'דינא דמלכותא דינא' בדברים שבין איש לרעהו

'דינא דמלכותא דינא' בדברים שבין איש לרעהו

הכלל ההלכתי 'דינא דמלכותא דינא' נדון רבות, להלכה ולמעשה. להלן נבחן את השאלה אם כלל זה אמור אך ורק ביחס לחוקים שלטוניים וממסדיים – כדוגמת תשלום מיסים, שמירה על הסדר במרחב הציבורי וכדו', בהם יש 'הנאה' לשלטון, שאז 'דינא דמלכותא' מחייב, או שהוא חל גם ביחס לחוקים שבין אדם לחברו, שבהם השלטון אינו 'נהנה'

הרב צבי סגרון זצ"ל | אמונת עתיך 125 (תש"פ), עמ' 99-106

פתיחה

רב צבי היה אחד המודי התווך של מרכז תורה ומדינה שביישוב ניצן. תרומתו הייתה סגולית וייחודית. בקיאותו העצמה במרחבי הש"ס והפוסקים, הראשונים והחרונים, עולם השו חריפותו והשכלתו, כמו גם ענוותנותו ונועם הליכותיו, היו נכס נדיר. הזכה המרכזית לפרסם את שנות התרומה - שלוש שנים בלבד. אילן גדול ומפואר זה נגדע באו באיבו, וחבל מאוד על דאבדין. נאים להיאמר דברי הירושלמי (ברכות פ"ב ה"ח): 'יגע ... בתורה לעשרים ושמונה שנה מה שאין תלמיד ותיק יכול ללמוד למאה שנה'.

יבול תורני גדול הותיר אחריו הרב צבי, ובחייו פורסם ממנו רק מעט. יבול זה עתיד בע"ה לראות אור במסגרות שונות, ושפתותיו ידובבו אי"ה בהגות הלומדים בבכתביו. המאמר שלפנינו נמסר בשעתו כשיעור ב'מרכז תורה ומדינה ', נדון ולובן עם חברי בית המילה, ועתה זו לו חשיפה כתובה ראשונה. מאמר עבר עריכה קלה, כולל הוספת כותרות-שיניים, ברם רוב כל הדברים נותרו כקולמוסו הראשון של המחבר.

(יוער כי המחבר לא דן, יחד זו, בשאלה אם דינא דמלכותא דינא 'נוהג גם בארץ ישראל או רק חוצה לה, שאלה שנתונה, כידוע, המחלקה ראשונים ופוסקים. שכאן נסמך על ההנחה שד"ד נוהג גם בארץ ישראל, בין מעיקר דין בין בשלמתמת הקהל - 'קיבלו אותם').

צר לנו אחינו, נעמת לנו מאוד.

הרב יגאל קמינצקי, הרב נריה גוטל

הקדמה

הכלל ההלכתי 'דינא דמלכותא דינא' נדון רבים, להלכה ולמעשה. להלן נבחן את השאלה אם כלל זה אמור אבל ורק ביחס לחוקים שלטוניים וממסדיים - כדוגמת פרי מיסים, שמירה על הסדר במחבט הציבורי וכדו ', שם יש' לקבל 'לשלטון, שאז' דינא דמלכותא 'מחייב, או שהוא חל גם ביחס לחוקים שבין אדם לחברו. , היד השלטון אינו 'נהנה'. שאלה זו נוגעת למשרות חוקים: חוק נכסי ממון - חלוקת רכוש בין בני זוג במקרה של גירושין, חוקרי פשיטת רגל, ירושת האישה והבת, חוקרים אנשי מכירות, חוקרים עבודה ומנוחה ועוד. כממור, מכנה משותף לחוקים אלה הם לא היו שם ותועלת לשלטון. התחבר, יש לדון אם יש לך סכסוך בין איש לרעהו לפני בית דין רבני, האם אמור בית הדין הקשור בפסק דינו בחוקים אלה ולשקלל אותם בהכרעתו?

