ושמחת בחגך

ושמחת בחגך

מדוע יש שמחה מיוחדת דוקא בחג הסוכות, וכיצד יש לשמוח?

מתוך ספר סוכת קטיף בהוצאת מכון התורה והארץ | תשס"ו

 

השמחה בעבודת ה' היא תמידית ובמשך כל השנה "עבדו את ה' בשמחה". אך בחג סוכות נצטיינו באופן מיוחד לשמוח: "ושמחתם לפני ה' אלוקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ), "ושמחת בחגך ...שבעת ימים תחוג לה' אלקיך במקום אשר יבחר ה' כי יברכך ה' אלוקיך בכל תבואתך ובכל מעשה ידיך והיית אך שמח" (דברים טז, יד-טו). מדוע יש שמחה מיוחדת דוקא בחג הסוכות, וכיצד יש לשמוח?  

כותב רבנו בחיי (דברים שם):

עתה בחג האסיף כי יאסוף תבואתו ופירותיו צמרו שמנו ושקויו, ותבא לו מנוחה והשקט אחר היגיעה והטורח והעמל, והנה שמחתו כפולה. ועל כן יזכיר הכתוב הזה בחג הסוכות: "והיית אך שמח" כדי למעט השמחה, שהרי כל אכין ורקין - מעוטין (=כל מקום שכתוב בתורה "אך" או "רק" בא למעט), ולמדך הכתוב שיתנהג האדם בשמחת העולם הזה בדרך בינוני, ואף בזמן עשית המצוה, ראוי לו שישמח וירעד כענין שאמרו חז"ל: "עבדו את ה' בשמחה וגילו ברעדה" (תהילים ב, יא)- במקום גילה שם תהא רעדה (ברכות י ע"ב). לפי שבעולם הזה יש בו יצר הרע שהוא נמשך אחר השמחה, ואין הצדיקים בטוחים בעצמם, אבל עיקר השמחה ושלמותה הוא לעולם הבא בראית פני השכינה, בשפע שאין לה הפסק.

אין זו שמחה של הוללות, אלא שמחה שיש בה הודאה ושבח לה' על השפע החומרי שניתן, אם כי גם היא מוגבלת, מאחר שאין היא השמחה העליונה הראויה. השמחה הגדולה היא ראית השכינה ממש.

השמחה עצמה היא באחיזת יבולי השדה הייחודיים לחג הסוכות, ארבעת המינים בהם ואיתם אנו מהללים לה'. הרמב"ם כותב שהשמחה במקדש היא במצות ארבעה מינים: "במקדש לבדו נוטלין אותו בכל יום ויום משבעת ימי החג, שנאמר (שם): "ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (רמב"ם הל' לולב ז, יג).

יש הסוברים שהשמחה היא בשל מצות ניסוך המים, ואף היא נקשרת ליבולי השנה, אך לאלה העתידים לצאת בשנה שתבוא אחר כך: "מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג? אמר הקדוש ברוך הוא: נסכו לפני מים בחג, כדי שיתברכו לכם גשמי שנה" (ראש השנה טז ע"א).

השמחה אם כן היא על היבולים שיצאו בשנה שחלפה, ועל היבולים החדשים בשנה שתבוא לטובה. כך הסביר הראי"ה קוק (עין איה, שבת חלק ב, עמ' 58):

הברכה האלוקית חופפת על הצומח בכללו בכל מקום שהוא. וזאת היא השמחה היותר עליונה שראוי שתשמח האומה הקדושה, כי היא מוכנה למצב נכון ונישא כזה במוסרה הטוב עד שלא ימצא שמץ עול ורשע גם בכוחותיה הטבעיים היותר שפלים, כי היא תדע איך לשום להם גבול, ואיך להזהר שלא יפרצו גדרם.

השמחה היא גם בסוכה עצמה. כך הסביר הראי"ה קוק (עולת ראיה ב עמ' שסח):

הסוכה היא שמחה עליונה מאד, עד שאינה יכולה להיות קבועה כי אם דרך ארעי, אבל היא עומדת במקום אחד, מפני שגלי האור שוטפים, ומיד בלא שום הפסק השני החדש שהוא יותר מאיר ויותר משמח, יורד ונשפע. ...ומפני שהשמחה היא התחדשות, וכאן ההתחדשות היא תמידית, על כן הוא זמן שמחתנו.