דין החזרה בפלטת סיליקון מתגלגלת

[1].    במאמר זה אשתמש בביטוי 'משטח חימום' כתרגום למושג (hot plate) ביחס לפלטת סיליקון, היות שהוא כלי הנפוץ במספר מקומות בעולם לשמירת האוכל במצב חום לאחר חימומו במכשיר אחר לקראת הסעודה, ואין זה דומה לפלטת שבת שנועדה לחמם את האוכל עבור הסעודה. הבנה עקרונית זו גם עומדת בבסיס הקביעה שאין כאן 'מחזי כמבשל' וכפי שיבואר בהרחבה בהמשך. עוד יש לציין שנמסר לנו מפי היצרנים, שמכיוון שפלטה זו מונחת ישירות על משטח העבודה במטבח ('שיש') או על השולחן, ללא הרגלים הקטנות המצויות בפלטות הקלאסיות, לכן החום שבה חייב להיות נמוך, על מנת שלא לגרום לנזק.

[2].    ראה גם תשובתי באמונת עתיך, 137 (תשפ"ג) עמ' 28-24, שבה הוזכרה העובדה שיש משפחות מסורתיות הנמנעות מרכישת פלטה עקב בעיה של מקום אחסון, ובעקבות כך עלתה שאלת השימוש בתנור כפלטה. פלטה זו מהווה פתרון מעולה למצב כזה.

[3].    ולכן, בפלטות קרמיות או פלטות מודולריות, שגם להן מכון 'צומת' העניק אישור הלכתי, לא מופיעה כיום הנחיה זו, שכן חומם רב יותר, ובדרך כלל יש אפשרות לבשל בהם.

[4].    שבת לו ע"ב-לח ע"ב.

[5].    שבת לח ע"ב. בדברי הגמרא אין חילוק מפורש בין נתינה לכתחילה בשבת עצמה ובין החזרה בשבת, מלבד התנאים המאפשרים החזרה בשבת עצמה, ואף שיש מעט פוסקים שחילקו ביניהן (וכן הקל השש"כ בדין חזרה יותר מדין נתינה לכתחילה, בצירוף הספק אם יש איסור בפלטה וראה על כך בעם מרדכי, שבת סי' ז), אנו נתייחס לדינים אלו כשווים.

[6].    רש"י, שבת לו ע"ב ד"ה לא; רשב"א, שבת מ ע"ב ד"ה מביא וד"ה ומכל (ולכאורה קשה מכך על דברי האור שמח, הל' שבת פ"ג ה"א) וכן בחידושי הר"ן ונימוקי יוסף שם.

[7].    ספר הישר, סי' רלה.

[8].    תוס', שבת לח ע"ב ד"ה פינה. וכן גם דעת בעל המאור, שבת טו ע"ב בדפי הרי"ף.

