שמיטת כספים – שיא השמיטה

מדוע שמיטת כספים היא שיאה של שנת השמיטה? ומה הסיבה אם כן שהיא מתקיימת דווקא בסופה ולא בתחילתה או לכל אורכה? לשם כך עלינו להניח שישנם תהליכים המתפתחים במהלך שנת השמיטה, ומגיעים לשיא בסופה.

הרב יצחק דביר |
שמיטת כספים – שיא השמיטה

פתיחה

שמיטת כספים בסיומה של השמיטה נראית כמו אירוע נפרד משמיטת הקרקע והמצוות הנלוות שעטפו אותנו במשך שנה שלימה. גם הופעתה בתורה בנפרד – בפרשת ראה מחזקת את המחשבה שמדובר במצוה הדומה לשחרור עבדים שאינה קשורה ישירות לשמיטה. אולם הפסוק הפותח את הפרשה צועק אחרת:

"וזה דבר השמיטה – שמוט כל בעל משה ידו"

חכמים דרשו את כפילות הפסוקים "וזה דבר השמיטה – שמוט – בשתי שמיטות הכתוב מדבר, אחת שמיטת קרקע ואחת שמיטת כספים"[1]. לפי ההבנה הפשוטה, המילים "וזה דבר השמיטה" מתייחסות לשמיטת הקרקעות, וממילא התורה מכריזה כי דברה של שנת השמיטה כולה הוא שמיטת הקרקעות[2].

משמעות המילים "דבר השמיטה" יכולה להתפרש כסיבת השמיטה (כמו בפסוק 'על דבר אשר לא קידמו אתכם'), או כדיבורה של השמיטה ('זה דבר ה' אל זרובבל'), הכרזתה על ייעודה ומהותה[3].

נשים לב גם לשימוש במילה "וזה" המייחדת את משה רבינו הרואה מול עיניו את המראה, זאת לעומת שאר הנביאים שהתנבאו ב'כה'. כלומר כעת, בסיומה של שנה ברור לחלוטין בעצם מהו דבר השמיטה!

בשורות הבאות ננסה להבין בעצם – מדוע שמיטת כספים היא שיאה של שנת השמיטה? ומה הסיבה אם כן שהיא מתקיימת דווקא בסופה ולא בתחילתה או לכל אורכה? לשם כך עלינו להניח שישנם תהליכים המתפתחים במהלך שנת השמיטה, ומגיעים לשיא בסופה.


1. השמטה ושחרור

את מטרתה של שנת השמיטה הגדירו חכמים: "מאי טעמא דשביעית?... כדי שתדעו שהארץ שלי היא"[4]. ההבנה שהארץ של הקב"ה, והפירות הגדלים עליה שייכים לו, הינה אתגר משמעותי אך בעל בסיס איתן, שהרי הקרקע נוצרה על ידי רבונו של עולם, ובנקל אפשר לשייך אותה אליו. כך גם הבעלות על הפירות מתיישבת היטב עם התחושה הטבעית שצמיחתם תלויה בסיעתא דשמיא, התלות התמידית במזג האויר ובטבע הטביעה את היחס "מאמין וזורע", ובשל כך קל יותר להתחבר אל המסר שהקרקע והפירות מתנה הם מאיתו יתברך, ומשולחנו אנו אוכלים.

תובנה מורכבת יותר להסיק דבר דומה לגבי הממון, בטבעו מרגיש האדם שאת הממון הוא השיג בזכות עמלו, הישיגיו וכשרונותיו. וכדברי הרב שאול ישראלי (השמיטה במהלך הדורות).

הגע עצמך: אדם עמל ויגע עד אשר צבר איזה סכום שהוא, הרי כבר הזהירה התורה על תרמית ומרמה, על עושק שכר שכיר וכל כיוצא בזה, הרי חייבה על משא ומתן באמונה, על הן צדק ולאו צדק, הממון אשר עם כל זאת הצטבר בידי מישהו הוא איפוא כספו אשר זכה בו בצדק ובידיעה.

וכדי להגיע למצב "שתדעו שהרכוש והממון שלי הם", נדרשת הכנה ארוכה והבשלה נפשית, שבסופה עומד האדם ו'משמיט' את החובות. הוא איננו 'נותן' אותם כבכל מצות צדקה, אלא עוזבם ביד הלווה, בידיעה שמעולם לא היו שלו, ואם נתגלגלו לידי הלווה בנקודת זמן זו אות הוא שברשותו מיועדים הם להשאר[5].

