גשמים ופירות בארץ ישראל

גשמים ופירות בארץ ישראל

וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה

הרב גבריאל קדוש |
ארץ ישראל נשתבחה בגשמיה ובפירותיה. בייחוד נשתבחה הארץ בגשמיה, אשר בזכותם אינה כארץ מצרים:
כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱ-לֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (דברים יא, י-יב).
לכאורה נראה שפסוקים אלו מורים דווקא על ברכתה של ארץ מצרים, שאינה זקוקה לגשמים, ועל חסרונה, חלילה, של ארץ ישראל, שאינה יכולה להתקיים ללא גשמים?
בהמשך פסוקים אלו מובאת פרשת 'והיה אם שמוע' שנאמרת בקריאת שמע. שם מובאים התנאים לשבח ירידת הגשמים בארץ ישראל:
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם: וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ: וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ (דברים יא, יג-טו).
 
הרמב"ן (שם) בפירושו השני, מבאר שיש בפסוקים אלו אזהרה שאם נשמור את רצון ה' ירדו גשמים והארץ תיתן יבול, ואם לאו אזי, חלילה, יעצרו הגשמים ותפסק נתינת הפירות. אך, לפי דבריו, אין בעצם ירידת הגשמים כל שבח המיוחד לארץ ישראל. וזו לשונו:
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים... כן שיטת פרשיות הללו. צריכים אתם לשמור את מצוות י"י אלהיכם, כי הארץ הזאת טובה מארץ מצרים לשומרי מצוות, ורעה מכל הארצות ללא שומרים, כי הארץ אשר אתה בא שמה אינה כארץ מצרים שאין צריכים למטר ובין טובים ובין חטאים בטורח השקאת שדותיהם יש להם לחם, אבל ארץ ישראל אם אתם שומרים מצוות עיני י"י אלהיך בה להשקותה במטר השמים מרשית השנה ועד אחרית שנה לתת מטר בעת הצורך. והיה אם שמע תשמעו. אם שמעת בישן תשמע בחדש, וכן אם שכח תשכח, התחלת לשכוח סופך שתשכח.
 
אך מפירושו הראשון של הרמב"ן ובמיוחד מסופו, מתגלה לנו שבחה הגדול של ארץ ישראל:
לא כארץ מצרים היא - אלא טובה הימנה, ונאמרה הבטחה זו לישראל ביציאתם ממצרים שהיו אומרים שמא לא נבוא אל ארץ טובה ויפה כזאת...
 
בסוף הפירוש מתבטא הרמב"ן שיש בירידת הגשמים בארץ 'סוד עמוק':
והנה הפרשה הזו תזהיר במנהגו של עולם, וממנה נלמד כי אע"פ שהכל ברשותו ונקל בעיני ה' יתברך להאביד יושבי ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם, אבל ארץ כנען תאבד יותר מהרה שלא יתן בה מטרות עוזו... ומפני שאמר ארץ אשר ה' אלהיך דורש אותה - וראוי שיאמר ולמטר השמים תשתה מים כאשר ה' אלהיך ידרוש אותה, יהיה מדרש רבותינו (ספרי עקב יב) נרמז בכתוב, והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב לח כו) להמטיר על ארץ לא איש, כביכול אינו דורש אלא אותה ועל ידי אותה דרישה שדורש אותה דורש כל הארצות... ויש בו סוד עמוק, כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל, וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת.
 
מה הוא הסוד בירידת גשמים בארץ ישראל?
הריקאנטי (שם)  מעלה את הקושיה בפירוש הפסוקים:
הפסוקים האלו לפי פשטם קשין לפרשם כי באו לספר שבחה של ארץ ישראל ונראה לפי הפשט שיספר בגנותה, גם נראה שיספרו בגנות ארץ מצרים ונראה שמספרין בשבחה.
 
ובתשובה מגלה לנו הריקנטי טפח מאותו הסוד:
ירידת הגשמים בחו"ל היא כפרנסה, אין לה ערך עצמי רוחני ואינה מורה על השגחה מיוחדת, אך ירידת גשמים בארץ ישראל היא בעלת ערך עצמי רוחני מיוחד. לכן מפתח של גשמים ומפתח של פרנסה, במערבא (בט"י) נחשבים כשני מפתחות נפרדים, ולא כמפתח אחד כמו שנחשבים אצל אנשי חו"ל.
 
פירות ארץ ישראל
  התורה משבחת את פירותיה של ארץ ישראל:
אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת (דברים ח, ח-ט).
 
בספר 'שפתי כהן' (לגורי האר"י הק') נשאלת השאלה המתבקשת מקריאת פסוקים אלו: הרי בכל מדינות תבל גדלים פירות מסוגים שונים, מדוע דבר זה נכתב בתור שבח מיוחד של ארץ ישראל? ותשובתו היא דעיקר ההשפעה האלוקית על פירות העולם היא דרך פירותיה של ארץ ישראל. מהם נשפע שפע לכל פירות העולם.
 
