מנהג "סדר ליל ט"ו בשבט"

מנהג "סדר ליל ט"ו בשבט"

מנהג בקהילות ישראל לקיים סדר טו בשבט, ויש בכך מעלות מיוחדות. הרב אהוד אחיטוב מבאר את מקור המנהג.

הרב אהוד אחיטוב |

מנהג "סדר ליל ט"ו בשבט" - אשר נהוג לעשותו בהרבה משפחות באופנים כאלו או אחרים, נכתב ע"י מחבר הספר "חמדת ימים" שלא נודע שמו עד היום. וכך הוא כותב בספרו (פרק שלישי - ענייני ט"ו בשבט): "ומנהג טוב להולכים בתמים להרבות בפירות בערב היום הזה, ולומר דברי שירות ותשבחות עליהן...", כשעל בסיס זה הוא סידר תפילות ובקשות מיוחדות לאומרם בעת אכילת הפירות, כפי שהוא מכנה אותם "תיקון ליל ט"ו בשבט". לאור דברים אלו נתחבר מאוחר יותר הספר "פרי עץ הדר" ובו "סדר ליל ט"ו בשבט" השלם.

 

המעלה לברך על פירות נדירים - ה"חמדת ימים" מציין שיש לדבריו סימוכין מדברי הירושלמי (קידושין פ"ד הי"ג) שם נאמר: "ר' חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל מה שראת עינו ולא אכל רבי לעזר חשש להדא שמועתא ומצמית ליה פריטיןואכיל בהון מכל מילה; חדא בשתא".ואכן אם נתבונן בפירושו של הפני משה (קידושין פ"ד הי"ב ד"ה על כל מה) נראה ש"ר' אלעזר היה מאסף לו פרוטות קטנות כדי שיהו מצויין ומוכנין בידו לקנות בהן מכל דבר חדש לפחות פעם אחת בשנה". כאשר דברים אלו מתקשרים גם לדברי המדרש ש"עתיד אדם ליתן דין וחשבון שראה עינו ולא אכל", משום שהאדם שלא עושה כן "אינו נותן ליבו לחזור אחריהן ולברך ולהודות השם ברוך הוא שברא מינים אלו להחיות בהן בני אדםוכמו שאינו נחשב בעיניו טובת יתעלה ברוך הוא..." (פני משה שם). אלא שלמרות אסמכתא זו, היו שפקפקו על דבריו לערוך "סדר ליל ט"ו בשבט", וטענו שזה שה"חמדת ימים" חידש מעצמו מנהג שאין לו שורש וענף. אלא שהאמת תורה דרכה, שאף אם הבקשות חוברו על ידו, אך עצם המנהג מבוסס על דברי תלמידו המובהק של האר"י רבי חיים ויטאל וההולכים בשיטתו, שציינו בהרחבה ביתר פירוט אודות המעלה המיוחדת לברך פעם אחת בשנה על ל' מיני פירות לפי סדר מסוים.

 

ההקפדה על אכילת ל' מיני פירות פעם בשנה -  מובא במפורש בדברי רבי אברהם אזולאי זיע"א מחברון שהיה סבו של החיד"א, והוא מרחיב על כך בספרו "חסד לאברהם" (עמ' רצא מעין שביעי נהר ז'). כך גם כתב אחד מגדולי ירושלים לפני קרוב למאתיים שנה; רבי נתן שפירא זצ"ל בספרו "טוב הארץ" (ירושלים תרנ"א) בשם רבי חיים ויטאל זצ"ל, והוא אף מוסיף שהמעלה היא דווקא ב"שלושים מיני פירות האילן (הגדלים)בארץ-ישראל...".

 

המעלה להקפיד על אכילת הפירות דווקא בט"ו בשבט - מכאן מגיעים לדברי המגן אברהם שכותב בהל' נפילת אפים (סימן קלא ס"ק טז) "בט"ו בשבט-ראש השנה לאילנות. ונוהגין האשכנזים להרבות במיני פירות של אילנות". כשאת דבריו הוא מבסס על הספר "תיקון יששכר" (קושטא שנת ה' שכד) ו"ספר העיבור" (דף מד ע"ב) לרבי יששכר סוסן שעלה לעיה"ק צפת מהעיר פאס שבמרוקו והיה הרב של עדת המוסתערבים בעין-זיתים וביריה שליד צפת בתקופת מרן רבי יוסף קארו והאר"י הקדוש. וכך הוא כותב:"יום ט"ו בו... ראש השנה לאילנות, לכך אין מתענין בו ואין נופלין בו נפילת אפים "סדר ליל ט"ו בשבטוהאשכנזים יצ"ו (ישמרם צורנו ויצילם) נוהגים להרבות בו במיני פירות האילנות לכבוד שמו של יום".

 

המנהג להרבות באכילת ל' מיני פירות בט"ו בשבט התחיל בארץ-ישראל העובדה שהמגן אברהם שחי באשכנז, לא מצא מקור ל"מנהג האשכנזים" אלא בדברי רבי יששכר סוסן שחי בארץ-ישראל, מחזקת את ההערכה שמנהג זה התחיל בארץ-ישראל ע"י האר"י ותלמידיו. כאשר אליהם התכוון בעל ה"תיקון יששכר": "והאשכנזים יצ"ו נוהגים וכו'", כשכוונתו לגדולי המקובלים שחיו בצפת בזמנו, הלא הם רבי יצחק לוריא אשכנזי זצ"ל הלא הוא האר"י הקדוש; רבי יוסף אשכנזי זצ"ל שדן הרבה בהלכה עם מרן הבית-יוסף, ורבי בצלאל אשכנזי זצ"ל בעל ה"שיטה מקובצת" על הש"ס. גדולים אלו ראו צורך לציין שהיום המתאים ביותר בשנה לאכול ל' מיני פירות ארץ-ישראל, הוא דווקא יום ט"ו בשבט. דברים ברוח זו, כותב רבי יששכר תמר בספרו "עלי תמר" על אגדות חז"ל (ירושלמי קידושין פ"ד הל' יב ), והוא מוסיף שעל פי זה מובן כיצד נשתרש מנהג זה בשאר קהילות ישראל.