2. נתינה וותרנות

שנת השמיטה מרגילה אותנו לנתינה[6], מצות ההפקר שאינה מאפשרת לבעל העץ ליטול את כל הפירות, מעמידה אותו בפני מצב שבו הוא מעוניין שאחרים יטלו מהם כדי שלא ירקבו לשווא על העץ[7]. אולם, בטבע הנפש קל יותר לתת צדקה וסיוע לאנשים שלא שפר עליהם גורלם, להאכילם בפת לחם או להעניק להם את הסיוע, מאשר לוותר על חוב הניתן למלווה. כלפי אדם שאינו משלם את חובו ישנה ביקורת, שהרי חסר אחריות הוא. ביקורת זו נכונה ביסודה, וככתוב בתהילים "לוה רשע ולא ישלם".

הויתור ללוה על כספי החוב נובע מאמונה עמוקה שאף היכולת שלו לשלם, החלטותיו הכלכליות השגויות, תכונותיו וכשרונותיו, אף הם מאיתו יתברך. מדובר בהילוך על הקו הדק של שאלת הביטחון וההשתדלות, שהרי הציפיה הברורה מן הלווה היא לעשות כל שלאל ידו כדי לשלם חובו, ואף לאחר שמיטת החובות נקבע כי המחזיר חובו רוח חכמים נוחה הימנו, אך שמיטת הכספים עוסקת היא בנקודת האמת העמוקה[8], נקודה שכדי להתחבר אליה זקוקים לתהליך מעמיק, שנה שלימה של נתינה ונדיבות[9].

3. שחרור לחופשי

השמיטה מפתחת שחרור אישי, מהטביעה בחיי היום יום, מהעבדות העצמית, פינוי זמן ללימוד תורה, השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך. שמיטת הכספים עוסקת אף היא בנושא זה, "עבד לווה לאיש מלווה" – כעין שחרור עבדים שמתקיים פעם בשבע שנים.

הרב קוק[10] מסביר כך מדוע בגמרא ניתן דגש על הדו שיח שבין הלווה והמלווה, זה אומר לו 'משמט אני', וחברו משיב לו אף על פי כן? ובפרט יש לבאר מדוע נקבע ש"המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו", לכאורה היינו מצפים שדווקא המהדר במצות השמיטה ומשמיט את החוב תהיה רוחם נוחה הימנו[11]. וכך כותב הרב קוק:

התכלית העיקרית של שמיטת החוב בשביעית היא מפני כי קרא שמיטה לה', להסיר את העול היותר כבד שמתקבץ לרגלי שליטת העשירים על העניים, מפני שהוצרכו להם איזו פעם להלוואה, שהכניעה והעבדות תהיה מוטבעת בלב מי שירגיש על עצמו חוב לחבירו, עבד לוה לאיש מלוה... ע"כ די לו ליסוד תכלית השביעית בדיבור משמט עני, שבזה יסור הסבל ועול העבדות מלוה למלוה.

לדבריו עיקר שמיטת הכספים היא בהסרת מעמדו של המלווה, באמירת 'משמט אני'[12]. לפיכך הבינו חכמים שלאחר הסרת המעמדות, כשהלווה כבר איננו משועבד ומוכרח להשיב את החוב, אם בא הוא מיוזמתו להשיבו הרי זה משובח ורוח חכמים נוחה הימנו.

כדי שיוסרו המעמדות עלינו לוודא שאמירת 'משמט אני' תהיה בלב שלם, ולא מן הפה ולחוץ. לשם כך יש להכשיר את הלבבות במשך שנה שלימה, בשחרור העצמי של בעלי הקרקעות, שילמדו בעצמם את משמעות היציאה לחופשי, בנוסף ללימודם לשחרר את הבעלות והשליטה על הקרקע והנכסים, מה שיאפשר בהמשך לשחרר את שיעבודו של הלווה בלב שלם[13].

ואכן זה פשט הפסוק: "דבר השמיטה – שמוט כל בעל משה ידו". שמיטת ה"בעלות", ה"משה ידו" היא דברה של השמיטה, ובהמשך חותמים הפסוקים: "ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו".

