הלכות כלאי זרעים

הלכות כלאי זרעים

מטרת המאמר: להביא את ההלכה למעשה, על פי הוראת כל רבותינו האחרונים

הרב יהודה הלוי עמיחי | שבט-אדר תשנ"ט גליון 27

 

א. איסור זריעה וקיום

1. הזורע שני מיני זרעים כאחד בארץ ישראל - לוקה, שנאמר שדך לא תזרע כלאים[1].

2. איסור כלאי זרעים מדין תורה הוא בכל גבולות עולי מצרים[2].

3. אסור לזרוע מן אחר ליד מין שנזרע ונבט קודם[3].

4. אסור לזרוע כלאים אפילו בבית[4].

5.  אסור לבקש מגוי שיזרע כלאים עבור יהודי בשדה השיכת ליהודי, אבל מותר לבקש שהגוי יזרע בשדהו עבור יהודי[5].

6. אסור לקיים ( לנכש, לחפות, להשקות, לגדור) כלאי זרעים בשדה, אלא חייב לעוקרם[6]. יש אומרים שאיסור קיום הוא מדברי תורה ויש הסוברים שהוא מדרבנן.

7. כלאים שנזרעו על ידי גוי בשדה ישראל, ג"כ אסור לקיים[7].

8. מותר לקיים כלאים כשיש לגוי שותפות בשדה[8], ויש אוסרים[9].

 

ב. דיני עציץ

1. אסור לזרוע כלאים בעציץ נקוב, וכן בעציץ שאינו נקוב.

2. הזורע בעציץ נקוב - לוקה. אבל הזורע בעציץ שאינו נקוב, בין מחרס בין מעץ[10] - מכין אותו מכת מרדות[11].

3. בעציץ שהנקב מהצד, דינו כאינו נקוב, ואיסורו מדרבנן[12].

4. עציץ נקוב מוגבה ג"כ אסור[13].

5. עציץ מוגבה מהקרקע שמונח ליד זרעים שבקרקע, אין בהם משום כלאים[14], ויש מי שמחמיר[15].

 

ג. במה חל איסור כלאים

1. אין אסור משום כלאי זרעים, אלא זרעים הראויין למאכל אדם. אבל עשבים המרים וכיוצא  בהן מן העיקרין שאינן ראויין אלא לרפואה וכיוצא בהן - אין בהם משום כלאי זרעים[16].

2. איסור כלאים חל גם כשאחד מהמינים הוא מאכל בהמה[17], ויש מחמירים אפילו בדבר שמיועד לשמוש אדם ורוצה בקיומו, כפרחי נוי[18].

3. כאשר שני המינים אינם ראויים למאכל אדם אין בהם איסור כלאים[19].

4. מותר לזרוע כלאים להשחתה או לבדיקת טיב השדה[20]. ולפי זה יש מתירים[21] לזרוע כלאים כסייג, כיון שאינו מתכונן להתשמש בזרעים.

 

ד. תערובות זרעים

1. תבואה שמעורב בה חלק א' מכ"ד (4.16%) ממין אחר אסורה בזריעה, ותערובת שיש בה פחות מא' מכ"ד - מותר לזורעה כפי שהיא[22]

2. היתה תבואה מעורבת ביותר מא' לכ"ד (4.16%), יכול למעט את המין שהתערב או להוסיף על המין הנזרע[23].

3. ספיח "כלאים" שעלה בגינה מעצמו, אם יש בו ערך של א' מכ"ד (4.16%) מהגדל בשדה, צריך ללקטו עד שימעטו[24].

4. ספיח "כלאים" שעלה בגינה  מעצמו, ואין בו ערך של א' מכ"ד (4.16%), יכול להניחו, אולם אסור לטפל בו,  כגון להשקותו או לעדרו, ואם מנכש את הגינה מעשבים שוטים חייב לנכש גם ספיח זה[25].

5.  אם ספיח כלאים עלה במקום שמוכח בודאות שלא נזרע שם מדעת בעל השדה, כגון כשמין אחד מזיק לשני, או מזיק לשמושי המקום, אין צורך לעקרו[26].

