הערות במצוות שקלים

הערות במצוות שקלים

בלמדי בש"ק משפטים פ' שקלים, הלכות שקלים להר"מ ז"ל

האדר"ת זצ"ל | אדר א'-אדר ב' תשס"ג

 

בלמדי (בהחפזה) בש"ק משפטים פ' שקלים, הלכות שקלים להר"מ ז"ל.

 

א.נתינה השנה לשנים הבאות

 

הבהרתי במה שכתב הר"מ[1], דמצוות עשה ליתן בכל שנה ושנה, וביאר הקובץ[2] שכוונתו שאינו רשאי ליתן משנה אחת על כמה שנים, ולכאורה מנ"ל הא שאסור, דלמא כשיפריש בשנה זו מתחילה חצי שקל לשנה זו, ואח"כ חצי שקל לשנה הבאה ומסור לגזבר ההקדש שישמרנו ולא יערבו עם שקלי שנה זו, מאי טעמא לא לישתרי, והרי בקרא לא נזכר כלל שיפרישו שנה שנה?

 ולכאורה נראה דהיינו טעמא דמדכתיב[3]: "זאת עלת חדש בחדשו לחדשי השנה" נלמד מ"ש "חדש והבא קרבן מתרומה חדשה", והיינו באחד בניסן, כדילפינן שנה שנה מניסן (כדאיתא  בר"ה ז ע"א), א"כ ממילא ידענו דבכל שנה צריך ליתן שקלים חדשים, ועל כן אין להפריש קודם השנה כלל, ודוחק.

ואולם דברי הר"ם ז"ל יש להם מקור נאמן – אם זאת כוונתו – מהא דבני העיר שנגנבו שקליהם דאם הפרישו שקלים אחרים ואח"כ נמצאו, הראשונים יפלו לשקלי השנה והאחרונים לשקלי שנה שעברה (כמבואר בירושלמי  פ"ב דשקלים, ופסקו הר"מ פ"ג ה"ח). ואי סלקא דעתך דיכולים להפריש בשנה זו לשנה שאחריה, מ"ט לא נאמר שהשקלים האחרונים יהיו לשנה האחרת שהם צריכים ליתן עדיין, ובודאי ניחא להו לבעלים טפי מבשנה שעברה, וגם לפי הנראה אינם מקיימים מצות הפרשת השקלים כלל במה שיפלו לשקלי שנה שעברה, מה שאין כן אם נימא שיהיו לשנה הבאה. אלא ודאי מוכח דאי אפשר להפריש משנה לחברתה ואינם מקיימים מצוה כלל.

אך בכל זאת לא ידעתי טעמא, ומנ"ל לחז"ל גופייהו ד"ז[4].

ולכאורה י"ל דכיון דכתיב[5]: "זה יתנו", א"כ אין ליתן רק נתינה אחת ולא שתי נתינות, וכהא דב"ק (מ ע"א): "כופר אחד אמר רחמנא ולא שני כופרין". והא דבכורות (נא ע"ב) דנותנו[6] לחמשה[7] כהנים, י"ל דשם שאני דהא יכול הכהן לקבל גם מה ששוה פחות בשביל כל חמשת הסלעים, וכקדושין (ח ע"א), משא"כ במחצית השקל, וצ"ע.

 

ב. ברכה על מצוות שקלים

ראיתי שם בקובץ שכתב בשם שו"ת הרשב"א (סי' יח) שהטעם שאין מברכים על מ"ע זו (של הפרשת שקלים) משום דמשולחן גבוה קא זכו, ע"ש, וכבר נתקשתי זה כמה בפשט הפשוט של הדברים האלו שלא ידעתי ביאורם כלל, דמה ענין זה לשלחן גבוה זכו, וגם הרי הכהנים מברכים על אכילת קורבנות אף דמשלחן גבוה זכו, וצ"ע בשו"ת הרשב"א עצמו שאינו תחת ידי כעת.

אך בשו"ת המיוחסות להרמב"ן (סי' קפט) מצאתי שכתב: "וכן מתנות כהונה אין מברכים על נתינתן דאין הישראל נותן משלו אלא שהוא זכה אותם לכהן ומשלחן גבוה קא זכו,  ונתינת שקל[8]  בשנה כיוצא  בו, "כי ממך הכל ומידך נתנו לך"[9], אבל על פדיון הבן והפרשת חלה ומעשרות מברכים מפני שאין מברכים על הנתינה אלא על ההפרשה ועל הפדיון שתלוים בו",  עכל"ק. ובודאי שכן הוא בשו"ת הרשב"א, ששניהם הביא בשם הר"י פלט והראב"ד ז"ל כפי הנרשם בזכרוני, והקובץ שעל הר"מ קיצר בדבריו ונתן מכשול במ"מ[10] למעיינים.

שוב ראיתי בראש ספר אבודרהם[11] שכתובה תשובה זו באריכות, שהראב"ד ז"ל שאלה מהר"י אבן פלט ז"ל, טעמא דכמה מצוות שאין מברכים עליהם כלל, וחשב לנתינת פטר חמור ועריפתו, ונתינת בכור, ראשית הגז וחזה ושוק, ומתנות והנותן שקלו כו' כו', וע"ז השיבו הר"י:

"וארבעה ועשרים מתנות כהונה  נמי אין מברכין על נתינתם לכהנים משום דלא יהיב להו ישראל מדידי' לכהן כלום דלברך לתת לכהן, אלא רחמנא הוא דיהיב להו כו' כדאיתא בכ"מ שאני מתנות כהונה דמשלחן גבוה קא זכו, דכתיב[12] "ואני הנה נתתי לך", דומיא דנתינת שקל לגבוה שאין מברך לתת לגבוה, וכל מאי דדמי להו משום דלא יהיב להו מדידיה כלום דכתיב[13]  "לד' הארץ ומלואה", וכן הוא אומר9 בדוד כשהקדיש הכסף והזהב לבהמ"ק "כי ממך הכל ומידך נתנו לך", אבל פדיון הבן אע"פ שהוא ממתנות כהונה מברך על פדיונו ולא על נתינתו וכו'."

