יוסף, חנוך וחג החנוכה

באופן תמידי חל חג החנוכה בעת בה אנו קוראים בפרשיות השבוע על מכירת יוסף ע"י אחיו, דבר המלמד על הקשר בין חג חנוכה למכירת יוסף. בדברי הנביא אנו מוצאים שמטרת מכירת האחים את יוסף הייתה עבור קניית נעליים. מה מסמלות הנעליים? מה הצורך של האחים לקנות דווקא נעליים בעקבות מכירת יוסף?

הרב נתנאל אוירבך | כסליו תשפ"א
יוסף, חנוך וחג החנוכה

א. בין יוסף לאחיו

באופן תמידי חל חג החנוכה בעת בה אנו קוראים בפרשיות השבוע על מכירת יוסף ע"י אחיו, דבר המלמד על הקשר בין חג חנוכה למכירת יוסף.

בדברי הנביא אנו מוצאים שמטרת מכירת האחים את יוסף הייתה עבור קניית נעליים: 'כֹּה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם'.[1] בדברי המדרש מתואר ששוויו של יוסף היה עשרים כסף בלבד, 'כיון שהושלך לבור מתוך פחד נחשים ועקרבים שבו נשתנה זיו פניו וברח ממנו דמו ונעשו פניו ירוקות',[2] ובכסף זה קנו האחים לעצמם נעליים.

מה מסמלות הנעליים? מה הצורך של האחים לקנות דווקא נעליים בעקבות מכירת יוסף?

על החשיבות של הנעליים ברגליו של אדם עמד הבבלי בשני מקומות: 'לעולם ימכור אדם קורות ביתו ויקח מנעלים לרגליו',[3] 'שבעה מנודין לשמים... המונע מנעלים מרגליו'.[4]

בביאור העניין והקשר למכירת יוסף, כתב הרב אברהם גומבינר:

אפשר לומר... דאמרינן מי שאין לו מנעלים ברגליו הוא כמנודה לשמים, וצריך ללבוש מנעלים להפסיק בינו ובין האדמה אשר אררה ה'. ויוסף הוא שופריה דאדם הראשון, אם כן הוא הגורם שנתקללה האדמה שצריך ללבוש מנעלים, לכן מכרוהו בעבור מנעלים.[5]

כדי להבין דברים אלו, עלינו להתחקות אחרי שורש המחלוקת בין יוסף ואחיו.

דרכו של יוסף בהימשכות אחרי היופי החיצוני והקׅרבה שלו לבני השפחות,[6] נבעה מהבנה שמטרתו של האדם בעולם היא להשפיע שפע רוחני לתוך המציאות, דבר שנעשה בין היתר ע"י השפעה על המקומות והאנשים הרחוקים במטרה להעלותם, כאׅמרתו של הרב מנחם מנדל מקוצק: 'השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם - כדי לעשות ממנה שמים'.

שמו של יוסף מורה על מהותו זו, 'יֹסֵף ה' לִי בֵּן אַחֵר'[7], הוספה והמשכה של האור האלוקי למציאות הגשמית, כפי שמימש זאת בארץ מצריים בהיותו 'הַמַּשְׁבִּיר לְכָל עַם הָאָרֶץ',[8] משפיע שפע לארציות הגשמית. גם החלומות אותם חלם מבטאים רעיון זה, חלומות המורים על רצונו להנהיג באמצעות חיבור בין שמים לארץ, בין 'אֲלֻמִּים בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה' לבין 'הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים'.[9] דרכו זו אושרה ע"י אביו יעקב, 'וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו... וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים',[10] פסי הכתונת מורים על שילוב ואריגה של חיים רב-גוניים, חיי רוח עם חיי חומר.

לצורך מימוש רעיון זה היה על יוסף להתחבר לעולם החומר, הן בסלסול בשערו והן בחבירה אל בני השפחות במטרה להשפיע עליהם ולרוממם.

אולם, הימשכותו של יוסף אחר היופי החיצוני וקׅרבתו לבני השפחות, גררה את היחס השלילי של האחים כלפיו, בטענה שעליהם להמשיך את הבירור בין האחים כפי שנעשה אצל אברהם ויצחק שהיה מי שנדחה והיה מי שהמשיך את השושלת. לטענתם, דרכו זו של יוסף אינה מאפשרת לו להמשיך את אביהם אלא עליו להידחות.[11]

מכירת יוסף וקניין הנעליים מבטאות רעיון זה.

