'יענך ה' ביום צרה'

'יענך ה' ביום צרה' צילום: yonatan sindel/ Flash90

המאמר עוסק בעיון בפרק כ' בתהילים הפותח במילים: 'למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה'. מהי הצרה עליה מדבר דוד המלך? וכיצד היא מתחברת למלחמת יום הכיפורים?

הרב צבי שורץ | אמונת עתיך 120 (תשע"ח), עמ' 7- 14

הקדמה אישית

בעיון זה אעסוק בפרק כ' בתהילים הפותח במילים: 'למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה'. כבר שנים רבות אני מעוניין לכתוב על פרק זה בתהילים, ויש לרצון זה רקע אישי כפול. ראשית, אבי ע"ה קיבל מרבו, רבי משה פורהאנד הי"ד, רבה של מאקאווא ומייסד שושלת חסידות מאקאווא (העיר מאקו בדרום-מזרח הונגריה), שאמירת פרק זה בכוונה זו76 סגולה לאריכות ימים, ובכל עת צרה ומצוקה יזכור לומר פרק זה ויינצל ממנה. אבי, שעבר את השואה ואת שנות הזעם באירופה לפני המלחמה ובתוך מלחמת העולם השנייה, לא שכח את דברי רבו, וברגעים הקשים בחייו אמר פרק זה וזכה להינצל. הוא ביקש מיוצאי חלציו לומר פרק זה כסגולה לישועה.

שנית, במלחמת יום הכיפורים, בסערת הקרבות הקשים שעברתי ברמת הגולן ובסיני, התגלגל לידי מאמר של הרב אליהו אביחיל ז"ל. במאמר כתב הרב על אחת הפגישות עם המקובל 'הסנדלר',[1] שבה גילה לו שבפרק זה יש שש פעמים גימטרייה של המספר 112, כמניין יב"ק, שהוא צירוף המספרים של הוי'ה ואלוקים (26+86) וגם של אהי', הוי' ואדנות (21+26+65), לדוגמה: ראשי התיבות יעננו ביום קראנו. וכל פסוק שיש בו יב"ק הוא כנגד מלחמה אחת שעם ישראל יצטרך להילחם באויביו, עם תחילת הופעת הגאולה. בסה"כ תהיינה שש מלחמות מהקמת המדינה, ועמ"י ינצח בכולן. במאמר ההוא, ניסה הרב אביחיל להתאים בין הפסוקים למלחמות ישראל, ולדעתו הפסוק המתאים למלחמת יום הכיפורים הוא הצירוף יב"ק בסופי תיבות (להלן), שבו הותקפנו בהפתעה (ראשי תיבות זה סדר קריאה רגיל, וסופי תיבות מראים על שינוי מהסדר הרגיל כמו מלחמת יום כיפור שבה הופתענו) וניצחנו.[2] הגורם המזַמֵּן לכתוב על פרק זה הוא ימי 'בין המצרים', שבהם אנו מתפללים להיוושע מכל הצרות.

א. פרק של תפילה

א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. ב יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹקֵי יַעֲקֹב. ג יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ. ד יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה. ה יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא. ו נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹקֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ. ז עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה' מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ. ח אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר. ט הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד. י ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ.

בגמרא נחשב פרק כ' בתהילים לפרק שעניינו תפילה. בתלמוד הירושלמי, ברכות פ"ד ה"ג, נאמר:

תיכף לגאולה תפילה, שנאמר יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי היינו גאולה (סוף פרק י"ט), וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה (התחלת פרק כ') היינו תפילה.

על פי הבבלי[3] תיקנו לומר את הפסוק 'יהיו לרצון אמרי פי' וכו' בסיום התפילה, כי גם דוד אמר פרק זה בסיום 18 מזמורים. הגמרא שואלת: הרי זה סיום פרק י"ט, ולא י"ח? ועונה על כך ש'אשרי ולמה רגשו גויים' (פרקים א', ב') נחשבים כפרשה אחת. על פסוק זה מביא רבי יעקב עמדין בסידורו[4] שלכן אומרים את פרק כ' לאחר תפילת שמונה עשרה, כי גם דוד אמרו אחרי שאמר 18 מזמורים.[5]

  1. שמות קדושים וצירופי שמות

בפרק מוזכר שם הוי"ה 5 פעמים, ושם אלוקים – 3 פעמים.

