מלאכות חול המועד בתקופת הקורונה

בעקבות מגפת הקורונה ואיסור יציאה מהבית עם הילדים, נשאלנו האם מותר לתת לילדים לצייר ולצבוע בחוה"מ ולהשתתף עמם בהכנת מעשה יצירה אלו, כדי להעביר את הסגר שבו אנו נתונים. הרב יהודה הלוי עמיחי במאמר המסביר אלו מלאכות מותרות ואילו אסורות.

הרב יהודה הלוי עמיחי | יח ניסן תשפ
מלאכות חול המועד בתקופת הקורונה

כתיבת אגרת שלום

הרמב"ם (הלכות יו"ט פ"ז הי"ד) כתב:

מותר לכתוב אגרות של שאלת שלום במועד, וכותב חשבונותיו ומחשב יציאותיו, שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתקונן מאד ונמצאו כמעשה הדיוט במלאכות.

לפי שיטת הרמב"ם עולה שכל כתיבה שאין אדם נזהר בתקונן מאד הרי זה כמעשה הדיוט וזה לא נאסר, אפילו שזה לא לצורך המועד, אלא עצם המלאכה הזאת לא נאסרה.

המ"מ הוסיף על דברי הרמב"ם:

ומותר לאדם לכתוב וכו'. זהו פירוש אגרות רשות הנזכר במשנה שלמעלה (דף י"ח:). וכן מפורש בהלכות אגרות של רשות של שאלת שלום וכן פירשו בירושלמי ע"כ.

וכתב הרמב"ן ז"ל שמעשה הדיוט הם שכל אדם כותב כפי מה שיזדמן לו ולפיכך אין צריכין שינוי, וכן כותב חשבנותיו שבתוספתא מפני מלאכת הדיוט וצורך המועד הותרה. וי"א משום דבר האבד ואינו נראה. ע"כ דבריו. והם כדברי רבינו. ובהשגות פירשו משום דבר האבד ודברי רבינו והרמב"ן ז"ל עיקר:

המ"מ הוסיף שלעניין כותב חשבנותיו  צריך להיות צורך המועד וזה על פי דברי הרמב"ן (פסקי דיני מלאכת יו"ט וחש"מ) אבל לעניין אגרות שלום לא הזקיק כלל צורך המועד, ומשמע שכל כתב שאין לו חשיבות ויש צורות שונות הרי זה מעשה הדיוט, ולכן התירו הרמב"ם והרמב"ן כתיבת אגרת שלום במועד אפילו שאין בכך צורך המועד.

שיטת הרמב"ם הוסברה במעשה רוקח:

 [יד] ומותר לכתוב איגרות וכו'. שכתובות אלו וכו'. נראה מדברי רבינו דטעמא דהיתירה אינו אלא משום דאין אדם נזהר מתיקונן וכו' ואף אם אינם צורך למועד כאיגרות של שאלת שלום אפ"ה מותר מצד קלות המלאכה אלא דלפי דברי הרב המגיד ז"ל שהביא דברי הרמב"ן ז"ל וסיים שבתוספתא מפני מלאכת הדיוט וצורך המועד הותרו ע"כ. משמע מדבריו דבמחשב יציאותיו איכא נמי טעמא דצורך המועד הא לאו הכי לא הוה שרי. ובאיגרות של שאלת שלום אף דאין כאן צורך המועד שרי מטעמא דאין אדם נזהר בתיקונן.

וקשה קצת מדין התפירה דלא התירו אלא לצורך המועד כמ"ש רבינו בפרקין דין ה' ואפי' מעשה הדיוט אם אינו צורך המועד אסור, ועיין להרב ב"י סימן תקמ"ה וכן הקשה המהרש"ך ז"ל ח"א סי' קי"ג, ולענ"ד נראה דיש לחלק בין זו לזו דבשלמא תפירת בגד הויא מלאכה גמורה מצד עצמה, ואפי' במעשה הדיוט לא הותר משום דעיקרה הויא מלאכה לגמרי שעכ"פ צריך הוא לדקדק בתפירות לחבר הבגד, משא"כ איגרת של שאלת שלום דבקל אדם עושה אותה ואינה מלאכה גמורה מצד עצמה, מלבד דמשום דרכי שלום הוא ואיכא נמי קצת צורך המועד דמסתמא מברכו בשמחת הרגל ובזה תתורץ קושיית המהרש"ך ז"ל עיין עליו.