א. הלכת שמואל: דינא דמלכותא דינא

בסגיות שונות בש"ס קבע שמואל שדינא דמלכותא דינא. כך בגמרא בבא קמא (קיג ע"ב):

אמר שמואל דינא דמלכותא דינא. [1] אמר רבא, תדע דקטלי דיקלי וגשרי גישרי ועברינן עלייהו. א''ל אביי, ודלמא על דאייאוש להו מינייהו מרייהו. אמר ליה, אי לא דינא דמלכותא דינא היכי מייאשי. והלא קא עבדי כדאמר מלכא, מלכה אמר זילו וקטלו מכל באגי ואינהו אזלו וקטלו מחד באגא. שלוחא דמלכא כמלכא ולא טרח, ואינהו אפסיד אנפשייהו דאיבעי להו דאינקוט מכוליה באגי ומשקל דמי. [2]

יכול בגמרא (ב"ב נה ע"א):

אמר רבה, הני תלת מילי אישתעי לי עוקבן בר נחמיה ריש גלותא משמיה דשמואל, דינא דמלכותא דינא, ואריסותא דפרסאי עד מ 'שנין וכו'. [3]

יכול המשחק במשנה גטין (פ"א מ"ה, ובגמרא שם, י ע"ב):

כל השטרות העולים בערכאות של עובדי כוכבים אע''פ שחותממנים עובדי כוכבים כשרים חוץ מגיטי נשים ושחרורי עבדים.

קא פסיק ותני לא שנא מכר ל''ש מתנה, בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קמייהו הוא דקנה ושטרא ראיה בעלמא הוא, דאי לא יהיב זוזי קמייהו לא הוו מרעי נפשייהו וכתבין ליה שטרא, אבל מתנה במאי קא קני לאו בהאי שטרא והאי שטרא חספא בעלמא הוא. אמר שמואל דינא דמלכותא דינא; ואב''א תני חוץ מכגיטי נשים. [4]

ב. שיטה ראשונים

כתבו הרמב"ן ועליות דרבנו יונה, [5] יחד רשב"א [6] והריטב"א [7] והר"ן, [8] שיש שדיייק מכאן דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא 'אלא בדברים שהם להנאת המלך, דמלכא אמר לא ליקני איניש ארעא אלא באגרתא, ובכהאי גוונא איכא לאוקמי כדי שיקיים את השטר וייקח את החוקו, כדי שלא יהיה אדם לגנוב חוקרת המלך שיש לו על הקרקעות. [9] אלא הדרך להמשיך דחו הרשב"א והריטב"א והר"ן דעה זו, וכתבו: [10]

שמעינן מהכא דא שוב בדברים שאינן להנאת המלך אמרינן דד"ד, דמאי הנאה אית ליה למלכא בהאי.

אומנם ה'חזון איש ' [11] כתב שיש לדחות ראיה זו, דהתם בנוגע לבן אומתו (של המלך), שאז לכו"ע אמרינן' דינא דמלכותא דינא ', דכל שנוגע לאומתו מיקרי יש להם את זה, שהרי זה גופא תעודתן לחוקק חוקים עובשות ובחידושי ה'חתם סופר ' [12] כתב לבאר על פי גרסת רשב"ם בגמרא שם, דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא' אלא בדברים שהם להנאת המלך, ע"ש.

וכתב הרי"ף (ב"ב דף כט ע"א מדפי הרי"ף):

אמר רב יהודה אמר רב, נכסי עובד כוכבים הרי הם כמדבר, כל המחשבים במקום זכה וכו '- והני מילי באתרא דלית ביה הורמאנא דמלכא, אבל באתרא דאית ביה הורמאנא דמלכא, ואמר לא ליכול ארעא אלא באיגרתא, לא קני, דאמר שמואל דד"ד .

ומוכח שלפי הרי"ף, אף בדברים שבין אדם לחברו לי בזמן התועלת למלך או לשלטון, אמרינן דינא דמלכותא דינא, וכ"כ ה'נמוקי יוסף '(שם) בדעת הרי"ף. הראיה, לפי שגם מקרה זה הוי לתועלת המלך, וכמו שכתבו הראשונים שהובאו לעיל [13] שזה גופו 'הנאה' למלך, שיקיים סופר המלך את השטר וייקח את חוקו, שלא יוכל אדם לגנוב חוק המלך שיש לו על הקרקעות . קיום סדרי שלטון גם הוא 'טוב'.