נרמזים גם 6 צירופים של המספר קי"ב,[6] שהוא גימטרייה של הוי"ה ואלוקים (26+86), וגם של אהי', הוי' ואדנות (21+26+65), וגם גימטרייה של שם י'ה – כ"ו באותיות מלאות – כ"ף + ו"ו (100+12): 4 בראשי תיבות, 1 בסופי תיבות, ו-1 בצירוף הכולל, לפי הפירוט הבא:

  1. יענך יביום צרה (בר"ת =11210+10+2+90)
  2. קדשו בגבורות ישע (בר"ת =112100+2+10)
  3. ואנחנו קמנו ונתעודד (בר"ת =1126+100+6)
  4. יעננו ביום קראנו (בר"ת =11210+2+100)
  5. עתה ידעתי כי הושיע י'ה משיחו יענהו (בס"ת =1125+10+10+70+5+6+6)
  6. אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם יאלוקינו נזכיר המה כרעו ונפלו

(=1111+2+6+2+6+2+10+1+50+5+20+6, עם הכולל =112).

מלבד צירופים אלו, המילה יב"ק עצמה היא ראשי תיבות של ייחוד ברכה קדושה, שע"פ הקבלה[7] הם שלושת השמות הקדושים – אדנות (יחוד), אהי' (ברכה), הוי' (קדושה), וכבר הזכרנו לעיל שגם הגימטרייה של שלושת השמות הללו היא 112 (65+21+26).

  1. אמירת תחנון ופרק 'למנצח'

תיקנו לומר פרק זה אחרי תפילת שמונה עשרה בין 'אשרי' ל'ובא לציון', בימי חול שאומרים בהם תחנון. וכיוון שנזכר בו 'יום צרה', בימי שמחה לא אומרים. ונחלקו המנהגים באילו ימים לא אומרים למנצח: למנהג הספרדים וחב"ד, דינו כדין תחנון, ובכל יום שמפני צד שמחה שבו אין אומרים תחנון, גם אין אומרים 'למנצח'.[8] ולמנהג האשכנזים, אמנם למניעת תחנון מספיקה שמחה קלה, אבל למניעת אמירת 'למנצח' צריך שתהיה שמחה גדולה, לציבור ולא רק ליחיד. ולכן כשחתן או בעל ברית מתפללים עם הציבור, אין אומרים תחנון, אבל 'למנצח' אומרים, כי זו שמחה של יחיד. וכן לגבי חודש ניסן והימים שמיום הכיפורים עד סוף חודש תשרי, שאין אומרים בהם תחנון, אבל 'למנצח' אומרים. ורק בימי שמחה מיוחדים אין אומרים 'למנצח',[9] והם: פורים ופורים-קטן (ימי משתה ושמחה), חנוכה וראש-חודש (ימי 'הלל'), ערב יום-כיפור, ערב פסח ותשעה באב (שנקרא 'מועד'), ובדורנו ביום העצמאות וביום ירושלים. אולם יש הנוהגים לא לאומרו גם בערב ראש השנה, באסרו חג, בט"ו בשבט ובט"ו באב.[10]

פרק זה נאמר גם בתיקון חצות (תיקון לאה) וגם ביום כיפור קטן.

ב. פסוקי תפילה לפני יציאה למלחמה

כמו ברוב פרקי תהילים, לא מצוין בפרק מתי חיברו דוד המלך ולאיזה מאורע. יש הרואים בפרק זה ברכת העם את המלך לפני היציאה לקרב ואחריה,[11] ומילים רבות בפרק רומזות על מלחמה: רכב וסוסים, גבורה, ישועה, משיח (הוא מלך, שדרכו לצאת למלחמה), נפילה וניצחון. כדי לנצח במלחמה זקוקים לסייעתא דשמיא. המלך עצמו התפלל והקריב קרבן עולה ומנחה לפני היציאה למלחמה (כמו שמואל[12] ושאול[13]). אולם תפילת העם כולו חשובה לא פחות. כשיש עימות בין ישראל לעמים, אין זה מאבק כוחות רגיל על שלטון, על שטח או על אינטרס כלכלי. זהו מאבק בין עם שמייצג את שם ה' בעולם לבין המאמינים בכוח אנושי ובכלי מלחמה משוכללים, וניצחון עליהם הוא קידוש השם. כך דוד מול גוליית: 'אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אליך בשם ה' צבאות אלוקי מערכות ישראל'.[14] לכן טבעי ומתבקש שפונים לה' לעזור ולהושיע כדי שיתקדש שמו בעולם, וכולם יכירו וידעו שלא רכב וסוסים מכריעים מלחמות אלא הזכרת שם ה'. ייתכן שהחלק השני של הפרק, המתחיל במילים 'עתה ידעתי', הוא כבר תפילת הודיה על הניצחון, שהאויבים כבר כרעו ונפלו. סיום הפרק מתאים גם לחלק הראשון כקריאה לישועה – אנא ה' הושיעה! וגם לחלק השני כהודאה על הישועה, תודה לה', שהושיענו בכל קראנו אליו.