לפי דברי המעשה רוקח לדעת הרמב"ם באגרות שלום אדם עושה בקל ואינה מלאכה גמורה מצד עצמה, התירו ובייחוד שיש בזה קצת צורך המועד שמסתמא מברכו בשמחת הרגל. אנו לומדים שאמנם כך הכריע הרמב"ם שמלאכת הדיוט  לא חשובה יש להתיר, ואולי לפי המעשה רוקח צריך איזה צורך המועד קטן כדי להתיר.

לדעת הרמב"ם שגם לכתוב חשבנותיו התירו במועד אפילו בלא צורך המועד כיוון  שיכול לעשות בכל כתב. אבל מדברי הרמב"ן נראה שלעניין אגרת שלום מסכים עם הרמב"ם שעצם זה שמוגדר מעשה הדיוט הדבר הותר. אבל לעניין חשבונות של הכנסות ויציאות הוא מזקיק גם צורך המועד. ונראה להסביר את הרמב"ן שבמעשה החשבונות אמנם הכתב הוא מעשה הדיוט אבל במעשה זה יש צורך בדקדוק, לכן הרמב"ן לא התיר אלא א"כ כתיבה זו היא גם לצורך המועד, ובודאי שאם כתיבת החשבונות היא דבר האבד, יש להקל לכו"ע לכתוב את החשבונות ואפילו בכתב מסודר וחשוב. גם הב"י (סי' תקמ"ה) חילק בין הדברים  (סי' תקמה ד"ה מותר לכתוב) שלעניין חשבונות והוצאותיו צריך צורך המועד אבל לעניין שאילת שלום התירו גם ללא צורך המועד. וכפי שהסברנו החילוק הוא בדבר שמקפידים בו וצריך זהירות ומחשבה בעשייה, אבל בדבר שלא מקפידים כלל, בכך אנו פוסקים שיכול לעשות אפילו בלא צורך המועד. 

אגרת שלום ודבר האבד

כנגד שיטת הרמב"ם שכל מעשה הדיוט התירו, כתב הראב"ד (הל' יו"ט פ"ז הי"ד):

ומותר לאדם לכתוב אגרות של שאלת שלום. א"א שאילת שלום שמא לא יזדמן לו מוליך הכתב, מחשב יציאותיו צורך המועד הוא.

הראב"ד לא מתיר כתיבה של אגרות שלום, אפילו שזה מעשה הדיוט,  אלא אם יש בכך איזה דבר האבד, שמא לא ימצא שליח שיקח את המכתב. נראה שלשיטתו הסברא של הרמב"ם והרמב"ן, שזו מלאכת הדיוט איננה מספקת אלא אם יש בכך דבר האבד, אבל נראה שגם לשיטתו לצורך המועד התירו.

 

להלכה

השו"ע (תקמה סעי' ד)התיר כתיבת אגרות שלום שאדם שולח לחברו, והרמ"א כתב שיש אוסרים ונהגו להחמיר.

אולם הד"מ (סי' תקמה אות ד, ה) כתב שעיקר הדבר הוא שהתירו מעשה הדיוט, "אך במקומות אלו נוהגים לשנות להורות לכתחילה והמקיל במקום שאין מנהג לא הפסיד". וכן כתב "דאליבא דהלכתא יש להתיר באיגרת שלום אפילו בלא שינוי כלל". העולה שגם הרמ"א התיר מעשה הדיוט ולא כתב אלא שנהגו כך אבל זה חומרא בעלמא. וכך כתב הגר"א (סי' תקמה סעי' ה ד"ה ונהגו להחמיר) שאין זה אלא חומרא בעלמא.

ברור שבמצב של ימינו שאוסרים יציאה מחשש שמא ידביקו או ידבקו חלילה. על כן נראה שלכו"ע כל מלאכת הדיוט, שהיא מלאכה קלה שכולם יכולים לעשות, הרי זה מותר בחול המועד למבוגרים ולילדים.

 

סיכום

מלאכות שהן מלאכת הדיוט, שהכל עושים ואין מקפידים על עשייתן, אפשר להקל  בהם השנה, בייחוד בכתיבה, ציור, הדבקות, חיתוך, פלסטלינה, עשיית קשרים, תשבצים, סודוקו ומשחקי יצירה שאינם מלאכת אומן. ואפילו מבוגרים יכולים להשתתף בהעסקת הקטנים במלאכות אלו, שיש להגדירן כמעשה הדיוט שהותרו לצורך. אבל מלאכות דאורייתא חשובות כגון: חרישה, שתילה, קצירה או מלאכת אומן כנגרות, וחמר, אין להקל אפילו השנה.   

שנזכה במהרה לגאולה שלמה ולהתגלות ההבטחה "כי אני ד' רופאך"

יהודה הלוי עמיחי