4. מעגל העוני

שמיטת הכספים מסייעת כמובן לשכבות החלשות[14], אולם היא איננה פועלת בדומה לשאר מתנות העניים שאנו מכירים בכל השנים, אלא מטרתה להותיר חותם ולשנות מציאות. שמיטת הכספים נוגעת באחד האתגרים הבלתי פתורים של הכלכלה המודרנית – מעגל העוני. על פי המחקרים והמציאות בשטח, מי שנולד למשפחת עוני הסיכוי שלו לגדול למציאות של עוני גדול פי כמה ממי שנולד למשפחה אמידה. הדבר נובע הן מאיכות חינוך לקויה[15], ממערכת בריאות ותשתיות ברמה פחותה[16], ועוד. הרב שאול ישראלי כותב בהתפלאות:

מה רב הוא כח התורה אשר השכילה במצוות אלה, שמיטה ויובל, להושיט בקנה את פתרון בעיית הניגודים בחברה, בין עני ועשיר, אשר כל חכמי הכלכלה מתלבטים בזה ללא מוצא.

מעגל העוני כלול משני מימדים, היכולת המעשית לצאת ממעגל העוני, בפרט כשחובות רובצים על המשפחה וכל משכורת שנכנסת משועבדת לכיסוי החובות. אך לא פחות מכך משמעותי המימד התודעתי, במהלך השנים המצויים במעגל העוני מסגלים לעצמם דפוסי חשיבה הקובעים כי הם לא מסוגלים לכלכל את עצמם, ואולי בעצם מה שהם טובים בו זה לקבץ נדבות. הטיפול באחד מן המימדים הללו ללא חברו – יגרום למשפחה לשוב שוב ושוב למעגל העוני.

זו הסיבה שהתורה לא קבעה את שמיטת הכספים בתחילת השמיטה. אילו היו החובות נשמטים ללא הכנה היו העניים שוקעים עד מהרה בחובות חדשים. לשם כך נדרש שינוי תודעתי וחינוך של שנה שלימה. שנת השמיטה נחשבת כשנה המיטיבה עם העניים, אך למען האמת חסרים בה המרכיבים המחזיקים את העניים בשאר השנים. בשנה זו אין לקט שכחה ופאה, אין מעשר עני, וגם מעשר הכספים והצדקה מצטמצמים עם הצטמצמות המשכורות. העני איננו יכול לשבת בבית ולהמתין שיעניקו לו אוכל.

מנגד, לעני ניתנת הזדמנות להביא לבני ביתו אוכל בכבוד – מלאכת האיסוף מן ההפקר איננה מלאכה פשוטה, כדי לספק למשפחה אוכל מגוון עליו 'להחזיק ראש' היכן מצויים פירות הפקר, מתי מבשילים אלו ומתי אחרים, להגיע בזמן כדי לקטוף ולהביא לביתו. כך במשך השנה משתנה תודעת העני, הוא יכול לנהל את משק ביתו, הוא מסוגל לכך. כעת, רק לאחר שינוי התודעה ניתן לעבור לשלב המכריע – ביטול החובות, נתינת הכלים הכלכליים ליציאה לדרך חדשה[17].

נמצא אם כן, שלעומת הטיפול בעניים במהלך ששת השנים, שמטרתו לאפשר להם להרים את הראש מעל המים ולהתקיים, שנת השמיטה נועדה להותיר חותם, לאפשר לכל אחד לפתוח דף חדש, חיים חדשים, ולשנות את פני החברה[18].

 

 

 

 

 

 

[1] מועד קטן ב:

[2] לפי חלק מהפרשנים הביטוי "שמיטת קרקע" בגמרא מתייחס ליובל, ואילו הביטוי "שמיטת כספים" הוא זה שמתייחס לשנת השמיטה כולה. הבחירה לכנות את השמיטה כולה בכינוי 'שמיטת כספים' מעיד על מרכזיותה של המצוה.

[3] מהפסוקים לעיל למד רבי "בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים", התלות הדינית שבין שמיטת קרקע לשמיטת כספים מעידה אף היא על מרכזיותה במצות השמיטה.

[4] סנהדרין לט.

[5] אם מטרת שמיטת הכספים לחנך את המלווה, יובן מדוע מסירת החובות לבית הדין איננה סותרת את השמיטה, שכן המלווה כבר השמיטה ושחרר את חובותיו, והוא איננו הנושה.

[6] ספר החינוך מצוה פד.

[7] פרט לתכונת האהבה הפשוטה של האדם לפירותיו, הגורמת לו לרצות שלא יירקבו על העצים, רקבון הפירות על העץ גורם גם ללכלוך, לחרקים, ועלול לגרום אף לנזקים לעץ בשנה הבאה.

[8] גם ראשית השמיטה עוסקת בנקודת האמונה וההשתדלות: "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית", המצוה הזו סותרת את ההתנהגות הנדרשת ממנו בשאר השנים, ואף לגבי השלכותיה של שמיטת הכספים חששה התורה "פן יהיה עם לבבך בליעל", שמא יסבור אדם שמצוה זו נוגעת בביטולה של חובת ההשתדלות להשיב את ההלוואה, ואם כן מה לו להיות שותף בתהליך ההלוואה?