ובסוף הדברים מובא מהשגת הראב"ד עליו, כתב ג"כ: "ונתינת שקלו נמי הדין נותן דלא מברכין עלה, ולא על מאי דדמי ליה ממידי דאיתיה לגביה משום דלד' הארץ ומלואה".

 

ג.תמיהות

הר"מ ז"ל (פ"א משקלים ה"י) כתב: "כל מי שאינו חייב בשקלים, אע"פ שדרכו ליתן או הוא עתיד ליתן אין ממשכנין אותו, ואין ממשכנין את הכהנים לעולם מפני דרכי שלום אלא כשיתנו מקבלים מהם ותובעים אותם עד שיתנו".

ותמוה לי:

א.למה שינה לשון המשנה דתנן[14]: "אין ממשכנין  נשים ועבדים וקטנים[15]"?

ב.מש"כ ד"אין ממשכנים את הכהנים ל ע ו ל ם", לשון זה לא נמצא במשנה ומאי מרבה[16]?

ג.מה שסיים "כשיתנו מקבלים מהם", פשיטא מאי קמ"ל כיון שחייבים מן הדין מדוע לא יקבלו מהם[17]?

ד.בירושלמי אמר: "כיני מתני' מפני דרך הכבוד", ומ"ט לא  כתב הרמב"ם כדברי הירושלמי, וכתב כדברי המשנה: "מפני דרכי שלום"?[18].



[1]. הל' שקלים פ"א ה"א. 

[2]. ספר הליקוטים על הרמב"ם.

[3]. במדבר כח, יד.

[4].  דין זה.

[5]. שמות ל, יג.

[6]. דמי פדיון הבן יכולים ליתן לעשרה כהנים בבת אחת או בזה אחר זה.

[7]. צ"ל לעשרה כהנים.

[8]. צ"ל חצי שקל או לישנא קלילא נקט (משפט זה מחוק בכתה"י).

[9]. דברי הימים א כט, יד.

[10]. במראה מקום.

[11]. שער שלישי: ברכת המצוות ומשפטיהם, ד"ה תשובה.

[12]. במדבר יח, ח.

[13]. תהילים כד, א.

[14]. שקלים פ"א מ"ה.

[15]. נראה שבמשנה לא נאמר שנשים עבדים וקטנים פטורים מנתינת מחצית השקל, אלא הובא שאין ממשכנים אותם, אולם הרמב"ם (הל' ז) כתב שנשים ועבדים וקטנים לא חייבים כלל במחצית השקל, ואילו בהמשך (הל' י) הזכיר שאין ממשכנין את מי שאינו חייב בשקלים (כמפורט לעיל ה"ז).

[16]. יתכן שהרמב"ם סובר שמכיון והכהנים חייבים בהפרשת שקליהם, א"כ כאשר חלילה יחסר לקורבנות ציבור שמא יתירו למשכן את הכהנים, קמ"ל לעולם אפילו יחסר לקורבנות ציבור אין ממשכנין, למרות שהם חייבים.

[17]. המשנה (שקלים פ"א מ"ד) אומרת "אמר ר' יהודה העיד בן כוברי ביבנה שכל כהן שהוא שוקל אינו חוטא, א"ל ריב"ז לא כי, אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא", הרמב"ם בפיה"מ (קאפח) כתב בהסבר דעת ריב"ז "ולפיכך אם רצו לשקול הרי זה מותר כמו שהעיד בן כוברי". והקשה בהערות הרי בהלכה (פ"א ה"ז, ה"י) הרמב"ם הכריע כריב"ז שחייבים לתת, מדוע בפיה"מ הכריע כדעת בן כוברי? נראה שהרמב"ם ס"ל שאין מחלוקת בין ריב"ז ובן כוברי, וקיי"ל כשתי הדעות, דהיינו חובה על הכהנים להפריש, אולם מכיוון שנהגו בעצמם שלא להפריש (בגלל הדרשה שדרשו לעצמם) אפילו אם יפרישו חיישינן שמא מתוך הרגלם לא יפרישו לשם חובת הציבור, ולא ימסרו יפה, קמ"ל שלא חיישינן לכך שלא ימסרו יפה. זהו חידושו של בן כוברי שיכולים להביא את שקליהם למרות שמבחינה הלכתית חובה עליהם להביא. וזה שהוסיף כאן הרמב"ם שאם שקלו מקבלים מהם ולא חיישינן שמא לא ימסרו לציבור יפה. ובכך תואמים דברי הרמב"ם בפיה"מ עם דבריו בהלכה. 

[18]. בקרבן העדה (תרוץ א) וברע"ב משמע שתרוץ דרך כבוד ודרכי שלום הם אחד, ומפני הכבוד שיש לנהוג בכהנים הרי שסומכים עליהם שלא יעכבו שקליהם.