האדר"ת וקריאתו לחידוש מצות וידוי מעשר בזמן הזה - חלק א'

את מצות ביעור מעשר יש לקיים גם כיום שהמקדש חרב. הראשונים נחלקו בשאלה האם מצות וידוי מעשרות נוהגת גם שלא בזמן הבית.

הרב יהודה זולדן | הודאת הארץ
האדר"ת וקריאתו לחידוש מצות וידוי מעשר בזמן הזה - חלק א'

ראשי פרקים:

א. מצות ביעור ווידוי מעשר בזמן הזה

ב. כתבי האדר"ת והראי"ה קוק על מצות ביעור ווידוי מעשר

ג. וידוי מעשר כיום- חובה או זכר למקדש?

ד. הרבנות הראשית לישראל ומצות וידוי ובעור מעשר

ה. הסוברים שאין להתוודות בזמן הזה

* * *

 

א. מצות ביעור ווידוי מעשר בזמן הזה

את מצות ביעור מעשר יש לקיים גם כיום שהמקדש חרב. הראשונים נחלקו בשאלה האם מצות וידוי מעשרות נוהגת גם שלא בזמן הבית.1 בשולחן ערוך פסק כשיטת הרמב"ם שיש להתוודות גם בזמן הזה.2 אעפ"כ נראה שבמשך שנות הגלות לא קוימה מצוה זו כראוי, ועל כן עוד בהיות הרב אליהו דוד רבינוביץ' (האדר"ת), בחו"ל, ביושבו על כסא הרבנות בפונוביז', כתב בשנת תרנ"ג קונטרס בשם "אחרית השנים", בו הוא מברר ומבאר את פרטי הלכות ביעור ווידוי מעשר. מסקנתו היא שיש לקיים גם את מצות ווידוי בזמן הזה. וכך כתב שם בפרק ד הלכה ד (עמ' 26):

ואילו הייתי כדאי, הוה אמינא דבזמן הזה ראוי להתוודות בבית המדרש ובבית הכנסת שהוא מקדש מעט, ושכינתו יתברך שורה שם, ובמגילה כט ע"א, ובברכות ח ע"א אוהב ה' שערי ציון- כי אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד...ושפיר מקרי לפני ה' אלוקיך. ומכ"ש מי שזוכה ולהתוודות לפני הכותל המערבי, שאחז"ל כבר בירושלמי מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, שחייב לילך שם ולהתוודות. ואולם לראב"ד לא מהני זה, כיון דס"ל (בהל' בית הבחירה ו, טז) שקדושתו בטלה בזה"ז. 

ובמקום נוסף בו הוא מסכם בקצרה את דיני וידוי וביעור מעשר, בקונטרס אחרית השנים בפרק ה אות לב (עמ' 53-52): 

ואם קיימום בהלכתם (=את מצות ביעור המעשרות), יתקבצו כולם לבית המדרש או לבית הכנסת בעת תפילת המנחה או לאחר תפילת המנחה ויאמרו כולם ביחד או כל אחד ואחד בפני עצמו, או אחד יוציא את כולם, כמש"כ בתורה. (ומצטט את הפסוקים, מדברים כו, יג- טו: "בערתי הקדש" עד "ארץ זבת חלב ודבש"). 

מצות וידוי היא מצווה אישית, וכל אחד רשאי להתוודות במקומו, אך האדר"ת הציע לקיים את המצווה ברוב עם בבתי כנסת או ליד הכותל המערבי, כדי לעורר את הציבור לקיימה. 

ב. כתבי האדר"ת והראי"ה קוק על מצות ביעור ווידוי מעשר

בשער קונטרס "אחרית השנים", כתב האדר"ת: 

מוקטר ומוגש מנחה טהורה לשומרי משמרת התרומות והמעשרות שבאה"ק לקיימה בפסח הבעל"ט ולשמחה איה"ש בשנתינו זו תרנ"ג הרביעית לשמיטה כדעת הרמב"ם ז"ל וכמנהג אה"ק ה' עליהם יחיו דגן ויפרחו כגפן סלה.

