האדר"ת וקריאתו לחידוש מצות וידוי מעשר בזמן הזה - חלק ב'

את מצות ביעור מעשר יש לקיים גם כיום שהמקדש חרב. הראשונים נחלקו בשאלה האם מצות וידוי מעשרות נוהגת גם שלא בזמן הבית.

הרב יהודה זולדן | הודאת הארץ
האדר"ת וקריאתו לחידוש מצות וידוי מעשר בזמן הזה - חלק ב'

ד. הרבנות הראשית ומצות וידוי ובעור מעשר

לעיל ציינו את דברי הרב יוסף הלוי, שכתב שעד בואו של האדר"ת לארץ, הרבנויות לא היו מעוררים למצוה זו. מהי עמדת הרבנות הראשית לדורותיה בשאלה זו?39 כאמור לעיל הראי"ה קוק מייסד הרבנות הראשית סבר שלא ניתן לקיים מצוה זו כיום, לכן לא קרא לקיימה. 

הרב שאול ישראלי שעמד בראשות המחלקה להלכות התלויות בארץ ובחקלאות של הרבנות הראשית לישראל בהנהגתו של הריא"ה הרצוג, פרסם לומר את פסוקי הוידוי: 

מי שקיים מצות הפרשת ונתינת תרו"מ כהלכתם יש בו גם מצות וידוי, ויש מהראשונים הסוברים שאין מצות וידוי בזה"ז. זמן הוידוי הוא ביו"ט אחרון של פסח בעת תפילת המנחה, והיא אמירת הפסוקים שבתורה מענין זה, ומהדרים לאמרם בבית הכנסת שהוא במקום המקדש.40 

כך פרסמו גם הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו בהיותם רבנים ראשיים: 

וידוי מעשר זה כל אחד ואחד אומרו בפני עצמו, וי"א שאפשר שאחד יוציא לאחרים כדין שומע כעונה, יש הקוראים את הפסוקים הללו בציבור מתוך ס"ת בלא ברכה ויש הקוראים בחומש. רצוי למי שביכולתו לקרוא בכותל המערבי.41 

אמנם במקום אחר כתב הרב מרדכי אליהו, שבזה"ז אין נוהג מצות וידוי מעשרות, "ומ"מ ראוי לקרוא כקורא בתורה פרשת וידוי מעשרות זכר למקדש ליד הכותל המערבי. יש לקרוא בציבור מתוך חומש ולא מספר תורה את הפסוקים, וכן נהגו בבתי כנסת בארץ".42 

גם בחוברת שיצאה מטעם הרבנות הראשית לקראת שמיטה תשס"א, בימי כהונתם של הרב אליהו בקשי דורון, והרב ישראל מאיר לאו, נאמר שמצות וידוי איננה נוהגת בזמן הזה משום שאין אנו מקיימים את מצות ההפרשה והנתינה בשלמות, ולפי הראב"ד היא נוהגת רק בבית המקדש. אולם מן הראוי לקרא את פרשת וידוי מעשרות ואת המשנה במעשר שני, גם בזמן הזה סמוך לתפילת מנחה ביום השביעי של פסח זכר למקדש.43 

במשך שנים רבות, הוציא "היכל שלמה" שנתון "שנה בשנה". בשנים בהם נוהג ביעור ווידוי מעשר, היו מפרסמים שיש לומר את הוידוי, ובשלב מסוים הוסיפו שיש הקוראים מתוך ס"ת אך ללא ברכה, והנוהג בחומש בציבור וליד הכותל.44 

ה. הסוברים שאין להתודות בזמן הזה

האדר"ת קרא לומר וידוי מעשר, מאחר שלפיו יש ללכת בעקבות דברי הרמב"ם והשו"ע הסוברים שמצות וידוי נוהגת גם בזמן הזה. אך כבר פוסקים קדמונים טענו שאין מצוה זו נוהגת כיום.45 הרב אברהם דנציגר, שערי צדק פרק יא, כג כותב: 

ואין מתוודין אא"כ הפרישו בטהרה וכסדר. ועכשו בעו"ה שמפרישין הכל בטומאה, אין אנו יכולין להתוודות שאינו יכול לומר ולא בערתי ממנו בטמא, עד יערה עלינו ממרום רוח טהרה. (ותמיה גדולה על השולחן ערוך שהעתיק כל דין הוידוי). 

