שמירת הסביבה בזמן בחירות

שמירת הסביבה בזמן בחירות

בכל תקופת בחירות אנו נפגשים ברחובות ה'מעוטרים' במודעות הקוראות לאזרח לבוא ביום הבחירות. ודאי שאין מניעה מלתלות מודעות בשטחי פרסום המאושרים והמסודרים על ידי הרשות המקומית. אבל האם בתליית מודעות ברשות הרבים ללא רשות או הדבקתן במקומות האסורים, יש דין נזק?

הרב יהודה הלוי עמיחי | תשע"ג

בכל תקופת בחירות אנו נפגשים ברחובות ה'מעוטרים' במודעות ענק, גרפיטי, שלטי חוצות ועוד הקוראות לאזרח לבוא ביום הבחירות ולבחור עבור מפלגה מסויימת.

ודאי שאין מניעה מלתלות מודעות בשטחי פרסום המאושרים והמסודרים על ידי הרשות המקומית. אבל האם בתליית מודעות ברשות הרבים ללא רשות או הדבקתן במקומות האסורים, יש דין נזק?

 

א. מודעות במקום שיש בכך נזק

הגורם לחברו הוצאות בגלל מעשיו חייב לשלם את הנזק, ולכן אדם ששבר או פגע ברכוש חברו חייב לשלם. האם דומה הדבר להדבקת מודעות? אמנם אין בהדבקת מודעות היזק כשובר או כמקלקל, אבל אין להתכחש שנעשה נזק לקיר כי בכדי להשתמש בקיר כדרך בני אדם צריך לנקות ולשפשף היטב ולכן חייב המדביק לשלם את דמי הניקוי.

 

במסכת בבא קמא (דף ג' ע"ב) מוזכר כי אדם שירק על חברו והזיקו חייב כאדם המזיק. רש"י ביאר שעל היורק לשלם משום שהרוק מטנף את הבגדים. למדנו מכאן שכל מי שמלכלך בגד או קירות של חברו, הרי זה אדם המזיק, זאת למרות שהניזק יכול לכבס ולנקות את הלכלוך.

יש לציין עוד כי התשלום נמדד על פי עלות הכיבוס (עיין ש"ך סי' שפז ס"ק א, סי' צה ס"ק יח). כמו כן, אם בגלל לכלוך זה ערך הבגד המכובס יפחת יצטרך המזיק להשלים את הנזק (נתיבות המשפט, ביאורים, סי' שמ ס"ק ג).

 

בקצות החושן (סי' שסג ס"ק ג) הביא דעה חולקת, וזו לשונו:

נראה דשחרוריתא דאשייתא (שחרורית הכתלים) לא מיחייב מדין מזיק, כיון דאם ישכור פועל ללבנו הדרא ללבנוניתא, (תחזור לצבעה הלבן) והוי ליה כזורק מטבע לים היכא דאפשר להדורי על ידי בר אמוראי, (היכן שאפשר לשלות את המטבע ע"י צוללן) דאע"ג דצריך הוצאה אינו אלא גרמא ופטור, אלא היכא דנהנה מתחייב על הנאתו כיון דגרם לזה חסרון, וכמו באומר את גרמת לי היקפא יתירה דודאי אין בזה משום דין מזיק, אם נהנה חייב לשלם מה שנהנה כיון שזה מיהא חסר על ידו, אבל היכא דלא נהנה אינו חייב בעד שחרוריתא, דאין בזה משום מזיק וכמו שכתבנו.

העולה מסברת קצות החושן שכל נזק שאפשר להחזירו למצבו הקודם, אפילו שיש לו הוצאה ממונית, אין האדם נחשב למזיק ורק במידה והוא נהנה יהיה חייב בתשלומים.

 

סברא זו סותרת את דברי רש"י שסובר כי המטנף כלי ובגד של חברו הרי זה אדם המזיק.

על השאלה מדוע מלכלך הקיר יתחייב בנזיקין ולעומתו, הזורק מטבע לים וצריך אדם אחר שיוציאו מהים, פטור, הסביר בהגהות אמרי ברוך שאין להשוות בין המקרים, מכיוון שהמטבע מוצאת מהמים היא אותה מטבע ולא נעשה בה כל שינוי, אבל בגד שהתלכלך ונוקה נחשב לבגד אחר.