[9].    מעבר לסוגיה של תחילת הפרק, יש סוגיה נוספת הקשורה לפי חלק מן הראשונים לדין 'מחזי כמבשל' והיא הסוגיה של הנחת קיתון מים כנגד המדורה (שבת מ ע"ב). רש"י (וכן ברמב"ם) למד שאין איסור אם כוונתו רק להפשיר (ומתכוון להזיז מהאש הרבה לפני יד סולדת). הרמב"ן, ד"ה ובלבד, למד שההיתר הוא גם אם זה על האש ממש. וז"ל: 'ומסתברא דלאו דוקא כנגד המדורה אלא הוא הדין על גבה ממש כדתנן במיחם אבל נותן לתוכו מים מרובין וכו' ודא ודא אחת היא'. וכן הכרעת ספר הבתים, קובץ שיטות קמאי שבת מ ע"ב. אמנם ראשונים רבים כתבו שאין להפשיר קיתון של מים ממש על האש אלא רק בסמוך (רשב"א, ריטב"א, ר"ן, מיוחס לר"ן). ויש להעיר שהראשונים הללו הוכיחו דבריהם מדין כירה גרופה וקטומה, ואילו הרמב"ן לא הזכיר סוגיה זו. ואפשר לומר שדעת הרמב"ן היא שבמקום שכל כוונתו רק להפשיר אין בכך חשש חיתוי כי הרי אינו בהול על כך שהאש תהיה עם חום גבוה (אבל על 'מחזי כמבשל' אין זה משפיע) ולכן אין זה דומה להחזרה בכירה גרופה וקטומה ששם צריך שהתבשיל יהיה חם לגמרי, ששם יש חשש חיתוי, וכן כתב השפת אמת, שבת מ ע"ב ד"ה אר"י, וגם בשו"ת אז נדברו, ח"ח סי' יט. ולפי זה עולה שגם דעת הרמב"ן היא שעיקר איסור החזרה הוא משום חשש חיתוי. הרא"ש, שבת פ"ג סי' י, סובר שאין להפשיר את הקיתון במקום שיכול להגיע ליד סולדת, ובכל זאת הקשה הרא"ש מדוע אין זה בכלל החזרה לכירה גרופה וקטומה, וגם בהנחה ליד האש היה צריך להיות אסור משום חשש חיתוי, ואין זה דומה להנחה בסמוך לכירה, ששם יש קיר החוצץ בין הקדירה ובין האש. ותירץ הרא"ש שעצם ההנחה במקום מרוחק בו הקיתון לא יגיע ליד סולדת יש בה היכר ולא יבוא לחתות. וכתב שו"ע הרב, קו"א סי' רנג סעי' ח, שמשמע קצת מלשון הרא"ש (הנ"ל) שסובר שאיסור החזרה הוא משום חשש חיתוי, וכן למד בדעת הט"ז, או"ח סי' רנג ס"ק יג.

[10].   שו"ע הרב, או"ח סי' רנג סעי' יד וקו"א הערה ח.

[11].   לפי הבנה זו יש מקום לומר שגם לראשונים הסוברים שאיסור החזרה הוא משום חשש חיתוי, עדיין יאסרו במקום שאין חשש חיתוי, בגלל שהם גם מודים לסברת 'מחזי כמבשל'. ולפי זה אין מקום להקל בפלטה ולומר שאין בה איסור החזרה לפי השיטות שהאיסור הוא משום חיתוי. אמנם לכאורה היה אפשר לומר גם לאידך גיסא, ששני הטעמים נכונים, ורק במקום שבו יש חשש חיתוי, באופן עקרוני באיזה היכי תימצי כלשהו, חז"ל חששו גם לדין של 'מחזי כמבשל', ולפי זה יהיה אפשר להקל בפלטה גם לשיטה שהאיסור משום 'מחזי כמבשל'. ובכל אופן, הכרעת המשנ"ב ועוד אחרונים היא שעיקר הטעם של איסור החזרה הוא משום 'מחזי כמבשל'.

[12].   ריטב"א, שבת לו ע"ב כתב את טעם 'מחזי' וכן בדף מ ע"ב ד"ה שמן, אבל בדף לז ע"ב ד"ה כללא ד"ה איבעיא כתב את שני הטעמים. וכן בר"ן, שבת לו ע"ב מדפי הרי"ף ד"ה איבעיא, ובדף מ ע"ב ד"ה ת"ר, אמנם בדף לח ע"ב ד"ה לא משמע שחשש לשני הטעמים. וכן עולה גם מסתירת המיוחס לר"ן, שבת לו ע"ב איבעיא (חיתוי) לעומת דף לז ע"א (ד"ה אי אמרת) דף מ ע"ב שמן ('מחזי'), וכן ברש"י על הרי"ף. ראה גם ספר הישר, סי' רמ. אם כי יש לציין שבראשונים אלו לא משמע כסברת שו"ע הרב שבמקום שגרוף וקטום עיקר הטעם לאסור הוא 'מחזי כמבשל'. עוד ראוי לציין לערוך השולחן שמביא את שני הטעמים (או"ח סי' רנג סעי' י – 'מחזי', סי' שיח סעי' לה – חיתוי).

