יצחק אבינו- זורע וחופר בארות בגרר

יצחק אבינו- זורע וחופר בארות בגרר

מעשה החזקה שעשה בגרר נתן ליצחק את נחלת ארץ ישראל שאברהם התהלך בה

מתוך ספר סוכת קטיף בהוצאת מכון התורה והארץ | תשס"ו

 

יצחק אבינו מתיישב אף הוא כאברהם אביו בגרר. ושם: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'" (בראשית כו, יב). בטעם מעשיו של יצחק, מסביר האור החיים הקדוש: "ואולי לא החזיק אברהם בארץ פלשתים בחזקה הראשונה, לזה רצה ד' שיחזיק יצחק בה, והוא החזיק בה בחזקה מעולה שחרש וזרע" (בראשית כו, ב). יצחק בא לגרר להשלים את חזקתו של אברהם אבינו שרק התהלך בגרר וגר בה מעט, אבל עדיין לא הייתה חזקה מלאה בחריש וזריעה, והושלמה החזקה בביאתו של יצחק לגרר. בחזקת יצחק הושלמה חזקת כל הארצות של אברהם אבינו, ולכן הקב"ה נתן לו את כל הארצות האל, דהיינו מעשה החזקה שעשה בגרר נתן ליצחק את נחלת ארץ ישראל שאברהם התהלך בה.

הקב"ה אומר ליצחק: "שכון בארץ אשר אומר אליך, גור בארץ הזאת ואהיה עמך וגו'" (בראשית כו,ב-ג). חז"ל אומרים: "שכון בארץ - עשה שכונה בארץ ישראל הוי נוטע הוי זורע הוי נציב. דבר אחר: שכון בארץ - שכן את השכינה בארץ" (בר"ר סד, ג). הנצי"ב (הוספות להעמק דבר בראשית כו, ב) מסביר שהדרשה התבססה על כך שנאמר שכון ולא שב, ומכאן למדנו מצות ישוב הארץ, ומצוה זו נאמרה במיוחד ליצחק שהוא המקור לעם ישראל בארצו. יצחק בא אם כן לגרר, להשלים ולשכלל את חזקתו של אברהם אבינו. כיוון שכך, מובן שחזקה זו צריכה להעשות במקום שאברהם אבינו עשה את חזקתו הראשונה, ועל כן יצחק יורד לגרר להשלים את חזקתו הראשונית של אברהם אבינו.

מדוע מודגש בפסוק הכמות שהוציאה השדה? כך נאמר במדרש (בראשית רבה [וילנא] פרשה סד, ו):

 אמר ר' חלבו: בארץ ההיא, בשנה ההיא - הארץ קשה והשנה קשה. ואלו היתה יפה על אחת כמה וכמה? וימצא בשנה ההוא מאה שערים, מאה כורים, מאה שערים, מאה מנינים. מאה שערים מלמד שהאמידו אותה ועשת מאה כמה שהאמידוה. והלא אין הברכה שורה על דבר שהוא במשקל ובמדה ובמנין, מפני מה מדד אותה? מפני המעשרות.

יצחק מדד את הכמות שהוציאה השדה כדי להפריש מעשר. כך במדרש (במדבר רבה [וילנא] פרשה יב,יא):

"ויזרע יצחק". מהו "וימצא בשנה ההיא מאה שערים", מלמד שמדדן לעשרן. כי תדע, וכן הזהיר הקב"ה את ישראל, שאם יעשרו תבואתם יברכם בעושר, שנאמר: "עשר תעשר"- עשר בשביל שתתעשר.