6.  אם מתכוון לזרוע כלאים, אפילו בערך פחות מא' בכ"ד (4.16%) אסור לזרוע.

7. שיעור של א' מכ"ד (4.16%) הוא בתערובות תבואה בתבואה, או תבואה בקטניות או קטניות בתבואה. אבל זרוענים קטנים ביותר, שאינם ראויים לאכילה (כגון: זרעי פשתן, בצל, שומין, חציר, לפת), השיעור הוא א' מכ"ד (4.16%) מכמות הזרעים שזורעים ממנו שטח של 625מ"ר[27].

 

ה. הרחקות בין מינים

1. אסור לזרוע שני מינים שהם כלאים זה בזה, אלא אם כן הרחיק ביניהם בכדי שלא יהיו נראים כזרועים בערבוביא[28].

2.  שיעורי הרחקה רבים נאמרו, הכל לפי גודל השדה הנזרעת, ולפי רוחב העלין ושלוח היונקות[29].

3. שיעור הרחקה מדאורייתא הוא בתבואה  ששה טפחים, ובירק טפח[30].

4.  יש דברים המפסיקים בין שני מינים, ללא צורך בהרחקות[31]:

א.  גדר או סלע -  גובה י' טפחים ואורך לפחות ד' טפחים.

גם קנים התקועים זה ליד זה בתוך ג"ט מצטרפים למחיצה.

המחיצה מתירה רק כנגדה.

פרצה הפחותה מי' אמות איננה אלא כפתח ואיננה פוגמת במהות המחיצה.

ב. חריץ - עומקו י"ט, ואורכו ד"ט, רוחבו ד"ט.

ג.  דרך - רוחבה ד"א.

ד. ניר - ארץ חרושה ד"א.

ה. תקרה - אם אחד המינים נתון תחת תקרה, שפי תקרה יורד וסותם.

ו. צורת הפתח -עד עשר אמות יכול לשים את הזמורה בין שני הקנים, ומעל לי' אמות צריך לשים את הזמורה מעל הקנים[32], וכל זה כשצורת הפתח הוא מכל הצדדים, ובצורת הפתח מצד אחד ספק אם מועיל[33]. ויש מי שכתב[34] שלמרות שעשה צורת הפתח ירחיק טפח בירק וששה טפחים בתבואה.

5. הרחיק הרחקה הראויה, והיה מין זה נוטה על גבי מין אחר (בין שנטתה תבואה על תבואה, ירק על ירק, ירק על תבואה, תבואה על ירק) - הכל מותר, חוץ מדלעת יונית שהיא נמשכת הרבה, ואם נטתה יעקור מלפניה[35].

 

ו. הגדרת המינים

1. תערובת שני מינים היא על פי גדרי ההלכה, אפילו אם הם משתיכים לקבוצה בוטנית אחת[36].

2. תבואה - חמשת מיני דגן.

 ירק - כשהזרעים אינם נאכלים אלא הפרי, בין אם זורעים שטח גדול או מועט[37].

3. קטניות דינם כירק[38], ויש אומרים שדינם כתבואה[39].

 

ז. ירק המתפשט

1. הרוצה לזרוע שדה מירק המתפשט[40] (כגון: דלועים, מלפפונים, קשואים, אבטיחים, בטטות). ליד שדה מירק המתפשט או שורה מירק המתפשט ליד שורה אחרת של ירק המתפשט, וכן בין שורה מירק המתפשט, ויחידי מירק המתפשט  - ירחיק ו' טפחים[41], יש מי שאומר[42] ששורה מירק המתפשט ולידו שורה אחרת צריך להרחיק רק טפח וחצי, ואפשר להקל[43].

2. מיני ירק המתפשטים, מותר לזרעם זה ליד זה כאשר כל מין נראה כשדה בפני עצמה, כגון שתי שורות של קשואין, ושתי שורות של דלועים, ושתי שורות של פול המצרי, ותלם בין כל מין ומין[44], ויש  שהקלו[45] בלא הרחקת תלם, ולכתחילה יש להחמיר.

4. אם היתה דלעת יונית זרועה והתפשטה, יש להרחיק ממנה בית רובע[46].