הראי"ה קוק חתנו של האדר"ת, מצין את מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בענין וכותב: 

מ"מ קשה שיהיה נוהג בזמן הזה מכמה טעמים ...מ"מ כיון שאין נותנים תרומה לכהן בטהרתה איך יאמר "עשיתי ככל אשר צויתני", שפירשו חז"ל שמחתי ושימחתי בו, ואיה שמחתה כעת בעוה"ר כיון שאינה נאכלת. ...גם איך יתכן לומר "לא ביערתי ממנו בטמא", משמע הא בטהור ביער ואכל, ואנו הרי בעוה"ר אין לנו אכילה בטהרה, ולפיכך אפי' נתן המעשר ללוי איך יוכל להתודות בזה"ז. ...ועוד דאמרינן במשנתנו "הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות", וההפרשה בזה"ז ודאי בטומאה היא, וא"א לקיים זה בזה"ז עד יבוא מורה צדק... ולפ"ז אין וידוי זה בזה"ז. והדבר צריך תלמוד. 46 

אכן לא מצינו שהראי"ה קוק קרא לעשות כחותנו ולומר וידוי מעשר. 

הרב אברהם ישעיהו קרליץ, החזון איש, סובר אף הוא שאין מצוה להתוודות כיום. לפיו עיקר הענין הוא החשש, שמא עבר במשך שלוש השנים על אחת מדיני ההפרשה המעכבות את הוידוי.47 ולאחר דיון נרחב בענין הסיק: 

כללו של דבר, המתודה צריך שיהיה בידו מצות מעשר שני כהלכתו מאותן ג' שנה שמתודה עליהן, ואף שקיים זה בכזית אחד פעם אחת בתוך אותן ג' שנה במעשר שני של הג' שנה, ובלבד שלא יצא מכשול תחת ידו בכל אותן ג' שנה, בין במזיד, בין בשוגג, בין באונס.48 ומכשול בתרומה בלבד, ובמעשר ראשון לבד, ובמעשר שני לבד, ובמעשר עני בלבד, או בביכורים אפילו שנשרף או נאבד כזית אחד מהם פעם אחת בכל הג' שנה, אינו מתודה. 

ובהמשך כתב עוד:

ונראה כיון דוידוי בזמן הזה דרבנן, יש לסמוך על דעת הראב"ד והחינוך שאין וידוי בזמן הזה, ולמאי שכתבנו לעיל לכו"ע לדידן אין וידוי. ואפשר שטעם החינוך כמש"כ שהרי דעת החינוך כהר"מ שאין מקדש מעכב ורק למצוה בעינן בעזרה, וכל שכן שאין אנו בטוחים שלא עברנו בכל השנים על אחד מהדברים המעכבים את הוידוי, והרוב בעונותינו הרבים אינם מן המדקדקים ואינם ראויים להתוודות.49 

דברים חריפים בענין זה כתב הרב משה שטרנבוך: 

תמהני על המנהג בכמה מקומות בעיה"ק לקרוא בספר תורה פרשת וידוי מעשרות בשביעי של פסח ברוב עם. דלכאורה לא מועיל, דאין בזה דין שומע כעונה, ואינו מועיל אפילו זכר לקריאה, ובלאו הכי מפרישים בטומאה, ואין מעלין לירושלים שאין בה חומה, ולא נוכל לקיים המצוה כתיקונה. ולדעת רוב הפוסקים לא שייך נוסח הוידוי כלל, וראוי לחוש שמא יטעו שמקיימים מצות וידוי ויכוונו לכך, ויש בזה חשש בל תוסיף. וכך היה המנהג תמיד בירושלים שלא לומר, וכנראה נתחדש רק ע"י הגאון האדר"ת, ושמעתי שגם הגאון מבריסק זצ"ל, וכן רבנו החזון איש, לא ניחא ליה האי מנהגא, וכן עיקר מהטעמים שביארנו.50 

אמנם על חלק מהשגות אלו, כמו ההפרשה בטומאה, כבר השיב האדר"ת, כשהטיעון המרכזי הוא שהשו"ע פסק כדעת הרמב"ם שמצות וידוי נוהגת בזמן הזה, וכן הרמ"א הסכים לכך, וכן הלבוש, הש"ך והגר"א, ולא פסקו כראב"ד וכחינוך. באשר לטיעון שלא ניתן לומר "לא בערתי ממנו בטמא" כי כולנו טמאי מת, השיב שלאו זה שייך רק כשיש אפשרות לבער בטהרה וביער בטומאה. וממשיך: 

