משה רבנו- מוציא את העם מרעמסס סוכותה

משה רבנו- מוציא את העם מרעמסס סוכותה

מה פשר המעבר המהיר מרעמסס לסוכות, והישיבה בסוכות דוקא?

מתוך ספר סוכת קטיף בהוצאת מכון התורה והארץ | תשס"ו

 

יעקב ובניו ישבו ברעמסס, במיטב הארץ: "ויאמרו אל פרעה רעה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו... לגור בארץ באנו... ועתה ישבו נא עבדיך בארץ גשן ...ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ בארץ רעמסס כאשר צוה פרעה" (בראשית מז, ג-יא). ישיבתם שם התאפשרה לאחר שהמצרים סילקו משם את העבודה זרה שלהם, ע"פ דרישתו של יוסף (תורה שלמה, בראשית, מז אות כח בהערה). על משמעות ישיבת ישראל שם, ועל ביעור העבודה זרה משם נאמר בזוהר (רעיא מהימנא, ח"ג, דף רנ ע"ב- רנא ע"א- תרגום):

זהו שבקש יוסף את ארץ רעמסס לרעות צאנם, כדי להשליט אחיו על אלוהי מצרים, שיהיו נכנעים תחת ידיהם כעבדים תחת מלכם, שיהיו כולם נכנעים תחת שם הוי"ה מצדם, ולא ישלוט בעולם אלא שם הוי"ה".

בגושן גידלו המצרים צאן לשם עבודה זרה בשל דושנה (זהר שם). אך רועי צאן שמגדלים לשם חליבה וגיזה, זו "תועבת מצרים כל רעה צאן" (בראשית מו, לד). אם כן, מטרת רעית הצאן דוקא שם, נועדה להמליך את ה' גם על אלוהי מצרים. (הרב אריה הנדלר, חן המקום, עמ' 32-31).

לאחר מות יוסף, עם ישראל מתפזרים בכל מצרים, אך המקום המרכזי בו משעבדים המצרים את ישראל הוא רעמסס: "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס" (שמות א, יא) – "שלא היו ראויות מתחלה לכך ועשאום חזקות ובצורות לאוצר" (רש"י שם). ע"פ חז"ל פיתום ורעמסס זהו אותו מקום: "את פיתום ואת רעמסס - רב ושמואל, חד אמר: פיתום שמה, ולמה נקרא שמה רעמסס? שראשון ראשון מתרוסס; וחד אמר: רעמסס שמה, ולמה נקרא שמה פיתום? שראשון ראשון פי תהום בולעו" (סוטה יא ע"א).  

כשהגיע העת לצאת ממצרים מכנס משה רבנו את כולם לרעמסס ומשם יוצאים לדרך: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות יט, ד) – "זה יום שבאו ישראל לרעמסס, שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גושן, ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת נקבצו כלם לרעמסס" (רש"י שם).  על זה אמר אחר כך דוד המלך: "מושיב יחידים ביתה" – "רוצה לומר, בהיותכם במצרים יחידים מפוזרים בכל הארץ אחד הנה ואחד הנה, הלא בעת בוא הגאולה כנס המקום אתכם בשעה אחת לרעמסס והושיב אתכם בבית אחד כלומר בכנסיה אחת" (מצודת דוד שם).

באותה נקודת ציון, באותו מקרם שם המליכו בני ישראל את ה' על האלילות המצרית, ובאותו מקום שם השתעבדו ישראל ונאלצו לבנות בשיעבוד נורא מגדלי ענק לאוצרות הזהב והכסף של פרעה, לפולחן החומר והעושר, משם הם נגאלים ביד רמה לעיני מצרים, לבשר את גדלות ה' בעולם ואת שכינתו על ששים רבוא אדם, האומה הישראלית, שיוצאת לדרך. 

המקום הראשון אליו הם הולכים ממצרים - ובו הם גם חונים, הוא סוכות: "ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף" (שמות יב, לז). גם המעבר מרעמסס לסוכות היה מהיר. חז"ל (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא פרשה יד) מעירים שהמרחק בין רעמסס לסוכות הוא מאה ועשרים מיל, "ובאו שם לפי שעה, שנאמר: 'ואשא אתכם על כנפי נשרים' " (שמות יט, ד)". כך הסביר הרשב"ם (במדבר יא, לה): "לפי שאין כתוב שם ויסעו מרעמסס ויחנו סוכותה. לומר לך שלפי שעה באו מרעמסס לסוכות, ובשעה שנסעו מרעמסס, נסעו כמו כן מסוכות, וזהו כנפי נשרים".

