שמיטה מתוצרת עברית או מייבוא-תגובה

שמיטה מתוצרת עברית או מייבוא-תגובה

תגובה למאמרו של הרב יוסף צבי רימון-שמיטה מתוצרת עברית או מייבוא

הרב יואל פרידמן | ניסן-אייר תשס"ז

 

בשולי מאמרו של הרב יוסף צבי רימון, 'שמיטה מתוצרת עברית או מייבוא' ברצוננו להעיר כמה הערות. הרב רימון בירר במאמרו את ההלכה הקובעת שיש להעדיף תוצרת יהודית על פני תוצרת נכרית, וניתן להסכים עמו, הן על העיקרון והן שהעדפה גורפת של תוצרת נכרית בשנת השמיטה אינה ראויה. עם זאת, יש להעיר שהוא לא הביא ראיות לכך שיש להעדיף תוצרת יהודית למרות שיש בה שאלות הלכתיות על פני תוצרת נכרית. בהחלט ייתכן ששאלות הלכתיות אינן פחותות ערך מהפסד מרובה, שהוא שיקול לקולא בדין 'או קנה מיד עמיתיך'. לכן נלענ"ד שהדיון בקביעת סדרי העדיפויות אינו במישור ההלכתי הפורמאלי של ההלכה עליה דן הרב רימון, אלא הוא נובע משקלול של שני גורמים: האחד הלכות שביעית מהיבט המלאכות ומהיבט קדושת שביעית והגורם השני חיזוק החקלאות היהודית. במבט זה – היבוא אין בו בעיה מבחינת איסורי שביעית, לעומת זאת צריכת תוצרת של היתר מכירה – יש בה לכל הפחות שאלה.

ברצוננו להעיר גם על הצגת המציאות של הרב רימון. הוא מתאר מצב שאם הלקוחות יעדיפו יבוא ייגרם נזק גדול לחקלאים. אנו מסכימים שאם נפנה את כל השוק הציוני הדתי לעבר הייבוא במשך כל שנת השמיטה, אכן ייגרם נזק לחקלאים. אך שאלת הברירה שבין הייבוא לבין היתר המכירה היא רלוונטית מבחינתנו רק בסוף שנת השמיטה, כאשר אין להשיג תוצרת ממקורות אחרים (עפ"י סדר העדיפויות שנכתוב להלן). כמו כן יש להבחין בין הפסד לחקלאים לבין הפסד של מדינת ישראל. לענ"ד הפסד של חקלאים הוא שיקול שיש לקחת אותו בחשבון. נקודת המוצא שלנו שונה מזה של הרב רימון, ולדעתנו החקלאים שמגדלים עפ"י היתר המכירה לא יינזקו אם הציבור הציוני-דתי לא יקלוט את יבולם, מאחר שהסחורה שהם מגדלים תימכר הן בשוק המקומי והן בשווקים שבחו"ל. מדינת ישראל, לעומת זאת, היא גוף גדול שיש בו סדר עדיפויות כלכלי, ולא נראה שהציבור שלנו צריך לשאת על הכתפים את האחריות להפסדים הנגרמים בגין העדפת תוצרת יבוא בסוף שנת השמיטה.

לכן לדעתנו, בסוף שנת השמיטה, כאשר לא תהיה עוד תוצרת שמקורה בחקלאות יהודית מלבד היתר מכירה, יש להעדיף ייבוא על פני היתר מכירה. אמנם ראוי לציין שבעקבות הוויכוח העירני מסביב לנושא זה, מערכת 'אוצר הארץ' קבלה החלטה שמי שידרוש אז תוצרת של היתר מכירה (ולא ייבוא) נשתדל לספק תוצרת כזו מחקלאים דתיים הפועלים עפ"י הנחיותיו של הרב קוק זצ"ל, וכפי מסקנותיו של הרב רימון.

מערכת 'אוצר הארץ' נועצה בגדולי הרבנים של הציבור שלנו: הרה"ג אברהם שפירא, הראשל"צ הרה"ג מרדכי אליהו, הרה"ג יעקב אריאל והרה"ג דוב ליאור שליט"א, והם אשר קבעו את סדר העדיפויות דלהלן:

א. ירקות ממקורות יהודיים:

1. ירקות שנלקטו בשישית ונשמרו בקרור במהלך שנת תשס"ח.

2. מצעים מנותקים בחממות (כל תחומי ארץ ישראל), כולל מכירת עציצים.

3. ירקות מזריעת שישית ולקיטת שביעית, חלוקה על ידי אוצר בית דין.

4. ירקות שביעית שגדלו באזורים המסופקים האם הם בתחומי ארץ ישראל (עולי מצרים) ונעשה בהם היתר מכירה. בערבה מנאות הככר ודרומה; עדן, חצבה, עין יהב, צופר, פארן עד אילת, בכל המקומות הללו יעשה היתר מכירה.

 

ב. ירקות ממקורות שאינם יהודיים.

בתקופת הקיץ כשיגמרו הירקות ממקורות יהודיים המנויים לעיל סעיף א. תרכש תוצרת מהמקורות הבאים:

1. ירקות מקרקע נכרית שיד יהודים עוסקת בגידולם (מפקחים מנהלי עבודה).

2. ירקות ייבוא מחו"ל / ירקות עפ"י היתר מכירה ולפי הנחיות הרב קוק (למי שידרוש).

לא תיקלח תוצרת מן הרש"פ.

 

ג. פירות

1. אוצר בית דין – חלוקה על ידי אוצר בית דין.