אבל בזמן הזה שאי אפשר כלל להפרישו בטהרה, ואי אפשר לקיים מצות מעשר שני כהלכתו, אם לא באופן שיכשרינו ויקבל בטומאה ויפנו ויאבד הפדיון וכמש"כ הטור יו"ד סוף סימן שלא, סוף סעיף קלה, ואם כן במה שמפרישו בטומאה מצוה הוא מקיים, מצות חכמים וגם מצות התורה במעשר שני כדין. אם כן מאי טעמא לא יתודה, הרי יכול לומר עשיתי ככל אשר ציותני שהרי חכמים ציוו כן.51 

העקרון הנלמד מדברי האדר"ת הוא שהוידוי יכול להיאמר כשהתמלאו מכלול התנאים באותה עת בעת הביעור. כמו כן, הוידוי איננו כוידוי עוונות, אלא שמודה לה' על חסדו וטובו (אחרית השנים פרק ג, ו). 

באשר לטיעון שלרוב הפוסקים אין מצות וידוי, לא ניתן להתעלם מכך שהרמב"ם והשו"ע פוסקים שהמצוה נוהגת בזמן הזה, וגם אם נסבור כך, ניתן לקיים זאת כזכר למקדש, ואין לחשוש לבל תוסיף, וכשם שאין חוששים לכך בכל מצוה אחרת המקויימת זכר למקדש כמו לולב בשבעה ימי החג, כריכה כהלל ועוד. 

על דברי החזון איש ניתן לומר עוד שאכן כשאדם יודע בודאות שהוא לא קיים את המצוות בשלמות, אם בשוגג או במזיד או אף באונס, הוא איננו יכול להתודות. אך קשה להבין שבגלל חשש שמא הוא לא הפריש כראוי וכנדרש, לא ניתן להתוודות. כיצד יכול אדם לזכור את כל אופני ההפרשה שלו במשך שלוש שנים? כל אדם יחשוש שמא הוא היה שוגג או אנוס, ואז בעצם לא נוכל אף פעם לקיים מצות וידוי. חשש זה יכול ללוות כל אדם שמא לא נהג כראוי, גם בזמן המקדש, ואם כן למה התכונה תורה? אדרבה, נראה שענינו של הוידוי הוא גם על כך שהוא מקווה ומתפלל על כך שהוא כן הפריש כראוי בכל אותם פעמים שהפריש, ולעורר את עצמו לקיים את הלכות הפרשת תרומות ומעשרות כראוי.52

מכל מקום גם לסוברים שמצות וידוי איננה נוהגת בזמן הזה וכשיטת הראב"ד והחינוך, לכאורה היה מקום לתקן ולומר וידוי מעשר כ"זכר למקדש".53 את הנהגות "זכר למקדש" אין הכרח לקיים בדיוק כמו במקור, כי מטרתם רק לעורר לקיום המצוה, וממילא כל הסיבות המונעות את קיום המצוה בפועל בזמן שהבית קיים, לא מעכבות את קיומם זכר למקדש. הרב חיים קנייבסקי, מביא את התייחסותו של החזון איש הסובר שאין מצוה להתוודות בזמן הזה, ואף גם לא ניתן כלל להתוודות בזמן הזה, אך כותב: 

איך יכול להתוודות ולומר ככל מצותך אשר ציותני, ואם לא היה לו כלל מעשר שני אין מתודה כלל, ...וצ"ל דכל זמן כשמתוודה בבית המקדש כדין וידוי, אבל כשאומרה בבית הכנסת בתורת תפילה יכול לאומרה כיון שעכ"פ עשה כדין, ואפילו נתן המעשר שני לכהן ושרף את המעשר שני, כיון שזה המצוה שהתורה צותו, שייך לומר כן בדרך תפילה, ואין בזה קפידא.54

ניתן אם כן לומר את פסוקי הוידוי כדרך תפילה. אין הוא כותב שיש לומר את הפסוקים זכר למקדש, אלא כתפילה. מכאן שאף הסוברים שאין להתוודות כיום מעיקר הדין, מסכימים שניתן לומר את פסוקי הוידוי זכר למקדש או כתפילה. 

