הלכות ביעור ווידוי מעשרות

הלכות ביעור ווידוי מעשרות

המאמר עוסק בהלכות ביעור ווידוי מעשרות

הרב יהודה הלוי עמיחי | אדר ב'-ניסן תשס"ה

יסודות ההלכה

א. מצוות ביעור המעשרות נוהגת השנה, שנת תשס"ה, בערב שביעי של פסח[1].

ב. מצוות וידוי המעשרות נוהגת ביום שביעי של פסח בשעת המנחה.

ג. וכך כתב הרמב"ם (מעשר שני פי"א ה"ז):

מצות עשה להתוודות לפני ה' אחר שמוציאים כל המתנות שבזרע הארץ, וזהו הוא הנקרא וידוי מעשר.

אימתי מתודין? במנחה ביום טוב האחרון של פסח של רביעית ושל שביעית, שנאמר (דברים כו יב): "כי תכלה לעשר...". כיצד הוא עושה? אם נשאר אצלו תרומה ותרומת מעשר – נותנה לכהן, מעשר ראשון – נותנו ללוי, מעשר עני – נותנו לעניים. נשארו עצלו פירות מעשר שני של ודאי או נטע רבעי או מעות פדייתן – הרי זה מבער אותן ומשליך לים או שורף.

ד. המצוה כוללת גידולים חקלאיים החייבים בתרומות ומעשרות, שגדלו בשלוש השנים האחרונות, החל משנת תשס"ב עד שנת תשס"ד. הפרשת חלה וחילול נטע רבעי.

ה. מצוה זו יכולה להיות מעשית בייחוד בדברים הבאים: פירות הבאים מקירור, הדרים, גרעינים, קטניות (שגדלו בארץ), בטנים ומוצרי תעשיה. מצוות ביעור המעשרות אינה נוהגת בירקות טריים שגדלו השנה (תשס"ה).

ביעור המעשרות למעשה

ו. מי שיש ברשותו בצק או מיני מאפה שלא הופרשה מהם חלה – צריך להפריש מהם חלה ולשרוף אותה כדין, למרות שאינו מתכוון לאכול מאותם מיני מאפה[2].

ז. מי שיש ברשותו פירות שיתכן שהם נטע רבעי – צריך לפדות אותם על מטבע למרות שאינו מתכוון לאכול מהם[3].

ח. מי שיש ברשותו תוצרת חקלאית שאין ודאות שהופרשו ממנה תרומות ומעשרות כדין – צריך להפריש ממנה תרומות ומעשרות ולפדות את המעשר השני עד אז, למרות שאינו מתכוון לאכול ממנה.

ט. החובה להפריש תרו"מ עד זמן הביעור קיימת ביבול שגדל בשלוש השנים האחרונות, לפי הפירוט הבא[4]:

ירקות שנקטפו בין ראש השנה תשס"ב עד ערב ראש השנה תשס"ה.

פירות שהגיעו לשליש גידולם בין ט"ו בשבט תשס"ב עד לראש השנה תשס"ה.

קטניות שהגיעו לשליש גידולן בין ראש השנה תשס"ב עד לראש השנה תשס"ה.

י. כאשר מפרישים תרו"מ מיבול החייב בתרו"מ בוודאות (טבל ודאי), יש לברך על ההפרשה ועל חילול המעשר השני, ובשעת הביעור יש לנהוג כדלקמן:

1. את התרומות[5] (תרומה גדולה ותרומת מעשר) יש לתת או להקנות לכהן. משקים המפנים את התרומה לרפתות של כהנים – יקפידו להקנות עד תאריך זה את התרומה לאותו כהן[6]. אדם המפריש תרומות ומעשרות בביתו – יקפיד להוציא את התרומה מביתו (ניתן להניח אותה עטופה בניר בתוך שקית נילון סגורה בפח האשפה מחוץ לבית).

2. את המעשר הראשון יש לתת או להקנות ללוי[7]. לאחר הקנין ניתן לקנות ממנו את המעשר בחזרה.

3. את המעשר השני יש לחלל על מטבע חוקי בשווי של פרוטה ורבע לפחות. שווי הפרוטה כיום (אדר ב' תשס"ה) הוא כ- 3.5 אג' ולפיכך ניתן להשתמש במטבע של 5 אג'. כמו כן ניתן לחלל גם על מאכל[8] השוה לפחות פרוטה ורבע (כגון: כף סוכר).

4. את מעשר העני יש לתת או להקנות לעניים. לאחר הקנין ניתן לקנות מהם את המעשר בחזרה. וכן מי שיש בידו מעות של מעשר עני – עליו לתת אותן מיד לעניים.