וכתב בשו"ת הרי"ף (סי 'יד):

השטר שכתבה לאה על בנה באומות העולם, אין מן הדין שתגבה בו כלום, כי מה שאמרו רבותינו כל השטרות העולין הגדול"ג אע"פ שחותמיהן גוים כשרים, אין אלא במכירות, שהעדים גוים רואים נתינת הממון, ולפי יודע עדותן עדות. אבל זולתן ממכירות אחר מתנות והודאות שדיניהן היו שם כדי לדעתנו, אין אנו עושין מעשה כאלה. ואעברה לאה וגבתה בדין אומות העולם, יש מן הדין שתנדו אותה שתחזור אותה, כאילו הדין.

וכתב הרשב"א (גטין י ע"ב):

בהלכות הרי"ף לא נתבררו דברים אלה, שהביא שתי הלשונות [אב"א ואב"א] ולא כתב הלכתא היכי. אבל בתשובת שאלה מצאתי לו כלישנא בתרא ובמתנה לא קנה.

נראה שכוונת הרשב"א לתשובת הרי"ף דלעיל, ומתוך דבריו נראה שהוא מפרש בדעת הרי"ף שלא אמרינן דינא דמלכותא דינא 'על בדברים שהם לתועלת המלך, ולא בדברים שבין אדם לחברו, והעובדה שיש לתת מתנה ברכאות לא קנה.

ג. שרת הרמב"ם

כתב הרמב"ם (הל 'מלוה ולווה פכ"ז ה"א):

אבל כל השטרות שחותמיהן גוים הרי אלה פסולין חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חובב, והמשתתפים המועמדים בפניהם ויכתבו בשטר בפנינו מנהלת פלוני לפלוני כך יכול להיות הדמי המכר או המעשים החוב, והוא יעשה עשיר בערכאות שלהם. אבל במקום קיבוץ פליליהן בלא קיום השופט שלהם לא יועילו כלום. [14]

וביאר ה'מגיד משנה 'על אתר:

דעת רוב הגאונים ורבינו הרמב"ם לפסוק כלשון האחרון בגמרא שאמרו תני חוץ מכגיטי נשים, שרוצה לומר דבר שטרוי כגט שהשטר הוא שטר הקנאה ושעבוד לא רשום כלל. ויש לפרש לפי דעתם דאע"ג דקי"ל דד"ד, הני מילי מה שהוא תועלת למלך בנייני המסין שלו ומה שהוא מחוקיו. אבל בדברים שבין אדם לחבירו אין דינו ליד דין, והכי קאמר ואי בעית אימא לא אמרינן בכי האד"ד ותני חוץ מכגיטי נשים. אי ראיה גמורה היפך זה. [15]

יחד ביאר ה'חזון איש '(חו"מ שם) כדברי ה'מגיד משנה' בדעת הרמב"ם. שנוגע לאומתו מקרי יש להם הנאה, שהרי זו תעודתן לחוקק חוקים עובשות משפט בין איש לרעהו. אבל 'אבן האזל' בביאורו לרמב"ם [16] כתב שדברי ה'מגיד משנה 'תמוהים, שהרי כתב הרמב"ם בהל' זכייה ומתנה (פ"א הל 'יד-טו):

הקהילה אינה קונה אותה [גוי] מישראל אלא בשטר, ואינו מקנה אותה לישראל אלא בשטר, אין דעתו סומכת אלא על השטר וכו '. יש דברים שלא היו לו משפטים. לא היו דברים אחרים, הם צריכים לעשות את זה. הם לא צריכים לעשות את זה. [17]

הסיק אם כן 'אבן האזל':

מפורש א"כ להדיא דלא רק בדיני מסים אמרינן דד"ד. א"כ, לא באה התורה להפקיע קניינים מה שקובע המלך לכל בני המדינה קדימה על שמואל, שבודאי פשיטא שהלכה כשמואל ולא מצאנו חולקים עליו. אל כורחך שבזה פליגי דאף אם נימא דד"ד זה לא מהני אלא לייקר דין הקנין, אבל לענין דין נאמנות אם תיקן המלך שיהיו עדים גוים נאמנים בודאי לא רשמיים וזהו נגד דין תורה שאין העדים גוים נאמנים.