הרב שריה דבליצקי, סובר אף הוא שאין מצות וידוי כיום, אך אם בכל זאת רוצה להתוודות, כדי שלא יהיה מיחזי כשיקרא, יקרא גם פסוקים נוספים מפרשיות סמוכות, ולא בפרהסיא, אא"כ הקורא נוקט כמו הרמב"ם וסיעתו שיש להתוודות בזמן הזה.55 

 

  1. 1. רמב"ם הל' מעשר שני ונטע רבעי יא, ד סובר שהמצוה בין בזמן הבית ובין שלא בזמן הבית, ואילו הראב"ד סובר שהמצוה רק בזמן הבית. החינוך במצוה תרז כראב"ד.
  2. 2. שו"ע יו"ד סימן שלא, קמ.
  3. 3. הרב מרדכי אליהו רבינוביץ', שו"ת תורת מרדכי, סימן קנז מצטט את הקונטרס, אך לא מציין את שם מחברו, על אף שבמקומות אחרים בספר הוא מזכיר את האדר"ת. (סימנים סא - סג, הם של האדר"ת). העלמת שמו, וכתיבת "הסכמה" לעצמו, היו גם בעת הוצאת החוברת "זכר למקדש- מצות הקהל". עמד על כך גם הרצי"ה קוק, לנתיבות ישראל, ב עמ' י. ראה עוד: הרב הראל כהן, אדר האדר"ת, בתוך: סדר פרשיות לאדר"ת, עמ' שנו-שנז, שס. ראה בספרי: "לתולדות זכר להקהל מאחר החורבן עד ימינו", מלכות יהודה וישראל, עמ' 478-444.
  4. 4. ספר זה נמצא עדין בכת"י. תודתי לרב יהודה הלוי עמיחי, שהראה לי פיסקא זו.
  5. 5. תרנ"ג.
  6. 6. ברכות סג ע"א.
  7. 7. רש"י: ואל תטיל דברי תורה לבזיון.
  8. 8. מגילה לב ע"א: כל האוחז ספר תורה ערום נקבר ערום. - ערום סלקא דעתך? אלא אימא: נקבר ערום בלא מצות. - בלא מצות סלקא דעתך? - אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה.
  9. 9. אחרון שקרא ארבעה משובח - משום מעלין בקדש ולא מורידין.
  10. 10. ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: עשרה שקראו בתורה - הגדול שבהם גולל ספר תורה. הגוללו נוטל שכר כולן, דאמר רבי יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה - הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן. שכר כולן סלקא דעתך? אלא אימא: קיבל שכר כנגד כולן.
  11. 11. הרב צבי יהודה הכהן קוק, "וזה דבר המשפט" שו"ת משפט כהן, עמ' יב.
  12. 12. שו"ת משפט כהן, עמ' טו-יז.
  13. 13. ראה בספרי: "נטילת לולב אחר החורבן ומיסוד הנהגות זכר למקדש", מועדי יהודה וישראל, עמ' 132-113.
  14. 14. הראי"ה קוק כתב גם ביאור למשניות במסכת מעשר שני העוסקות במצוה זו. ראה: עין איה- ברכות ב, עמ' 411-405. הדברים מודפסים גם בספר זה.
  15. 15. לעיל הע' 11.
  16. 16. שנת תרנ"ג. שנה זו מצויינת בקונטרס במקום בו הוא קורא לקיים מצות וידוי מעשרות (עמ' 52). באותה שנה חל ערב פסח להיות בשבת, והוא רומז על כך באותו מכתב, כשהוא דן שם מה הדין אם שכחו להפריש חלה מלחם חמץ בערב פסח שחל בשבת.
  17. 17. האדר"ת התייחס לזה גם בהערותיו למנהגי בית הכנסת הגדול בק"ק אוסטרהא, תפילת דוד, עמ' קעא-קעב. הרב אליקים געצל איש הורביץ, זכרון ירושלים עמ' 59, כותב שיש לקרוא הפטרה זו בכל שנה גם כשערב פסח חל בשבת.