כפי ראינו, עניין נעילת הנעליים מורה על ההפרדה בין האדמה החומרית והמקוללת לבין האדם, זאת במטרה ליצור חיץ והבדלה בינה לבין האדם שמטרתו היא התעלות ויש בה באדמה כדי למשוך אותו למטה. האחים שהתנגדו לדרכו של יוסף ביטאו את דרכם זו בנעילת נעליים, להפריד בינם לבין האדמה, כדברי הרב בצלאל בן שלמה מסלוצק:

כשהכירו ודימו בעיניהם שיוסף איהו משיורי הקליפות של אדם הראשון ח"ו, מעתה ראו שהם צריכין לילך במנעלים, להפריד בין הקליפה שכוחה מגעת לארץ, ומאחר שיוסף הגורם בדבר לפיכך מכרו אותו בשביל לקנות מנעלים.[12]

ביטוי נוסף למימוש רעיונם היה באמצעות התנגדותם לכתונת של יוסף. כפי שראינו, כתונת הפסים מהווה ביטוי לדרכו של יוסף ואישור על דרכו זו מאביו, אך האחים בהתנגדותם לדרכו מימשו התנגדות זו דרכה: 'וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו... וַיִּקְחוּ אֶת כְּתֹנֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם'.[13]

לדברי המדרש, כתונת הפסים אותה נתן יעקב ליוסף היא לבושו של אדם הראשון קודם החטא.[14] לדברי השל"ה[15] לבושו של אדם הראשון קודם החטא היה כתנות אור, בגד כזה שלא היווה חציצה בין נשמתו של אדם לבין העולם. באופן כזה יכול היה אדם הראשון לממש את ייעודו בהארת נשמתו הטהורה אל ועל העולם לרוממותו, כדברי הירושלמי המתאר את אדם הראשון: 'נרו של עולם היה, שנאמר נר ה' נשמת אדם'.[16] בכך, המשיכו יעקב ויוסף דרך כתונת הפסים את דרכו של אדם הראשון קודם החטא, בהארת העולם החומרי ע"י הנשמה האלוקית ללא חיץ והבדלה של הבגדים המונעים הארה זו.

ברם, אור זה הניבט מכתונת הפסים כבה בעת שטבלו האחים אותה בדם. מעתה, ה'אור' הוחלף ל'עור', כפי שאירע לאדם הראשון לאחר החטא.[17] הפיכת האות א' לאות ע' מהווה את הסתלקותו של 'אלופו של עולם' מהאדם, עתה הבגד סותם וחוצץ בפני הנשמה האלוקית מלהאיר את המציאות. בכך, בהסרת האות א' מהמילה 'אדם', נותרה לה המילה 'דם', 'וַיִּטְבְּלוּ אֶת הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם'. על כך הוסיף הרב נתן נטע שפירא, שכאשר הביאו האחים ליעקב את הכתונת הטבולה בדם, הוא לבש שק כנגד 'כותנות עור',[18] להורות על סתימת היכולת של הפנימיות להאיר החוצה.

ב. בין יוסף לחנוך

דרכו זו של יוסף בהתערבותו עם בני השפחות במטרה להעלותם כחלק מתיקון העולם מהווה ניגוד גמור לדרכו של חנוך, עליו נאמר: 'וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים וְאֵינֶנּוּ כִּי לָקַח אֹתוֹ אֱלֹהִים'.[19]

לדברי יונתן בן עוזיאל, הסיבה ללקיחתו של חנוך היא משום שלא התערב חנוך עם 'דיירי הארץ' אלא התבודד בעבודת ה' האישית שלו ולא השפיע על הסובבים אותו, דבר שהביא לדור המבול.

