למנין שאנו מונים פה

למנין שאנו מונים פה

במקומות רבים בעולם נערכים לקראת השנה הלועזית החדשה, במעבר החשבון משנה זו לשנה אחרת, האם יש מקום לחשבונות אלו? האם מותר, ראוי, אסור, להשתמש בתאריכים אלו בדברים השונים?

הרב יצחק גרינבלט | טבת תשע"ד

בספר הכוזרי שואל רבי יהודה הלוי בשמו של מלך כוזר, על היות לעם ישראל מניין מבריאת העולם. שאלה זו התייחסה להבדל בין הגישה היהודית לבריאת העולם לעומת הגישה הפילוסופית שטענה לקדמות העולם. כיום למרות שידוע שיש לעם ישראל ספירה מדוקדקת מבריאת העולם, חדרו לתוכנו דברים רבים מאומות העולם, ביניהם התאריכים המקובלים בעולם, שאף באצלנו קנו שיבתם. אמנם לפי החוק גם תאריך עברי הינו קביל, אך עדיין אין להתעלם מכך שהתאריך המצוי יותר, המשומש יותר הוא התאריך המספרי של אומות העולם. האם יש בכך בעיה?

רבים כיום לא מודעים לכך שספירה זו רגילה הייתה שהיא תיכתב עם קיצור בסופה "לספה"נ" לספירת הנוצרים. ספירה זו מקובלת בעולם שהיא ספירה ללידתו של אותו האיש מייסד דת הנצרות. אמנם במקורות ישראל אנו יודעים שאין כל כך קשר בין תאריך זה לבין לידתו וחייו של אותו האיש, וכפי שמארי על כך הגר"ע יוסף זצ"ל בספרו יביע אומר, שאותו האיש היה בן זמנו של רבי יהושע בן פרחיה, ולפי החשבון דבר זה אומר שהוא חי יותר ממאה שנה לפני התאריך המפורסם בעולם! התאריך שפרסמו תלמידיו לא היה אמיתי אלא נבע מרצות לתלות את חורבן בית המקדש בעוון כביכול של הריגת אותו האיש. וטענה זו לא תוכל להתקבל אם יהיה זמן רבן בין מותו לבין חורבן בית המקדש. אף הסטוריונים גויים יודעים שתאריך זה שבו נהוג להתחיל את הספירה אינו מדוקדק, אך האנושות בכללה אינה מתרגשת מכך, והספירה ממשיכה על בסיס זה.

בשל השוני הזה רוצה הגר"ע יוסף זצ"ל להתיר את השימוש בתאריכים אלו, על סמך זה שאנשים באמת אינם מכוונים היום ללידתו או למותו של אותו האיש, אלא משתמשים בתאריכים אלו לנוחיותם, ואין לדידם קשר בין המספרים האלו לבין אמונה בדת זו או אחרת. השימוש בתאריך זה לדידם נח שכן הוא מקובל בכל העולם ותו לא.

על סמך דברים אלו ועוד בא הוא לדחות את דבריו של אחד מגדולי התלמידים של החת"ם סופר, המהר"ם שיק שכתב תשובה חריפה מאוד בעניין כתיבת תאריך לועזי על מצבה בבית הקברות. בתשובתו נוטה הוא לומר שזהו איסור מהתורה, ואולי אפילו בעיה הלכתית מדיני שותפים יש בה, שכן האדם הקבור באותו המקום הוא שותף עם שאר הנפטרים על מקומות הקבורה בבית העלמין, וממילא הוא מזיק להם בכך. באריכות גדולה מתנגד הוא לכך, ובסיס לו בדבריו של רבו בדרוש שאף שלא בא לפסוק הלכה למעשה, גילה שאין דעתו נוחה מדרך זו.

בדרך דומה הלך בשו"ת ציץ אליעזר להתיר את הדבר, ובתשובתו טוען שאף לשיטת המהר"ם שיק, יש מקום להתיר כיום, כשאין כותבים "לספה"נ" וממילא לא מקשרים את הספירה לאותו האיש. אמנם בתשובה אחרת בא בעל שו"ת להורות נתן להעיר על דבריו, וניכר היה שאין דעתו  נוחה מהיתר זה, אך הרב וולדנברג חיזק את דבריו באריכות רבה. והעיר שלדרכו כתב "למנה"נ" וכוונתו הייתה "למנהג הנהוג" ובכך למנוע בעיות. ובתשובתו חלק עם חברו לבית הדין בשנים עברו, הגר"ע יוסף זצ"ל על הדרך לכתוב, האם להזכיר את שמות החודשים שלהם (הגר"ע יוסף זצ"ל) או רק לכתוב מספרים (צי"א).

בין כה וכה, ביחס לכתיבה על המצבות, כתב: "אגב. יש לדעת דבחקיקה ע"ג מצבה ובבית מועד לכל חי, הענין של להזכיר שם תאריך של אומות העולם מקבל רציניות יותר, כי בשם אין כבר לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות ושום מגמה מסחרית וכדומה, בכדי לתלות דבר ההזכרה בהם. ובשם על סף העולם האמת ישנה ביותר החובה היהודית לאחד כל שוכני העפר הישראליים אל האיחוד הלשוני לשון - הקודש ואל התאריך העברי המעיד על העולם שמחודש הנהו ועל בורא העולם אשר עיניו פקוחות על כל דרכי איש, וכדכותב מזה המהר"ם שיק בעצמו בתשובתו שם"...

בנושאים נוספים עסקו הפוסקים ביחס לתאריך ולחשבון זה, בספר גט פשוט פסל גט שנכתב בו תאריך זה, אמנם בעל גט מקושר ובערוך השלחן התירו. הציץ אליעזר העיר על דבריהם שהם בניגוד לדברי הלבוש והתפלא שלא הזכירוהו. ובשו"ת מנחת יצחק שכתב שאין קביעות לאשה נוצרת בקביעות בתאריכים לועזיים.

על אף שההיתר מקובל על פוסקים רבים בדורות האחרונים, רבים מהם הזכירו את החסרון שיש בדבר, ואת החשיבות להשתמש בתאריך היהודי (ביביע אומר הציע לכתוב את שניהם, ובתשובות והנהגות כתב שאם יש אפשרות, יכתוב תאריך יהודי ועוד).

אחר פרסום התשובה של הגר"ע יוסף זצ"ל כתב הרצי"ה קוק זצ"ל: "חלילה וחלילה לנו להתבלבל ולהכניס לחשבון קיומנו... את חילול השם בזכר אותה הצורה הטמאה של העבודה זרה לאותו פושע ישראל, הכפירה והמלחמה בנצח ישראל". מאבק גדול ראה הוא בנושא, ואריכות גדולה עוד יותר כתב במקומות שונים, מלמד אותנו מה צריכה להיות דרכנו, מתוך חשיבה על כבודם של ישראל, ועל גאותם של ישראל, שאנו מתפללים שתחזרו לעם במשנה תוקף, ונזכה לקדש את ה' ברבים במניין ובקדושה במהרה בימנו אמן.