  18. 18. אדר היקר, עמ' עה.
  19. 19. שם, עמ' עז.
  20. 20. שם, עמ' צד.
  21. 21. שם, עמ' צז.
  22. 22. לנתיבות ישראל ב עמ' ט-י. ראה עוד: הרב משה צבי נריה, מועדי הראיה, עמ' שמה- שנ. על פעילות האדר"ת לשם עשית זכר להקהל, ראה במאמרי לעיל הע' 3.
  23. 23. זכרון ירושלים עמ' 54. ראה מאמרי לעיל הע' 13.
  24. 24. זכרון ירושלים עמ' 59. בהמשך דבריו כותב שיתכן וקריאת הפטרת "וערבה" בשבת הגדול היא זכר לדבר, מאחר ונזכר שם ענין המעשרות. לדעתו יש לקרוא הפטרה זו בכל שנה בשבת הגדול גם בשנה בה ערב פסח חל בשבת.
  25. 25. הרמ"צ נריה, מועדי הראיה עמ' שמז מעיר שהאדר"ת עורר לדבר כאמור לעיל כבר בשנת תרנ"ג, בעודו יושב בחו"ל. על כסא הרבנות בפונוביז'. הרמ"צ נריה, דבר השמיטה עמ' 184 נהג כדעת האדר"ת שיש לעשות זכר למצות וידוי בשביעי של פסח במוצאי שביעית.
  26. 26. עיר הקדש והמקדש, חלק ג עמ' קכ, וקכח; הנ"ל, ספר ארץ ישראל, סימן יז, יד. הרי"מ טיקוצ'נסקי, הוציא בעידודו של האדר"ת לוח לארץ ישראל, ואף על שער החוברת נדפס עד שנת תש"ו: לוח לא"י עם הערות הגאון ר' אליהו דוד רבינוביץ' (ראה: הרב צבי יהודה הכהן קוק, לנתיבות ישראל, חלק ב עמ' י- יא; הרב משה צבי נריה, מועדי הראיה עמ' קפט). אך הוא לא ציין שיש להתודות בפסח בשנה הרביעית ושנה השביעית. בנו, הרב ניסן טיקוצ'נסקי, החל לציין שיש לבער בערב פסח בשנה הרביעית והשביעית, החל משנת תשכ"ג (שנה רביעית), וגם אז לא תמיד. הוא ציין זאת אח"כ בשנת תשל"ז (שנה רביעית), ובשנת תשמ"ז (שנה שביעית), ומאז בכל שנה רביעית ושביעית.
  27. 27. הרי"מ טיקוצ'נסקי, עיר הקדש והמקדש, חל ק ד עמ' קיב בפרק בו הוא עוסק במצות הקהל, כותב שהוא שמע מהאדר"ת בעת בואו לירושלים בשנת תרס"א "שהיה רגיל להתאונן על כמה מצוות שאין עושים זכר למקדש, ביחוד מה שאין נוהגין "וידוי מעשר" בשנות מעשר שני, וכן מה שאין נוהגין לעשות זכר למצות הקהל במוצאי שביעית". מכאן שהרי"מ טיקוצ'נסקי הבין שהאדר"ת ראה באמירת וידוי מעשר כיום, הנהגה זכר למקדש, אם כי נכון יותר לומר שרק ביחס להקהל הוא רצה להנהיג זכר למצוה, ואילו ביחס לוידוי מעשר הוא ראה ערך לחדש מצוה אך מעיקר החיוב ולא כזכר.
  28. 28. לעיל (ליד הע' 12) הובאת דרשת מובאת דרשתו של ר' יוחנן לכך שיש לעשות זכר למקדש מהפס': "כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך נאם ה' כי נדחה קראו לך ציון היא דרש אין לה" (ירמיהו ל, יז), מכלל דבעיא דרישה". דרשה זו מובאת בבבלי בסוכה מא ע"א, ובבבלי בראש השנה ל ע"א. היא איננה נזכרת בירושלמי כלל. הרב יששכר תמר, עלי תמר, קידושין, עמ' תנא- תנב, טוען שהמקור בירושלמי לתקנת זכר למקדש הוא הפס' הציבי לך ציונים, שם הוא נזכר בקשר לאכילת קדשי גבול ע"י כהנים. גם האדר"ת, "זכר למקדש- מצות הקהל", ספר הקהל עמ' 499 קשר את דרשת הספרי להנהגת זכר למקדש.