את הקונטרס כתב האדר"ת בעילום שם. הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, הנצי"ב, כותב בהסכמתו לקונטרס שהמחבר הוא מגאוני הדור. לחוברת יש מכתב הסכמה גם מהרב יחיאל מיכל אפשטיין, וגם האדר"ת כתב הסכמה לו עצמו, בה הוא כותב: 

הרב המאוה"ג המחבר שליט"א כוונתו ומעשיו לשם שמים, ומצורפות גם הערות שלו בעניני הספר, שהיה נוהג להוסיף הערות בהסכמותיו על ספרים רבים.3 

האדר"ת מספר על לבטיו האם לפרסם את הקונטרס. כך כתב בספרו "בחלום אדבר":4

מו) בליל ו עש"ק ויק"פ, כ"ב אדר5 נחלמתי שכיבדוני להכניס ס"ת להיכל, ותמהתי על זה שדבר זה אין מכבדים לאיש כערכי, ובפרט כאשר הי' הוצאת הס"ת איש פחות. ונתיישבתי בדעתי אולי מראים לי בחידה ד' חז"ל מן השמים,6 במה שאמר הלל הזקן בשעת המפזרים כנס, אם ראית דור שאין התורה חביבה עליו כנס,7 והוא רמז נרמז לי על דבר רצוני להדפיס קונטרס אחרית השנים, על דבר מצות הביעור והוידוי, ואשר כבר שלחתיו לבית הדפוס בע"ה. 

אך הרהרתי אח"ז דאולי י"ל דאין קפידא כל כך גם בההכנסה בהיכל, דודאי גם בההכנסה בהיכל היא מצוה, וכמו האוחז ס"ת וכשלהי מגילה,8 וא"כ י"ל דאדרבה ראוי לכבד הכנסת ספר תורה להיותר גדול בציבור, ומשום מעלין בקודש, וכהא דאמר שם (כא ע"ב) שלישי שקרא ארבעה משובח,9 וע"ש (לב ע"א) גדול שבכולם גולל,10 יש לומר גם הכי מהאי טעמא. 

באותה שנה, שנת תרנ"ג, כתב גם הראי"ה קוק חתנו של האדר"ת, בהיותו רבה של זיימל, קונטרס בהלכות ביעור ווידוי מעשרות, והם הודפסו בשו"ת משפט כהן (סימנים נה-נו). בנו, הרב צבי יהודה הכהן קוק, מוסר ש:

מתוך דברי קדשו אלה שבסימנים הנ"ל הובאו איזה מהם בספר "אחרית השנים" לדודי זקני הגה"צ האדר"ת ז"ל, על אותם הענינים שנדפס אז בעילום שם.11 

הראי"ה קוק כתב גם הקדמה לאותו קונטרס בו הוא עסק בביעור ווידוי מעשרות.12 הפתיחה עוסקת בהסברת דרשת חז"ל, בעקבות תקנת רבן יוחנן בן זכאי ליטול לולב במדינה שבעה ימים זכר למקדש: 

ומנלן דעבדינן זכר למקדש? דאמר קרא: "כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה" (ירמיהו ל, יז), מכלל דבעיא דרישה. (ראש השנה ל ע"א).13 

לפיו, זכר למקדש בהקשר זה, הוא לימוד הענינים הקשורים לארץ ולמקדש. בסיום דבריו שם כותב הראי"ה קוק:

הדברים הקדושים האלו יקחו את לבבנו, לצאת במיעוט כוחנו בעקבות אבותינו ורבותינו, לעשות כפי יכולתנו זכר למקדש. והזכר היותר נכבד הוא עסק התורה בהלכות הקדושות הללו. ע"כ שמנו אל לב לדבר בעתו מה טוב, היא מצות וידוי המעשרות וביעורם. אשר בעוה"ר אין בידינו אנחנו יושבי ארץ רחוקה, לקיימם בפועל. ונחלץ חושים להבין ולהשכיל במעט עיון עכ"פ, בחקירת הלכותיה למען כבוד ה' הבוחר בציון וכבוד הארץ, אשר דש אותה בקדושתו העליונה, וכדי לגלגל זכות לזכאים חכמי לב משוקדי התורה בזמן הזה, לעשות אף הם בחכמת לבבם זכר למקדש, לקבוע חלק ללמוד חוקי התורות והמצוות התלויות בארץ. ובזאת נקוה כי יהיה טוב בעיני ה' להחיש ישענו ולרומם קרן ישראל המושפלת ולקומם חורבות ארץ צבי כי יעלה זכרוננו לפניו ית' לטובה.14 

הרב צבי יהודה קוק, פתח בהקדמתו זו של הראי"ה קוק, את שו"ת משפט כהן: "שכן כל ענינה וסגנונה מכוון ההוא גם אל כלל העסק בדברי תורה של מצות המקדש והארץ, וראויה היא לפיכך לשמש הקדמה לתכנו וכיוונו הכללי היסודי של הספר כולו".15 

אחרי הוצאת הקונטרס, התכתב האדר"ת עם חתנו בענין, וכתב לו על כך שבקונטרס אחרית השנים נשמט מהדפוס הדיון על הפטרת שבת הגדול, שבשנות הביעור לבד הוא שצריך להפטיר "וערבה" (וכשנתינו עתה)16 ולא בשאר שנים.17 הוא דן מתי מבערים בשנה בה חל ערב פסח בשבת, לסוברים שמבערים בערב יום טוב ראשון.18 

מספר שנים לאחר פרסום החוברת, נשרפו גליונות הדפוס. כך כותב האדר"ת לחתנו:

גם כל הקונטרסים של זכר למקדש ואחרית השנים החביבים עלי עד לאחת עם הקונטרס חבש פאר, גם המאטריצין (=לוחות ההדפסה) של החבש פאר ואחרית השנים עלו כליל על המוקד, ומאד לבי עלי דוי עליהם, כי היה בדעתי להוציא לאור שנית, ואולי לכן נענשתי כי נתעצלתי במצוה הזאת לזכות את הרבים, אשר כבר כשלוש שנים החילותי להדפיסו שנית לקונטרס חבש פאר. 

השריפה היתה יותר חמורה מאשר בשלהי תרנ"ב, וכפלים מהפעם השניה (קודם פסח תרנ"ד).19 

האדר"ת עלה ארצה בחודש אדר תרס"א, וכיהן כרבה של ירושלים. שנת תרס"ג היתה שנת שמיטה, ולקראת פסח בה יש לבער ולהתודות על המעשרות, הוציא האדר"ת קונטרס ושמו "דבר בעיתו", תקציר ההלכות שכתב בספר "אחרית השנים". וכך הוא כותב לראי"ה קוק הנמצא עדין בבויסק: 

הן בודאי קבל כבר העלה שהדפסתי "דבר בעיתו", מצות ביעור וגם וידווי מעשר לשנה זו, אשר לא אחרתי לשלוח לו תיכף בצאתו מבית הדפוס ב"ה. אך למגינת לבי לא יכולתי לעבור עליו בעיון בעצמי, וכן מסרתי למופלג אחד לקצר מהפרק שבקונטרס "אחרית השנים", ועליו סמכתי שלא עיינתי בעצמי בפנים ויצא מכשול, כי לא נזכר בביאור שבירושלים א"א לפדות רק שיטמא, ועל כן טוב להכשירו בירושלים, ובהעלה לא נזכר ירושלים. ולכן אקוה לחסדי ה' יתברך תקן זה כשיעזרני בחמלתו להדפיס מחדש דיני תרו"מ בקיץ הזה בעל"ט איד"ש.20 