 

ו. שיעורי הרחקות

 

1. הרחקות בין מיני תבואה שונים

ת  ב  ו  א  ה

 

שדה

מרובע

מישר

יחידי

ארצ"ח

חזו"א

ארצ"ח

חזו"א

ארצ"ח

חזו"א

ארצ"ח

חזו"א

ת

ב

ו

א

ה

שדה[47]

בית רובע[48]

בית רובע

בית רובע

בית רובע

בית רובע

ב' אמות

בית רובע

בית רובע

מרובע[49]

בית רובע

בית רובע

קרוב לבית רובע[50]

בית רובע

קרוב לבית רובע

ב' אמות

קרוב לבית רובע

בית רובע

מישר[51]

בית רובע

ב' אמות

קרוב לבית רובע

ב' אמות[52]

ב' אמות

ב' אמות

ב' אמות

בית רובע

יחידי[53]

בית רובע

בית רובע

קרוב לבית רובע

בית רובע

ב' אמות

בית רובע

ב' אמות

בית רובע

 

2. הרחקות בין ירק ותבואה

 

י                    ר                          ק                        ו                     ת

שדה

מרובע - קרחת

שורה[54]

יחידי

ארצ"ח

חזו"א

ארצ"ח

חזו"א

ארצ"ח

חזו"א

ארצ"ח

חזו"א

ת

ב

ו

א

ה

שדה

בית רובע

בית רובע

בית רובע

בית רובע

ו"ט על 10.2א'

ו"ט על 10.2א'

ו"ט על ו"ט

ו"ט[55]

מרובע

בית רובע

בית רובע

קרוב לבית רובע

בית רובע

ו"ט על 10.2א'

ו"ט

ו"ט על ו"ט

ו"ט

מישר

ב' אמות

ב' אמות

ב' אמות

ב' אמות

ו"ט על 10.2א'

ו"ט

ו"ט על ו"ט

ו"ט

יחידי

ב' אמות

בית רובע

ב' אמות

בית רובע

ב' אמות

ו"ט

 

ו"ט

 

3 הרחקות ירק וירק

י   ר   ק      ר   ג   י   ל

י

ר

ק

 

ר

ג

י

ל

שדה

שורה

יחידי

 

ארצ"ח

חזו"א

ארצ"ח

חזו"א

ארצ"ח

חזו"א

שדה

ו"ט

ו"ט

תלם

טפח וחצי

תלם

טפח וחצי

שורה

תלם[56]

טפח וחצי[57]

תלם

טפח וחצי

תלם

טפח וחצי

יחידי

תלם

טפח וחצי

תלם

טפח וחצי

תלם

טפח וחצי

 



[1] . רמב"ם (פ"א ה"א), שו"ע (יו"ד סי' רצז סעי' א).

[2] . ישועות מלכו (סי' סז), מלבושי יו"ט (ח"ב סי' יז),  פסקי הלכות (ה"א ח"ב פ"ה אות ג,ד, שאילת דוד חדושי שביעית), אמונ"י (ערלה פ"ג ה"ז ד"ה תניא), תוה"א (ח"ב פ"ב אות פה), ארץ חמדה (ספר ב שער בהוצאת מורשת, עמ' צא הוצאת מוסה"ק), בדעת רש"י (קידושין לח ע"א ד"ה בבאכם), דרך אמונה (באור הלכה פ"א ה"א ד"ה בארץ ישראל).

[3] . נחלקו הראשונים האם לחיוב תורה צריך שהזריעה תהא מפולת יד, אבל ברור שאפילו לדעות שהחיוב מהתורה הוא במפולת יד, בזריעה אחד אחר השני האיסור הוא מדרבנן.

הדעות שסוברות שמדאורייתא צריך שיהא מפולת יד הם: השלמה (ברכות כב ע"א), מאירי (קידושין לט ע"א), כפו"פ (פרק נו), כס"מ (פ"ה ה"א), משנה ראשונה (פ"א מ"ט), ערוך השלחן (סי' רצז סעי' ה), חזו"א (כלאים סי' א ס"ק יד מכתב ד"ה אין, סי' ב ס"ק י), עיין באור הלכה (פ"א ה"א ד"ה כאחד).