[9] יש לתת את הדעת לכך שנדיבות זו נדרשת בסיום שנת השמיטה, בשלב שבו נערמו קשיים כלכליים של שנה שלימה.

[10] עין איה, סוף ברכות.

[11] לשם השוואה, לא מצינו שהנמנעים מלקטוף מגינת חברם בשמיטה רוח חכמים נוחה מהם.

[12] יש שהבינו כך את הפסוק "וזה דבר השמיטה", שעיקר דין שמיטת כספים הוא הדיבור.

[13] יש להוסיף ששנת השמיטה מחזקת את האחווה בעם ישראל, מה שמיקל על הכרת הצורך של חברו בחירות, ואמירת 'משמט אני' בלב שלם. הרב יהודה עמיחי הוסיף שלאחר שנה שלימה של התחברות לקדושה דרך פירות הארץ, קל יותר להתחבר לקדושתם של ישראל, ולהבין שאין בהם מעמדות שונים, ולכל אחד מגיע להיות בן חורין.

הרב עמיחי מוסיף משמעות נוספת לתהליך המתרחש בשמיטה – במהלך השמיטה האדם מבין שאיננו אדון: בשמיטת קרקע שאינו אדון על הדומם, בקדושת הפירות שאינו אדום על הצומח, ובשמיטת כספים שאינו אדון לחבירו.

[14] המובן הפשוט: שמיטה משמטת בסופה, מדובר גם בהלוואות שנלקחו בשמיטה מן הסתם הן גם של חקלאים שהיה להם קשה להתקיים. (כעין זה בבכור שור וחזקוני)

הנצי"ב אף הסביר כך את משמעות הפסוק 'כי קרא שמיטה לה': "והוא טעם על שמוזהרים בית דין להשגיח שלא יגוש משום שהגיע שביעית ואינו עובד את השדה. וכאשר יגוש אותו, יהי מוכרח למכור את השדה …"

[15] על פי הנתונים של בנק ישראל: 90% ממי שהוריו סיימו תואר – יסיים בגרות. זאת לעומת 50% ממי שהוריו לא סיימו 8 שנות לימוד.

[16] נתונים של הלמ"ס קובעים שבאזורי פריפריה יש פי שנים הרוגים מתאונות דרכים (בעקבות תשתיות לקויות), בעלי יכולת כלכלית ירודה מוותרים על טיפול רפואיים בשיעור גבוה פי שלשה.

[17] בהקשר הזה אפשר להוסיף סיבה נוספת שהמהלך מתרחש בסיום השמיטה – במהלך השמיטה הוסרו מהלווה דאגות היום יום, וניתנה לו אפשרות לטרוח באופן משימתי ולהחזיר את ההלוואה, כך אנו יודעים בביטחון שמי שהגיע לסיום השמיטה הוא באמת כזה שאין לו אפשרות לצאת מהחובות.

[18] הרבי מלובביץ בספר שערי שמיטה כותב שמהלך מקביל מתרחש גם במישור הרוחני, שהרי כל חיי האדם הם הלוואה: "החנות פתוחה והחנווני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללוות יבוא וילווה", "ופרעון החוב צריך להיות כדוגמת וענין ההשפעה, כל השפעה לפי עניינה: כשהשי"ת משפיע בנים – הפרעון הוא מה שמחנכם בדרך התורה והמצוות, כרצון הבורא יתברך. כשהשי"ת משפיע חיים ארוכים וחיים בריאים ושלמים – צריך לזכור כי 'ימים יוצרו ולא אחד בהם', בל יעבור יום אחד לבטלה. כל יום ויום צריך להיות מלא וגדוש תוכן המתאים לו על פי שולחן ערוך. כשהשי"ת משפיע מזוני רויחי צריך לתת מעשר או חומש לצדקה".

הרבי מוסיף שבשביל שהחובות יישמטו אסור שהן יימסרו ל'בית דין', ובשביל כך צריך האדם לנהוג לפנים משורת הדין, ובדרך שאדם מודד מודדים לו.

גם במישור הזה השמיטה באה לתת למי שתקוע עם כל 'החובות' שלו את האפשרות לפתוח דף חדש. וגם במקרה הזה זה מגיע אחרי שנה שלימה שפנויה מעבודות הקרקע היומיומיות, ונתנו אפשרות להשיב את החוב, וגם במקרה הזה ניתנת מחילת החובות.

toraland whatsapp