  29. 29. הנצי"ב, מרומי שדה, ראש השנה ל ע"א.
  30. 30. קונטרס מצוות התלויות בארץ, עמ' 39-38. במקום נוסף, בספר: המעשר והתרומה, פרק א אות סו, בית האוצר אות פה כתב שיש להתוודות ליד הכותל ואם אי אפשר יהדר להתוודות בתוככי ירושלים, בבית כנסת או בבית מדרש, אם כי ניתן להתודות בכל מקום בעולם.
  31. 31. הארץ ומצוותיה, עמ' כט.
  32. 32. הספר כרם ציון יצא בשנת תשל"א, לאחר לחמת ששת הימים.
  33. 33. כרם ציון אוצר התרומות ב - הלכות פסוקות עמ' רכח- רכט.
  34. 34. כמו הנהגות אחרות זכר למקדש, אותם מקיימים כיום בבית הכנסת- הקפת בימת בית הכנסת בארבעה מינים, חביטת ערבה בהושענא רבה. או הנהגות זכר למקדש מאוחרות יותר כמו זכר לשמחת בית השואבה וזכר להקהל.
  35. 35. אוצר ספרי האדר"ת- זכר למקדש, ירושלים: מכון להוצאת ספרים וכתבי יד אהבת שלום, תשס"ד. יתכן, שהעובדה שהקריאה לחידוש מצוה זו נעשתה ע"י האדר"ת, זוהתה כהנהגת זכר למקדש, בשל עיסוקו הנרחב של האדר"ת בעניני זכר למקדש.
  36. 36. הרב שרגא פיבל פרנק, "דיני ביעור ווידוי המעשרות", אור ישראל, יא (תשנ"ח), עמ' כב- כג.
  37. 37. כך כותב הרב מרדכי גנוט, לוח דבר בעיתו, התשנ"ד, עמ' תרעו-תרעז. הרב יוסף אפרתי, "וידוי מעשר", הליכות שדה, 49 (תשמ"ט), עמ' 19-18, מצין שיש הקוראים בירושלים מס"ת את פסוקי הביעור. זו כנראה ט"ס וצ"ל פסוקי הוידוי. כמו כן במקומות נוספים נוהגים לעשות כן, לא רק בבתי כנסת בירושלים.
  38. 38. הרב אברהם חיים עדס, באר חיים, עמ' רלח.
  39. 39. על פעילות הרבנות הראשית בענין מצוות התלויות בארץ, ראה: הרב יהודה עמיחי, "הרבנות הראשית והמצוות התלויות בארץ", הרבנות הראשית לישראל- שבעים שנה לייסודה, (עורכים: הרב שמואל כץ, והרב איתמר ורהפטיג), עמ' 676-667.
  40. 40. בצאת השנה (תשי"ט), עמ' נב.
  41. 41. הרבנות הראשית לישראל- שבעים שנה, עמ' 686, ע"פ פרסום בעיתון "הצופה", י"ז בניסן תשנ"א.
  42. 42. התורה והארץ, חלק ה עמ' 42-41.
  43. 43. שמיטה למעשה, עמ' 22. החוברת נערכה ע"י הרב חגי בר גיורא- מנהל מחלקת השמיטה ברבנות הראשית לישראל. סגנון הדברים המנמקים מדוע אין להתוודות כיום- בשל אי קיום המצוה בשלמות ובשל שיטת הראב"ד, קרובים יותר לשיטת החזון איש בה נעסוק לקמן.
  44. 44. ראה שנה בשנה: תשכ"ג עמ' 90-89; תש"ל ותשל"ג עמ' 93-92; תשל"ז עמ' 134-133. מכאן ואילך נוסף שיש לקרוא מחומש, ושיש הקוראים מס"ת וליד הכותל: תשד"מ עמ' 140-139; תשמ"ז עמ' 138-138; תשנ"א עמ' 135-134; תשנ"ד עמ' 131; תשנ"ח עמ' 137-136; תשס"א עמ' 106. מכון "התורה והארץ" בכפר דרום נוהג אף הוא לפרסם בעיתונות בסמוך לפסח בשנה הרביעית והשביעית, מודעות ובו תמצית דיני הביעור והוידוי, וקריאה לקיים את מצוות הביעור והוידוי.
