תיקון אינקובטורים המכילים ביציות מופרות בשבת

תיקון אינקובטורים המכילים ביציות מופרות בשבת

במסגרת ההפריות החוץ גופיות בטיפולי פוריות, מוקפאות לא פעם ביציות מופרות (עוברים) לשימוש עתידי באינקובטורים מיוחדים. כיצד יש לנהוג במקרה שמכשירים אלו התקלקלו בשבת כשתכולתם בתוכם?

הרב אריה כ"ץ | אמונת עתיך 111 (תשע"ו), עמ' 126- 130

תיקון אינקובטורים המכילים ביציות מופרות בשבת

שאלה

אני מנהל עסק בתחום של ציוד מדעי ורפואי. בין השאר אנו מספקים אינקובטורים להשהיית ביציות מופרות למרפאות פוריות. לעתים מתרחשת תקלה במכשיר, ואנו מזעיקים למקום מהנדס שירות לטפל בה, שכן אם לא תתוקן ישנה סכנה ברורה ומיָדית לביציות המופרות. שאלתי: במקרה של תקלה המתרחשת בשבתות ובמועדים ומסכנת את התהליך, כפי שציינתי, האם ניתן לספק שירות חירום שכזה?

א. חילול שבת לצורך הצלת ביציות מופרות

ראשית עלינו לדון במעמדן ההלכתי של ביציות מופרות, כדי לדעת אם ניתן לחלל את השבת על מנת להצילן.

מהגמרא[1] עולה שניתן להאכיל מעוברת ביום הכיפורים במקרה של חשש הפלה. נחלקו הראשונים בשאלה מהי סיבת ההיתר: לדעת בעל 'הלכות גדולות',[2] הרמב"ן[3] והריטב"א[4] הסיבה לכך היא שגם פיקוח נפש של עוברים דוחה שבת. אך הרמב"ן מביא דעה נוספת והיא שאין מחללים שבת לצורך הצלת עובר, והסיבה להיתר האכלת המעוברת ביום הכיפורים היא שעצם ההפלה מסוכנת לאם, ואם כן מדובר בפיקוח נפש של האם. להלכה הכריע ה'ביאור הלכה'[5] כשיטת בעל 'הלכות גדולות', שמחללים שבת לצורך הצלת עובר. מכיוון שכך נשאלת השאלה אם מעמדן של ביציות מופרות מחוץ לגוף האישה זהה למעמדו של עובר.

בשו"ת 'שבט הלוי' (ח"ה סי' מז) דן הרב ואזנר בשאלה זו:

בעניין תינוק המבחנה, אשר כידוע פורסם מרופאים מומחים, לזוג אשר תחילת קליטת הזרע לא היתה אפשרית ביניהם ועשו תחילת הקליטה בחוץ (באופן שיהיה מותר על פי ההלכה) בתנאי המבחנה, ואחר כך הוכנסו בהיקלטם התאים חזרה לגוף האם, והשאלה אם בתנאים מוקדמים אלה יש צורך לחלל שבת כדי להמשיך התפתחותם, אם מותר, והספק בזה אם גם בכהאי גוונא אמר הבה"ג דמחללין על העוברין, ומטעם שישמור שבתות הרבה, וכסברתו דגם לפני מ' יום אף על פי דכמיא בעלמא נחשב, מכל מקום מחללין, וכמבואר ברמב"ן ור"ן לדעת בה"ג, או דלמא דוקא שכבר הם בגוף האם, אף על פי שעדיין לפני מ' יום וכו', מה שאין כן הכא עדין חסר מעשה להביא לגוף האם?