[13].   שמירת שבת כהלכתה, פ"א סעי' ל; שו"ת הר צבי, ח"א סי' קלו; שו"ת יביע אומר, ח"ו יו"ד סי' ה אות ג; שו"ת שבט הלוי, ח"ה סי' ל; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' רז אות ו; מנוחת אהבה, ח"א פ"ג סעי' יב, ובהערה 48 מנה פוסקים נוספים שכתבו כן; ארחות שבת, ח"א סי' ב אות יג.

[14].   ואם כן, אם לפי השיטה שאיסור החזרה הוא רק משום חשש חיתוי – אין לאסור בפלטה, וכן הוא לכאורה דעת ר"ת, תוס', רמב"ן, רא"ש, ט"ז ועוד כנ"ל.

[15].   בצפנת פענח על הרמב"ם אף הרחיב וסובר שאין איסור להחזיר לתוך הכירה, כאשר הוסק בקש וגבבא. וכן נקט האור שמח, אלא שלטעמו סיבת הדבר הוא משום שאין גחלים. אמנם בשו"ע הרב כתב שבקש וגבבא יש איסור להחזיר לתוך הכירה, וסיבת הדבר היא כנראה משום שסובר שבתוך הכירה תמיד יש לחוש למחזי כמבשל, גם בחום נמוך.

[16].   ראה בעל המאור, שבת טז ע"ב ד"ה ואם: 'וכן הסק בקש ובגבבא יש מהן גחלים קטנים עוממות ואית בהו חששא בתנור'. וכן מפורש בשו"ע הרב, או"ח סי' רנג סעי' ב, ד. וכן ראה בר"ן על הרי"ף, שבת טו ע"ב ד"ה עד, שהתיר אפילו בתנור אם גרף הכול ואין בו עוד חשש חיתוי.

[17].   ואין להקשות מדוע שלא נדמה את הנידון שלנו להחזרה בתנור, ששם יש איסור למרות החום הנמוך של חומר הבעירה. וההבדל הוא שתנור הוא דבר שרגילים לבשל בו וגם חומו רב, ובוודאי שדין משטח חימום דומה יותר לכירה (וכן ידועים דברי הפוסקים שתנורים שלנו ככירה).

[18].   בדעת רש"י הסובר שאיסור שהייה מדין הטמנה, ואם כן קשה מדוע להקל בקש וגבבא. כך כתבו ראשונים רבים.

[19].   דעת השש"כ שיש לדמות פלטה לקש וגבבא אמנם לדעתו אין לתת לכתחילה על קש וגבבא אלא רק בהחזרה. אמנם יש לומר שגם לשיטתו אין חילוק בין נתינה לכתחילה ובין החזרה במקום בו האש חלשה כל כך שאין בכוחה לבשל (ולא רק שאין דרך לעשות זאת).

