מעמדו ההלכתי של ייפוי כוח בלתי חוזר

מעמדו ההלכתי של ייפוי כוח בלתי חוזר

הגמרא מציעה דרך שבה אדם שלישי יוכל לייצג את בעל הדין, וזאת באמצעות הרשאה

הרב אריאל בראלי | אמונת עתיך 125 (תש"פ), עמ' 117-119

 א. הרשאה

אחת הטענות הבסיסיות בהלכות 'טוען ונטען' היא 'לאו בעל דברים דידי את', [1] ומשמעותה שלילת התביעה על הסף, העבודה המוקדמת לזיקה בין מגיש התביעה האישית. רק מי שיש לו זכות ממונית בתביעה זכאי לחייב את חברו לדון עימו, וגם כאשר בעל הדין ממנה שלי, אין בכוח השליחות להתגבר על מגבלה זו. [2] הנימוק שם הוא לא נמצא למנות שלי במקום ש'חב לאחרים ', במקום במקום שהשליחות פוגעת בזכויות של אדם אחר. תביעה שאינה אישית עלולה לפגוע בבירור האמת, שהרי השליח אינו יודע את העובדות לאשורן, ולבעל הדין קל יותר לשקר באמצעותו. [3] אולם הגמרא מציעה דרך הדרך אדם שלישי האיש לייצג את בעל הדין, וזאת באמצעות הרשאה. העיקרון של הההרשאה הוא ההתובע מקנה למורשה את הזכות התביעה שלו, והנתבע לא יכול לטעון שהמורשה לא בעל דברו. כאילו נאמר שם:

אמרי נהרדעי: אורכתא דלא כתיב ביה: זיל דון וזכי ואפיק לנפשך, לית ביה מששא, והא דאמר ליה האיך: לאו בעל דברים דידי את.

ההרשאה מעצימה את המעמד המורשה כאילו היה זה דינו האישי. [4]

ב. תוקף הרשאה לאחר פטירת המרשה

יש לברר אם הקנאה זו היא שכות בגוף החפץ (נשוא התביעה) או שהיא זכות תביעה לגברא (למורשה) רק הקמת טענת 'לאו בעל דברים דידי את'. הגדרה זו חשובה לעניין יכולת המורשה להמשיך ולתבוע את הזכות שהוענקה לו עד לאחר פטירת המרשה. כאשר האתר מבוסס על זכות בנכס, אזי נבר שעבוד נכסים לטובת המורשה, ומכוחו הוא יכול לתבוע אף לאחר מיתה. במקרה זה, בבקשה תביעה בלבד מכוח המרשה, אז זה שהוא נפטר, השליחות בטלה וזכות זו פוקעת.

ג. ייפוי כוח בלתי חוזר

הראשון, מצויד שעורכי דין מחתימים את הלקוח על 'ייפוי כוח בלתי חוזר', ומבחינת החוק לא יכול לבטל את ההרשאה, וכוחו של ייפוי הכוח הוא לא אחרי הפטרת המרשה. בין היתר הלכתית, עניין זה תלוי בצדדים שהוצגו לעיל: אם כוחה של הרשאה הוא בגוף החפץ, הרי אתה יכול לקבל את הדברי החוק, וההיא רק זכות תביעה, היא היא מתבטלת עם פטירת המרשה.

התשע"ה, הו"ת היהודי, ה"שמחתת ", ה"שמ"ש", הו"ע, הו"ש, הו"ש, ה"שמ"ש. הפועל של ייפוי כוח בלתי חוזר על שמו, המאפשרת לו על פי החוק לרשום את הדירה על שמו גם לאחר פטירת האם. בפסק דין הובאה מחלוקת ראשונים בנקודה זו. , כאילו 'שלוחו של אדם כמותו'. [5] הרמ"ה כתב העיתון הקטן. [6] היוצא מדעה זו להבין הרשאה הינה קניין בגוףהחפץ יכול להיות תקפה לאחר לאחר מיתה. אני יודע שזה לא יכול לעשות את זה. אני יודע שזה לא יכול לעשות את זה. לדעתם, ההרשאה אינה אלא זכות תביעה , יכולה להיות פוקעת עם פטירת המרשה. [7]

נמצא שתוקפו של ייפוי כוח בלתי חוזר לאחר פטירת המרשה תלוי במחלוקת ראשונים זו. בפסק הדין הנ"ל הועלתה סברה המכשירה את השטר לכל הדעות . הש"ך [8] כתב שאם היה קניין בנוסף לכתיבת ההרשאה, אזי לכולי עלמא ההרשאה תקפה אף לאחר מיתה. נראה שההסבר לדעת הש"ך הוא שהקניין יצר זכויות בגוף החפץ והן אינן פוקעות , ישנה זכות דהיינו בנכס עצמו לפעול בו כבעלים ואף לשנות את בעלותו. אף שאין בכך הקנאה גמורה כבעלים, מכל מקום לעניין זה שיש לו זכות לפעול בנכס , הרי זה קנוי לו בדומה לכך מצאנו את קניין סודר, שכאשר לוקח מהעדים את הסודר ליד הקניין, אין לו זכות גמורה, וככה אומר הגמרא 'קני על מנת להקנות', [9]שזו הזכות צור קשר עם הסודר קניין, ובגמר השימוש הוא מחזיר אותו קשה. לומר זאת לומר בני אדם מושפעת מהוראת החוק, ובכן, אני יודע לראות את החתימה על 'ייפוי כוח בלתי חוזר'. לאחר פטירת המרשה. [10]

סיכום

שטר 'ייפוי כוח בלתי חוזר' מקנה למורשה זכות לייצג את בעל הנכס בדיון בבית הדין שיש לי את העבודה שלו את כל המסך הזה מבחינה משפטית, שיש למכור את הנכס. אפשר לומר שכיום, שהחוק מכיר בכוח של שטר זה לא פעם, ממילא יש לראות בחתימה על ייפוי כוח בלתי חוזר כמעשה קניין, אפשר לכולי עלמא שטר זה תקף.

 

 

 

 

[1] .     בבא מציעא יד ע"א.

[2] .     בבא קמא ע ע"א.

[3] .     ש"ך, חו"מ סי 'קכב ס"ק ד.

[4] .     קצוה"ח, סי 'קכג ס"ק א.

[5] .     רא"ש, ב"ק פ"ט סי 'כא; טור חו"מ סי' קכב אות א; ומרדכי ב"ק סי 'ע.

[6] .     טור שם, שם הרמ"ה והראב"ד; ראב"ן, סי 'עט; מרדכי, ב"ק סי' ע בשמו.

[7] .     ריטב"א, קידושין יט ע"א סוד"ה אמר רבא; שו"ת הרא"ש, כלל סב סי 'א, והובא בטור שם.

[8] .     ש"ך, חו"מ סי 'קכא ס"ק ה.

[9] .     נדרים מח ע"ב.

[10] .    עי 'עטרת דבורה, ח"ב סי' כד.