אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

קיסוס

 

שם בעברית: קיסוס החורש

שם מדעי:  Hedera helix

שם אנגלית: common ivy

 

ראשי פרקים:

א. הגדרה

ב. הקיסוס בהלכה

ג. זיהוי הקיסוס

 

 

הגדרה

קיסוס החורש הוא צמח מטפס במשפחת הקיסוסים. השם המדעי של הסוג (Hedera) פירושו מטפס ואילו שם המין (helix) פירושו מתפתל. הקיסוס ירוק עד המגיע לגובה של 20- 30 מ' כאשר עומד לרשותו משטח טיפוס מתאים (עצים, סלעים או קירות). כאשר אין בנמצא משטחים אנכיים הוא עשוי להתפשט באופן אופקי ולכסות משטחי קרקע. הטיפוס מתבצע בעזרת שורשי-הצמדה המסתיימים בכריות הנאחזות בחוזקה במצע. העלים מסורגים באורך 50- 100 מ"מ בעלי פטוטרת שאורכה 15-20 מ"מ. קיימים שני טיפוסי עלים המאפיינים שלבי התפתחות שונים. א. בשנותיו הראשונות של הקיסוס העלים דמויי כף בעלת 5 אונות. בשלב זה אין הוא פורח וגבעולו מפתח שורשי-הצמדה. העלים פרושים באופן מסורג משני צידי הגבעול באופן שאין ביניהם חפיפה. סידור זה מבטיח קליטת אור מירבית לצורך ההטמעה (פוטוסינתזה). ב. בשלב הבוגר העלים דמויי לב. בשלב זה הצמח פורח אך ענפיו חסרים שורשי-הצמדה. שתי צורות הצמיחה עשויות להופיע באותו הצמח בהתאמה לגיל הענפים. רב צורתיות מופיעה גם בהתאם לטיב המצע. כאשר הצמח גדל מעבר לגובה הקיר או העץ עליו טיפס חלקו העליון הופך מצורת מטפס לשיח מסועף.

התפתחות הגבעולים ושורשי ההצמדה מבוקרת על ידי האור והמגע במצע. האור גורם לצמיחה ענפים בכיוון המנוגד דבר המאלץ את הצמח לצמוח בצמוד למצע. האור גם מעכב את התפתחות שורשי-ההצמדה בצד הגבעול שבו עוצמת האור חזקה יותר. הדבר מבטיח שהשורשים יתפתחו תמיד בצד הפונה למצע. מגע הגבעול מזרז יצירת שורשים בפרקי הגבעול הצעירים.

הפרחים מופיעים בין אוקטובר לפברואר. הם מסודרים בסוככים רבי-פרחים בקוטר 30 -50 מ"מ. הפרח קטן, ירוק–צהבהב, מפריש צוף רב ומואבק על-ידי זבובים. הפרי מבשיל באביב, צורתו כביצה קטנה, קוטרו 5–8 מ"מ, וגונו ארגמני מבריק, נוטה לשחור. בכל פרי נמצאים 3- 5 זרעים. הפירות חשובים כמזון למיני ציפורים רבים אך לאדם הם רעילים במידת מה. ההפצה מתבצעת על ידי ציפורים האוכלות את הפרי.

המראה של קירות בנינים מכוסים בקיסוס מושך את העין ותורם לבידוד מפני קור או חום. יחד עם זאת הקיסוס עלול להוות מטרד. הגידול המהיר שלו מחייב גיזום מתמיד. שורשי האחיזה חודרים לתוך הקירות ואם מעוניינים להסירם נדרשת עבודה רבה של ניקוי משרידיהם. הקיסוס מרים רעפים בגגות וחודר למרזבים וגורם לסתימתם. בסבך הצמח מסתתרים עכברים ואורחים בלתי קרואים נוספים. כאשר מעוניינים לסלק את הקיסוס יש לחתוך אותו מבסיסו ולעקור או להמית את הגדם

 

הקיסוס בהלכה

הקיסוס הוא עשב "המתפשט מאד שרשיו כאילן, עיקרו כאילן, ומתפשט ועולה על החומות"[1], ניתן לסכך בו[2]. והוא יכול לשמש כדופן, בדומה לגפן ודלעת.[3] הוא מין שמותר בזריעה בכרם[4], או שאיסורו בכרם הוא מדרבנן[5]. לדעת  ר' דוסתאי בן יהודה בתוספתא[6] מין זה הוא מין דשאים והוא אסור בכרם.