  45. 45. ראה: ארץ חיים (סתהון), יו"ד סימן שלא ס"ק קמא, בשם מהריק"ש.
  46. 46. שו"ת משפט כהן סימן נו. אמנם בהקדמתו לקונטרס של האדר"ת אחרית השנים, כתב הראי"ה קוק שיש לעשות זכר למקדש בלימוד הלכות התלויות בארץ,ובכללם גם במצות ביעור ווידוי מעשר. (שו"ת משפט כהן עמ' יז)
  47. 47. הרמב"ם בהלכות מעשר שני ונטע רבעי יא, יב- טו, מצין רשימה של דברים המעכבים את אמירת הוידוי.
  48. 48. החזו"א דן בהמשך בדברי הגר"א בשנות אליהו ממנו עולה שאונס איננו מעכב את הוידוי, אך לפי החזו"א הגר"א חזר בו והעיקר הוא כביאורו לירושלמי שאונס מעכב את הוידוי. לא הכל הסכימו עם פרשנות זו של החזו"א. ראה: הרב משה קליערס, תורת הארץ, ג, אותיות סז- סח; הרב מאיר גרינמן, אמרי יושר דיני ביעור ענף ג.
  49. 49. חזון איש, דמאי סימן ב, ו. כך בשמו גם הרב זליג שפירא, בקונטרס קיצור הלכות תרומות ומעשרות וערלה, מופיע בדרך אמונה חלק ג עמ' 756, דברים שנדפסו "בחיי מרן [=החזו"א] ועל פיו". דברי החזון איש הללו כדעה מכרעת, נזכרו אצל: הרב קלמן כהנא, שנת השבע, עמ' פט-צ; הנ"ל, מצות הארץ, עמ' לג-לד; הרב חיים קנייבסקי, דרך אמונה, חלק ג, הלכות מעשר שני יא, ד; הרב שמחה אידלשטיין, משפטי ארץ, הלכות תרומות ומעשרות, עמ' 251-248; הרב משה טוביה דינקל, קונטרס ביעור מעשרות, עמ' לה הע' 98 כותב שגם הרב מבריסק- הגרי"ז סולוביצ'יק, סבר כחזון איש; הרב דב לנדאו, זמרת הארץ, עמ' קלג; הרב יצחק הכהן הלברשטט, "דיני ביעור מעשרות - תשנ"ד" קובץ מבקשי תורה, חלק בעמ' תמה. הוא אנם מצין שיש נוהגים להתוודות ואף לקרוא מספר תורה; הרב יצחק מלאכי, "ביעור ווידוי מעשר בזמן הזה", הליכות, 2 (תשנ"ה), עמ' 63-61; הרב צבי כהן, הלכות שבכל יום- מצוות התלויות בארץ, עמ' קצ.
  50. 50. הרב משה שטרנבוך, מועדים וזמנים, חלק ז סימן רלב בהגהה.
  51. 51. האדר"ת, קונטרס אחרית השנים פרק א. דברים דומים ובקצרה, כתב האדר"ת גם בקונטרס: שבח הארץ, אות כא, (בתוך: בשמן רענן, ספר זכרון לרבי שלום נתן רענן קוק זצ"ל, חלק ב, עמ' רב). הקונטרס עוסק במצות התלויות בארץ ןדינים הנוהגים בארץ ישראל. בדבריו בענין זה כותב: "בזמן הזה שאי אפשר לנו באופן אחר לא שייך זה (=שאם עשר בטומאה אינו מתודה), ושפיר יכול לומר עשיתי כאשר ציותני. ...יזכני ה' לקיים כל המצוות התלויות בארץ כתיקונן בשמחה ובטוב לבב".
  52. 52. ראה ברלב"ג שם.
  53. 53. ממקומות אחרים נראה שהחזון איש לא תמך בהנהגות חדשות. הוא התנגד להנהגת "זכר למקדש" שייסד האדר"ת, עשית זכר להקהל- אגרות חזון איש אגרת רי. הוא התנגד להצעה לקבוע ימי אבילות ותענית אחר השואה - אגרות החזון איש אגרת צז.
  54. 54. הרב חיים קנייבסקי, דרך אמונה, חלק ג, הלכות מעשר שני יא, ד.
  55. 55. הרב שריה דבליצקי, אגרתא חדא, (בני ברק תשנ"ח), ס"ק יח.

 

 למעבר לחלק א'