האושפיזין-אברהם אבינו בגרר ולדורות

האושפיזין-אברהם אבינו בגרר ולדורות

מה ההדגשה, שארץ פלשתים היא בכלל ארץ הכנעני?

הרב יהודה הלוי עמיחי | תשס"ו

 

אברהם אבינו נצטווה: "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה" (בראשית יג, יז), "...כדי שיהא נוח לכבוש לפני בניו" (בבא בתרא ק ע"א). הוא עובר בשכם – אלון מורה, בבית אל, בחברון, והוא גם יורד במיוחד לגרר: "ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור ויגר בגרר" (בראשית כ, א). על הליכתו זו של אברהם, ועל הצורך לרדת לגרר כתב הרד"ק:

רצה אברהם אבינו לגור בכל מקום שניתן לו לנחלה, פעם בזה ופעם בזה כדי שיחזיק בכולה.. וארץ פלשתים בכלל ארץ הכנעני היא ומנחלת בני יהודה היא.

מה ההדגשה, שארץ פלשתים היא בכלל ארץ הכנעני? 

לחם בנו של נח, נולדו ארבעה בנים- כוש, מצרים, פוט וכנען (בראשית י, ו). בתוך נחלת הבן הרביעי- כנען, נמצאת גרר ועזה: "יהי גבול הכנעני מצידן באכה גררה עד עזה" (בראשית י, יט). לכנען היו אחד עשר בנים: צידון, חת, יבוסי, אמורי, גרגשי, חוי, ערקי, סיני, ארודי, צמרי, חמתי (בראשית י, טו-יט), הם קבלו את נחלת כנען אביהם. אולם התורה מספרת לנו שבגרר ישבו פלשתים, שנאמר: "וילך יצחק אל אבימלך מלך פלשתים גררה" (בראשית כו, א). גרר עברה לרשות הפלשתים. הפלשתים אינם מבני כנען, אלא בני מצרים אחי כנען, כנאמר: "ומצרים ילד את לודים ואת ענמים ואת להבים. ...ואת פתרוסים ואת כסלוחים אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים" (בראשית י, יג). כיצד קרה שינוי זה?

תשובה לדבר בחומש דברים. על אשר ארע בגרר, נאמר: "והעוים היושבים בחצרים עד עזה, כפתורים היוצאים מכפתר השמידום וישבו תחתם" (דברים ב, כג). הרמב"ן מסביר שהעוים הם החוים מבני כנען, והם נכבשו על ידי כפתורים היוצאים מכפתור שהם חלק מהפלשתים.

הקב"ה ציוה אותנו לכבוש את פלשת-גרר, למרות שבזמן הכיבוש לא גרו בה בני כנען אלא פלשתים, ובהבטחת הקב"ה לאברהם אבינו ניתנה ירושה לכנען, אבל מכיוון שפלשתים גזלו את הארץ מיד בני כנען, לכן אזור זה כלול בהבטחת הקב"ה לאברהם אבינו, לזרעך נתתי את הארץ הזאת.

מכאן, שאזור גרר ניתן תחילה על ידי הקב"ה לבני כנען, אולם לאחר מכן באו פלשתים וכבשו את אזור פלשת, קודם בוא אברהם אבינו לגרר.

אברהם אבינו הלך במיוחד לגרר מכיוון שארץ גרר ניתנה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים כחלק מארץ כנען (בראשית טו, יט-כא), אולם בגרר ישבו כעת פלשתים שאינם מבני כנען. אברהם אבינו חשש שמא יאמרו ארץ גרר לא מארץ כנען היא ולא תנתן לבניו, על כן הלך אברהם אבינו לגרר כדי שיחזיק בכולה, גם בחלק שיושבים בה פלשתים שגזלו את נחלת בני כנען.

אברהם כורת ברית עם אבימלך, ובמסגרת הברית מוכיח אברהם את אבימלך: "על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך" (בראשית כא, כה). הויכוח אינו על שימוש במים או מיהו זה שהתאמץ בחפירות הבאר, אלא היכן נמצאת הבאר, בשטחו של מי, כדברי הרד"ק (שם):

וכיון שבאו שניהם בברית ובשבועה טען עליו על מה שעשו לו עבדיו, שגזלו ממנו הבאר שחפר בגבול באר שבע, ובאר שבע סמוך לארץ פלשתים, וחפר שם אברהם באר כי הוא מהגבול באר שבע, ועבדי אבימלך גזלוהו ממנו כי מגבול ארץ פלשתים היא, ועל הטענה שטען אברהם לאבימלך בזה, הלכו אברהם ואבימלך מגרר לראות שם את הבאר ההיא אם היא מגבול באר שבע או מגבול ארץ פלשתים, ושם היו רועי מקנה אברהם ולפיכך חפר שם הבאר להשקות ממנו מקנהו, ואע"פ שאין כתוב כה- כן נראה כי הלכו שם מפני הטענה שטען עליו אברהם.

 על שייכות אזור הבאר הזאת לאברהם מודה אבימלך: "ויאמר (=אברהם) כי את שבע הכבשות תיקח מידי, בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת, ע"כ קרא למקום ההוא באר שבע"… מפרש הרד"ק: "וזה היה אות גדול לירש את הארץ". לא ריב על מקורות מים אלא ירושת הארץ.

גרר היא בין אשקלון לרפיח, "באכה גררה עד עזה" (בראשית י, יט). גוש קטיף הוא באזור גרר. עד היום יש צורך להסביר, שאזור זה הוא חלק מהארץ המובטחת לאברהם, ולא של הפלשתים החיים באזור. זו התמודדות לא קלה, ואעפ"כ הציבור שחי באזור, יונק באופן מיוחד מתכונת אברהם אבינו המחזיק בארץ ישראל כנגד הפלשתים הבאים עליהם, ומערערים על הזכות של ישראל בארץ גרר, ומצליח בסיעתא דשמיא להחזיק במקום.

ב"ה בגוש קטיף חיים כיום כ-8000 תושבים כ"י, ב-21 יישובים, ועם כל הקשיים הבטחוניים, וההפרעות מצד אוייבנו, ממשיכים להאחז במקום, בנחישות ובגבורה, בונים בתים מפתחים את החקלאות והמפעלים, ועוד. בגוש קטיף מגדלים ירקות עלים ללא תולעים, ירקות ופירות רגילים ואורגניים (עגבניות שרי, פלפלים בצבעים שונים, תפוחי אדמה, מנגו, אתרוגים ועוד), פרחים ותבלינים, צמחי בית וגינה ועוד, לשוק המקומי, וליצוא, בכ-3700 דונם של חממות לחקלאות. בעלי חיים- לולי תרנגולות הודו לפיטום, ורפת משוכללת ביותר, המניבה חלב רב. החקלאות היא הענף העיקרי ממנו מתפרנסים ביגיעה ובכבוד תושבי גוש קטיף, ובכך הם מחזיקים בארץ שניתנה לאברהם אבינו. האמונה בה' היא מקור העוז והכח של הציבור הגר כאן "כי אלוקים יושיע ציון ויבנה הרי יהודה וישבו שם וירשוה, וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה" (תהילים סט, לו-לז).   

(ע"פ הרב יהודה עמיחי, "באכה גררה עד עזה- מגרר לגוש קטיף", התורה והארץ ז, עמ' 23-20)