על רצונו של האדר"ת להדפיס מחדש את דיני תרומות ומעשרות, אנו קוראים במכתב אחר לחתנו הראי"ה קוק, כחודש לאחר עלית הראי"ה קוק ארצה: 

ה' קרח תרס"ד 

..מאז באתי לפה חפצתי לסדר קונטרס או לוח גדול, להדביק על הכתלים, קיצור דיני תרו"מ ולהדפיסו על חשבוני, להפיצו בכל ערי הקדש ובכל המושבות לאלפים, ולמען ידעו כל איש ואשה, כל תינוק ותינוקת, דיני תרו"מ הנחוצים מאד. ...קודם הפסח תרס"ג שחל ביום א', והיה אז שנת ביעור, הדפסתי לוחות גדולים כוללים דיני הפרשת תרומות ומעשרות, ודיני ביעור ווידוי המעשרות, כבקונטרס אחרית השנים, אבל גם אז מלאכתי נעשית הרבה ע"י זולתי, ונפל טעות גדול בענין אחד בעוונותי לא עלינו.21

על פעולותיו אילו של האדר"ת כתב הרב צבי יהודה הכהן קוק, בדברי זכרון: 

הצפיה וההשתוקקות התמדה לישועתם ולגאולתם של ישראל לאשרם ותפארתם, לחבת הארץ ובנינה, לכבוד ירושלים ושכלולה, לקיבוץ גלויות ישראל וליישובם על מכונם כאן, התגלתה במלוא עוזה המיית הגעגועים וכלות הנפש הנאדרת בקודש. הופיע בגדלותה אהבת המצוות וההשתדלות לזכות בהן את ישראל, לא בלבד את היחידים מישראל אלא אף את ארץ ישראל ואת כללות ישראל, בהתאמצותה להוסיף ולקבוע בהן את המצוות שאינן מפורסמות ומוחלטות בחיובן. מתוך כך ולשם כך מפרסם הוא בתחילת התרחבות יישובינו החקלאי בארץ, בשנות הנוני"ן של המאה הקודמת, את הספרים "אחרית השנים", על מצות ווידוי מעשר והלכותיה, וזכר למקדש על מצות קריאת פרשת הקהל והלכותיה, לצדד ולהכריע ששתיהן תהיינה נוהגות גם בזמן הזה.22 

ג. וידוי מעשר כיום- חובה או זכר למקדש?

דברי האדר"ת לקרוא את פסוקי וידוי המעשר, התקבלו ע"י מספר רבנים. אלא שבעוד שהאדר"ת, קרא לקיים מצוה זו כחובה ע"פ פסק הרמב"ם והשו"ע, היו שקראו לומר וידוי כזכר למקדש, אך לא כחובה. יש שהזכירו את הרעיון להתוודות בזמן הזה בשמו של האדר"ת, ויש שלא ציינו זאת, ויש גם שהתנגדו.

הרב אליקים געצל איש הורביץ, היה רב בעיירה בשם טורץ, בליטא. הוא היה בקשר הדוק עם האדר"ת, וקשר זה כנראה עורר אצלו את הרצון לדרוש לציון, ולקרוא לעשיית זכר למצוות שלא נהוג לקיימם כיום. בשנת תרע"ב, שבע שנים לאחר פטירת האדר"ת, הוא הוציא ספר: "זכרון ירושלים", בו הוא ליקט הנהגות זכר למקדש שבחז"ל ובפוסקים, וכן הנהגות "שהמצאתי בעזה"י חיפוש אחר חיפוש".23 בדבריו הוא מתייחס גם לאמירת וידוי מעשרות: 