 

על פי יסוד זה, אם חברו גרם לאבק על הקיר ובהעברה בעלמא מסיר את האבק מהקיר, אין זה שינוי בקיר והרי זה כהוצאת המטבע מהים ופטור, אבל אם נוצר לכלוך עצמי שלצורך הסרתו יש לשפשף היטב, אין זה דומה לזורק מטבע לים, כיוון שנוצרה מציאות אחרת המצריכה כיבוס ושפשוף, ולכן במקרה כזה הוא נחשב למזיק (עיין נתיבות ביאורים סי' שמ ס"ק ג שהביא סברא זו בשם המרדכי ודחה כפי שכתבנו, ועיין עוד בפתחי החושן נזיקין פ"י הערה כא שכבר דחה את דברי הקצות הללו).

 

מסקנת הדברים היא שכל המלכלך בגד או בית של חברו, חייב כאדם המזיק, אפילו שלא נהנה מהנזק. אבל אם הוא גם נהנה מהלכלוך (כגון פרסום מודעות) לכו"ע חייב לשלם.

 

על כן, פשוט שאין להדביק מודעות על כותלי חברו וק"ו שאם מצייר גרפיטי (שהסרתו קשה ויש פגיעה בקיר) בחצר חברו הרי זה מזיק גמור.

יש להדגיש כי אין הבדל אם אדם הזיק קיר של אדם פרטי או שהזיק קיר המשותף למספר דיירים כגון חדר מדרגות, בשני המקרים, הוא מזיק. אמנם אם תלה את המודעות במקום המיועד להם, או בצורה שלא מקלקלת את הקיר (כגון באזיקונים) ובהסרה בעלמא יכולים להוריד את המודעה (ולא נשארים סימנים), התולה פטור ואינו נקרא אדם המזיק.

נראה שגם התולה מודעות במקום שרגילים לתלות שם מודעות, ואין מחאה של הבעלים, א"כ במקרים אלו איננו אדם המזיק.

 

ויש לציין שהדבקת מודעות ברכוש הציבור (בתי כנסת, ישיבות, עיריות וכדו') אסורה, ואדרבה, נראה שנזק לרבים עונשו חמור יותר מאשר נזק ליחיד.

 

ב. מודעות במקום שאין בכך נזק

לפי מה שראינו, איסור הדבקת המודעות הוא מדיני אדם המזיק, אבל במקום שאין אדם המזיק, כגון התולה על מקום שרגילים לתלות בו, אלא שהמודעה פונה לרשות הרבים או כשבעל החפץ עצמו רוצה לתלות מודעה במקום הפונה לרשות הרבים, אין כאן דיני אדם המזיק.

אמנם, תלייה זו היא כנגד תקנות עזר של העיריות והמועצות האוסרות תליית מודעות בכל מקום הפונה לרשות הרבים[1] (אפילו שבעל הנכס מרשה לתלות שם מודעות). עיקר תקנות אלו הן כדי למנוע לכלוך ציבורי ויש פעמים שהמועצות רוצות להרוויח כסף על ידי תשלום אגרה עבור תליית המודעות.

 

תקנות בני העיר כלולות בהלכה בשולחן ערוך (רלא סעי' כז):

רשאים בני העיר לקוץ להם שער לכל דבר שירצו ולהתנות ביניהם שכל מי שיעבור קונסים אותו כך וכך.

 

השו"ע לא הזכיר שתקנות וקנסות אלו צריכות אישור של "חכם העיר" שהוא אחראי על ענייני העיר. אמנם לעניין בעלי אומנות שעושים תקנה פרטית, הצריך השו"ע (רלא סעי' כב) שגם חכם העיר יהיה שותף בתקנות אלו, אלא שכבר כתב הפתחי תשובה בשם אחרונים שלא נהגו בימינו להצריך הסכמת "חכם העיר" בכל תקנה ציבורית, ובייחוד שהיום אין ל"חכם העיר" מעמד של אחראי על העיר, ובד"כ הוא משמש רק בענייני רבנות, ועל כן אין דעתו מחייבת בענייני תקנות. (עיין מה שכתבתי ברקאי ח"ה בעניין מושב שיתופי).