ההשפעה על כל העולם היא הדבר המשותף לירידת גשמים בארץ ישראל וליבול הפירות בארץ ישראל.
 
מכנה משותף נוסף מצאנו גם בעניין ההתניה בין קיום רצון ה' לבין ירידת גשמים, ובין קיום רצון ה' לנתינת הפירות. התורה מקדימה לשבח הפירות את הפסוקים (דברים ח, ו):
וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ: כִּי ה' אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר... הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם.
 
קשר זה בין מצבו הרוחני של עם ישראל לבין מצב הפירות  מצאנו גם בדברי המשנה בסוטה (פ"ט מי"ב):
...רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי  מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות ר' יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות.
 
 הקשר בין הדברים נתבאר בדברי התוספתא (סוטה טו, ב):
ר' שמעון בן לעזר אומ' טהרה נטלה את הטעם ואת הריח, מעשרות נטלו את השמן ואת הדגן.
 
באר לנו ר' שמעון, שהמעלות הרוחניות והמצוות שנחסרו כתוצאה מחורבן הבית, הטהרה והמעשרות, הם אלו שבעצם נתנו לפירות את טעמם, ריחם, שמנם ודגנם.
 
וכך באר גם ה'אגרות משה' (חיו"ד ב, קמא):
שמתוך שהיו טהורים ונוהגין בטהרה אף הקב"ה מטהר פירותיהן מריח רע ומטעם רע וכן פירש במעשר על שומן הפירות, הרי מצינו גם יתרון בטהרה ובמעשרות שעושין הטבה גדולה בהפירות והוא מטעם שהן מצות דבפירות.
 
אכילת פירות בכוונה הראויה
  למדנו את מעלתם המיוחדת של פירות הארץ, והיו אף שדרשו לאוכלם בכוונה מיוחדת. וכך מובא בספר 'באר מים חיים' (שמות פ"ג):
והאוכל מפריה בכוונה הראויה ורצויה לפני יוצר כל ובהכנעה ובשבירת תאותו ובאימה וביראה בזה השולחן אשר לפני ה', אז הוא זוכה להיות מאירין עליו כל האורות הללו שדברים הללו נשתלשלו מהם. ואכן לצד כי נתלבשו בלבושים רבים מצד עפר הגשמיות על כן האוכלם בידים מסואבות לא בקדושה ובטהרה ומכוון למלאות תאותו מדברים ההם ושוכח שכל אלה אורות עליונים הם, רק סבור שהארץ ניתן לבני אדם למלאות בטנו וכריסו בתענוגי עולם הזה אז (דברים לב, טו) וישמן ישורן ויבעט וגו' ויטש אלוה עשהו וגו'... אבל האוכלם בקדושה ובטהרה ודאי אשר פירות ארץ ישראל אין שיעור להפלגת האורות שיוכל האדם השלם לקבל מהם ודי בזה.
 
אמנם מדברי החתם סופר (חולין קמב ע"א) משמע שההשפעה מפירותיה הקדושים של הארץ אינה תלויה דווקא בכוונה מיוחדת באכילה:
והנה שבח א"י זבת חלב ודבש, אם שהוא כפשוטו בלי ספק מ"מ זה התואר מורה עוד קדושת הארץ ופירותיו כי הם מולידים קדושה בנפש האוכל אותם ומוסיף אהבה ודבקות בה' כי התורה הברורה בלי סיג ופסולת נקרא דבש וחלב תחת לשונך כמו הדבש המוציאין מקליפת התמרה והחלב מוצא מקליפת הנחל שעלי' כן פירות א"י ולרמז לדבר זבת חלב ודבש ס"ת אותיות 'שבת' כי בכל מאכלי' קדושה כמו סעודת שבת ע"ד שאמרו על הלל כל ימיו אכל לכבוד שבת.
 
יתכן שהדרישה לכוונה באכילת פירות ארץ ישראל, שתהיה לשם שמים, היא נקודת המחלוקת בין 'ספר המצוות' לבין הב"ח, לגבי נוסח ברכת מעין שלוש: 'ונאכל מפריה ונשבע מטובה'.
הטור (או"ח סי' רח) כתב:
וכתוב בספר המצות... וכתב עוד וי"א ונאכל מפריה ונשבע מטובה ואין לאומרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה ע"כ...
 
נראה מדבריו שבאכילת הפירות של ארץ ישראל, לפי ספר המצוות, אין מעלה מיוחדת, מלבד קיום המצוות בפירות, ולכן אין צריך להזכיר עניין האכילה בברכה.
אך הב"ח חולק על 'ספר המצוות' וסובר שיש מעלה גדולה בעצם אכילת הפירות של ארץ ישראל:
הלא קדושת הארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה, על כן ניחא שאומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה...
 
יש להוסיף את הסברו של ה'בית יוסף' (שם) לספר המצוות:
וכתב בספר המצות... נראה שטעמו מפני שהיה מפרש שמה שאנו אומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה אין התכלית בשביל האכילה אלא מה שאומר אחר כך ונברכך עליה בקדושה ובטהרה הוא התכלית אלא דמשום דברכה אתיא מפני האכילה הוא אומר ונאכל מפריה ונשבע מטובה.
 