צ"ע דלא עבדינן שום זכר למצות ביעור ווידוי מעשר. ואולי יוצאין במה שקוראין הפטרת וערבה בשבת הגדול, דכתיב "הביאו את כל המעשר לבית האוצר". דזה אזהרה על מצות ביעור. דמשו"ה קורים וערבה קודם הפסח להזהיר על מצוה זו וכמ"ש הלבוש.24

בדבריו הוא איננו מזכיר את הקונטרס שהוציא האדר"ת בענין, אותו הוא מזכיר פעמים רבות בספרו. אמנם בדבריו הוא קורא לעשות זכר לדבר, בו בזמן שהאדר"ת קרא לחדש את אמירת הוידוי מעיקר הדין, ולא כזכר. 

בערב השמיטה תרצ"א, הוציא רבה של יפו, הרב יוסף צבי הלוי, ספר שלם העוסק במצות ביעור ווידוי מעשר: "השקפה לברכה". בספר מבאר המחבר באריכות רבה את הלכות ביעור ווידוי מעשרות על בסיס דברי הרמב"ם בהל' מעשר שני. הוא מביא את דברי הרמב"ם, וסביבו פירוש הנקרא: מקורות הברכה. ובהקדמה לספר, בי"ט אלול תר"צ, כותב:

הרבנות המקומית שבכל אתר ואתר משתדלים להזהיר ולהודיע על מצוות התלויות בארץ ואף פעם לא שמעתי ששקדו לתקן להודיע ולהזהיר לקיום מצות ביעור ווידוי מעשרות כמו שהיא מצוה אשר לא כתובה בתורה.

רק בזמן שעלה אליהו לארץ הוא ניהו הרב הגאון הגדול האדר"ת זצ"ל ונתקבל לרב בעה"ק ירושלים ת"ו הדפיס מודעות ואזהרות בשנת השמיטה תרס"ג (שאז היה חל מצות ביעור בערב פסח)25 לקיים מצות ביעור ווידוי המעשר כמו שכתוב בתורה, ושלח אלי המודעות ואזהרות הנזכרות להפיצם בכל המושבות למען ידעו לקיים בפועל וגם חידש חידושים רבים במקצוע זה, ופתר הרבה ספיקות בדיני ביעור ווידוי כמו שיראה המעיין בספרי החדש הנוכחי שהבאתי דבריו הקדושים והנני נושא ונותן בהם בארוכה לברר הלכה. 

הרב יחיאל מיכל טיקוצ'נסקי, עסק אף הוא במצוות הנהוגים בירושלים ובמקום המקדש, וכותב:

מכיון שמצות הוידוי הוא גם בכל מקום לכן דעת הרמב"ם וסיעתו ופסק השו"ע שהחיוב גם בזמן הזה, מצוה מן המובחר לקדש מקום המקדש כמו בבית כנסת "מקדש מעט", ובירושלים ע"י הכותל המערבי כמ"ש האדר"ת זצ"ל בקונטרס אחרית השנים. 

והנה אין אנו נוהגים בוידוי מעשר, וכבר חיפש הגאון האדר"ת זצ"ל בקונטרס אחרית השנים למצוא זכות על המקילין, אפשר משום שסומכים על דעת הראב"ד או טעמים אחרים עיי"ש. ואחרי כל זה לא מצא טעם מספיק, וכן הרב הגאון יוסף צבי הלוי, בספרו השקפה לברכה שחובר כולו בנוגע למצוה זו, ולא מצא גם הוא טעם מה שאינו נוהג בזמן הזה. ומהראוי לנהוג כן בבתי כנסיות בקריאה הידועה והמועתקת בקונטרס אחרית השנים, (ובירושלים על יד הכותל המערבי), ולכל הפחות בשביל "הציבי לך ציונים" (ירמיהו לא, כ).26 