יא. פירות החייבים בתרו"מ מספק ("ספק טבל") – יש להפריש מהם תרומות ומעשרות (ללא ברכה) עד זמן ביעור המעשרות, אבל אין בהם חובת נתינה לכהן, ללוי ולעני. את התרומה ניתן לעטוף בנייר ולהניח בשקית נילון בפח האשפה בבית. פירות שיש ספק לאיזו שנת מעשר הם שייכים – יש להפריש מהם את שני המעשרות (מעשר שני ומעשר עני), מספק[9].

יב. מי שנשארו בידו מטבעות ששימשו לפדיון מעשר שני או נטע רבעי – יכול לחלל אותן על מטבע, ובזה יוצאות מטבעות המעשר שני או נטע רבעי לחולין. נוסח החילול הוא כדלקמן:

כל מטבעות מעשר שני והרבעי שברשותי, בתוספת חומש – מחוללים על מטבע זה.

את המטבע החדש, שיש בו כעת קדושת מעות מעשר שני – יש להשמיד ע"י זריקה לים, שריפה באש או מחיקת צורתו[10].

יג. כמו כן ניתן לקחת כף סוכר (ששוויה הוא יותר מפרוטה) ולחלל עליו את המעשר השני ברשותו[11] לאחר מכן יש להמיס את הסוכר ולשפוך את המים[12].

יד. מי שיש בידו מטבעות מדרגות שונות של חיוב – צריך לקחת מטבע השוה כמה פרוטות ולומר בנוסח החילול שכל דרגת חיוב תהיה מחוללת על פרוטה נפרדת[13].

טו. לאחר החג יש להכין מטבעות חדשים לחילול מעשר שני ונטע רבעי, או להימנות על קרן המעשרות. לצורך הכנת המטבעות יש להיוועץ ברב.

טז. קופסאות שימורים שנקנו במקום שיש עליו השגחה, אך יש חשש שמא קרתה שם תקלה ולא הפרישו מהן תרו"מ – אינו צריך לקיים בהן את מצוות ביעור המעשרות[14].

טז. קופסאות שימורים שלא הפרישו מהן תרו"מ – יש לפתוח כל אחת מהן בזמן הביעור ולעשר אותה כדין. בשעת הדחק, אם הקופסאות זהות ומאותו תאריך ייצור – מותר לפתוח קופסה אחת ולהפריש ממנה על השאר[15].

אם אין אפשרות לפתוח את הקופסאות מבלי לגרום נזק – אפשר להפקיר אותן בפני שלושה חברים (שיודע שלא יזכו בפירותיו). לאחר ההפקר עליו להודיע שאינו רוצה לחזור ולזכות באותן קופסאות למרות שהו ברשותו. כשירצה לפתוח את הקופסאות – יתכוון לזכות בהן ואז יוכל לקיים בהן את מצוות ביעור המעשרות[16].

יח. אין לקיים את סדר ביעור המעשרות בשבת או יום טוב[17].

יט. עבר ולא הפריש תרו"מ או שלא נתן את המתנות לבעליהן – אין הפירות נאסרים[18], ויש לקיים בהם את מצוות ביעור המעשרות מיד. אולם פירות מעשר שני ונטע רבעי שעבר עליהם זמן הביעור מבלי שקיימו בהם את מצוותם – נאסרים בהנאה ואין להם שוב פדיון[19]. והוא הדין למי ששכח ולא חילל את מעות המעשר שלו, שאסור לו להנות מהם יותר.

כ. נשים חייבות במצות ביעור המעשרות, אך לא במצות וידוי[20].

כא. מנויי בית האוצר: על מנויי בית האוצר להפריש את כל הטבל הנמצא ברשותם עד לזמן הביעור כמבוער לעיל סעיף י. תרומה ותרומת מעשר להוציאה מהבית (ניתן להניח אותה עטופה בניר בתוך שקית נילון סגורה בפח האשפה מחוץ לבית), מעשר ראשון או מעשר עני אין צורך לבער מפני שהם ניתנים מיד בשעת הפרשתם ללוי או לעני באמצעות בית האוצר. מעשר שני מחולל על מטבע בבית האוצר ואת המטבע מבער גבאי בית האוצר.

וידוי מעשרות

כב. מצוות וידוי מעשרות אינה נוהגת בזמן הזה[21].

כג. מן הראוי לקרוא את פרשת וידוי המעשרות גם בזמן הזה, זכר למקדש[22]. נוהגים לקיים את הקריאה ביום שביעי של פסח, סמוך לתפילת מנחה, ברוב עם.

כד. המנהג המקובל הוא לקרוא את הפסוקים מתוך חומש[23]. ויש הנוהגים לקרוא מתוך ספר תורה (ללא ברכות)[24]. ומצוה מהמובחר שכל אחד יאמר את הפסוקים בעצמו[25].