הוא המשיך בכך את מעשי אביו אברהם, שהפריש תרומה גדולה, ויעקב המשיך אחריו ונתן מעשר ראשון. כך במדרש (תנחומא [בובר] פרשת ראה סימן יב):

 אבות הראשונים הפרישו תרומות ומעשרות, אברהם הפריש תרומה גדולה, שנאמר: "הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון" (בראשית יד, כב), ואין הרמה אלא תרומה, שנאמר: "והרמותם ממנו (את) תרומת ה'" (במדבר יח, כו). יצחק הפריש מעשר שני, שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים" (בראשית כו, יב). אמר ר' אבא בר כהנא והלא אין הברכה שורה, לא על המדוד, ולא על השקול, ולא על המנוי, ולמה מדדן? בשביל לעשרן, הדה הוא דכתיב: "ויברכהו ה'" (שם). יעקב הפריש מעשר ראשון, שנאמר: "וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך" (בראשית כח, כב).

האבות השתרשו בארץ, הפרישו מעשרות והתברכו בשפע רב. שפע זה, בא ליצחק לאחר קשיים רבים. השנה קשה והארץ קשה. הוא זורע וחופר בארות, ועם כל העיכובים וההטרדות הוא מגדיל את רכושו- צאן, בקר, ובארות. הפלשתים סותמים ומציקים, ויצחק ממשיך למרות הכל. הקב"ה נגלה אליו ואומר לו: "אל תירא כי אתך אנכי וברכתיך והרביתי את זרעך בעבור אברהם עבדי" (בראשית כו, כד). התגלות ה' ליצחק היא אמנם לאחר שיצחק עובר לבאר שבע, אבל היא מסבירה את מעשיו של יצחק בגרר. כך בתוספתא (ברכות פ"ו מ"ח):

 ר' דוסתאי בי ר' יניי אמר משם ר' מאיר: הרי הוא אומר ביצחק: "וברכתיך והרבתי את זרעך בעבור אברהם עבדי" (בראשית כו, כד). דרש יצחק ואמר: הואיל ואין הברכה שורה אלא על מעשה ידי, עימר וזרע, שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים". מאה - מנין מאה, שערים מאה, דגנים מאה. שערים ששערו מאה פעמים, נמצא על אחד מאה במה ששיערו.  

יצחק מעמר וזורע למרות הכל, ומסירות הנפש של יצחק למול הקשיים שהפלשתים הערימו לו, הביאה שפע של ברכה בתבואותיו. כך במדרש (בראשית רבה פרשה עג): 

כל מקום שהצדיקים הולכים ברכה הולכת עמהם, ירד יצחק לגרר ובאת ברכה לרגלו שנאמר: "ויזרע יצחק בארץ ההיא וגו' (בראשית כו, יב).

כאן התקיימה הבטחת ה' לעושר, ובכך התקדש שם שמים, "ויקנאו אותו פלשתים" (בראשית כו, יד). "אמר ר' חנין: עד שהיו אומרים זבל פרדותיו של יצחק, ולא כספו וזהבו של אבימלך" (בראשית רבה [וילנא] פרשה סד, ז). 

גם לאותו חבל ארץ בה היה גר יצחק אבינו- באזור גרר, חזרו בניו והתיישבו שם. גוש קטיף הוא באזור גרר ובסמוך לו, ובו קמו ישובים ובהם מוסדות חינוך ותורה, תעשיה וחקלאות לתפארת. למרות כל הקשיים שהפלשתים בני זמננו מנסים להערים, ולמרות המלחמה שהם מנהלים מולנו בירי טילים ופצצות, עם כל זאת, כדרכו של יצחק אבינו לא עוצרים אלא ממשיכים הלאה. הפלשתים סתמו ליצחק את הבארות של אברהם, והוא פתחם. הוא חפר בארות חדשים וגם אותם סתמו- עשק ושטנה. יצחק התעקש ובבאר האחרונה, הם אלה שנכנעו: "ויחפור באר אחרת ולא רבו עליה, ויקרא שמה רחובות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" (בראשית כו, כב). כך גם בניו ממשיכיו. עם כל השטנות וההתעשקויות, מרחיבים ופוריים בארץ. נוטעים וזורעים, מרחיבים את החממות, והארץ מוציאה גידולי ירקות באיכות ובכמות מדהימה, נקיים מחרקים ומתולעים. הברכה גדלה והולכת משנה לשנה, והירקות משווקים בכל רחבי הארץ ובעולם.