בשו"ת 'תורה לשמה' (לבן איש חי סימן תיח) נשאלת שאלה מעניינת: האם מצווה היא  לטרוח עבור אכילת פירות ארץ ישראל, וזו לשון השואל:
אנכי העבד זכני השי"ת וקבעתי דירתי בארץ הקדושה תוב"ב צפת תוב"ב והנה רחוק מן העיר באיזה שעות יש מקום אחד אשר גם הוא מארץ ישראל שיש בו פרדסים ונמצאים שם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים במאד מאד אשר גם בשאר ארצות המגדלות פירות טובים יש לפירות אלו שבח ויתרון והנני שואל ממעכ"ת אם ארצה לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא ואשב שם איזה ימים כדי לאכול מפירות הטובים שבו אם יש בזה איזה פקפוק ממידת חסידות ללכת ממקום למקום מהלך איזה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף כי כל אכילה זו היא בכלל מותרות נחשב או"ד (או דילמא) שרי גם לפי מידת חסידים משום חיבוב ארץ ישראל כי פירות הם של א"י ויש מצוה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א"י. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה.
 
וכך תשובת הבן איש חי:
גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש דכן מצינו בגמרא (ערובין דף למ"ד) אמר רבב"ח כי הוה אזלינא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגנוסר כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה ולכל מאה מנייהו לא הוה מחזיק להו צנא בת תלתא סאוי והוה אכיל להו לכולהון וכו' ע"ש הרי מפורש שהיו הולכין רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום כדי לאכול פירות מתוקים וטובים וכל הליכתם בשביל זה שכן מוכח מן הלשון ובודאי הם היו מכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה וכוונתם לש"ש (לשם שמים) והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים נמצא ד"ז הוא משנת חסידים ולית ביה פקפוק ולכן מאחר שגם אתה השואל כונתך לש"ש בשביל חיבוב א"י ולהודות לה' על הארץ ופירותיה הטובים לך אכול בשמחה והכל הולך אחר כונת הלב. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו. (כינויו של רבי יוסף חיים מבגדד בספרו זה)
 
מפליא הדבר, עד כמה החשיב את מעלת אכילת הפירות של ארץ ישראל, למרות ביטול תורה של שעות (הלוך, חזור וזמן האכילה...). למדנו מדבריו שוודאי עלינו לאכול פירות ארץ ישראל בכוונת הלב לחיבוב ארץ ישראל, ולהודות לה' על הארץ ועל פירותיה.
 
עוד נוכל ללמוד על השפעת האכילה של פירות ארץ ישראל מדברי הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש ח"ג):
המאכל של ארץ ישראל מקודש בפנימיותו ואינו מגושם כי אם בחיצוניותו. אבל ממאכלי חוץ לארץ יש להזהר, ולפי רוב הציפיה לארץ ישראל מתעלה המאכל שבחוץ לארץ גם כן.
 
וכן כתב הרב חיים פאלאג'י בספרו 'אוצרות חיים' (עמוד 57), על דברי המדרש לגבי רצונו של משה רבנו להיכנס לארץ:
ראיתי להרב מור וקציעה באו"ח סימן ר"ח וז"ל: ואע"ג דאמרינן וכי משה לאכול מפריה ולשבוע מטובה היה צריך, אנו ודאי צריכין להם כי פירות ארץ ישראל מוסיפין כח וחכמה כמ"ש אוירא דא"י מחכים וכו' זה"ד ועיין בפ"ב דסנהדרין שאמרו דמיני פירות מאירים את העיניים ולכך בעיר שאין בה פירות אין ת"ח רשאי לדור בתוכה...
 
 יהי רצון שנזכה בעז"ה לעשות רצון ה' בארץ ונזכה להשפעת שפע ברכה של גשמים ופירות ארצנו הקדושה.
 
בגליון הנוכחי היוצא לקראת ט"ו בשבט שבו יצאו גשמי רוב שנה ובו מנהג אכילת הפירות הנפוץ, מחבר הרב קוד שגבריאל בין הגשמים בארץ ישראל ובין פירות הארץ. הרב זולדן עוסק בהרחבה בסויית לימוד התורה, עבודת האדמה ובניין הארץ. עיון בברכת מעין שלש בנוסח 'על מזבחך על היכלך' מובא מדברי הרב יהודה עמיחי.
במדור תרומות ומעשרות זוכים אנו לפרסם תשובה חדשה של הרב יעקב אריאל שליט"א בענין מינוי שליח להפרשת תורמות ומעשו, וכן תשובה-תגובה של הרב אורי רדמן בעניין הפרשת תרומות ומעשרות משסק. הרב עמיחי עוסק בסוגיה העקרונית של הפרשת תרו"מ מעלי צמח הנאכלים. העשרנו את מדור שונות במאמרו של הרב סוחובולסקי בענין בכורים לאחר חנוכה, וחתמנו בשלוש תשובות קצרות מרבני המכון.