עלי הקיסוס הם רחבים[7], או שהם עלים שמתקיימים גם בקיץ[8], ולכן הם נחשבים כאוהל לדיני טומאה.[9]

ישנן גרסאות הגורסות במשנה "קיסום"[10], אך כתב הערוך[11] שמדובר טעות סופר, ויש לגרוס "קיסוס".

 

זיהוי הקיסוס

נאמרו בראשונים מספר זיהויים לקיסוס:

  1. לדעת רוב הפרשנים הקיסוס מזוהה עם "קיסוס החורש" Hedera helix כמובא בירושלמי[12] שהקיסוס הוא קיסוסא.[13]
  2. רש"י[14] מזהה אותו כ"אידר"א"- לבלב מטפס Dolichos lablab בצרפתית עתיקה. וכך נראה שזיהו הר"ש והרא"ש[15].
  3. הרמב"ם[16] מזהה את הקיסוס כ"לבלאב", שם זה הוא קיבוצי לצמחים מטפסים שונים[17], ובייחוד לצמחים: לבלב מטפס (Dolichos lablab), קיסוס החורש (Hedera helix), או חבלבל השדה (Convolvulus arvensis)[18]
  4. 4. רבנו נתן אב הישיבה זיהה את הקיסוס כ"עלפק" וכנראה מדובר בקיסוסן Cissus ampelocissus- צמח ממשפחת הגפניים- Vitaceae.
  5. לדעת מוסף הערוך[19] מדובר במין ממשפחת הנרקיסיים Narcissus sp.
  6. ויש שזיהו אותו כאחד ממיני הדלועיים, כפי שכותב המאירי[20]: "ואת הקיסוס- מלשון קשואים" ובפירוש אחד מן הגאונים שזיהה אותו ככיאר- מלפפון. הריבמ"ץ[21] כתב שמדובר ב"אילדא" וכתב שאינו יודע מהו, ויתכן שהוא מזהה אותו כר"ש וכרא"ש.
  7. חוקרי זמננו מזהים אותו כקיסוס החורש.[22]

 

ביבליוגרפיה

ח. צ אלבוים מסורות הזיהוי של צמחי משנת כלאים עמ'

 

[1] רש"י סוכה ט, ב.

[2] סוכה א, ה הידלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס.

[3] תוספתא עירובין (ליברמן) א, ז "מבוי המקרה מרוח אחת והדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס מרוח אחרת אין צריך כלום.

[4] משנה כלאים ה, ח.

[5] עפ"י הגמ' מנחות טו, ב: "שאר זרעים מדרבנן"; כן כתבו: סמ"ג ל"ת רפ ד"ה הקנים, ר"ש ורא"ש ה, ח ד"ה וכל מיני זרעים.

[6] תוספתא כלאים (ליברמן) ג, יג.

[7] ר"ש, רע"ב אהלות ח, א.

[8] רמב"ם פיה"מ אהלות ח, א.

[9] אהלות ח, א.

[10] כך הוא בדפוסים שונים של המשנה, ובכת"י מהדורת מינכן אולם ראה בכתבי יד פארמה שהגרסה היא קיסוס

[11] ערך "אירוס"

[12] כלאים ה, ח.

[13] יש לציין שבירושלמי שבת, ב, א מפורש הקיקיון כקיסוסא: "מתני' ולא בשמן קיק רבי יוסה בשם רבי לייא קיסוסא. רבי יונה רבי זעירא בשם רב יהודה עוף הוא ושמו קיק וכו'". ע. לעף מציע לגרוס במקום קיסוסא קיקוסא (kikeos) שהוא צמח הקיקיון.

[14] סוכה ט, ב; יא, א.

[15] כלאים ה ח, שכתבו: קיסום - אינ"דא או איד"א בלעז ומדלין אותן.

[16] פירוש המשניות כלאים ה, ח, אהלות ח, א.

[17] ז. עמר הצומח והחי במשנת הרמב"ם 141- 142.

[18] אלבוים, בדעת הרמב"ם.

[19] ערך "קסוס", בפירוש השני.

[20] סוכה יא, א.

[21] כלאים ה, ח

[22] .לעף פלורה עמ' 74, פליקס משנה עמ' 142.