כלומר מצד אחד יש מקום לומר שאין זה משנה אם העוברים כבר הוכנסו לגוף האם או שעדיין לא, שכן הסיבה שהתירו לחלל שבת על עוברים היא מדין 'חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה', ולכאורה דין זה שייך גם בביציות מופרות מחוץ לגוף האישה. מצד אחר ייתכן לחלק בין עובר בגוף אמו לבין ביצית מופרית[6] שעדיין אינה ברחם. 'שבט הלוי' ענה שאין מקום לחלל שבת אצל ביצית מופרית שטרם הוכנסה לרחם, כיוון שרוב עוברי המבחנה אינם מתפתחים לתינוק חי, ולכן מרבית הסיכויים שלא ישמרו שבתות הרבה ואין לחלל עליהם השבת. זאת בניגוד לעובר ברחם אמו, שכן מרבית העוברים הינם בני קיימא. אמנם לאחר מכן הוסיף שאף אם תשתנה המציאות ורוב עוברי המבחנה יחזיקו מעמד, דעתו נוטה לכך שאין לחלל עליהם שבת. מכך נראה שהוא סובר שאין כאן גדר עדיין של היריון ועובר כלל, וכפי שכתב במפורש: 'בנידון דידן אפילו איננו בגדר תחילת עיבור'.

על דברים אלו חזר הרב ואזנר בצורה מפורשת יותר בתשובה נוספת (ח"י סימן רלא):

לא כן הרכבת זרע הבעל וזרע האישה מבחוץ דבלי רחם לא יתפתח לעולם, פשיטא דעדיין אינו נקרא נפש, וגם לא חי של עבור... אבל קודם העיבור בגוף האישה לית דין ולית דיין דנדון רק כזרע ולא כלל כעבור כנ"ל.

גם הרב חיים דוד הלוי, בתשובה שהתפרסמה באסיא,[7] כתב במפורש:

שכל הביציות שהופרו בזמן שהן במבחנה, אין עליהן כלל ועיקר דין עובר, ואין מחללין עליהן את השבת, ומותר לזורקן אם לא נבחרו להשתלה.

דברים דומים הובאו גם ב'נשמת אברהם'[8] בשם הר"י נויבירט. אם כן, הסכמת הפוסקים הינה שאין לביציות המופרות מעמד של עוברים, ואין לחלל עליהן את השבת, זאת משום שכל עוד לא הוכנסו העוברים לגוף האישה, אין זה נחשב להתחלת היריון.[9] ממילא, מצד הצלת הביציות המופרות, אין שום היתר לחלל שבת.

ב. חילול שבת עקב מצב ההורים

אלא שיש לברר את העניין מצד מצבם של ההורים. רחל אמנו בשאיפתה לבנים אמרה ליעקב אבינו: 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי' (בראשית, ל, א). אם כן, שמא עלינו להגדיר בני זוג שעדיין לא זכו לפרי בטן ונמצאים בטיפולי פוריות כחולים שיש בהם סכנה, ומתוך כך להתיר לחלל את השבת לצורך הצלת הביציות המופרות שלהם, שכן רק הולדת ילד תוציא אותם מהגדרה זו. ואמנם די ברור שאין להבין פסוק זה כפשוטו, וקשה לומר שאי הצלת הביציות המופרות עלולה לסכן את חיי אחד מבני הזוג, אולם בכל זאת עלינו לברר מהי ההגדרה של בני זוג אלו. במאמרו 'המעמד ההלכתי של זוג עם בעיות פוריות'[10] הביא הרב גדעון וייצמן ארבע שיטות בין הפוסקים באשר להגדרת זוג שכזה: יש שהגדירו אותם כבריאים; יש שהגדירו את מצבם כמקצת חולי; יש שחילקו בין טיפולים שמטרתם לתקן את הליקוי, בדומה לסכנת אבר (כגון כדורים להסדרת הפעילות ההורמונלית), לבין טיפולים שמטרתם להביא ללידת ילד ללא פתרון הבעיה (עקיפת הבעיה באמצעות תרופות להגברה זמנית של הביוץ, הזרעה תוך רחמית או הפריה חוץ גופית); ויש שהגדירום כמו חולה שאין בו סכנה, עקב הצער הגדול שהם נמצאים בו. עולה מכאן שלשיטות הראשונות אין כל מקום להתיר לחלל שבת, לא באיסור דאורייתא ולא באיסור דרבנן, לצורך הצלת העוברים בנידון דידן. לעומת זאת, לפי השיטה הרביעית יהיה מקום להתיר לתקן את האינקובטור על ידי טכנאי גוי, שכן 'דבר שאין בו סכנה – אומר לנכרי ועושה' (שבת קכט ע"א). בסיכום המאמר הנ"ל נכתב שרוב הפוסקים סוברים כדעה זו, ואם כן יש לסמוך עליה, מה עוד שמדובר באיסור דרבנן, שבו יש ללכת אחר המקל. במאמרו 'היתר איסורים לקיום מצוות פרו ורבו'[11] הביא הרב אשר וייס, מלבד האפשרות להגדיר מי שאין לו פרי בטן כחולה שאין בו סכנה (והוא העלה אפשרות שהוא נחשב ליותר מכך), את שיטת בעל 'העיטור'.[12] לפי שיטה זו ניתן להתיר אמירה לנכרי במקום מצווה אף באיסור דאורייתא, ואף שבדרך כלל לא סומכים על כך,[13] הרי שבמקום של מצווה גדולה כגון מילה כן נהגו לסמוך על כך,[14] ואם כן, אפשר שהוא הדין במקום קיום מצוות פרו ורבו שהיא מצווה רבה.[15] אמנם הרב דב ליאור[16] לא הסכים להגדרת מטופלי פוריות כחולים שאין בהם סכנה, והסכים להתיר רק אמירה לנכרי באיסור דרבנן,[17] אך כפי שכתבנו לעיל, פוסקים רבים חלקו על כך, ובמילתא דרבנן של איסור שבות באמירה לנכרי, יש לסמוך על המקלים.