ברם, לענ''ד יש לייב את קושיית 'אבן האזל' על ה'מגיד משנה ', שאף נדון זה של הרמב"ם הוא לתועלת המלך, כדי שיקיים סופר המלך את השטר וייקח את החוקו, כדי לא יכול להיות מישהו אחר לגנוב חוק המלך שיש לו על הקרקעות. יחד הגר"א [18] כתב שהרמב"ם סבר דגם בהא דב"ב (נד ע"א), הרי שזה חשיב תועלת למלך, בקיום חוקו וביציבות משטרו.

וכתב הרא"ש (גטין פ"א אות י):

הני תרי לישני [אב"א ואבא"א] לא פליגי אהדדי, דליכא מאן דפליג אהא דאמר בכולי התלמוד דד"ד, ומיתרצו מתניתין בתרי לישני, אם הנהיג המלך שלא יעשה שטרן בפני הערכאות שלא יחתמו העדים על שטר עד שיבואו בעלי הדבר הבא לפני הערכאות ויראו וידעו הערכאות אמתת הדבר, ואז יתנו רשות לעדים לחתום והיכן שטרות העולים בערכאות דאחר שנכתב השטר מביאין העדים אותו לפני ההערכאות ונגמר כל זה בפינים וסמכינן עלייהו וכו ', אז איירי מתניתין בכל שטרות רק בשטרי מתנה, חוץ מכגיטי נשים.

המכירה את המכסה את הייחס לשטרות הסטייל של סטרי מתנה. עקרונית, אם כן, דד"ד נוהג גם בענייני בין אדם לחברו. ומעין זה כבר בר"ן (על הרי"ף גטין ד ע"א, בדפי הרי"ף):

ואיבעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים. וליכא למימר דנדינן מלישנא קמא לאי דפליג עלי וס"ל דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא, דהא בעלמא נקטין לדשמואל כדמוכח בפ'גוזל (קיג ע"ב) ובפ 'חזקת הבמות (נד ע"ב). ולפי קרא יש מי שפירש דנדי מלישנא קמא החדש דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהם להנאת המלך, וכדאמרינן בפרק הגוזל תדע דקצצי דקלי וגשרי גשורי ובררינן עלייהו, ודאמרינן נמי בפ 'חזקת הבמט דמלכא אמר לא ליקני איניש ארעא. בכה"ג נמי איכא לאוקומי כדי שיקיים השטר ויקח את חוקו, אבל מידי דלא שייך ביה מלכא לא אמרינן דינא דמלכותא דינא. ומש"ה נדינא הכא מלישנא קמא ואמרינן ואיבעית אימא תני חוץ מכגיטי נשים. לא נהירא מדאמרינן התם בפ 'חזקת הבמנים (נהדר ע"א) אמר רבה הני תלת מילי דינא דמלכותא דינא אריסא דפרסאי ארבעין שנין. אמר דמלכא אמר והנהיג שתועיל חזקה לעובד כוכבים בארבעין שנין, והכא ליכא צריך ותועלת למלך, אלא ודאי כי אמרינן הכא ואיבעית אימא לא פליגא אלישנא קמא, אלא ה"ק מתני 'אפילו בליכא הורמנא דמלכא. מתניתין דשרין], ותני חוץ מכגיטי נשים והדיף לשטר מתנה דדמי להו, שבשנות זה מתקשים בשטר בלבד, ומיהו היכא דאיכא הורמנא דמלכא כל השטרות העולות בנוטירין בערכאות שלהם כשרין שהם שטרי מתנה.

וכיוצא בזה כתבו הרמב"ן והרשב"א, [19] והרמב"ן (ב"ב נה ע"א) הוסיף:

שמואל הוא מרא דשמעתא ואיפסקא הלכתא כוותיה. ועוד דדינא דשמואל דינא הוא ואיהו ושבור מלכא אחי בדינא נינהו (ב"ק צו ע"ב), ולית לן לאפלוגי בהדי אמוראי בלא ראיה.

