חג האסיף-מאמין וזורע

חג האסיף-מאמין וזורע

איסוף התבואות הוא האישור לאמיתות האמונה, שכן אחרי שאסף האיכר את התבואה, כאילו ראה את אלוקים דרך גילוי פעולותיו בטבע

מתוך ספר סוכת קטיף בהוצאת מכון התורה והארץ | תשס"ו

 

מצות סוכה "כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג) מתייחסת לעבר ההיסטורי של העם. מצות נטילת ארבעת המינים זוהי מצוה המתייחסת להווה החוזר על עצמו בכל שנה, וענינה מתן שבח והודאה לקב"ה על יבול התבואות שהעם אוסף בתקופה הזאת עת האסיף. ...מצות הלולב היא מצוה של אמונה הנובעת מהתגלות ה' בטבע, בעולם שברא. התלמוד  מבדיל בין התארים המתאימים לסדרים השונים במשנה ע"פ הפסוק: "והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת, יראת ה' היא אוצרו" (ישעיהו לג, ו). אמונת - זה סדר זרעים, עתיך - זה סדר מועד, חסן - זה סדר נשים, ישועות - זה סדר נזיקין, חכמת - זה סדר קדשים, ודעת - זה סדר טהרות" (שבת לא ע"א). בתוספות יש הסבר לכך בשם הירושלמי: למה אמונה היא סדר זרעים? שמאמין בחי העולמים וזורע. כי האיכר, העוסק בעיתים מסויימות בסדר זרעים, מאמין באמונה שלמה כי מדי טומנו את גרעין הזרע באדמה, כל יסודות הטבע ייענו לעומתו, כל אחד מהם יעניק מטובו לשם פיתוח הגרעין ושגשוגו בדמותו ובצביונו. לו הוטל ספק בשיתוף פעולה זה של הטבע, כי אז החורש לא היה חורש, והזורע לא היה זורע. הביטוי לאמונה הוא הזריעה. איסוף התבואות הוא האישור לאמיתות האמונה, שכן אחרי שאסף האיכר את התבואה, כאילו ראה את אלוקים דרך גילוי פעולותיו בטבע, ועל זה הוא משבח ומודה לאל ביופים שבפירותיו וביבול תבואותיו.  

(הרב יהודה גרשוני, קול יהודה, עמ' תקיב- תקיג)

 

חקלאי גוש קטיף זרעו ושתלו, מתוך אמונה שלמה, שגם אותם תוכניות שתוכננו ע"י בני אדם, לעקרם ולגרשם מאדמתם, לא יצליחו, והם יזכו לקטוף ולאסוף את הירקות השתילים והפרחים. זה לא היה נסיון קל, וב"ה החקלאים גילו כוחות של אמונה גדולים, והמשיכו למרות הכל, כדרכה של  התנועה הציונית לדורותיה, שהונעה מכח האמונה בצדקת הדרך והמעשה, על אף שהיא לא תמיד נהגה ע"פ ההגיון הריאלי הקר. לחקלאי גוש קטיף הצטרפו רבים כשותפים באמונה זו. קרן "מאמין וזורע", קראה לכל מי שיכול, להלוות לחקלאי גוש קטיף, אלף ש"ח, כדי שיוכלו להמשיך בזריעה ובשתילה, מאחר שמקורות המימון הרגילים (הבנקים), חששו להלוות. לא תרומה אלא הלוואה. הלוואה היא מצות הצדקה המעולה ביותר: "שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. מעלה גדולה שאין למעלה ממנה זה המחזיק ביד ישראל שמך ונותן לו מתנה או הלואה או עושה עמו שותפות" (רמב"ם הלכות מתנות עניים י, ז). ועמך בית ישראל, נענה לקריאה והשתתף בה בצורה בלתי רגילה. תוך מספר שבועות בודדים, נאספו מליוני שקלים, שאיפשרו לחקלאים להמשיך ולזרוע. גילויי התמיכה והאהדה, המילים החמות שצירפו המלווים בכתב ובע"פ, היו מדהימים ביופים ובאמונתם, והפכו את כל השותפים, המלווים והלווים, לזורעים ומאמינים.