זיהוי הצמחים

חזור למפתח הערכים

פקועות

פקועות

אבטיח הפקועה

פַּקוּעוֹת

שמן פקועות נזכר ברשימת השמנים שמותר להדליק בהם נר שבת. הרמב"ם מבאר שהפקועות הן ה"עלקם" (علقم).[1] בחיבור על ביאור שמות הרפואות זיהה אותו גם עם יריקת החמור (Ecballium elaterium),[2] אך מצמח זה אי אפשר להפיק שמן. ברור שבפירושו למשנה במסכת שבת הרמב"ם מתכוון לצמח "אבטיח הפקועה" (Citrullus
colocynthis
), שנקרא בערבית "חנט'ל" (حنظل), והוא מעיד שיש אומרים שה"עלקם" הוא שמו הנרדף (סינונים).[3] בשם "עלקם" זיהה גם את "ירקות חמור"[4] ואת ה"מתיק"[5] שבמשנה. כמו פרשנים רבים, גם הרמב"ם זיהה את "פַּקֻּעֹת שָדֶה" (מלכים ב ד, לט) עם ה"פקועות" שבמשנה.[6]

אבטיח הפקועה הוא צמח שענפיו שרועים וארוכים, והוא גדל בקרקעות חוליות במישור החוף ובערוצי מדבריות חמים. הפרי ירוק ויש לו כתמים לבנבנים, ועם התייבשותו נעשה הופך לצהוב. הפרי רעיל ומכיל חומר משלשל חזק,[7] והזרעים מכילים שמן. נחשב לאבי האבטיח התרבותי.



[1].פהמ"ש שבת ב, ב; הופקינס, עמ' 40.

[2].רמב"ם, ביאור, מס' 292.

[3].רמב"ם, ביאור, מס' 158, וכן כתב בפהמ"ש אהלות ח, א: "קת'א אלחמאר והוא אלעלקם".

[4].פהמ"ש אהלות ח, א.

[5].פהמ"ש שביעית ג, א; שם ט, ו, בשם "חנצ'ל".

[6].פהמ"ש כלים יז, יז. על זיהוי זה, ראו: עמר, מקרא, עמ' 147-145.

[7].ראו בהקדמה לפהמ"ש, ובה הרמב"ם מזכיר את "שחם אלחנט'ל" בין הסמים המרים והחזקים ביותר; רבינו משה בן מימון, הנהגת הבריאות (מהדורת ז' מונטנר), ירושלים תשי"ז, עמ' 45 (להלן: רמב"ם, הנהגה). קרוב לוודאי שזו ה"לענה" שנזכרת בהלכות שבת כא, כא.