והמרדכי (גטין סי 'שכה) כתב:

אמר שמואל, דינא דמלכותא דינא, והכי הלכתא לא שנא מכר לא שנא מתנה, ויכל נ"ל בזה"ז, וגם בעל פה [דהיינו הודו] לפני עובדי כוכבים בערכאות שבעיר מועיל. ודאמרנן דד"ד ממש מוכר שיש לו קצבה וגשרים וכרגא בקרקעות וכל מס קצוב

מכלל ראשונים אלה עולה אפוא שקרון אין מניעה היסוד 'דינא דמלכותא דינא' גם על התחום החוקים שבין אדם לחברו.

ג. מסקנות להלכה

מעניין גיזא נראה היה שדעת רמב"ם ו'שלחן ערוך 'להכריע כלשון אחרון שבגמרא. כך שונה מהרמב"ם [20] ומ'שלחן ערוך'. [21] כאמור, כך גם ביאר ה'מגיד משנה ', ודבריו הובאו ב'בית יוסף' [22] וב'באר הגולה '. [23] יחד מוכח מהמשך הלשון ברמב"ם וב'שלחן ערוך '(שם):

מטרי מתנות אחר שדי נתונה לך, שיקר הקנין נעשה על ידי השטרואים חתומים בו, והמשטרי הודאות שפלוני הודה לפלוני שהוא חייב לו ואפשרות שהם בעצמם, אע"פ שיש להם כל הדברים שמנינו הרי הם כחרס.

יחד ביאר ה'חזון איש ' [24] בדעת הרמב"ם וה'שלחן ערוך'. ברם מאידך גיסא, ב'שלחן ערוך '(חו"מ סי' קצד סעי 'ב) נפסק:

במה דברים אמורים, במקום שאין משפט ידוע למלך. אבל אם דין אותו המלך ומפטו שלא יזכה בקרקע אלא למי שכתוב שטר או הנותן דמים וכיוצא בדברים האלה, עושים את המשפט המלך.

וכתב שם הגר"א [25] שמקור דברי ה'שלחן ערוך 'הוא הרי"ף [26] והרמב"ם [27] שהובאו דבריהם לעיל. ולפ"ז מוכח בדעת הרמב"ם וה'שלחן ערוך' שאף בדברים שבין אדם לחברו אמרינן דינא דמלכותא דינא ', וצ"ע ביישוב הסתירה. [28] בדרך זאת דעת הרמ"א בכמה מקומות שאף בדברים שבין אדם לחברו אמרינן דינא דמלכותא דינא ', כמבואר להלן:

א. רמ"א (חו"מ סי 'סח סעי א):

ויש אומרים דשטרי הודאות כשטרי הלוואות וקבוצות סטרי מחילות כשרים בערכאות, וישנה מתנה הנקניקית בקנין או בחזקה רק שהודה בערכאות וכו ', מקום מקום שמשפט המלך לכתוב כל הדברים בערכאות

וזה כדעת הרא"ש והר"ן והמרדכי שהובאו לעיל, והרי כל הנ"ל הם בדברים שבין אדם לחברו. ואכן הגר"א (שם ס"ק יט) כתב:

בין מקום שמשפט - כלישנא קמא גטין שם, קיימא לן דלא פליגי אהדדי וכו ', ואומר כיש מפרשים דווקא אם יש למלך תועלת וכו', ע"ש.

ב. רמ"א (חו"מ סי 'קנד סעי' יח): 'וכל שכן דאיכא דינא דמלכותא דאזלינן בתרא', בלא הסתייגות.

ג. רמ"א (חו"מ סי 'רנט סעי' ז):

המציל מהארי והדוב וזוטו של ים וכו 'הרי זה שלו, מ"מ טוב וישר להחזיר, ואע"ג דמדינא אין חייבין להחזיר, באבידות אלה אם גזר המלך או בית דין חייב להחזיר מכח דינא דמלכותא או הפקר בית דין הפקר. נכון פסקו ז"ל בספינה שטבעה בים שגזר המושל גם הקהילות.

ומוכח מכאן שאמרנן דינא דמלכותא דינא 'על בדברים שבין אדם לחברו. ויש לדחות, שהרי במקור דין במרדכי [29] מבואר שהטעם אינו רק 'דינא דמלכותא' אלא גם גזֵרת הקהילות. וכן מוכח מדברי הרמ"א הנ"ל והש"ך, [30] וכן 'קצות החשן' [31] שכתב שהטעם הוא שזה מנהג טוב וישר ולפנים משורת הדין . ובשו"ת 'מנחת אשר' [32] כתב שהטעם שיש תוקף ל דינא דמלכותא.

