אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

פירות יער, גרגרי יער

ב"ה

פירות יער, גרגרי יער  Berries

כתיבה: הרב דוד אייגנר

פירות יער הוא שם כולל של למעלה ממאה מיני צמחים שהמשותף ביניהם הוא שמדובר בפירות קטנים חמצמצים שניתן לאכלם טריים, סחוטים או מבושלים. עד לפני כ200 שנים פירות אלו גדלו בטבע באופן חופשי ונלקטו על ידי האדם, ולא גודלו באופן חקלאי מסודר, הגידול החקלאי המסודר שלהם החל במהלך המאה ה19[1].

תיאור בוטני

התפוצה הגיאוגרפית של מינים אלו היא רחבה והם גדלים באזורים רבים בעולם, החל מהקוטב הצפוני ועד לאזורים דרומיים לקו המשווה, כיום עיקר הגידול המסחרי הוא בקנדה, ארצות הברית, מקסיקו, צ'ילה, ספרד, רוסיה, פולין וסין[2].

צמחים אלו שייכים למספר משפחות בוטניות- ורדיים, דומדמניתיים, אברשיים ועוד. ישנו מגוון רב של צמחים[3], שפירותיהם עונים על הגדרה זו, ישנם צמחים שגובהם הוא עשרות ס"מ בודדים כגון חמוציות שגובהם הוא 10 ס"מ, פטל, חזרזר, ודומדמניות שגובהם הוא כמטר- שניים, וישנם כאלו שגובהם הוא מספר מטרים, כגון  Amelanchier alnifolia, (צמח שאינו גדל בארץ) ועוד. ישנם צמחים שזקוקים לקרקע חומצית כדי להתפתח כראוי, כגון האוכמניות.

רובם של פירות אלו הם 'ענבה' (berry) פירות עסיסיים שמכילים זרע אחד או מספר זרעים, ישנם מינים בהם מדובר במצעית מפותחת של הפרח, כגון תות שדה[4].  

דיון הלכתי

המורכבות המשמעותית בדיון ההלכתי במינים אלו, שקיים קושי להגדיר את המינים השונים באופן זהה אצל כל הפוסקים, וזאת מכמה סיבות: 1. לא מדובר בגידול חקלאי מסודר. 2. צמחים אלו גדלים בפיזור גאוגרפי נרחב. 3. למינים שונים ניתנו שמות בשפה המדוברת באותו אזור, ובאזורים אחרים ניתן שם אחר לאותו צמח, לפי השפה המקובלת באותו מקום[5], כגון: תותים ופריזיי"ש ובונטונ"ש[6]  ברוברי"ן וערפרי"ן[7]  מדושי"ש וארבוסי"ש[8]  מאלינע"ס, קאלינעס[9] יאגדעס[10].

הד לדבר ניתן למצוא בדיון שהתקיים בין הרב עוזיאל לרב ולדינברג (הציץ אליעזר)[11]: שלדעת הרב עוזיאל ה'מאליניס' נקראים קאלניס ומדובר באותו מין, אולם לדעת הציץ אליעזר מדובר בשני מינים נפרדים לחלוטין: "קאלניס - ומאליניס, הם שני מינים מיוחדים משונים זה מזה בתכלית שינוי, הן בתואר מראיהם ואופי גידוליהם, הן בזמן גידולם, והן בטעמם.... ואם כן אין ללמוד כלל מקאלניס על מאליניס". כלומר הדיון בין הרב עוזיאל לרב וולדינברג נסוב גם על השאלה באלו מינים מדובר, ומה שבמקום אחד נקרא באופן מסוים, לא בהכרח יקרא כן במקום אחר.

כאמור, המגוון של צמחים אלו הוא גדול. צמחים חד שנתיים, שיש לזרעם כל שנה נחשבים כירק לכל דבר ואין עליהם כל דיון הלכתי. הדיון ההלכתי עסק בכמה סוגי צמחים: 1. צמחים שמערכת השורשים שלהם היא רב שנתית, אך הענפים נותני הפרי הם חד שנתיים או דו שנתיים, כגן פטל ואוסנה 2. צמחים שהם רב שנתיים, אך הם נמוכים מאוד כגון דומדמניות. 3. צמחים מעוצים רב שנתיים אך שהפרי אינו חשוב[12].

בחז"ל הובאו מספר קריטריונים ביחס להגדרת צמח כאילן או כירק, בהשלכות הלכתיות שונות, דיני כלאים, ברכות ועוד. הדיון בחז"ל נסוב סביב הגדרת מבנה הצמח, האם התפתחות העלים היא ישירות מהשורש, או שהיא מהגזע[13]. וכן האם כל חלקי הצמח- שורשים, גזע וענפים הם רב שנתיים או שהם חד שנתיים.[14]  ראה בפירוט בהערה ובערך אילן וירק.

ביחס לפירות היער, הפוסקים דנו גם בחשיבותו של הצמח, האם מדובר בצמח נמוך, ובשימוש הרגיל של הפרי, האם הוא פרי חשוב שנאכל בפני עצמו כפרי טרי, פרי מבושל, או שרק סוחטים אותו ומשתמשים במיץ.[15] מידת הקוצניות של הצמח[16].

כשהפירות הם חשובים מברכים עליהם בורא פרי העץ[17] כשמדובר בצמח נמוך- פחות משלושה טפחים, מכיוון שהם אינם חשובים כל כך פרי ברכתם היא אדמה.[18]

 אוכמניות Vaccinium

 דומדמניות Ribes rubrum