ראב"ד בדעת חכמים (הובא ברשב"א ורמב"ן חולין פב ע"ב). ר"ש (פ"א מ"ז) ותוס' (חולין ס ע"א ד"ה הרכיב) בדעת חכמים, על פי הסבר החזו"א (כלאים ב ס"ק י, סי' א ס"ק יב) ותורת זרעים (כלאים פ"א מ"ז). ר"ן ורמב"ן (חולין ס ע"א) על פי הסבר החזו"א (כלאים סי' ב ס"ק יב).

 [4]. הסוברים שהזורע בבית חייב מדאורייתא, הם: ישועות מלכו (פ"א ה"א ד"ה והא דפליגי) מסיק בדעת הרמב"ם שהזורע בבית כלאים חייב מדאורייתא, והקשו עליו בתלמי שדה אות א, ובארץ חמדה (ספר ב מדור א אות יא עמ' קסב, ח"ב סי' ד עמ' רעו).

החזו"א (שביעית סי' כו ס"ק ד ד"ה ומש"כ) סובר שכלאים בבית הוי איסור דאורייתא, דמסתבר להו דכלאים בעירוב קפיד רחמנא ולא אימעיט בית.

הסוברים שהזורע בבית חייב מדרבנן הם: משפט כהן (סי' מט) ולדעתו כלאי זרעים בבית הוי מדרבנן, ואילו כלאי כרם בבית אסורים מדאורייתא. תורת הארץ (פ"י אות יג) שנסתפק שמא כלאי כרם חייבים מדאורייתא בבית, וכן נראה בארץ חמדה (מדור א, פי"א עמ' קסב). הרה"ג דב ליאור (אמונת עתיך 5 עמ' 15).

[5] . רמב"ם (פ"א ה"ג), כס"מ מהרי"ק, משפט כהן (סי' כד אות ה). ארצ"ח (עמ' קסו).

[6] . ב"מ (צ ע"א), רמב"ם (פ"א ה"ג).

[7] . תוס' (ב"ק פא ע"א ד"ה אין), ישועות מלכו (פ"א ה"ג ד"ה ואסור), אמנם בפרישה (רצו ס"ק יב) כתב שאם גוי זרע כלאים בשדה ישראל אין איסור קיום, בכו"א דבריו קשים, ארצ"ח עמ' רכ.

[8] . שו"ת חת"ם סופר (יו"ד סי' רפח, מובא בפת"ש סי' רצה ס"ק ד); שו"ת בית שלמה (יו"ד ח"ב סי' קעו); הרב זצ"ל (משפט כהן סי' כ עמ' לג). מכיון שבאיסור הקיום נחלקו האחרונים האם הוא אסור מד"ת או לא, בנידון שותפות אפשר להקל.

[9] . חזו"א (סי' ב ס"ק יא), תלמי שדה (אות יא).

[10] . הרמב"ם (פ"א ה"ב) סתם דבריו ולא חילק בחומר ממנו עשוי העציץ, וכן השו"ע (או"ח סי' שלו סעי' ח, יו"ד סי' רצד סעי' כו) לא חילק בסוגי החומר ממנו עשוי העציץ, ולכן נראה שדעתו להחמיר מספק.

[11] . משנה (פ"ז מ"ח), מנחות (ע ע"א)

[12] . תוספתא (עוקצין פ"ב ה"ז), עיין משל"מ (בכורים פ"ב ה"ט ד"ה ודע).

[13] . (תוספתא (עיקצין פ"ב ה"ז), שו"ע (או"ח סי' שיב סעי' ג, חו"מ סי' סז סעי' כב), התורה והארץ (א עמ' 218-219).

[14] . הר צבי (זרעים ח"ב סי' כד אות ג), ארצ"ח (עמ' קסא, פי"א)

[15] . חזו"א (סי' יג ס"ק טז ד"ה מנחות).

[16]. על פי משנה (פ"ה מ"ח), תוספתא (פ"ג הי"ג), ירושלמי (פ"ה ה"ז).

