הודאת הארץ

הודאת הארץ

לאחר הביעור, יש לומר וידוי שתוכנו הודאה על נתינת המעשרות כנדרש, ובקשת ברכה מה' על העם והארץ

הרב יואל פרידמן | אדר ב'-ניסן תשס"ה

 

בשש השנים שבין שמיטה לשמיטה, מפרישים מעשרות באופן הבא: בשנה ראשונה, שניה, רביעית וחמישית מפרישים מעשר ראשון ללוי, ומעשר שני מעלים לירושלים, ואוכלים אותו שם. בשנה שלישית וששית מפרישים מעשר ראשון, ובמקום מעשר שני, מפרישים מעשר לעניים – מעשר עני. בפרשת ראה, ציותה תורה לבער מהבית בסוף כל שלוש שנים, את כל המעשרות שלא הגיעו ליעודם, ולנתנם "ללוי ...והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו" (דברים יד, כח- כט).  אמנם, חכמים קבעו את זמן הביעור בפסח של השנה הרביעית, בלימודם את הפסוק: "כי תכלה לעשר" (דברים, כו, יב), אימתי הוא מכלה לעשר את כל הפירות? בפסח של רביעית" (ירושלמי מעשר שני ה, ג).  מאחר ושש השנים הללו מחולקות כאמור לשתי קבוצות בנות שלוש שנים, הרי ש: "ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה בעור" (משנה מעשר שני ה, ו; משנה אבות ה, ט).

לאחר הביעור, יש לומר וידוי שתוכנו הודאה על נתינת המעשרות כנדרש, ובקשת ברכה מה' על העם והארץ. "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו, טו).

הראי"ה קוק מסביר שכשם שיש תועלת גדולה לתיקון הנפש בוידוי העוונות, כן יש גם כן תועלת לעיתים, גם בוידוי על קיום נכון ושלם של מצוות, והתורה קבעה זאת במצות ביעור מעשרות,  "למען ישמח בהם בלבבו ויחזק ארחות חייו בדרך ה' " (עין איה, ברכות ב עמ' 405).

את הוידוי יש לומר "לפני ה' אלוקיך" (דברים כו, יג). הפוסקים חלוקים בשאלה האם לפני ה' האמור בוידוי מעשרות, הכוונה היא לכל מקום בעולם ובכל זמן, או דוקא במקום המקדש ובזמן שהוא קיים (רמב"ם וראב"ד בהל' מעשר שני יא, ד). להלכה נפסק כרמב"ם שמצות וידוי נוהגת גם בזמן הזה (שולחן ערוך יו"ד סימן שלא סעיף קמ).

עם זאת, ברבות השנים מעטים קיימו מצוה זו. הרב אליהו דוד רבינוביץ' תאומים, האדר"ת, כתב לפני למעלה ממאה שנה -בשנת תרנ"ג, עוד בהיותו רב בפוניבז', קונטרס בשם: "אחרית השנים", בו הוא מבאר את פרטי ההלכות הקשורות למצות ביעור ווידוי מעשר. גם חתנו של האדר"ת, הראי"ה קוק, שישב באותה שנה בזיימל, כתב קונטרס דומה (שו"ת משפט כהן סימנים נה-נו), ואף מבוא אמוני, על הערך הכללי בעיסוק במצוות התלויות בארץ ובמקדש (פתיחה לשו"ת משפט כהן). בסיכום החוברת כתב האדר"ת (עמ' 54): "לפיכך מצוה על כל אחד מאחינו שקיימו מצות הפרשת התרומה והמעשרות כדת, ולא שינו סדר הפרשתם, אם יש להם מעשר שני יפדוהו בערב יו"ט האחרון פסח של שנה זו תרנ"ג הבא לקראתנו לשלום ולשמחה, ולשרוף וכלות הפדיון ולתת התרומה וחלה לכהנים, המעשר הראשון ללויים, מעשר העני לעניים יתומים ולאלמנות. ואם קיימום כהלכתם יתקבצו כולם לבית המדרש או לבית הכנסת בעת תפילת המנחה או לאחר תפילת המנחה ויאמרו כולם ביחד או כל אחד בפני עצמו, או אחד יוציא את כולם כמו שכתוב בתורה: "בערתי הקדש מן הבית"... עד "ארץ זבת חלב ודבש". (דברים כו, יג-טו). במקום אחר כתב: "ומכל שכן מי שזוכה לבא ולהתוודות לפני הכותל המערבי, שאמרו חז"ל כבר בירושלמי [שמות רבה ב, ב] מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי, שחייב לילך שם ולהתוודות" (עמ' 26). בבוא האדר"ת לכהן כרבה של ירושלים הוא עורר שוב לקיומה של מצוה זו, והמנהג לקרוא את פסוקי הוידוי ברבים, פשט בכמה קהילות ובתי כנסת. האדר"ת לא הצריך לקרוא מתוך ספר תורה, אך יש שנהגו אף להוציא ספר תורה ולקרא ממנו, אם כי ללא ברכות. אמנם יש הסוברים שאין להתוודות בזמן הזה (חזון איש, דמאי סימן ב, ו).