המפרשים מנסים לזהות על איזו מלחמה נאמר פרק זה. לפי רש"י מדובר באחת המלחמות שאליה שלח דוד את יואב:

המזמור הזה, על שם שהיה שולח את יואב ואת כל ישראל למלחמה והוא היה עומד בירושלם ומתפלל עליהן. כעניין שנאמר (שמואל ב יח): טוב כי תהיה לנו מעיר לעזור ואמרו רבותינו אלמלא דוד לא עשה יואב מלחמה וכו'.

המלבי"ם (תהלים כ, א) מפרש שמדובר באחת המלחמות שדוד נלחם כנגד אויבים רחוקים:

מקישור דברי המזמור וענינו מורה שנוסד על מלחמה שהיה לו לדוד עִם איזה עַם רחוק מירושלים והיה שם בסכנה. וכשבאה השמועה לציון, התפללו שם עליו וגם שלחו חיל לעזרתו. אולם, בעת שהלכו החיל נודע להם כי דוד נושע ע"פ נס, ובבוא החיל לשם נצחו שלא ע"י מלחמה רק בשם ה', וכמדומה, שהיה זה במלחמת פלישתים (ש"ב כ"א טו-טז) כשיעף דוד וישבי בנוב אמר להכותו, ויעזור לו אבישי בן צרויה ויך את הפלישתי [וימיתהו], אז נשבעו אנשי דוד לו לאמור לא תצא עוד עמנו למלחמה... ומזמור זה נחלק לג' חלקים: א. התפלה שהתפללו אז על דוד ב. מענה עדת המשוררים עת שמעו שנמלט דוד מן הסכנה ג. מענה ראש המשוררים על מה שנצחו החיל אח"כ את המלחמה שלא נצחו בחרב ובחנית רק בשם ה'.

ה'אבן עזרא' מפרש שהמזמור הוא על מלך המשיח, 'והמשיח נקרא דוד', כמו שאומר הרד"ק,[15] על פי הפסוק 'ודוד עבדי נשיא להם לעולם'.[16]

  1. משיח אלוקי יעקב

ב'ילקוט שמעוני' (תהילים שם) נאמר על הפסוק 'ישגבך שם אלוקי יעקב':

אלוקי אברהם אלוקי יצחק אין כתיב כאן, אלא אלוקי יעקב. ולמה? משל לאשה עוברה שהייתה מקשה לילד. א"ל: לית אנן ידעין מה נאמר, אלא מאן דעני לאימך בעידן קשיותא הוא יעני יתיך [מי שענה לאמך בזמן שהתקשתה הוא יענה לך]. אף כאן נאמר ביעקב: לאל העונה אותי ביום צרתי. א"ל דוד לישראל: מי שענה לישראל אביכם בעת צרתו הוא יענה אתכם בעת צרתכם, הוי יענך ה' ביום צרה.

על פי המדרש שהזכיר את יעקב שנענה ביום צרה, נראה שפרק ל"ה בבראשית, שבו קיים יעקב את נדרו בבית אל ושם נזכר כל שאירע ליעקב, מיציאתו לחרן ועד חזרתו לבית אל,[17] היווה את הרקע וההשראה לכתיבת המזמור. ויש דמיון בפסוקים, במילים ובתוכן:

 

תהילים פרק כ

בראשית פרק לה

'יענך ה' ביום צרה'

'לאל העונה אתי ביום צרתי' (שם, ג)

'יזכור כל מנחותיך ועולתך ידשנה סלה'

'ויבן שם מזבח' (שם, ז)

'שם אלוקי יעקב' – כך נקרא יעקב אבינו עד המאבק עם המלאך במעבר יבק.[18]

ובפרק ל"ה חוזר ה' ואומר לו: 'שמך יעקב' (פסוק י), שאע"פ שהמלאך שינה את שמו שם יעקב נשאר,[19] ובפסוק ז: 'כי שם נגלו אליו האלוקים'.