ד. רמ"א (חו"מ סי 'שנו סעי' ז): 'דהכי נהיגי עכשיו להחזיר כל גניבה אפילו לאחר יאוש ושינוי רשות מכח דינא דמלכותא'.

ה. רמ"א חו"מ סימן שסט סעיף ח):

ויש חולקין וסבירא להו דאמרנן בכל דבר דד"ד, יכול להיות המלווה על המשך יכולת למוכרו אחר שנה.

אומנם בשו"ת מהריא"ז ענזיל (סי 'ד אות ב) סייג במעט:

אפילו אם נאמר כאילו בדברים שבין אדם לחברו אמרינן דד"ד, מ"מ בנ"ד לא שייך בדרך כלל דד"ד, ולא עדיף דינא דמלכותא מסנהדרין ובית דין של כל ישראל שיכולים להפקיר ממון של כל אחד, אבל אין בידם לומר שיזכה פלוני בקרקע או המטלטלין של פלוני בלי שום קנין. וא"כ הכי נמי בדינא דמלכותא אין כוחו אלא להפקיר, וכל היכא דאשכחן דד"ד כולהו מיירי בגוונא שהחזיק בו המלך או אחד מעבדות ומפקדידיו או מאן דאתי מחמתיה זה ענין וקנאן מן הדין ואע"ג שמטעם המלך וחוקו הוא שיזכה בו הזוכה בלי שום קנין לא מהני בדינו, דלא עדיף מהפקר בית דין של חז"ל שעדיין צריך להחליף את בקנין הראוי לו על פי הדין, ואי לא לא. קני.

סיכום

יש אומרים (רשב"א - בשיטת שו"ת הרי"ף, מגיד משנה ובאר הגולה אליבא דרמב"ם ושו"ע, חזו"א) שמירה על הסדר במרחב הציבורי ועוד, אבל בחוקים שבין אדם לחברו אין דינא דמלכותא. ויש להם אומרים (עליות דרבנו יונה, רשב"א ונמו"י, ריטב"א ור"ן) ולענ"ד כן עיקר, שהרי כתבו ראשונים שהטעם לכלל דד"ד הוא קבלת העם, ובתוך זה על החוקים שבין אדם לחברו. [33]

 

 

 

 

[1] .     כתב האור זרוע, ב"ק פ"י סי 'תמז, שם האבי עזרי:' יש מפרשים שדווקא בקרקע שייך למימר דד"ד, וי"א אפילו בין שאר ענייני ממון ולא הכריע. ורבינו אליעזר בר שמואל כתב שדד"ד אלא כשהמלך משווה מדותיו על כל בני מלכותו, אבל אם משנה אמתנה אחת לא הוי דיניה דינא. והטעם כיוון שהארץ שלו היא, ואינו רשאי אדם שיעבור בארצו אם לא כמצוותו. הובא בהגהות אשרי ב"ק פ"י סימן יב, יחד הובאה דעה זו ברמ"א, חו"מ סי 'שסט סעי' ח: 'י"א דלא אמרינן דד"ד אלא במסים ומכסים תלוים בקרקע".

[2] .     וראה גם ב"ב נד ע"ב: 'אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ומלקה אמר לא ליקני ארעא אלא באיגרתא'.

[3] .     וראה רשב"ם, ב"ב נה ע"א: 'דאריסא דפרסאי ארבעין שנין, חזקת פרסיים מ' שנים היא ע''י דינא דמלכותא, דאע'ג דלא קני איניש אלא בשטר, מיהו אם החזיק בה עכו''ם מ 'שנים ובא ישראל וקנהן אחר הוי קנין גמור ולא יודע ישראל אחר לומר שלי היא שגזלה עכו''ם ממני ... אי נמי אתא לאשמועינן דאע''ג דבשאר מקומות הויא חזקה לישראל בג' שנים, ארץ פרסומית חזקה בפחות ממ ' שנים דדינא דמלכותא הוא שם כן '.

