אנציקלופדיה הלכתית - חקלאית

אנציקלופדיה הלכתית-חקלאית הוא פרוייקט חדש מבית מכון התורה והארץ, שמרכז מידע מקצועי והלכתי השייך לכלל תחומי החקלאות (הצומח והחי) ומהווה רקע חשוב לכתיבה הלכתית בנושא המצוות התלויות בארץ.

הערכים מובאים בשני חלקים: החלק המדעי-מקצועי ובעקבותיו הדיון ההלכתי.

צוות הכותבים של האנציקלופדיה כולל אנשי מדע מעולם האקדמיה, הנחשבים למומחים בתחומם, ורבנים פוסקי הלכה הבקיאים במצוות התלויות בארץ ובפרטי הלכותיהם.

מטרת האנציקלופדיה היא להביא בפני הקורא את הידע הקיים בסוגיות אלו, ואינה מהווה ספר פסיקה הלכה למעשה.

פרוייקט בסיוע משרד התרבות והספורט- מנהל התרבות.
המחלקה למכוני מחקר תורניים.
 
חזור למפתח הערכים

קשקוש

כתיבה: הרב דוד אייגנר

לרקע המדעי ע"ע 'חרישה'.

 

ראשי פרקים:

א. משמעות לשונית

ב. הגדרה

ג. הגדרת הפעולה

חלק הלכתי:

ד. שמיטה

ה. תרומות ומעשרות

ו. המינים בהם ניתן לעשות מלאכה זו

ז. חומרת המלאכה

ח. הפסיקה המקובלת היום

 

 

משמעות לשונית

משמעות הפועל 'קשקש' הוא חפירה ועידור[1].

 

הגדרה

קשקוש הוא שם אב לפעולות שונות בקרקע הנעשות באופן ישיר לצורך האילן[2].

פעולה זו הוזכרה בספרות ההלכתית ביחס לשני נושאים[3]:

 

הגדרת הפעולה

בראשונים ובפוסקים נאמרו מספר אופנים לפעולה זו; יש הסוברים שמדובר בעבודות שבאילן[4]: כיסוי השורשים המגולים[5]. סתימת הבקעים או הסדקים שבאילן[6]. מניעת תולעים באילן[7]. איסוף הבדים והעלים היבשים שבאילן[8].

ויש הסוברים שמדובר בעבודות שבקרקע הסמוכה לאילן[9]: סתימת הבורות שתחת האילן[10]. חפירת בורות לצורך האילן[11]. הנחת זבל תחת האילן[12].

יש אומרים שמדובר במלאכת עידור (ע"ע)[13]. יש מי שכתב שקשקוש הוא שם כללי לאופני תיקון שונים של האילן[14].

פעולה זו משבחת את שוויו של השדה[15]. והיא מוגדרת כעבודת האילנות[16].

 

השלכות הלכתיות

שמיטה

למלאכת קשקוש ישנן בשמיטה שני אופני עשייה, האחד שמותר לעשותו והאחר שאסור לעשותו[17].

יש הסוברים שמדובר בשתי פעולות שונות; המלאכה שמותר לעשותה היא סתימת הבקעים, הסדקים שבאילן, או הבורות שתחת האילן ומניעת התולעים[18]. והמלאכה שאסור לעשותה היא נקיבת העפר והזזתו על מנת שיהיה מתוחח[19], פעולה שגורמת להבראת האילן[20], הזיבול אסור[21] וכן איסוף הבדים והענפים הישנים[22].

יש המבארים שמדובר באותה פעולה, והחלוקה בין הפעולה האסורה או המותרת תלויה במטרת העובד: שכשהמטרה היא סתימת הבקעים באופנים השונים אין פעולה זו נחשבת לעבודה, ולכן היא מותרת, וכשמטרתה היא הרווחת האילן נחשבת לעבודה ולכן היא אסורה[23].

בתוספתא מובא, שכשמדובר בפירות שחנטו בערב השמיטה וממשיכים לגדול בשמיטה, מותר לעשות עבורן אף מלאכות שהן בגדר 'אברויי אילנא'[24].

 

תרומות ומעשרות

כשפועל עוסק בקשקוש בשדה אינו יכול לאכול בפירות מדין "כי תבוא בכרם רעך"[25], ואף אם אוכל שני פירות יחדיו חייב להפריש תרומות ומעשרות ואין אכילתו נחשבת לאכילת ארעי (ע"ע)[26].

 

המינים בהם ניתן לעשות מלאכה זו

פעולה זו הוזכרה בגמרא ביחס לזיתים, אולם יש המבארים שפעולה זו היא בכל האילנות[27].