הרב משה סופר מרחיב את הביאור ביחס שבין דרכו של חנוך לדרכו של אברהם. לדבריו, אמנם בערך-מוחלט היה חנוך גדול מאברהם, שהרי השפעת אברהם על הסובבים אותו לקרוא בשם ה' גרמה לו להאטה בהתקדמותו האישית מול בוראו ואילו חנוך עלה והתעלה ללא כל הפרעה מהסובבים. אך דווקא דרכו של אברהם היא הרצויה והאהובה על הקב"ה:

כי לא באלה חפץ ה' שישלים האדם את נפשו לבד ואת אנשי דורו ישאיר אחריו הרבות אנשים חטאים ומכעיסי ה', כמקרה אשר קרה לדורו של חנוך ולדור המבול... כי טוב לאדם למעט בהשלמת נפשו למען רבות כבוד ה' למעט את מורדיו ולהרבות עבדיו ויודעיו, כי מה יתן ומה יוסיף האדם אם יוסיף מלאך אחד על אלפי רבבות מלאכי מעלה... כי לא תושלם חפץ הבריאה אם ישלים האדם את נפשו לבדו ולא ישלים את נפש זולתו.[20]

לאור זאת, בדברי הזוהר[21] והאר"י[22] מבואר שיוסף בדרכו מהווה את התיקון לחנוך, כאשר ההקשר נעשה דרך הפסוק 'חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה'[23] המיוחס לחנוך[24] עם הפסוק 'וְהוּא נַעַר'[25] הנאמר אצל יוסף. לאור האמור בעניין מכירת יוסף בעבור נעליים, יש להוסיף את דברי המדרש שחנוך היה תופר מנעלים ועל כל תפירה מכוון ואומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד,[26] פעולה שיש בה להורות על רצונו ליצירת הבדלה בין האדמה לבין האדם במטרה להתקדמותו האישית של האדם ואי-השפעתו על הסובבים והמציאות להתקדמותה.

ג. הבגד הבוגד

דרכו זו של יוסף מורכבת, בכך שהיא דורשת ממנו להיות זך וטהור כלפי עצמו ולא להיגרר אחרי האנשים עליהם הוא רוצה להשפיע. הבגד משמש מקרה מבחן לדרכו של יוסף, החל מכתונת הפסים שיש ביכולתה להביא את ההארה למציאות בבחינת 'כתנות אור' וכלה בבגדיו במצריים.

כאשר הורד יוסף למצריים הוא החל במימוש דרכו גם מול הגויים, 'התחיל אוכל ושותה ומסלסל בשערו'.[27] עד מהרה הועמד יוסף למבחן אודות אמיתות דרכו, והבגד אותו הוא לובש ככל הגויים היווה את המדד למבחן האם הוא משמש ככתונת אור או ככתונת עור, האם הבגד ייהפך לו לבוגד ויגלה את חוסר אמיתות דרכו. לדברי הרב יחזקאל שרגא הלברשטאם,  כשאשת פוטיפר תפשה את יוסף בבגדו הוא הבין שההתנגדות לדרכו היא דרך הבגד שהפך לבוגד:

כשבא יוסף למצרים היה ברצונו להודיע שיש בורא עולם, אבל לא היה ביכולתו מחמת שהאנשים לא רצו להתחבר עמו יען שהוא הולך במלבושי יהודים, על כן נפל בדעתו שנכון הוא שילביש עצמו כמותם ולסלסל בשערו כדי שישא חן בעיניהם להכניס עמהם בדברים... ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו ותרגום אונקלוס, למבדק בכתבי חושבניה. היינו כדרך הצדיקים שכותבים בפנקס העוונות שעושים כדי שיהיה להם לזיכרון לעשות תשובה, על כן הלך למבדק בכתבי חושבניה, לידע מאיזה חטא נמשך לו המחשבות הללו, שלא היה לו מעולם מחשבות כאלה. ותתפשהו בבגדו - ראה שאין לו שום עוון אלא מה ששינה את בגדיו בבגדי גויים, ויעזוב בגדו בידה וינס וגו', עזב מכאן ולהבא את בגדיהם.[28]

באופן כזה מבין יוסף שיתכן והבגד שלובשים כדי להתחבר עם אחרים במטרה להשפיע עליהם, יכול לשמש כרועץ ובוגד. התיקון לכך היה במשך שהותו במאסר, כאשר עם עלייתו הוא מחליף את שמלותיו,[29] החלפה שיש בה שינוי תפיסה ביחס לבגד, ומעתה שגור הוא שם אלוקים תדיר על פיו כאשר הוא עומד מול פרעה,[30] להורות על ההבנה שיכולת ההשפעה על המציאות תלויה בהלימה שבין פנימיותו של האדם, 'נר ה' נשמת אדם', לבין חיצוניותו. לפיכך זכה יוסף שבקיעת ים סוף המורה על שליטה מוחלטת על המציאות, תהייה בזכותו, כדברי המדרש: 'וינוס החוצה, אמר לו הקב"ה אתה נסת ויצאת חוצה חייך הים ינוס מפני ארונך, שנאמר  הים ראה וינוס.[31]     

