקום גזירה זו, שהרי לאחר 3 שנים מותר לאכול מפרי העץ, ואם נתיר עץ שניטע בשמיטה, יבואו למנות את שנת השמיטה כשנה ראשונה, ויתירו בשל כך נטיעות לכתחילה בשמיטה, טעם נוסף שהובא בגמרא הוא שנחשדו ישראל לעשות מלאכות בשביעית, ולא נחשדו לעשות מלאכות בשבת.

[41] כפתור ופרח פרק מז ד"ה נטיעה קודם שביעית.

[42] משנה שביעית פ"ב מ"ו, דעת רבי יוחנן בירושלמי ערלה פ"א ה"ב, תוס' גיטין נג ע"ב ד"ה...., ראה רש"י ר"ה ט ע"ב שכתב שטעם איסור הנטיעה בתוך שלושים יום לשביעית הוא מדין תוספת שביעית, ר"ש על הספרא.

[43] כך הבין ר"ת תוספות ראש השנה י עמוד ב ד"ה שלושים ושלושים בדעת רש"י שם ד"ה שלושים ושלושים.

[44] ר"ת תוספות ראש השנה ט עמוד ב ד"ה ומותר, תוס' יו"ט שביעית ב, ו, זאת משום שאיסור תוספת שביעית הוא רק על חרישה ע"ע ולא על מלאכות אחרות.

[45] שו"ת מנחת שלמה תנינא ב - ג סימן קכג, לדעתו, מכיוון שאיסור הערלה בעציץ שאינו נקוב הוא מדרבנן, אין בו את גזירת מונין.

[46] גמ' תענית יד ע"ב, עברו אלו ולא נענו,

[47] רש"י שם ד"ה אבוורניקי, וד"ה של מלכים.

[48] דעת ריש לקיש בירושלמי פ"א ה"ב ראה רש"ס שם שביאר כן בדעתו.

[49] דעת רבי יוחנן בירושלמי פ"א ה"ב ראה רש"ס שם שביאר כן בדעתו.

[50] ריבמ"ץ, ר"ש ורא"ש שביעית פ"ב מ"ו, ולדעתם נטיעה היא באילנות והברכה היא בגפנים.

[51] ב"ב כו ע"א, ארבע אמות אלו נחוצות בשל מעבר כלי העבודה בסמוך לאילן.

[52] ב"ב כה ע"ב, הרחקה זו נחוצה כיוון ששורשי האילן מזיקים לבור, הרחקת חמישים אמה נצרכת לעצים בעלי שורשים מרובים כגון חרוב ושקמה.

[53] משנה שביעית פ"א מ"ח.

[54] דעת רבי עקיבא, ראה רמב"ם פיה"מ שם שכתב שהלכה כרבי עקיבא, הלכות שמיטה ויובל פ"ג ה"ז: "נטיעה זה האילן הקטן כל זמן שקוראין לו נטיעה".

[55] דעת רבי אלעזר בן עזריה במשנה שם וכ"כ בדעתו ריבמ"ץ, רמב"ם, ר"ש.

[56] דעת רבי יהושע במשנה שם.

[57] דעת רבי הוב"ד בריבמ"ץ שביעית א, ח.

[58] ערוך השולחן חו"מ סי' רטז סע' ד ולדעתו זמן זה דומה להגדרתו של רבי עקיבא.

[59] דעת רבי שמעון שם במשנה, ראה רמב"ם פיה"מ שם שכתב שהלכה כרבי שמעון.

[60] דעת חכמים שם במשנה.

[61] משנה שביעית פ"א מ"ח.

[62] ילדה פחותה מטפח סוטה מג ע"ב.

[63] ערלה פ"א מ"ד, שו"ע יו"ד סי' רצד סע' כ.

[64] גמ' כתובות קה ע"א.

[65] רב נטרונאי גאון הוב"ד במהרי"ץ גיאת הלכות חול המועד עמ' קעה.

[66] מהרי"ץ גיאת הלכות חול המועד עמ' קעה בשם יש סוברים.

[67] להגדרות שיעור זה ראה ערך 'עציץ נקוב'.

[68] להרחבת הבירור ולמקורות הלכתיים נוספים ראה התורה והארץ חלק ה מאמריהם של הרב שלמה מן ההר, הרב דב ליאור, הרב יהושע נויבירט והרב יואל פרידמן.