'בגבורות ישע ימינו'

שנאבק עם המלאך ויכל לו.

'בשם ה' אלוקינו נזכיר'

'ויאמר יעקב אל ביתו ואל כל אשר עמו הסירו את אלוהי הנכר אשר בתוככם' (שם, ב).

 

 

דוד המלך, שמכנה את עצמו 'הגבר הוקם על, משיח אלוקי יעקב ונעים זמירות ישראל',[20] יוצא למלחמה באויביו, ועל שפתיו מזמור זה שכולל את כל עולמו האמוני. צריך להיאבק באויב, להתאמץ להתגבר על המכשולים ולהתפלל מעומק הלב לסייעתא דשמיא. גם יעקב אבינו עשה השתדלויות אנושיות; ברח, עבד ונאבק, אך התפלל שחפץ ה' בידו יצליח. כך זכה יעקב להבטחה שה' הבטיח לו: 'והנה אנוכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך'.[21] כך משתלבים דברי הגמרא והמנהגים הרואים בפרק זה תפילה ותחנון עם הפרשנים המייחסים את הפרק למלחמות שעשה דוד בדרך הטבע, ולא לקריאה לניסים שמחוץ לדרך הטבע. כפי שמרגלא בפי הרב צבי יהודה הכהן קוק: 'אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר' – על הרכב ועל הסוסים.

כך כתב רבנו בחיי (בן אשר) על התורה בפתיחה לפרשת שלח:

סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה' (משלי כא, לא) – שלמה המלך ע"ה יזהיר כל אדם בכתוב הזה, שיעשה כל דבר שיצטרך לעשות ובדרך הטבע כל מה שבכוחו, ושימסור השאר בידי שמים. כי הנס אינו חל אלא בחסרון הטבע, ועיקר יצירת האדם בנוי על מדת הטבע, ועל כן יצטרך שיעשה האדם פעולות ועניינים שיהיו הכנות להשיג בהן חפצו ולעמוד על משאלות לבו. כמי שרוצה ללכת למלחמה על אויביו, שראוי לו שיכין כלי זיין וסוסים ומרכבות ליום מלחמה. שאם אינו מכין ויסמוך על הנס יימסר ביד אויביו... והתורה תצווה לנו בכך, שנשתדל בהכנות בכל העניינים. ועם כל השתדלותנו, שתהיה אמונתנו שאין עיקר התשועה בהם רק בשם יתעלה, וזהו שאמר שלמה בכאן: סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה וכן מצינו בדוד ע"ה כששאל באורים ותומים השיבו הקדוש ברוך הוא: (שמ"ב ה, כג) הסב אל אחריהם ובאת להם ממול בכאים, ציווה להשתדל בדרך המנהג והטבע, כמנהג שאר האומות הנוצחין בטבע.

סוף דבר

אחד הסיפורים שהתפרסמו בספר 'הלל ממוצב המזח' של מנחם מיכלסון על הלל אונסדורפר ז"ל קשור להצלה במלחמה בזכות אמירת פרקי תהילים ובמיוחד פרק זה:

היום השלישי למלחמת יום-הכיפורים. הלל אונסדורפר וארי גסנר, חיילים דתיים בסדיר, נשלחו לעמדה הצפונית של 'מוצב המזח' הסמוך לתעלה. עמדתם שלטה על עמדת הש"ג שבכניסה למוצב מכיוון היבשה. המצרים הפגיזו את המוצב. זה סיפור לא פשוט, אמר הלל. ראה כמה הרוגים ופצועים יש לנו כאן. מספר הלוחמים הבריאים במוצב מגיע עכשיו לחמישה-עשר בלבד. אולי נאמר תהילים? הציע לפתע הלל... השניים החלו באמירת המזמורים. תחילה אמרו כל אחד לעצמו. אחר-כך החליטו לשכלל את השיטה. כל אחד קרא פרק בקול רם, בעוד חברו אומר עמו בלחש, אך עיניו מרוכזות בנעשה סביב. כך לסירוגין. פעם הלל אומר בקול וארי משגיח על הנעשה, ופעם להיפך. בתוך כך החלו המצרים לחדש את התקפותיהם על המוצב. הם הפגיזו אותו באש ארטילרית. חוליות קומנדו מצריות אף ניסו מדי פעם לחדור מדרום, ממערב ומצפון. ניסיונות אלו סוכלו באש לוחמי המזח. במקביל ניסו כוחות מצריים, שחדרו אל תוך סיני, לחצות את צומת הדרכים 'פגישה-לקסיקון', כדי להגיע למוצב. בשלב מסוים, כשהגיע תורו של הלל לומר פרק בתהילים, שמע לפתע את ארי זועק מעברה השני של העמדה. הלל! בוא הנה מהר! תראה מה קורה שם! הלל רץ אליו ושערותיו סמרו. שיירת טנקים ומשאיות נעה בכביש המוליך אל המוצב. בינה לבין המוצב לא היה דבר שיכול היה לחסום את דרכה. מרחק הנסיעה היה של דקות אחדות.

הלל וארי חשו בבירור, אפילו במעין השלמה, כי אלה רגעי חייהם האחרונים. ואז החליט הלל לומר פרק תהילים נוסף, אולי האחרון בחייו. הוא הביט קדימה, אומד את הזמן שיידרש לשיירה להגיע אליהם, ואמר את הפרק לאט-לאט, מילה במילה. בפעם הראשונה בחייו חש מהי תפילה, שהלב מנסה להבין כל מילה היוצאת מן הפה. 'למנצח מזמור לדוד. יענך ה' ביום צרה, ישגבך שם אלוקי יעקב. ישלח עזרך מקודש ומציון יסעדך'... כשהגיע לקראת סוף הפרק, עצר לשנייה, ואחר-כך, בהתעוררות עצומה, זעק ממעמקי נשמתו: 'אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלוקינו נזכיר. המה כרעו ונפלו, ואנחנו קמנו ונתעודד. ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו'

ואז, בדיוק כשיצאו מילים אלו מפיו, נשמע לפתע רעם אדיר. מול עיניהם התעופפו באוויר הטנק המוביל בשיירה והמשאית שאחריו. כאשר נחתו על הקרקע, עלתה מהם להבה אדומה גדולה. ענן האבק שקע והלל וארי לא האמינו למראה עיניהם. כל השיירה סבה על עקבותיה וניסתה להימלט מהמקום. אבל באותן שניות נפתחה עליה אש כבדה מהצד המצרי שמעבר לתעלה. אש זו הדליקה משאית אחר משאית, טנק אחר טנק. השיירה המותקפת השיבה אש לצד המצרי וגרמה אבידות כבדות ליורים. כעת היו הלל וארי מבולבלים לגמרי. השיירה הייתה מצרית, והאש שנורתה לעברה גם-כן הייתה מצרית! כעבור זמן לא-רב נפתרה התעלומה. התברר, כי שעות אחדות לאחר שהמצרים חצו את התעלה ושטפו לתוך סיני, פיזרו מוקשים לאורך הכביש המוביל למוצב, כדי שכוחות שריון של צה"ל לא יוכלו לחבור אל המוצב. נראה כי פעולה זו נשכחה מהם, או שהיה ליקוי בתקשורת בין היחידות, ושיירת המצרים עלתה בטעות על המוקשים שהניחו אחיהם. עמיתיהם שמעבר לתעלה סברו כי הדי ההתפוצצויות הם קולות ירי של שיירה ישראלית הפותחת עליהם באש. לפיכך ירו עליה, וזו השיבה לעברם אש... 'המה כרעו ונפלו ואנחנו קמנו ונתעודד'! שב וקרא הלל בקול גדול. שטופי דמעות, נפלו ארי והלל זה על צווארו של זה ופרצו בבכי תמרורים, הפעם בכי של פורקן.