ד. חנוך וחנוכה

חג החנוכה מביע את הצורך להשפיע על המציאות במטרה לרומם אותה, כדרכו של יוסף, אך זאת בתנאי שהאדם המשפיע יהיה זך וטהור בפנימיותו על-מנת להאיר כלפי חוץ, שהבגד באמצעותו הוא משפיע לאחרים לא יגרור אותו מטה וייהפך עליו לבוגד. בכך, חג החנוכה מהווה את התיקון לדרכו של חנוך שהתבדל מהסובבים אותו, וכדברי השל"ה: 'כי חנוכה הוא חינוך העולם... כשתוסיף ה על חנוך הוא חנוכה'.[32]

רעיון זה בא לידי ביטוי במספר דגשים בהלכות בחנוכה, שעניינם היא ההשפעה על המציאות והעלאתה. 'מצוות נר חנוכה איש וביתו'[33] היא הביטוי המרכזי לצורך בחינוכם של בני-הבית בדרך התורה והמצוות.[34] בנוסף לכך, 'נוהגין הנערים העניים לסבב בחנוכה על הפתחים',[35] מנהג הממחיש את הרצון להשפיע מאור החנוכה על הנערים העניים והמנוערים מתורה ומצוות, כדברי הרב ישראל הופשטיין, המגיד מקוזניץ: 'כי צריך להשפיע בחנוכה למי שהוא במדרגת נער, ועל ידי הצדקה שנותנים לנערים מתעורר למעלה צדקה וחסד להשפיע לאדם הגם שהוא בבחינת נער'.[36] לדבריו, זו כוונת ההלכה 'נר חנוכה מצווה להניחה על פתח ביתו מבחוץ',33 ליצור חבירה וממשק עם המסובבים על הפתחים כדי להשפיע עליהם: 'כי עיקר הארת חנוכה לכל מי שיש בכוחו להמשיך הקדושה מבחוץ... לאותן העומדים עדיין מבחוץ ואינם משיגים הקדושה ולהאיר לכל העולמות שיכירו וידעו כי ה' לבדו הוא המושל בכל אפסי ארץ'.34

אולם כפי שראינו אצל יוסף, יכולת ההשפעה על המציאות תלויה בטהרת המשפיע, דבר המבוטא בהלכה נוספת, 'ובשעת הסכנה מניחו על שולחנו ודיו': 'כי בשעת הסכנה מאחר שגזרו על המצוות והדינים שלטין חלילה אין בקדושה בהירות כל כך להמשיך האור מבחוץ פן יתאחזו החיצונים'.34

לאור זאת נבין את התוספת של האות ה לשמו של חנוך, תוספת היוצרת את שמו של החג - חנוכה. בדברי הבבלי מנחות (כט ע"ב) מבואר שעולם הזה נברא באות ה הפתוחה מלמטה כדי שכל הרוצה לצאת ייצא, מאידך יש אפשרות חזרה בתשובה דרך הרווח של הרגל השמאלית מלמעלה. לדעת החתם סופר, צורת הנחת החנוכייה בפתח הבית מול המזוזה, 'נר חנוכה משמאל ומזוזה מימין', הינה כצורת האות ה ומרמזת לדברי הבבלי הנ"ל: 'נמצא הפתח צורת ה שקורה המזוזה השמאלי נפסק בנר סמוך לעליונו, כצורת ה שפתוחה מן הצד לבעלי תשובה שנכנסים בזו, מזוזה בימין צדיק גמור, ונר חנוכה בשמאל בעל תשובה'.[37] יתכן וזו כוונת השל"ה שחג החנוכה מהווה תיקון לדרכו של חנוך באמצעות תוספת האות ה על שמו. כאמור, חנוך בדרכו התבודד ולא השפיע על הסובבים אותו ובכך אנשי דורו יצאו לתרבות רעה. מטרת הדלקת נרות החנוכה בכניסה לבית היא כדי להשפיע את האור על האנשים המנוערים מתורה ומצוות ומחזרים על הפתחים כדי להיות מוארים מאור הנרות, 'נר ה' נשמת אדם'.