[17] . מאכל בהמה יש הסוברים שיש בו כלאים (מהר"י קורקוס וכס"מ (פ"א ה"ד); רש"ס, רע"ב, תוס' רעק"א, מלאכת שלמה (פ"א מ"א), ט"ז (סי' רצז ס"ק ב); לבוש (סי' רצו סעי' ג), באר הגולה (סי' רצז אות י), גר"א (רצ"ז ס"ק י), חכ"א (שערי צדק, משפט הארץ פ"א ה"ד), ערוך השלחן (סי' רצז סעי' ח); חזו"א (חזו"א כלאים סי' א ס"ק טו ד"ה כלאי); שו"ת אמרי בינה (ח"א סי' י); תורת הארץ ( פ"י אות יב-יג). עיין פסקים וכתבים (הגראי"ה הרצוג סי' כא, כב), ומקורם בירושלמי (פ"א ה"א).

ויש מקילים, (רדב"ז (פ"ב ה"ט); מראה הפנים (פ"א ה"א ד"ה טעמא), מהר"א פולדא (פ"א ה"א). עמק הלכה (חדושי הגר"י אורנשטיין סי' ח), הרב זצ"ל (משפט כהן סי' כו) נוטה גם הוא לדעה זו בהסבר הרמב"ם, אך בעמק הלכה (סי' יח אות ו) ומשפט כהן (סי' כו) כתבו לחוש לדעה המחמירה ולזרוע מאכל בהמה ע"י גוי. ועי' אמונת יוסף (דף ה); ועי' מאמר הגרא"ז מלצר (כרם ציון ח).

להלכה כיון שהספק הוא בשל תורה יש להחמיר. (ארצ"ח עמ' קנט).

[18] . על פי כס"מ (פ"ד ה"ד), אמרי בינה (ח"א שו"ת סי' י), עמק הלכה (סי' יח עמ' כב ס"ק ו), הראשון לציון, הגר"מ אליהו שליט"א, אמונת עתיך חו' 21 סעי' א).

[19] . ישועות מלכו (קרית ארבע פ"א ה"ד), צפנת פענח (....); חזו"א (סי' א ס"ק יב, ס"ק יד ד"ה כלאי), ארץ חמדה (ספר ב מדור א פ"ז עמ' קנט).

[20] . רמב"ם (פ"ג הי"ז, יח),

[21] . חזו"א (סי' ה ס"ק טו ד"ה ומיהו).

[22] . פ"ב מ"א, הלכות כלאים (פ"ב ה"א).

[23] . רמב"ם (פ"ב ה"ב).

[24] . רמב"ם (פ"ב ה"ז).

[25] . רמב"ם (פ"ב ה"ז).

[26] . רמב"ם (פ"ב ה"ח-ה"י).

[27] . בית סאה היא 50 אמה על 50 אמה, ולפי מידות החזו"א השיעור הוא כ- 840מ"ר, ולפי גדלי הגר"ח נאה זצ"ל השיעור הוא כ- 625מ"ר, מכיון שכאן האיסורים הם משל תורה, הרי שיש להחמיר כדעה המצמצמת את השטח.

[28] . רמב"ם (פ"ג ה"ז).

[29] . רמב"ם (פ"ג ה"ח).

[30] . רמב"ם (פ"ג ה"ט-ה"י).

[31] . רמב"ם (פ"ג הט"ו).

[32] . עירובין יא ע"א, ד"מ (ססי' רצו), ברכ"י (סי' רצו בשם הסמ"ק), גר"א (פ"ד מ"ד בפירוש הארוך), ישועות מלכו (פ"ז הט"ז),

[33] . חזו"א (סי' יא ס"ק ח),

[34] . חזו"א (דיני כלאים אות ה, כ).

[35] . רמב"ם (פ"ג הי"ד).

[36] . רמב"ם (פ"א ה"ח-ה"י, פ"ג ה"א-ה"ו).

[37] . על פי רמב"ם (פ"א ה"ח).

[38] . ארצ"ח (עמ' רכז, רפז).

[39] . חזו"א (סי' ו ס"ק ב, סי' ח ס"ק ב).

[40] . רדב"ז (פ"ד ה"ב), זרע הארץ (הל' כ).

[41] . ארצ"ח (עמ' רלא).

[42] .  חזו”א (סי’ ז ס”ק י).