[20].   ראוי לציין לדברי המשנ"ב, סי' רנג ס"ק יט, שביאר את היתר קש וגבבא בכך שלא נשארת גחלת (ע"פ הכלבו), וכן מפורש בר"ן על הרי"ף, שבת לו ע"ב ד"ה נותנין; במאירי, שבת לו ע"ב ד"ה זו; בהשלמה, שבת לו ע"ב ד"ה רבינו; ארחות חיים, שבת סעי' סד; אוהל מועד, שבת דרך ג נתיב יב. אמנם, הביאור הלכה, סי' רנג ד"ה אפילו, התלבט האם הדין שמותר להשהות על כירה שהוסקה בקש וגבבא זה רק באופן שכבר אין גחלים או גם בזמן שהקש וגבבא דולקים. ועל הצד שההיתר הוא כאשר אין כלל גחלים, ועל כך דנה המשנה, צריך לומר שאיסור שהייה בתנור עם קש וגבבא הוא כפי שכתבו חלק מהראשונים בסיבת איסור שהייה בתנור גו"ק (לפי ההבנה שלא נשארים גחלים) - שמא יבוא להשהות בכירה שאינה גו"ק. אמנם בכל אופן בצד מסוים בביאור הלכה הוא הבין שהיתר השהייה הוא גם כאשר יש קש וגבבא בוערים, וממילא מסתבר שגם האיסור בתנור – הוא רק כאשר הקש וגבבא בוערים. וכן משמע גם מהראשונים שביארו שהיתר קש וגבבא הוא משום היסח דעת (ר"י מלוניל, שבת לו ע"ב ד"ה כירה; מיוחס לר"ן, שבת לו ע"ב ד"ה כירה; נימוקי יוסף, שבת לו ע"ב ד"ה או וד"ה תבשיל) הנובע משימוש בחומר עם חום מועט שגם אינו מתקיים לאורך זמן. וגם מסתבר שהראשונים שכתבו שאין גחלת אין כוונתם לכך שאין שום חומר בעירה אלא רק שאין גחלים המחזיקים מעמד לאורך זמן, וממילא מובן איסור השהייה בתנור. וכן יש לפרש דברי הרמב"ם, הל' שבת פ"ג ה"ד, שכתב בנוגע לקש וגבבא שאין גחלת בוערת, ובכל זאת כתב שההיתר הוא משום היסח הדעת. אמנם עדיין אפשר לדחות את הראיה המובאת בגוף הדברים ולומר שיש לחלק בין 'אש' (כגון גחלים בוערות) שבה יש חשש 'מחזי כמבשל', ובין חומר בעירה של קש וגבבא, שאין הוא נחשב כלל כ'אש' ולכן מראש אינו כלול בגזירה. ומכל מקום יש כאן מקום לגדרי 'אש' שונים, וממילא יש מקום לומר להקל בנידון דידן ולומר שגוף חימום חשמלי שאינו חם כל כך איננו כלול בגזירה (וכ"ש אם אינו מאדים ושורף כדלקמן).

[21].   בסוגיה המובאת לעיל בהערה 9.

[22].   עוד יש לצרף לכך דעת המפרשים שגחלת של מתכת איננה חשובה כאש להלכה. ואע"פ שרבים דחו שיטה זו מההלכה, הרי שבעצם הדיון והמחלוקת יש הוכחה שגחלת של מתכת איננה אש רגילה. ראה עוד בהמשך בעניין העובדה שבגוף חימום חשמלי חלש כמו שיש בפלטה זו יש עוד סברה חזקה להקל.

[23].   שו"ת ישכיל עבדי (ח"ג סי' י אות ג; ח"ז או"ח סי' כח אות ח; סי' מד אות טו); שו"ת יחוה דעת, ח"ב סי' מה; חזון עובדיה, שבת ד עמ' שמד, א עמ' לח; ילקוט יוסף, שבת ח"ג סי' שיח סעי' טז; מנוחת אהבה, ח"א עמ' נב הערה 50; תפילה למשה, ח"א סי' ג וגם ח"א סי' לב; שו"ת דבר חברון, או"ח ח"ב סי' קצה – כצידי מדורה; מנחת איש, עמ' רכט – יותר נראה שאין 'מחזי'; שו"ת חבל נחלתו, ח"כ סי' ט. וכן דעת האבן ישראל (הו"ד במאור השבת ב, עמ' רפח). והגרח"פ שיינברג, חידושי בתרא על משנ"ב סי' רנג ס"ק כג, אמנם יש שמוסרים משמו שלמעשה החמיר בזה. וכן התיר בשעת הדחק בתשובות והנהגות, ח"א סי' רז. ראה עוד בדור המלקטים, סי' רנג סעי' ב כלל אות ה שהביא עוד פוסקים ושיטות בדין פלטה חשמלית, וכן בשו"ת נחלת לוי, ח"א או"ח סי' ז (וייתכן שגם דעת הר צבי והציץ אליעזר להקל בזה, וצריך עוד לעיין בזה). ראה גם בשמירת שבת כהלכתה, פ"א סעי' ל הערה פג.