אולם כאמור, יכולת ההשפעה על הסביבה מותנית בטהרה פנימית של המשפיע, כפי שראינו אצל יוסף במצריים, לפיכך דווקא מתוך הבית יוצאת ההארה אל החוץ. דבר זה ניכר בנס החנוכה שנעשה 'ע"י כוהניך הקדושים' - מטרת הכהן להשפיע מהקדושה הנאצלת מהקב"ה אל העם אך בד בבד לא להיגרר לכך שבגדיו יבגדו בו ובכך פנימיותו לא תאיר לחוץ. החתם סופר מביע רעיון זה דרך הפסוק 'וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל  הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ'.[38]

הכוונה כי מידתו מצד עצמו שהיא בד להיות בדוד, אותו המידה יתלבש באופן שמבחוץ לא יתרחק ולא ישתומם אך יהיה דעתו מעורב בין הבריות להתחבר חבורות ולכנס הבודדים. וזה שאמר ומכנסי בד, הכוונה כי מידת כינוס הבדודים ילבש על בשרו מבחוץ שתהייה צהלתו בפניו לקבל כל אדם בסבר פנים יפות יאהב את הבריות ויקרבן לתורה.

וזה שאמר, והרים את הדשן וגו' ושמו אצל המזבח - הדשן תואר לפחותי הדעת ועובי החומר שהם בערך השלם כמו הדשן בערך העולה קודש לה', וע"י מידת ההתחברות עם הבריות אשר ילבש על בשרו מבחוץ בנקל יכול להעלות גם פחותי הערך אל מעלה הנכונה ושמו אצל המזבח מקום מוקטר לה'.[39]

אולם מוסיף החתם סופר שעל הכהנים לשמור על עצמם שלא יימשכו אחרי העם ובכך בגדיהם ייהפכו לבוגדים. הוא לומד זאת מדברי הנביא: 'וּבְצֵאתָם אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הֶחָצֵר הַחִיצוֹנָה אֶל הָעָם יִפְשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵיהֶם אֲשֶׁר הֵמָּה מְשָׁרְתִם בָּם וְהִנִּיחוּ אוֹתָם בְּלִשְׁכֹת הַקֹּדֶשׁ וְלָבְשׁוּ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְלֹא יְקַדְּשׁוּ אֶת הָעָם בְּבִגְדֵיהֶם'.[40]

הכהנים מורי הוראה מדריכים ומלמדים לבני ישראל דרך התורה והיראה והמה בעצמם באמת מקודשים לה' קודש קדשים יושבים כל היום על התורה והעבודה דבקים בהשי"ת ובתורתו, מ"מ כשרוצים ללמד העם תורה ויראה, אל ילמדו אותם על דרך זה שיהיו העם כמותם במדרגתם, כי חנוך לנער על פי דרכו כתיב, רק יפשטו את בגדיהם בצאתם מן החצר הפנימית אשר דבוקים במקום הקודש בהשי"ת בהתפשטות הגשמיות אל החצר החיצונה יפשטו בגדיהם היינו מידותיהם והנהגותיהם הנמשלים לבגדים ומלבושים... ולבשו בגדים אחרים כמו העם יתערבו עמהם וילמדו להם לפי דרכם ואז יוכל העם לקבל דבריהם וללמוד מהם ולא יקדשו העם בבגדיהם כי אינו לפי מדריגתם של העם רק כל אחד לפי מדריגתו לטוב.[41]

ה. סיכום

העיתוי של חג החנוכה סביב פרשיות השבוע בהן מתוארת מכירת יוסף והתנכרות אחיו לו, מלמדת אותנו על הדרך הרצויה בעבודת ה' בעולמו, דרך של השפעה על הסביבה והמציאות במטרה להעלותם על הקודש פנימה. דרך זו מורכבת ודורשת טהרה פנימית כדי להביא את האור האלוקי מנשמתו של אדם אל החוץ, דבר איתו התמודד יוסף במצריים.

מהלכות חג החנוכה באופן ההדלקה והנחת החנוכייה ניתן ללמוד על דרך זו, שעניינה היא השפעה על הסביבה במטרה להעלותה ולהכניסה אל הקודש וזאת בתנאי שאור הנרות אכן בטהרה בבחינת 'נר ה' נשמת אדם', 'נשמה שנתתי בי טהורה היא'.