 

חומרת המלאכה

בשמיטה, כשמטרת הפעולה היא הרווחת האילן ('אברויי אילנא'), איסור המלאכה הוא מדרבנן[28], ויש מי שמשמע בדבריו שמדובר באיסור מן התורה[29].

יש הסוברים שאין לעשות את כל אופני המלאכה בשמיטה, והדיון לגבי המלאכות המותרות או האסורות הוא רק בזמן בו נוהגת 'תוספת שביעית' (ע"ע) [30].

 

הפסיקה המקובלת כיום

במקום בו יש שורשי עצים שנחשפו כתוצאה מהגשם ויתרחש נזק משמעותי לעצים אם השורשים לא יכוסו, ניתן לקלטר את האדמה באופן שטחי[31]. ויש מי שמתיר במקרה זה לכסות את השורשים באופן חלקי ובאופן ידני ולא על ידי מכשיר ייעודי[32].

 

לשאר פרטי: 'אברויי אילנא', 'אוקמי אילנא', 'איבוק', 'אכילת ארעי', 'גמר מלאכה', 'חרישה', מקח', 'עידור' ו'תוספת שביעית' ראה בערכם.



[1] מילון בן יהודה ערך 'קשקש'.

[2] זאת בשונה ממלאכת 'חרישה' (ע"ע) הנעשית לצורך תיקון הקרקע, פעולה זו דומה באופייה לפעולת העידור (ע"ע), השווה לאיבוק (ע"ע).

[3] יש לציין כי הפועל 'קשקש' הוזכר אף בהלכות שבת ביחס לדיני השמעת קול, אין לכך משמעות חקלאית-הלכתית כלל.

[4] ראה תורת כהנים (פרשת בהר פרשה א אות ו) שהובא שקשקוש היא עבודה באילן בלבד ולא בקרקע, פאה"ש (סי' כ ס"ק כב) בדעת הרמב"ם.

[5] רש"י (ב"מ פט ע"א ד"ה לקשקש, סוכה מד ע"ב ד"ה סתומי פילי, ע"ז נ ע"ב ד"ה סתומי פילי).

[6] בלשון הגמ' (סוכה מד ע"ב): סתומי פילי, וביאר רש"י שמדובר בסתימת בקעים באילן,  ר"ח (סוכה מד ע"ב, ע"ז נ ע"ב), ר"ש (תורת כהנים פרשת בהר פרשה א אות ו ד"ה לא יקשקש באפשרות ב), ראב"ד (תורת כהנים פרשת בהר פרשה א אות ו), כפתור ופרח (פרק מז ד"ה פרק לולב וערבה). פאה"ש (סי' כ ס"ק כד בדעת רש"י), וראה בערוך ערך 'פילי'.

[7] ריטב"א סוכה מד ע"ב ד"ה

[8] ר"ח (ע"ז נ ע"ב).

[9] לדעות אלו יש לבאר שלמרות שמדובר בעבודת הקרקע, בשונה מהגדרת תורת כהנים, לעיל הע'...  מ"מ היא נעשית בסמוך לאילן ולצורך האילן בלבד ולא לצורך תיקון הקרקע.

[10] ר"ש (תורת כהנים פרשת בהר פרשה א אות ו ד"ה לא יקשקש באפשרות א), רש"י (ע"ז נ ע"ב ד"ה קיקושי), פאה"ש (סי' כ ס"ק כב בדעת רש"י וס"ק כג באפשרות א), שמדובר בפעולה שעוסקת בעפר שתחת האילן, ועי' בערוך ערך 'אברויי' שכתב ש'סתומי פילי' היא סתימת חורים.

[11] מאירי (מו"ק ג ע"א). ולדעתו מדובר בחפירה קטנה שמטרתה היא סתימת הנקבים על מנת שלא יתייבשו.

[12]  ר"ח (סוכה מד ע"ב) ערוך ערך 'אברויי', פאה"ש סי' כ ס"ק כג בשם הערוך.

[13] רש"י (מו"ק ג ע"א), ערוך ערך 'קשקש' בשם יש מפרשים.

[14] שו"ת שבט הלוי (ח"ג סי' קנח, הערות על הלכה ז) בדעת הר"ח.

[15] רש"י (בכורות נב ע"ב ד"ה או שלפופי).