[24].   שו"ת אור לציון, ח"ב סי' יז אות ו-ז, וכן סי' ל אות יג, עמ' רלז – מותר איפה שזה לא נגד גופי החימום. שו"ת שמש ומגן, ח"א סי' נג; שו"ת שבט הלוי, ח"א סי' צא (קובץ מבית לוי, ו שהיה והחזרה ד); שו"ת הרב הראשי, או"ח ח"ב סי' כג אות ב – קיים 'מחזי'; שו"ת אז נדברו, ח"ג סי' יד; שש"כ, פ"א סעי' ל; הרב מאזוז, אור תורה, טבת תשמ"ג; ראה גם במאור השבת א, מכתב ט אות יד. בעניין שיטת הרשז"א והרי"י נויבירט, ראה עוד בספר בנין אריאל, סי' רנג סעי' ב עמ' צט-קא, ובתוספת אוהל א, סי' רנג סעי' ג.

[25].   שמירת שבת כהלכתה, פ"א סעי' ל.

[26].   ארחות שבת ב, סי' סו.

[27].   בדומה לכך יש מקום לומר שיש גזירה עקרונית לא להניח על אש, ואין זה תלוי במחזי כמבשל.

[28].   מאור השבת ב, מכתב כג.

[29].   בפלטות בהן יש אפשרות לחמם את המים ליד סולדת, אך הן לא מסוגלות לבשל אפילו ביצה (ראה הערה 33) – הניסוח של האישור הוא מעט מסויג: 'לדעת פוסקים רבים, גם הנוהגים לשים הגבהה בין הפלטה לסיר בהנחה בשבת עצמה - רשאים לוותר על כך בפלטה ייחודית זו שגם רמת החום בה איננה מאפשרת בישול'. היות שבמקרה זה יש מקום לומר שהרשז"א היה מחמיר בדבר, אף שגם זה אינו ברור.

[30].   ביחס לפלטות קרמיות ומודולריות – אם עיקר הטעם הוא שיש פלטות דומות שנוהגים לבשל עליהן (הטעם השלישי שהוזכר), אז יש מקום לדון האם דבר זה נכון גם בפלטות אלו, ויותר נראה להקל. אבל אם עיקר הטעם הוא עוצמת האש והאפשרות לבשל בה – לכאורה יהיה אסור להניח עליהן ישירות.

[31].   והובאו דבריו בשש"כ, פ"א הערה פד. וכן משמע דעת הגרח"ק (הו"ד באליבא דהלכתא, סי' סב עמ' קכו). וכן כתב הרב סיני אדלר, תחומין ב (אם כי חלק מדבריו שם צריכים עיון). וכן נטיית הרב שמואל קדר בתוספת אוהל הנ"ל. וכן נראה נטיית הרב פנחס דיק, 'בענין שהיה והחזרה על פלטה חשמלית שאפשר לבשל עליה', קובץ בית אהרון וישראל ר.