שנת תשס"ה הבעל"ט היא שנה רביעית למעשרות, ובפסח הבא יש לבער ולהתוודות. בשנת תשס"ה, בג' באדר א', ימלאו גם מאה שנים לפטירתו של האדר"ת. מכון "התורה והארץ" הוציא בימים אלה ספר ובו אסופת מאמרים במצוות ביעור וידוי מעשרות, ועל פעלו של האדר"ת לחידוש ורענון מצוות שלא קוימו במשך שנים רבות. כל זאת כדי לעורר לקיום מצווה ארץ ישראלית ייחודית, אותה ניתן לקיים פעמיים בשבע שנים, ואז: "יהיה טוב בעיני ה' להחיש ישענו, ולרומם קרן ישראל המושפלת ולקומם חרבות ארץ צבי, כי יעלה זכרוננו לפניו יתברך לטובה" (הראי"ה קוק, פתיחה לשו"ת משפט כהן).

מאמרי הספר מחולקים בשבעה שערים. המאמרים הם פרשנות בתנ"ך, עיון מעמיק בסוגיות הגמרא, בירורי הלכה ואמונה במצוות אילו. להלן תמצית המאמרים על פי שערי הספר:

הודאת ראשונים- דברים שכתב הראי"ה קוק זצ"ל בפירושו למסכת מעשר שני, העוסקת במצות ביעור ווידוי מעשר. לאחריו, דברים שכתב הרי"ד סולוביצ'יק, על המשמעות של הוידוי, בוידוי מעשר.

הלכות למעשה- בירורי הלכה נוספים בשאלות מעשיות הנוגעות לאופן הביעור, ביעור בבית האוצר, ומעמדו של מטבע שלא נפדה בזמנו.

מקראות-  פרשנות הפסוקים בתורה בהם נמצאת מצות הביעור והוידוי, השוואה בין וידוי מעשר ובין וידוי ביכורים, והשוואה לוידוי על חטא.

המצוות- ביעור ווידוי אלו הם שתי מצוות הקשורות זו לזו. היחס ביניהן, האם לפנינו מצוה אחת או שתים, והגדרת המצוות.

זמנים- מתי יש לבער, ומהו זמן הוידוי, ערב חג ראשון או אחרון של פסח. והאם מותר ביום טוב. האם המצוה נוהגת בזמן הזה, על האדר"ת וקריאתו לחידוש המצוה.

החייבים- אלו פירות וירקות חייבים בביעור, מי הם האישים החייבים, ומי הם המנועים מלהתוודות ומלבער, והאם יש צורך בבעלות על קרקע על מנת להתוודות.

קריאות וברכות- על הפטרת שבת הגדול, על קריאת פרשיות ביעור ווידוי בסוכות דוקא, על קריאת הוידוי כיום מספר תורה, והברכה אותה יש לברך בעת ביעור ווידוי מעשר.

ספר זה הוא הרביעי בסדרה של ספרים שיצאו בשנים האחרונות, אשר ייחודם בריכוז מאמרים בנושאים ובמצוות שלא מרבים לעסוק בהם:

1. ספר הקהל (תשס"ב)- על מצות הקהל במוצאי השנה השביעית.

2. ביכורי הארץ (תשס"ג)- על מצות ביכורים.

3. נטיעות הארץ (תשס"ד)- על נטיעות בארץ ישראל. 

רבי ישמעאל בר' יוסי שייליה לרבי, אמר לו: בני בבל בזכות מה הן חיים? אמר לו בזכות התורה. ובני ארץ ישראל בזכות מה? אמר לו: בזכות מעשרות. (בראשית רבה [וילנא] פרשה יא, ד)