לאחר הפסח

לאחר הפסח

חג הפסח עבר, ואנו ממשיכים הלאה בימי ספירת העומר. לאט לאט הבתים מתחילים להתמלא במוצרי מזון שהתנזרו מהם במשך ימי החג. חלק מהחמץ אכן התבער מהעולם, וחלק ממנו נמכר לנכרי. האם לאכול חמץ שנמכר לנכרי, או שמא עדיף דברים שיוצרו אחר הפסח?

הרב יצחק גרינבלט | ניסן תשע"ה

מבירור שנערך בכמה וכמה מאפיות ועל ידי תלמידי חכמים המבינים בענייני כשרות התברר ככל הנראה שהפיתות שנמכרו רבות לפני הפסח ואף אחר הפסח מילאו את המאפיות, נעשות מבצק שהוכן כבר לפני הפסח. העומס הגדול שיש על החנויות שיוצרים אנשים רבים שהתגעגעו למיני המחמצת גורם לצורך גדול למלא את השוק במוצרים של אחר הפסח. אך להכין בצק לאחר פסח בכמות גדולה כל כך, פשוט ככל הנראה לא אפשרי, ולכן מאפיות רבות פשוט מוכרים בצק ומקפיאים אותו עד לאחר הפסח, וכך סמוך מאוד לאחר הפסח מוצאים אנו פיתות שנאפו אחר הפסח, אך מבוססות על מכירת החמץ. האם לקנות?

ידועה המחלוקת והדיונים הרבים שנערכו סביב מכירת החמץ בתקופותיה השונות ובדרכיה השונות מדור לדור, וכפי שפרט על כך בספר המועדים בהלכה. ועד ימינו יש המחמירים שלא למכור חמץ בעין, אלא רק דברים שהם לא ממש חמץ, וכך ראינו שהב"ח ועוד פקפקו על מכירת החמץ מסיבות שונות. והגאון מוילנא בספר מעשה רב מובא שהקפיד שלא לאכול חמץ שנמכר לנכרי. לעומת זאת רבים מן הפוסקים התירו את הדבר ביד רחבה. לדוגמא, בשו"ת אגרות משה הרחיב הרב פיינשטיין זצ"ל את ההיתר בדבר, ובתשובתו (או"ח ח"ד סי' לד') כתב באופן הפשוט, שהואיל והמכירה של החמץ תקפה הלכתית, ממילא אין כל סיבה שלא לרכוש דברים שנמכרו במכירת החמץ. על הפקפוקים השונים שהביאו המפקפקים במכירה ענו המתירים בדרכים שונות ורבות ואין כאן המקום להרחיב בנידון.

אף בספר הליכות שלמה, כתב בשם הגרש"ז אויירבך זצ"ל שאין בעיה לאכול אחר הפסח חמץ שנמכר לקראת פסח. אמנם מעניין שאחר הדברים הברורים כל כך המובאים למעלה בהלכות, אפשר למצוא בהערות שהוא עצמו החמיר על עצמו בדבר. וטעמם הוא שהגרש"ז עצמו התנגד לפרסם את הדברים שכן דבר זה היה מעורר מחלוקת וחששות ביחס למכירה, ולשיטתו המכירה ודאי תקפה ומועילה, אלא שאם אדם רוצה להחמיר על עצמו יש רשות בידו. אלא שלא יוציא לעז על דורות ראשונים ועל מעשיהם של עם ישראל בכללו שמבוססים דבריו על גדולי הרבנים במשך הדורות, גדולי עולם שנהגו לסמוך על מכירת החמץ.

את הדיון שנערך בציבור ובין הנוטים להחמיר והנוטים להקל לא נכריע אנו, אך מסר ברור מקבלים אנו מתוך דבריו של הגרש"ז אויירבך זצ"ל שהשלום חשוב, והבא להחמיר חשוב שישקול שיקול רחב מהם הנזקים שהוא עלול לגרום על ידי מנהג כזה או אחר.

בספר חזון עובדיה על פסח כותב הגר"ע יוסף זצ"ל שאף שודאי מותר לרכוש דברים שנעשו לפני פסח ונמכרו, אך חשוב מאוד להקפיד לבקש תעודה שאכן נעשתה מכירת חמץ, ותעודה זו תעזור גם אם המוכר איננו אדם המקפיד על המצוות.

למעשה, יש שאינם מקפידים על הדבר ומנהג רבותיהם ודבריהם בידיהם, ויש שמקפידים על הדבר ברמות שונות, יש המקפידים על קמח שנטחן לאחר הפסח, ויש לא מעטים המקפידים על נאפה לאחר הפסח ואחר הפסח מחפשים את הכיתוב על המוצרים (אם כי יש שפקפקו על אמינות הכיתוב שכן אין באמת פיקוח עליו), ויש שלצורך כך למדים את אופן הכיתוב של התאריך של המוצרים וקודם הקניה בודקים כל מוצר האם הוכן לאחר הפסח או שמא לפניו.

באופן זה או אחר, חשוב לחזור על אותם הדברים של הגרש"ז אויירבך שכמנהיג גדול ומורה דרך לימד אותנו שלא לדון את האחר, שלא להקפיד על האחר, אלא לדעת לכבד, לדעת לדון לכף זכות, לחשוב שלא לפגוע ושלא להראות שהאחר לא טוב, גם אם הוא לא מקפיד על דברים שאתה מקפיד.

דומה שדגש זה חשוב בפרט בימים אלו שבהם עם ישראל מתאבל על מותם של תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה, והגיוני הדבר שלא מריבות קטנוניות הן אלו שהובילו את המאבקים ואת אי הכבוד, אלא מחלוקות בשם התורה, דרכים שונות שהובילו לאי כבוד.

יהי רצון שנזכור תמיד שעם הרצון להקפיד ולהתקדם, להתקדש ולהתעלות, נזכור לאהוב אחד את השני, ולשאוף לאחדות אמיתית, לא אחדות שבאה לבטל את הגוונים השונים, אלא מכירה בשוני ומדגישה את המאחד.