[32].   שש"כ, פ"א הערה פד. בספר מאור השבת ב, מכתב כג אות ב הביא את לשון השואל, שהקשה מדוע אין לתת לכתחילה על פלטה שאינה מסוגלת לבשל, וביסס דבריו על האגרות משה הנ"ל. בתשובת הרשז"א כתוב: 'נראה דמכל מקום להעמיד בתחילה אסור, כיון שזה מקום שאפשר גם לחמם שם כשיעור שהיד סולדת בו'. נראה ברור שכוונת הרשז"א היא לומר שמכיוון שאפשר לחמם נוזל לחום זה יש לדון זאת כפלטה המסוגלת לבשל אף לדעת האגרות משה (ביחס לזה יש לציין שלא ברור כמה זמן נצרך לשם חימום המים ליד סולדת, וראה בגמרא בבא בתרא עג ע"ב שהגמרא מביאה את הזמן לחמם קומקום 'כמיחם קומקומא דמיא' כפרק זמן קצר ביותר. ונראה שאכן יש צורך בפלטה המסוגלת לחמם בזמן קצר, שאם לא כן אין זו דרך בישול, ועל מקרה כזה לא דיברו האגרות משה והרשז"א. כי הסברה שמישהו ישתמש בפלטה לשם חימום מים, כגון שאין לו שום אפשרות אחרת והוא חייב לכך, היא רק במקום שהמים יתחממו בפרק זמן סביר). אמנם כל זה הוא לפי דעת הרשז"א המובאת בחלק ב של מאור השבת, אך ביחס לשיטת הרשז"א ראה מקורות נוספים לעיל בהערה 24: בשש"כ, פ"א הערה פד משמע שהתיר מעיקר הדין ('אף שיתכן שמותר, מ"מ טוב להחמיר'), ומהמכתב המובא במאור השבת חלק א משמע שמסתפק ('אני מפקפק, ואינני זוכר שהתרתי. אך יודע אני שהספרדים עושים כן'). וליישב כל הדברים נראה שהרשז"א אכן סבר שמעיקר הדין יש מקום להקל, אך מכיוון שיש אפשרות כלשהי לבשל לכן ראוי להחמיר, ובמקום בו ספק אם הפלטה מסוגלת להגיע נוזל ליד סולדת נראה שבוודאי היה מקל.

[33].   הדבר נבדק בפועל על ידי כמה דרכים. אחת הבדיקות היא בדיקה האם הפלטה מסוגלת לבשל ביצה קשה. שהרי ביחס לכך מובא במשנה בנדרים פ"ו מ"א: 'תבשיל שאיני טועם אסור במעשה קדירה רך ומותר בעבה ומותר בביצת טרמיטא', וביארו הפרשנים שביצה טרמיטא היא ביצה שאינה מבושלת כל צורכה. ואם כן יוצא שפלטה שאינה מסוגלת לבשל ביצה איננה מסוגלת לבשל 'תבשיל' לפי לשון בני אדם. ייתכן שמשנה זו היא גם המקור לכך שהרב רוזן הצריך באחד מכתביו ש'נר תמיד' יהיה עם חום המסוגל לבשל ביצה (חלמון וחלבון הביצה נקרשים בין 60 ל-70 מעלות צלזיוס).

[34].   בהקשר לכך יש לציין, שנמסר לי שבחלק מהפלטות הקרמיות יש חום נמוך ביותר, הנובע גם מהתחשבות של היצרן בהולכת החום על ידי הזכוכית, ולכן המאכלים לא מגיעים לחום של יד סולדת במקרה שהונחו על קדירה ריקנית. אמנם הדבר תלוי מאוד בסוג הפלטה.

[35].   לאור הבנה זו פשוט שאפשר להניח על משטחי חימום אלו דברים שבושלו באינדוקציה. וראה מאמרי, אמונת עתיך 138, עמ' 116 הערה 16, שהדבר מותר גם בפלטה רגילה הנחשבת כאש.

[36].   החשמל לאור ההלכה, פ"א סעי' ט. ולפי הבנה זו היה מקום לומר שגם אם יש מידות חום שונות אין לחוש כאן לחשש חיתוי, כפי שמבואר בפהמ"ש לרמב"ם והמאירי (וכעת איני מוצאם) שחשש חיתוי נאמר דווקא במקום בו החימום (הראשוני) נעשה על ידי אש. אך פשוט שאין להקל בכך למעשה, ואין הדברים אמורים אלא לפלפולא בעלמא.