 

על כן נראה שתקנות אלו יש לקיימם, והסמכות בידי הרשות המקומית לקנוס את מי שעובר על תקנות אלו. תקנות אלו נמצאות גם בספר החוקים של מדינת ישראל (חוק שמירת הנקיון תשמ"ד[2]) ואדם שתלה על קיר ביתו מודעה בצורה שנוגדת את תקנת הרשות המקומית, למרות שאיננו גזלן הוא חייב לשלם את הקנסות.

 

ג. הסרת מודעות

  1. אם אדם תלה מודעה בחצר חברו אך ללא רשותו, רשאי בעל הבית להסיר את המודעה.
  2. אדם שתלה מודעה כדין, אסור לבעל הבית או לדיירי הבניין להסירה, מכיוון שהתולה השקיע כספים ושילם אגרות לקבלת היתר תליית מודעות והמסיר את המודעות הרי זה גורם לתולה המודעות הוצאה כספית שיורדות לטמיון.

בחוקי העזר של העיריות נכתב כי אסור להסיר ולפגוע במודעות, אבל לא מוזכר קנס לעושה פעולות אלו, אלא שבאופן עקרוני נראה שהתולש מודעות שנתלו כדין, חייב לשלם את ההוצאות שהפסיד המפרסם.

  1. נתלו שלטים או מודעות שאין בהם נזק לרכוש (כגון אזיקונים או ברשות בעל הנכס וכדו') אלא שהם כנגד תקנות הרשות המקומית, יכולה הרשות המקומית להסיר את השלטים, אלא שיש להסתפק האם אדם שאיננו שייך לרשות יכול להסיר את המודעות הללו. עם זאת, ודאי שאדם שיסיר את המודעות לא יתחייב על כך.

 

ד. סיכום

  1. אסור לתלות מודעות מודבקות ברשות היחיד, בחדר מדרגות או ברשות הציבור והעושה כן הוא אדם המזיק שחייב לשלם את הנזק.
  2. אסור לתלות מודעות אפילו שאינן מודבקות ברשות היחיד או ברשות הציבור. העושה כן איננו מזיק.
  3. במידה ויש תקנה ציבורית (חוקי עזר וכו') האוסרת לתלות מודעות, העובר על תקנה זו חייב לשלם קנסות על פי תקנות הציבור.
  4. התולה מודעה ברשות אחר ללא היתר - יכול בעל הרשות להסיר את המודעה.
  5. התולה מודעה ברשות וכדין, אסור להוריד את המודעה, והתולש חייב לשלם למפרסם את הנזק הכספי הישיר שנגרם למפרסם.
  6. התולה מודעה כנגד תקנות אנשי העיר, הממונים מטעם היישוב יכולים להסירה, אבל ספק האם כל אחד יכול לעשות כן.

 

 



[1] . מתוך תקנות מועצת קרית ארבע. "לא ידביק אדם מודעה על קיר, מחיצת קרשים או על כל מבנה אחר כיוצא בו או על כל כותל עץ, גדר, שער, או על כל מקום אחר כיוצא בו, אלא על לוח המודעות שייעדה המועצה דרך קבע להדבקת מודעות". מתוך תקנות מזכרת בתיה: "תליית מודעות על לוחות המודעות כרוכה בתשלום (למעט מודעות אבלים).

המעוניין בתליית מודעות ייגש ליח' הגביה לצורך תשלום והסבר. חל איסור על תליית מודעות ופרסומים, כולל מודעות אבלים, על ריהוט רחוב, גדרות, תחנות אוטובוס וכד'. העובר על הוראה זו צפוי לקנס בהתאם לחוקי העזר".

[2] . 5א. (א) הכותב, מצייר, משרטט או חורט על מקרקעין של זולתו, שלא כדין, או מדביק, תולה, מניח או קובע עליהם, שלא כדין, כל כתב, מודעה או שלט, רואים אותו, לענין סעיף 2, כמלכלך את רשות הרבים.

(ב) הודבקו או נקבעו כתב, מודעה או שלט כאמור בסעיף קטן (א), רואים לענין סעיף 2, גם מי שתכנם של הכתב, המודעה או השלט מצביע עליו כמי שהזמין את הכנתם או הדבקתם או הורה על כך, זולת אם הוכיח כי לא הוא עשה כן וכי המעשה נעשה שלא בידיעתו והוא נקט את כל האמצעים הסבירים למנוע את ביצוע המעשה.