כך מתואר במדרש (שכל טוב [בובר] שמות יב, לז):

וכיון שנסעו מרעמסס דהיינו בתוך ארץ מצרים, כיסם הקב"ה בשבעת ענני כבוד, והיו מסובבין עליהם כסוכה, כדכתיב: "כי על כל כבוד חופה" (ישעיהו ד, ה), וכן הוא אומר: "כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג). ואותו היום שנסעו מרעמסס הלכו תק"כ מיל, לקיים מה שנאמר: "ואשא אתכם על כנפי נשרים" (שמות יט, ד), וכתיב: "יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו" (דברים לב, יא), וכיון שחנו לאותו המקום ראו שהיו מסתוככין בענני כבוד, ולכך קראו שם המקום סוכות, דכתיב: "ויסעו מסוכות ויחנו באיתם" (במדבר לג, ו), מה איתם מקום, דכתיב: "במדבר איתם" (שם שם ח), אף סוכות מקום. ואפילו תימא ר' אליעזר דאמר סוכות ממש עשו להם במקום חנייתם לסוף תק"כ מיל, דכתיב: "הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג, מג), כדרך מלכים היושבים בסוכות, ולא כדרך עבדים שבורחין בהחבא, ואפילו הכי על שם סוכות שעשו להם קראו שם המקום סוכות. ודומה לדבר: "ויעקב נסע סוכותה" (בראשית לג, יז). הרי יש לך שני מקומות ששמן סוכות, אחד בין רעמסס ובין איתם, ואחד בארץ ישראל.  

מה פשר המעבר המהיר מרעמסס לסוכות, והישיבה בסוכות דוקא?

הרב צדוק הכהן מלובלין (פרי צדיק, ה, סוכות אות יג, עמ' קכב) מסביר שהם עשו שם סוכות כהלכתם, מאחר וביציאת מצרים הם זכו להארה רוחנית גבוהה, אלא שהיא היתה מוגבלת לפי שעה, ומיד נכסה מהם מפני שעדין לא היו בשלים ומתוקנים לקבל את השפע והארה העליונה, כמו שנאמר "ואת ערום ועריה" שלא היה בידם רק שתי מצוות – מילה ופסח. מלבד זאת, גם היה טענה כלפיהם מה נשתנו אילו מאילו, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.  ולכן:

אז הוצרך להופיע עליהם האור מקיף ממקום גבוה מאד נעלה, גם להגן ולדחות מהם  החיצונים שהיה מוצאם מקליפת שבעים אומות שעוד לא זכו לכבוש אותם והיה האויר מלא מטומאת ארץ העמים, כי עוד לא היה מקדושת ארץ ישראל, וגם התורה עוד לא ניתן להם, וע"י שהופיע עליהם מהאור המקיף הגדול, ניצלו.  ...וזה "למען ידעו דורתיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" - שנזכה מעין בחינת הדעת של אז בהתקשרות בשורש.

המהלך הגדול שהיה ביציאת מצרים, הריכוז הגדול למקום אחד לרעמסס ומשם לסוכות בהנהגתו של משה רבנו, יהיה גם לעתיד לבא. כך נאמר במדרש תהלים (בובר) מזמור קז, ד:  

אמר הקב"ה לישראל כשהייתם במצרים הייתם מפוזרים, וכנסתי אתכם לשעה קלה לרעמסס, ועכשיו אתם מפוזרים בכל הארצות. וכשם שקבצתי אתכם לשעבר, כך אני אקבץ אתכם לעתיד לבוא, שנאמר: "יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו... ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ" (ישעיה יא, יא - יב), לכך נאמר: "ומארצות קבצם" (תהילים קז, ג).

לעתיד לבא האיסוף וההתכנסות של כל ישראל מכל הגלויות יהיה לסוכה שבארץ ישראל, לסוכה הגדולה שבירושלים "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון" (תהילים עו, ג), בצל השכינה והאמונה "בצילא דמהימנותא" (זהר ח"ג דף קג ע"א).