יושם לב, שהרי"מ טיקוצ'נסקי, קורא לומר את וידוי המעשרות משני נימוקים. האחד, בשל פסיקת הרמב"ם ובעקבותיו השו"ע הכותבים שמצות וידוי נוהגת גם בזמן הזה. הנימוק השני, "הציבי לך ציונים", בעצם בא לומר שאין מצוה כלל כיום, אך כדי שלא נשכח את קיומה של המצוה יש לקיימה גם כיום, ורומז לדברי הספרי דברים פיסקא מג: 

אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: בני היו מצויינים במצות. שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים הוא שירמיהו אומר: "הציבי לך ציונים" (ירמיה לא, כ), אלו המצות שישראל מצויינים בהם. 27 

הדגשת שני הנימוקים שבדברי הרי"מ טיקוצ'נסקי, חשובה ומשמעותית, מאחר שפוסקים נוספים בני זמננו ציינו את קריאתו של האדר"ת לומר וידוי מעשר, אך הם ראו בכך הנהגה דומה יותר ל"הציבי לך ציונים", אם כי אחרת: "זכר למקדש".28 את ההבדל בין "הציבי לך ציונים", ו"זכר למקדש", ניתן להסביר על פי דברי הנצי"ב, הכותב ששאלת הגמ' מנין שיש לעשות זכר למקדש, באה לומר שאין להסתפק בדרשה הציבי לך ציונים. לפיו, בחו"ל עושים דברים הקשורים לארץ ישראל מהנימוק הציבי לך ציונים, ואילו זכר למקדש היא עשית דברים הקשורים למה שהיה במקדש.29 מכאן, שגם לשיטת הסוברים שמצות וידוי מעשר היא בזמן הבית (הראב"ד החינוך), יש מקום לומר כיום וידוי מעשר "זכר למקדש".

להלן פוסקים שקראו לומר וידוי מעשר זכר למקדש. הרב חנוך זונדל גרוסברג, עסק רבות בעניני המצוות התלויות בארץ: 

זמנו של הווידוי ביו"ט האחרון של פסח בעת תפילת מנחה, ואומר אז פרשת הוידוי, ואף שיש האומרים שאין מצות וידוי נוהגת אלא בפני הבית, בכל זאת כדאי לעשות זכר למקדש, ואומר הפרשה כקורא בתורה. נכון לאומרה בבית הכנסת שהוא במקום מקדש, ובירושלים טוב לאומרה ע"י הכותל המערבי. (ע"פ האדר"ת).30 

לפיו, גם אותם הסוברים שמצות הוידוי נוהגת בזמן הבית, יש מקום להנהיג זאת זכר למקדש. 

הרב אברהם גולדברג, רב מושב כפר פינס, כתב ספר העוסק בעניני המצוות התלויות בארץ, ושם כותב: 

ואולי היה מן הראוי לסדר ברבים זכר למקדש כגון לימוד המשנה במעשר שני ה, י-יג, ואף קריאת הפרשה כי תכלה (דברים כו, יב-טו), כקורא בתורה ולא בתורת וידוי.31 

הרב יצחק רוזנטאל, מצין את המחלוקת בשאלה האם מצות וידוי נוהגת בזה"ז, אם כי ברור שמצות ביעור נוהגת אליבא דכו"ע, וכותב: 

ורבים נוהגים כהיום להדר ולהתודות, ומצותו ביותר בירושלים, ובזמננו עתה שתלי"ת הכותל המערבי בידינו,32 ודאי טוב לאחוז במעשה אבותינו ורבותינו הקדושים שמאז ומקדם היו הולכים במקום אחורי כתלנו לשפוך שיח ודמעה לפני אל חי צורנו ומעוזנו ולומר שם הוידוי זכר למקדש. ולכל הפחות יש להדר ולהתודות בירושלים בפסגת מקום שאפשר להשקיף משם אל מקום מקדשנו שיבנה בב"א, וכן בבתי כנסיות ובתי מדרשות מקדש מעט.33 

