יעקב ועשו – התם והשעיר, והישיבה בסוכות

יעקב ועשו – התם והשעיר, והישיבה בסוכות

בנין הסוכות של יעקב לאחר פרידתו מעשיו, מרמז על חג הסוכות, ועל השמחה שהקב"ה שמח בבניו

מתוך ספר סוכת קטיף בהוצאת מכון התורה והארץ | תשס"ו

 

בזוהר (רעיא מהימנא, ח"ג (ויקרא) פרשת אמור דף ק ע"א) נאמר שפגישת יעקב ועשו מרמזת על ימי הדין- ראש השנה ויום כיפור. עשו הוא השעיר לעזאזל, הדורון שיעקב נתן לו הוא רמז לכפרת היום "אכפרה פניו במנחה". בנין הסוכות של יעקב לאחר פרידתם, מרמז על חג הסוכות, ועל השמחה שהקב"ה שמח בבניו. 

יעקב ועשו הם תאומים, והם כ"שני השעירים של יום הכיפורים. מצותן שיהיו שניהן שוין במראה, ובקומה, ובדמים, ובלקיחתן כאחד השוים" (משנה יומא ו, א). זהו גם שורש המאבק ביניהם. רבקה מספרת ליעקב בנה: "הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמר. הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני ה' לפני מותי" (בראשית  כז, ו-ז). רבקה שומעת ומיעצת ליעקב: "ועתה בני שמע בקלי לאשר אני מצוה אתך. לך נא אל הצאן וקח לי משם שני גדיי עזים טובים ואעשה אתם מטעמים לאביך כאשר אהב" (בראשית כז, ח-ט). מדוע שני גדיי עזים טובים? "ר' חלבו אמר: טובים לך שעל ידן את נוטל את הברכות, וטובים לבניך שעל ידן הוא מתכפר להם ביום הכפורים, דכתיב: 'כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם' " (ויקרא טז, ל). (בראשית רבה, פרשה סה, יד).  כאן נעוץ המאבק – מי יהיה התם שיכנס לפני ולפנים ויתברך לפני ה', ומי יהיה השעיר לעזאזל? כשיעקב אבינו, הוא זה שנכנס לבסוף ראשון על מנת לקבל את הברכות נאמר:  " 'וירח את ריח בגדיו' (בראשית כז, כז) - מהו וירח את ריח בגדיו? יש דורשים לומר הקטורת העתידה לעשות בבית המקדש הפיח הקב"ה ריחה בבגדיו של יעקב, אבל כשנכנס עשו הרשע, ר' אחא ור' יוחנן אמרו: נכנסה גיהנם עמו" (מדרש תנחומא (בובר) פרשת תולדות סימן כב). עבודת הקטורת היא מרכז העבודה של יום הכיפורים, ומבגדי יעקב  הריחו את ריח הקטורת.

אכן כך בכל יום כיפור, ולדורות: " 'ונשא השעיר עליו' (ויקרא טז, כב) זה עשו, שנאמר: 'הן עשו אחי איש שעיר'. "את כל עונותם אל ארץ גזירה" (שם) את כל עונות תם שנאמר: 'ויעקב איש תם' (בראשית כה, כז). (בראשית רבה  פרשה סה, יא).  יעקב הוא הנכנס לפני ולפנים, לכפר בקטורת, ועשו הוא השעיר לעזאזל.

משם, לאחר הבירור שבין יעקב ועשו, פונה "עשו לדרכו שעירה, ויעקב נסע סוכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סכת על כן קרא שם המקום סכות" (בראשית לג, טז- יז). בנין הסוכות איננו מקרי. מצות סוכות היא הביטוי להבדל שבין ישראל ואומות העולם. חז"ל מספרים שלעתיד לבא יציע הקב"ה לאומות העולם לקיימה: " מצוה קלה יש לי וסוכה שמה, לכו ועשו אותה. ...מיד כל אחד ואחד נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו, והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז, וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר: 'ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו' " (תהלים ב,ג). (עבודה זרה ג ע"א).

אומות העולם בועטים בסוכה, במקום בו שורה שכינה בסכך ובדפנותיה, ובמה שביניהם. הם אינם מסוגלים לסבול ולעכל את התוכן המיוחד של המצוה. קשה לקבל ולהבין, שחללו של מקום מתקדש לפרק זמן קצוב, ובתאריך מסוים ע"פ צו ה', כשישראל בונים את הסוכות כראוי וכנדרש. ומכאן יחסם למצוות בכלל. בחג זה מקריבים ישראל  קרבנות כנגד אומות העולם:

"ביום השמיני עצרת" זה שאמר הכתוב: "תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה" (תהלים קט, ד)". את מוצא בחג ישראל מקריבין לפניך שבעים פרים על שבעים אומות. אמרו ישראל: רבון העולמים, הרי אנו מקריבין עליהם שבעים פרים, והיו צריכין לאהוב אותנו והם שונאין אותנו, שנאמר "תחת אהבתי ישטנוני". לפיכך אמר להם הקב"ה עכשיו הקריבו על עצמכם: "ביום השמיני עצרת תהיה לכם והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר בן בקר אחד איל אחד" (במדבר כט, לה).  משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה בשבעת ימי המשתה. כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו: כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה. נגלגל אני ואתה במה שתמצא, ליטרא בשר או של דג או ירק. כך אמר הקב"ה לישראל  "ביום השמיני עצרת תהיה לכם", גלגלו במה שאתם מוצאים בפר אחד ואיל אחד (במדבר רבה (וילנא) פרשה כא, כד).  

במקביל לימים בהם ישראל יושבים בסוכה מקריבים קרבנות כנגד אומות העולם, ולבסוף ביום השמיני, ביום שהוא מעל לסדר הטבעי הרגיל, שמח הקב"ה עם עם ישראל לבד "עצרת תהיה לכם".