[4].    וכתב היד מלאכי, כללי האלף, סי' סג: 'איבעית אימא ואיבעית אימא – קאמר, לפעמים מפני שמסתפק בהדי מילתא אי הוי הכי או הכי ולא קים ליה בודאי בכל חד לחודיה', עי' בחידושי הרשב"א, יבמות קכא ע"ב (א"ה: אלא שאני לא מצאתי כן בחידושי הרשב"א שם, וכנראה כוונתו לחידושי הרשב"א יבמות ה ע"א ד"ה לרבנן). ומדברי הרא"ש, גטין פ"א אות י; והר"ן, גטין ד ע"א מדפי הרי"ף ד"ה ואיבעית למסקנה שם; והמרדכי גטין סי' שכה; והריטב"א, גטין י ע"ב, מוכח שהם סוברים שאפשר ששני הלשונות הללו 'איבעית אימא ואיבעית אימא' וכו', אינם חולקים זה על זה ושניהם אמת. וראה להלן בדברי המגיד משנה, הל' מלווה ולווה פכ"ז ה"א, שמבואר (בדעת רוב הגאונים והרמב"ם) כי לפחות בנדו"ד, לישנא קמא ולישנא בתרא חולקים זה על זה.

[5].    רשב"א ור' יונה, ב"ב נה ע"א.

[6].    רשב"א, גטין י ע"ב, ב"ב שם.

[7].    ריטב"א, גטין שם.

[8].    ר"ן, פ"ק דגטין.

[9].    מכאן יש ללמוד שאף לאותם פוסקים שסוברים שלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בדברים שהם להנאת המלך, כגון תשלום מיסים וכיו"ב, אך לא בדברים שבין אדם לחברו שאין בהם תועלת למלך, מ"מ חוק זכויות יוצרים יש לו תוקף מחמת דינא דמלכותא דינא אף לדעה זו. זאת משום שבשל החוק גם הרוכש מחויב לשלם מיסים לשלטון, ודבר זה הוא בוודאי תועלת והנאה לשלטון.

[10].   עליות דרבנו יונה, רשב"א ונמו"י שם; רשב"א וריטב"א ור"ן גטין י ע"ב.

[11].   חזו"א, חו"מ, ליקוטים סי' טז ס"ק ד.

[12].   חת"ס, ב"ב שם.

[13].   וכן החזו"א ועוד.

[14].   לשון הרמב"ם, הובאה בשו"ע, חו"מ סי' סח סעי' א.

[15].   וכן הובאו דברי המגיד משנה, בלחם משנה, ובב"י חו"מ סי' סח, ובבאר הגולה, חו"מ סי' סח סק"ב, ונראה שהסכימו לדעתו שיש לפרש כן בדעת הרמב"ם (והשו"ע).

[16].   אבן האזל, לרמב"ם הל' מלווה פכ"ז ה"א, ד"ה והנה במה שכתב הרמב"ם.

[17].   וכן הובא דין הרמב"ם, בשו"ע חו"מ סי' קצד סעי' ב.

[18].   ביאור הגר"א, חו"מ סימן סח ס"ק יט.

[19].   רשב"א, ב"ב נה ע"א וגטין י ע"א.

[20].   רמב"ם, הל' מלווה ולווה פכ"ז ה"א.

[21].   שו"ע, חו"מ סי' סח סעי' א.

[22].   בית יוסף, חו"מ סי' סח.

[23].   באר הגולה, חו"מ סי' סח ס"ק ב.

[24].   חזו"א, חו"מ ליקוטים סימן טז סק"ד.

[25].   ביאור הגר"א, חו"מ סי' קצד ס"ק ט.

[26].   רי"ף, ב"ב דף כט ע"א מדפי הרי"ף.

[27].   רמב"ם, הל' זכייה ומתנה פ"א הל' יד-טו.

[28] .    הערת עורך: נ"ג. ראה שו"ת אבקת רוכל סי.

[29] .    מרדכי, ב"מ סי 'רנז.

[30] .    ש"ך, חו"מ סי 'שנו ס"ק י.

[31] .    קצות החשן, חו"מ סי 'רנט ס"ק ג.

[32] .    מנחת אשר, ח"ב סי 'קכה.

[33] .    הערת עורך: נ"ג. וראה אנציקלופדיה תלמודית כרך ז, 'דינא דמלכותא דינא', אות ג.