[43] . מכיון שיש דעות שרק בשלש שורות (קשואים, דלעת, פול המצרי) מירק המתפשט אסרו, אבל בשתי שורות לא נאסרו כלל (מהרי"ק פ"ד ה"א ד"ה ויש). ומכיון שהספק הוא בדרבנן, אפשר להקל בטפח וחצי.

[44] . רמב"ם (פ"ד ה"א).

[45] . רש"י, מאירי (שבת פה ע"ב), ריבמ"ץ, ר"ש, רא"ש (פ"ג מ"ד).

[46] . ארצ"ח (עמ' רלב).

[47] . שדה

שטח זרוע ברציפות (לפי דרך זריעת אותו המין), אם בין שורה לשורה יש הפסקה גדולה יותר משלושים ס"מ מהרגיל בצמחים אלה, והפסקה חוצה את כל השדה אין עליו שם שדה.

חזון איש  -  שיעור שזורעים בו בית רובע , 10.2א' * 10.2א' = 104.4אמ"ר.  (6.12מ' *  6.12מ' = 37.45מ"ר).

ארץ חמדה - שיעור שדה שזורעים בה ט' קבין, 825מ"ר.

[48] . בית רובע

שטח שזרעים בו רובע קב, (1/24 מבית סאה. בית סאה = 50 על 50 אמה.  בית רובע = 1/24 מ 2500 = כ- 104.16 אמ"ר = 10.2אמה על 10.2אמה).

חזון איש - המרחק צריך שיהא על פני כולו של של השטח הנזרע, אולם אם אורכו יותר מ - 10.2 אמה יכול להצר ולילך עד קצה השדה.

אורך או רוחב בית רובע - 6.12מ'. שטח בית רובע - 37.4מ"ר   

ארץ חמדה - המרחק צריך שיהא על פני כולו של של השטח הנזרע, אולם אם אורכו יותר מ- 10.2 אמה יכול להתקרב מיד ובלבד שישאיר ו' טפחים בין תבואה לתבואה, ואילו בירקות ישאיר בסוף רוחק של 10ס"מ.

אורך או רוחב בית רובע - 5מ', שטח בית רובע - 25מ"ר

כל דבר שמרחיק בין שני המינים עולה לבית רובע, כגון: קבר, סלע.

[49] מרובע - קרחת

שטח מרובע שקטן משדה אבל גדול ממישר, החמירו בו מכיון שנראה כשדה.

[50] קרוב לבית רובע

ארץ חמדה - 9.7 א' * 9.7 א' = 94.1 א"ר = 4.75 מ' *  4.75 מ' = 22.6 מ"ר

[51] מישר

שיעורו מ - ו' טפחים עד שיעור בית רובע, אורכו יתר על רוחבו, ואין בשיעורו שטח של שדה.

[52] ב' אמות

שתי אמות מרובעות בתחילה, ולאחר מכן מיצר והולך

חזון איש - 1.2 מ' * 1.2 מ’ = 1.44מ”ר

ארץ חמדה- 0.98 מ' * 0.98 מ' =  0.96מ"ר

[53] יחידי

רוחבו קטן מו' טפחים.

[54] שורה

חזון איש -  רחבו ששה טפחים, וארכו יותר על רחבו.

ארץ חמדה -  כל שהוא פחות משדה, ורחב יותר מו"ט (פ"ז).

[55] ו' טפחים

חזון איש – 58 ס"מ

ארץ חמדה – 51 ס"מ

[56] תלם

 - חריץ שאורכו ששה טפחים, ורוחבו כעומקו - טפח.

התלם איננו חוצה אל כל אורך השטח, אלא באורכו, ולאחר מכן לא יקרב את הירקות פחות מטפח וחצי.

[57] טפח וחצי

שיעור הרחקה שנאמר לגבי הזורע מיני ירקות (שאינם נזרעים שדות) בערוגה ששטחה ו"ט על ו"ט (פ"ד ה"י), ויש שלמדו מכאן לכל ההרחקות בירקות, מלבד שדות.

חזון איש - בכל הירקות, 15 ס"מ.

ארץ חמדה- רק זרעונים בערוגה, 13 ס"מ.