[16] ר"ח (מו"ק ג ע"א),קובץ ראשונים על מו"ק (ג ע"א ד"ה אף), וזאת בשונה ממלאכות כגון חרישה שמוגדרות כעבודת השדה, וכ"כ המאירי שפעולה זו נצרכת לצורך האילן, ראה ביאור הגר"א (תורת כהנים פרשת בהר פרשה א אות ו) שכתב שפעולה זו מותרת מכיוון שהיא רק פעולה העוסקת באילנות, ואילו הפעולות שנאסרו עוסקות הן באילנות והן בקרקע.

[17] תורת כהנים (פרשת בהר פרשה א אות ו), בבלי מו"ק ג ע"א, סוכה מד ע"ב, ע"ז נ ע"ב.

[18] פעולה זו מותרת מכיוון שמטרתה היא מניעת הפסד, גדר זה הוא כגדר 'אוקמי אילנא', (ע"ע) שהותר לעשותו בשמיטה, ראה מקדש דוד (סי' נט סע' ו ד"ה מלאכות האסורות) ודרך אמונה (שמו"י פא ה"ז ס"ק סו), ראה לעיל הערות... מהן הדעות הסוברות את אופני המלאכות השונים.

[19] רש"י (סוכה מד ע"ב ד"ה וחד אברויי), באפשרות א.

[20] מו"ק ג ע"א, רמב"ם שמו"י פ"א ה"ז, רש"י סוכה מד ע"ב ד"ה וחד אברויי, באפשרות ב, פאה"ש (סי' כ ס"ק כד בדעת רש"י), גדר זה הוא כגדר 'אברויי אילנא', (ע"ע) שנאסר לעשותו בשמיטה, ראה חזו"א (שביעית סימן יז סע' יט ד"ה והנה) שכתב שדין הקשקוש האסור הוא כדין העידור.

[21] ר"ח (סוכה מד ע"ב).

[22] ר"ח (ע"ז נ ע"ב).

[23] ריטב"א (מו"ק ג ע"א), מאירי (סוכה מד ע"ב ד"ה כבר ידעת, ע"ז נ ע"ב ד"ה כבר ידעת), ראה מקדש דוד (סי' נט סע' ו ד"ה כתב הרמב"ם), שכתב כן בדעת הרמב"ם, וכ"כ הרב קוק בשבת הארץ (פ"א ה"ז עמ' 225) בדעת הר"ח, וכך מובן מפירוש רבינו הלל על תורת כהנים (בהר פרשה א אות ו).

[24] תוספתא (שביעית פ"ג ה"ד) ובחסדי דוד שם.

[25] ב"מ פט ע"א, רמב"ן (ב"מ פט ע"ב ד"ה קצץ) בדעת רבינו תם, אמנם ראה תוספות ב"מ צג ע"א ד"ה לא שנו, שכתב שמ'הלכות מדינה', ראוי שהפועל יאכל, אך כתבו הרמב"ן, הרשב"א בדעתו וכ"כ הר"ש והרא"ש (מעשרות ג,ב) רדב"ז (מעשר ה,ט), שמכיוון שמן התורה הדבר נחשב למכר אינו יכול לאכול באופן ארעי. לדיני 'גמר מלאכה' 'מקח' 'אכילת ארעי', ראה בערכם.

 [26] ר"ת (ספר הישר חידושים סי' תקצט), רמב"ן, רשב"א (ב"מ פט ע"ב ד"ה קצץ) בדעת רבינו תם.

[27] רש"י (מו"ק ג ע"א), רבינו גרשום (מו"ק ג ע"א) מתוך שכתבו עידור בזיתים וקשקוש בגפנים, וכ"כ בפשטות החזו"א (שביעית סי' יז סע' יט ד"ה הנה במו"ק).

[28] כמסקנת הגמרא מו"ק ג ע"א, שמלאכה זו היא תולדה של זורע, רש"י (שם ד"ה כל הני), ר"ש (תורת כהנים פרשת בהר פרשה א אות ו ד"ה לא יקשקש), מקדש דוד (סי' נט סע' ו ד"ה מלאכות האסורות).

[29] כך מובן מרש"י (שמות פרק כג פסוק יא), בביאור הפסוק "והשביעית תשמטנה ונטשתה" בביאורו השני: "ונטשתה מלזבל ומלקשקש", ראה שם ברמב"ן שחלק על דבריו, ועי' חזו"א (שביעת סי' יז סע' יט ד"ה שם) שדן בדברי רש"י והרמב"ן.

[30] מאירי (סוכה מד ע"ב ד"ה כבר ידעת בשם קצת מפרשים).

[31] ראה קטיף שביעית (מהדורת תשסז פרק ט סע' ו, פרק כו סע' ו).

[32] שו"ת משנת יוסף ח"ב סי' ה.