ג. אמירה לנכרי לצורך הצלת העוברים

אמנם יש לברר אם הנידון שהתירו בו פוסקים רבים אמירה לנכרי לצורך הטיפול עצמו, דומה לנידון דידן שבו לא מדובר בטיפול בבני הזוג, אלא בהצלת הביציות המופרות, וזו אינה נוגעת ישירות לגופם של בני הזוג. אולם לאחר העיון נראה שאדרבה, וקל וחומר שבמקרה זה תותר אמירה לנכרי לצורך תיקון האינקובטורים והצלת הביציות המופרות, זאת מחמת שלוש סיבות:

  1. הצער שיש לבני הזוג בעת שנדחה טיפול הינו כאין וכאפס לעומת הצער שייגרם להם כאשר כבר יש ביציות מופרות שאמורות להיות מוחזרות לרחם האישה, ומחמת תקלה הן התקלקלו.
  2. כאשר מדובר באמירה לנכרי לצורך התחלת הטיפול, מדובר אמנם בצורך מצווה, אולם התוצאה הסופית עדיין רחוקה ביותר. בנידון דידן מדובר שיש כבר איזו התחלה של קיום המצווה, ואף שהביציות המופרות עדיין לא מוגדרות כעוברים שמחללים עליהם שבת, וברוב המקרים הטיפול איננו מצליח, ודאי שמדובר בשלב קרוב יותר לקיום המצווה, וממילא אם התירו שבות של אמירה לנכרי בשלב מוקדם יותר, קל וחומר שיתירו בשלב מאוחר.
  3. את מועד הטיפול עצמו אפשר בסופו של דבר לכוון באופן שלא יצא בשבת (וכך כתבו גם הפוסקים המקלים לבצע טיפול פוריות בשבת על ידי נכרי, שלכתחילה יש לעשות כל השתדלות שהטיפול לא יצא בשבת). לעומת זאת כאן מדובר בתקלה שאין עליה שליטה ולא הייתה אפשרות לכוון את הדברים באופן שלא ייווצר חילול שבת.

מהאמור לעיל עולה שניתן להעסיק טכנאי גוי, שתפקידו יהיה לקבל בשבת את הקריאה לתיקון במקרה של תקלה, ולנסוע לתקן את התקלה.