 

 

[1] עמוס (ב, ו). מופיע גם בתרגום יונתן (בראשית לז, כח).

[2] תנחומא (פרשת וישב סי' ב). כין זה מופיע גם בפרקי דרבי אליעזר (פרק לח).

[3] שבת (קכט ע"א).

[4] פסחים (קיג ע"ב).

[5] זית רענן (ילקוט שמעוני, וישב רמז קמב אות ג). ראה גם: אגרא דפרקא (אות שד) שכתב כן בשם מהר"ם חאגיז, וביאר שלפיכך לא נועלים מנעלים ביום הכיפורים: 'כי נתקדשה הארץ בקדושת היום ויוצאת אז מן הקללה לברכה'.

על חליצת נעליים במקום קדוש, ראה: רבינו בחיי (שמות ג, ה); כלי יקר (שם ד"ה של נעליך); מלבי"ם (דברים כה, ט).

[6] ראה: בראשית (לז, ב); רש"י (שם).

[7] בראשית (ל, כד). ראה: כלי יקר (בראשית מח, טז ד"ה ונתן ברכת; שם מט, כב). 

[8] בראשית (מב, ו).

[9] בראשית (לז, ז-ט).

[10] בראשית (לז, ג).

[11] האר"י (ספר הליקוטים, פרשת וישב ד"ה ויתנכלו); רמ"ע מפאנו (מאמר מאה קשיטה, סי' צה).

[12] פלח  הרימון (אופן טז).

[13] בראשית (לז, כג-לא).

[14] ראה: מדרש (בראשית רבה צז, ו): 'ואני נתתי לך שכם זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון'.

[15] של"ה (וישב, תורה אור אות ב).

[16] ירושלמי (שבת פ"ב ה"ו).

[17] בראשית (ג, כא).

[18] מגלה עמוקות (פרשת ואתחנן, אופן קעו).

[19] בראשית (ה, כד).

[20] שו"ת חתם סופר (פיתוחי חותם, הקדמה לחלק יו"ד). ראה גם: חתם סופר (אבות פ"ב מ"א ד"ה רבי אומר); רש"ר הירש (בראשית ה, כד ד"ה ויתהלך חנוך). על רעיון זה ביחס בין משה לנח, ראה: משך חכמה (בראשית ט, כ).

[21] תיקוני זוהר (תיקון ע קלז ע"א).

[22] שער הגלגולים (הקדמה לב). ראה גם הרב חיים ויטאל (שער הפסוקים, שמות ד"ה ויקם מלך חדש) שישראל במצריים הם גלגולי נשמות מדור המבול שחטאו והיו זקוקים לתיקון באמצעות מים, 'כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ' כשם שדור המבול נידון במי המבול.

[23] משלי (כב, ו).

[24] ראה: יבמות (טז ע"ב).

[25] בראשית (לז, ב).

[26] ילקוט ראובני (בראשית אות תשסד).

[27] רש"י (בראשית לט, ו).

[28] דברי יחזקאל (בראשית לט, ו).

[29] בראשית (מא, יא).

[30] ראה: רבינו בחיי (בראשית מא, טז)

[31] מדרש (תנחומא, פרשת וישב סימן ט). ראה גם: מדרש (בראשית רבה פד, ח); מדרש (תהלים, מזמור קיד).

[32] של"ה (פרשת וישב מקץ ויגש, הגהה תורה אור ד"ה יש עוד).

[33] שבת (כא ע"ב).

[34] ראה: חתם סופר (דרשות, לחנוכה דף סו ע"א ד"ה מצות; דרושים ואגדות, חנוכה קמא ע"א).

[35] מגן אברהם (או"ח הקדמה לסימן תרע).

[36] עבודת ישראל (בראשית פרשת וישב - לחנוכה).

[37] חתם סופר (דרשות, לחנוכה סח ע"ב ד"ה נראה).

[38] ויקרא (ו, ג).

[39] שו"ת חתם סופר (פיתוחי חותם, הקדמה לחלק יו"ד).

[40] יחזקאל (מד, יט).

[41] חתם סופר (תורת משה ויקרא, שיר מעון פרשת אמור עמ' מא ד"ה וכן).