נטייתם של פוסקים אלה היא לראות את אמירת וידוי מעשר כיום כהנהגה זכר למקדש, ולא מעיקר החיוב כשיטת הרמב"ם והשו"ע. אמנם גם בדברי האדר"ת ניתן להבין שקריאתו לקיים את אמירת הוידוי ליד הכותל המערבי היא דוקא בשל שיטת הראב"ד הסובר שהמצוה היא לפני ה' במקדש בכך שכתב (שם עמ' 26): 

ואילו הייתי כדאי, הוה אמינא דבזמן הזה ראוי להתוודות בבית המדרש ובבית הכנסת שהוא מקדש מעט, ושכינתו יתברך שורה שם, ובמגילה כט ע"א, ובברכות ח ע"א אוהב ה' שערי ציון- כי אין לו לקב"ה אלא ד' אמות של הלכה בלבד..ושפיר מקרי לפני ה' אלוקיך. ומכ"ש מי שזוכה ולהתוודות לפני הכותל המערבי, שאחז"ל כבר בירושלמי מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, שחייב לילך שם ולהתוודות. ואולם לראב"ד לא מהני זה, כיון דס"ל (בהל' בית הבחירה ו, טז) שקדושתו בטלה בזה"ז. 

הראב"ד שם כותב שקדושת ירושלים בזמן הזה בטלה מאחר שקדושה שניה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, ולכן אין כל משמעות באמירת וידוי מעשר ליד הכותל המערבי. אך עצם הענין שהאדר"ת מתייחס בהקשר זה לדברי הראב"ד הסובר שמצות ביעור ווידוי מעשר היא בזמן המקדש בלבד, מלמדת על כך שאולי כונת האדר"ת היא לקיים את המצוה גם לשיטת הראב"ד, ועל כן הוא מציע לומר את הוידוי דווקא במקדשי מעט- בתי כנסת ובתי מדרשות,34 או ליד הכותל המערבי. אמנם, אין האדר"ת מזכיר בדבריו בהקשר זה כלל את הנימוק "הציבי לך ציונים" או "זכר למקדש". האדר"ת אף הוציא ספר שלם שנושאו: "זכר למקדש", בו הוא הרחיב על הנהגות שחכמים קבעו זכר למקדש, והוא איננו מזכיר שם את מצות וידוי מעשר כלל.35 עם זאת כאמור לעיל, פוסקים אחרים רואים באמירת פסוקים אילו הנהגת "זכר למקדש", על אף שהאדר"ת שהיה הראשון לעורר לקיומה של מצוה זו לא ראה בה כנראה הנהגת זכר למקדש, אלא מעיקר הדין, ורק אולי לשיטת הראב"ד יש מקום לראות זאת כך. 

באופן מעשי, פשטה הוראת האדר"ת, וכפי שניתן ללמוד מהעדויות הבאות. הרב שרגא פיבל פרנק, בנו של הרב צבי פסח פרנק, רבה של ירושלים (עד פטירתו בשנת תש"כ), פרסם בשנת תשי"ב שהיתה שנת שמיטה, לוח הלכות ובו דיני הביעור והוידוי, בו כתב :

יושבי ירושלים עיה"ק נהגו להתוודות לפני שריד מקדשנו כותל המערבי, וכיום (=לאחר מלחמת השחרור), שבעוה"ר ניטלה מאתנו אפשרות זו, יש להדר לכל הפחות להתוודות בירושלים בבית כנסת או בבית מדרש הנקרא מקדש מעט.36 

גם ע"פ הוראת הבד"ץ יש לקרוא את פרשת וידוי מעשר בשביעי של פסח בשנה רביעית ושביעית, לפני או אחרי מנחה.37 הרב אברהם חיים עדס, אכן מספר שנהגו בבית הכנסת הגדול של 'זכרון משה' בירושלים, לקרא בשביעי של פסח בשנה רביעית ושביעית פרשת וידוי מעשר ברוב עם.38 

 

למעבר לחלק ב'