 

 

 

 

[1].   רבי משה יעקב רביקוב זצ"ל. החזון איש החשיבו כאחד מל"ו הצדיקים ושלח אליו אנשים רבים. גם הרב אריה לוין העיד ששמע במו אוזניו מהרב קוק שהוא אחד מל"ו הצדיקים. דבריו ודרשותיו נאספו בספר ליקוטי רבי משה יעקב. נפטר בשמחת תורה תשכ"ז.

[2].   שנים רבות אחרי מלחמת יום כיפור, חיפשתי בספרו של הרב אליהו אביחיל ז"ל 'סיפור חיי', ולא מצאתי את הרעיון הנ"ל. ברם, מצאתי שם בעמ' 65–66 שני מקרים אחרים שבהם התייחס ה'סנדלר' לפרק זה; הראשון, כשבא לפניו לבקש על קרוב משפחה שעבר ניתוח, ואמר לו לומר 12 פעם מזמור כ' וכן ג' פעמים 'סעדני ואושעה' ממזמור קיט. השני, בדברים בע"פ שאמר על פרק זה, וגם כתב שבמלחמה הקרובה תהיה גאולת ירושלים והר הבית (הוא נפטר לפני מלחמת ששת הימים). הרב אביחיל תלה זאת בשישה צירופי יב"ק שנמצאים בפרק, כנגד ששת ימי המלחמה, בפרק כ' בשנת כ' למדינה. כשסיפר זאת הרב אביחיל לרצי"ה, באחת מחגיגות יום ירושלים בישיבה, התרגש הרצי"ה מאוד ושאל אותו: זה שלך? ענה לו הרב אביחיל שזה מה'סנדלר'.

[3].   ברכות ט ע"ב.

[4].   סידור בית יעקב, לרב יעקב עמדין, עמ' פה.

[5].   ונרמזה גם 'ברכת המינים' שהיא ברכה יט שנכללת בתפילת שמונה-עשרה. כמו ש-19 הפרקים הראשונים בתהילים נחשבים 18, כך גם י"ט ברכות התפילה נחשבות כתפילת 'שמונה עשרה'.

[6].   עץ חיים, למהרח"ו שער קריאת התורה פד.

[7].   זוהר משפטים, ח"ב קטז א; אורות הקדש, ח"ב עמ' תקלד פסקה יח 'יחוד והתעלות'. ובהערות הרב הנזיר דוד כהן, עמ' תריג לפסקה זו. שם הביא מקורות רבים.

[8].   כף החיים, או"ח סי' קלא ס"ק לז בשם הפרי חדש.

[9].   רמ"א או"ח סי' קלא סעי' א; מ"ב, סי' קלא ס"ק לה.

[10].  מובא בסידור רינת ישראל, ע"פ כה"ח או"ח סי' תכט ס"ק מא, וסי' תקפא ס"ק עח.

[11].  עמוס חכם, דעת מקרא, בסיכום הפרק.

[12].  שמואל א ז, ט.

[13].  שמואל א יג, ט.

[14].  שמואל א יז, מה.

[15].  רד"ק תהילים כא, א.

[16].  יחזקאל לז כה.

[17].  יהודה קיל ב'דעת מקרא', תהילים לה, ג: 'העונה אותי ביום צרתי – זו צרת עשו. ויהי עמדי בדרך – זו צרת לבן. והנה אנוכי עמך – בחלום הסולם. ונראה שפסוקנו שימש דוגמה לדוד: יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלוקי יעקב' (בעל 'מדרש החפץ' זכריה בן שלמה הרופא).

[18].  במאור ושמש, בראשית לב ד"ה ויקם; וכן ב'אוהב ישראל' מאפטא פ' וישלח ד"ה ויעבר, מביאים שזו הסיבה, דווקא בפרק תהילים זה, לצירופי המספר יב"ק: יש במזמור זה ע' מילים, ועם המילה יב"ק, ששם נאבק עם המלאך, – נרמז בפרק הזה שמו של יעקב.

[19].  ברכות יב ע"ב – יג ע"א. והוא שם שמזכירים בעת צרה – 'מי שענה ליעקב בבית אל הוא יעננו' (סליחות), לעומת השם ישראל, ששייך לגבורה, שקיבל יעקב מן המלאך: 'כי שרית עם אלוקים ועם אנשים'.

[20].  שמואל ב כג, א.

[21].  בראשית כח, טו.