ד. שאלת לפני עיוור ומסייע ידי עוברי עברה

יש לברר עדיין צד נוסף, והוא שלכאורה עצם האפשרות להזעיק טכנאי למעבדה בשבת עלולה לגרום לעובדי המעבדה היהודים לחלל שבת לצורך כך, ולבעלים היהודיים של החברה לעבור על איסור 'לפני עיוור לא תיתן מכשול', שהוא איסור דאורייתא. אמנם ייתכן שללא הסכמת החברה יפנו לחברה אחרת, והתוצאה תהיה טכנאי יהודי שיחלל את השבת, אולם ייתכן ובמקרה כזה התוצאה תהיה קלקול הביציות המופרות, וכפי שהראינו, זהו מחיר שיש לשלם על מנת שלא לעבור על איסור דאורייתא. לכן נראה שיש להתנות עם המעבדה שתותקן מערכת אוטומטית שתפקידה להתריע על תקלות ולהזעיק את הטכנאי, או שיהיה עובד מעבדה נכרי שזה יהיה תפקידו. אם אף על פי כן ישנו חילול שבת מצד ישראל כדי להזעיק את הטכנאי, שוב אין זה אחריותה של החברה המתקנת.

סיכום

  1. אין היתר לחלל שבת באיסור דאורייתא לצורך תיקון האינקובטור והצלת הביציות המופרות, ולכן אין אפשרות לקרוא לעובד יהודי שיתקן את התקלה בשבת.
  2. אפשר להעסיק עובד נכרי שתפקידו יהיה לתקן תקלות כאלו בשבת. זאת לאור הגדרת בני הזוג כחולים שאין בהם סכנה, שהותרה בהם אמירה לנכרי באיסורי דאורייתא, וכן לאור העובדה שאנו סומכים על הפוסקים שבמקום מצווה רבה, הותרה אמירה לנכרי באיסורי דאורייתא.
  3. יש להתנות עם המעבדה שכדי למנוע מהם חילול שבת בקריאה לטכנאי, תותקן מערכת אוטומטית המזהה תקלות ויוצרת קשר עם הטכנאי, או שעובד גוי יהיה אחראי על כך בשבת.

 

 

[1].   יומא פב ע"א.

[2].   הלכות גדולות, סי' יג הלכות יום הכיפורים.

[3].   רמב"ן, תורת האדם, שער המיחוש – עניין הסכנה.

[4].   ריטב"א, נידה מד ע"ב.

[5].   ביאור הלכה, סי' של ד"ה או ספק.

[6].   בשפה הרפואית הביצית המופרית נקראת גם 'קדם עובר'.

[7].   אסיא מז–מח, 'על דילול עוברים והמעמד ההלכתי של עוברים במבחנה', עמ' 14–17.

[8].   נשמת אברהם, אבה"ע סי' א ס"ק ו.

[9].   יוצאת מן הכלל הינה דעתו של ד"ר יוסי גרין במאמרו, 'הפריה חוץ גופית לאחר מות האב', תחומין ל, עמ' 139–147, שרצה לומר שיש כאן התחלת עיבור (עיין שם בעיקר בעמ' 145), אך ראה במאמרי, 'מעמדו של ילד שנולד מהפריה חוץ-גופית לאחר מות האב', תחומין לב, עמ' 96–101, שהשגתי עליו מהפוסקים הנ"ל.

[10]. תחומין כג, עמ' 223–230.

[11]. תחומין שם, עמ' 220–222.

[12]. הובאה ברמ"א, או"ח סי' רעו סעי' ב.

[13]. ראה משנה ברורה, סי' של ס"ק כד.

[14]. ראה משנה ברורה, סי' שלא ס"ק כב.

[15]. וכעין זה גם כתב הרב אביגדור נבנצל בתשובה למכון פוע"ה. תשובות הפוסקים לשאלה זו פורסמו בשו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 92–104.

[16]. שו"ת פוע"ה – פוריות, יוחסין וגנטיקה, עמ' 100–102.

[17]. ובנידון דידן מדובר באיסורי דאורייתא, כגון נסיעת הנכרי למעבדה בשבת, וסביר להניח שגם בתיקון האינקובטור יש איסור דאורייתא, שכן גם אם נאמר שבמלאכות החשמליות שנעשות אין איסור דאורייתא, ושלא כדעת החזון אי"ש, הרי שבעצם תיקון האינקובטור מסתבר שיש איסור דאורייתא של תיקון כלי, אם משום בונה, אם משום מכה בפטיש.