סדר וידוי מעשרות

כה. קוראים את הפסוקים מפרשת "כי תבוא" (דברים כו, יב-טו):

כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר, ונתתה ללוי לגר ליתום ולאלמנה ואכלו בשעריך ושבעו. ואמרת לפני ד' אלקיך: בערתי הקדש מן הבית, וגם נתתיו ללוי לגר ליתום ולאלמנה, ככל מצותך אשר צויתני, לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. לא אכלתי באוני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא ולא נתתי ממנו למת, שמעתי בקול ד' אלקי עשיתי ככל אשר ציויתני. השקיפה ממעון קדשך מן השמים, וברך את עמך את ישראל ואת האדמה אשר נתתה לנו, כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש.

כו. יש אומרים גם משנה זו (מעשר שני פ"ה מי"ג):

"השקיפה ממעון קדשך מן השמים" – עשינו מה שגזרת עלינו, אף אתה עשה מה שהבטחתנו. "השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל" – בבנים ובבנות. "ואת האדמה אשר נתת לנו" – בטל ומטר ובוולדות בהמה. "כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש" – כדי שתתן טעם טוב בפירות.

כז. לאחר קריאת הוידוי, יש מוסיפים תפילה זו:

יהי רצון מלפניך ד' א-להינו וא-לוהי אבותינו, כשם שזכינו לקיים מצוות ביעור מעשרות ווידוי מעשרות –  כן יזכנו הקב"ה לקיים מצוות הפרשת תרומות ומעשרות מהתורה, וכן מצוות ביעור מעשרות מן התורה – בביאת גואל צדק ובבנין בית המקדש במהרה בימינו. אמן כן יהי רצון.



[1] סמ"ג (עשין קלו); רמב"ם שו"ע (יו"ד שלא סעי' קמד); שנו"א (מע"ש פ"ה מ"ו); אחרית השנים (פרק ד ה"ז אותיות א-ה, פרק ה אות לא).

יש שנוהגים להפריש ולבער קודם יו"ט ראשון של פסח: רש"י (דברים כו יב); יראים (קעט, רסב); ערוך (ערך בער). ועי' המעשר והתרומה (פרק א, ציונים ס"ק קמה). וע"ע בהודאת הארץ (עמ' 41 הערה 1, ועמ' 209-215).

[2] מע"ש (פ"ה מ"י).

[3] עי' כרם ציון (הלכות פסוקות ערלה פרק יט, גידולי ציון ס"ק כז) שאפילו הנלקט בשביעית (ולא רק של ששית) חייב בביעור מעשרות.

[4] עי' המעשר והתרומה (פרק א, בית האוצר ס"ק ק). פירוט קביעת התאריכים להפרשת תרו"מ עי' בחוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הצבורית" (פרק יט סעי' 2-1). יש להקפיד שלא להפריש מיבול שנה אחת על יבול של שנה אחרת.

[5] פירוט והרחבת הדברים, עי' בחוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הציבורית (פרק יג סעי' 4-1).

[6] מכיון שאותו כהן הוא מ"מכירי כהונה" יש בעיה של גזל בהקנאה לכהן אחר.

[7] לדעת רוב הפוסקים חובה לתת את המעשר הראשון ללוי גם בזמן הזה. ולדעת החזו"א (שביעית סי' ה ס"ק יב) אין לתת את המעשר ללוי. ועי' בחוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הציבורית" (פרק יד סעי' 5). הנוהגים עפ"י דעה זו אינם חייבים בנתינת המעשר ללוי גם בזמן ביעור המעשרות.

[8] ספר ארץ ישראל (עמ' קיט-קכ סעי' א-ג והע' 2, עמ' קכא הע' 1) עפ"י רמב"ם (מע"ש פ"ד ה"ב וה"ג); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' קלז). וכך הורה הגר"מ אליהו שליט"א. וכך הורה הגר"ש ישראלי זצ"ל שניתן לחלל מעות מעשר על פרי שאין בו קדושת שביעית. ולדעת הראב"ד (שם) אין מחללים פירות מע"ש אלא על כסף.

ויש שפקפקו בחילול על דבר מאכל מסיבות נוספות: עי' ספר ארץ ישראל (שם); המעשר והתרומה (פרק א, בית האוצר ס"ק נו); כרם ציון (הלכות פסוקות תרומות פרק מא סעי' יד-טו); הגרש"ז אויערבך (גידולי ציון שם ס"ק ה).

[9] עי' בחוברת "הפרשת תרו"מ במערכת הציבורית" (פרק יט הע' 1).

[10] רמב"ם (מע"ש פי"א ה"ח); שו"ע (יו"ד סי' שלא סעי' קלג, סי' רצו סעי' ו); אמרי יושר (דברים ופסקים מהחזו"א אות כ). באחרית השנים (פרק ד עמ' ה"ח אותיות ג-ו) כתב שאסור לקבור פירות בשעת ביעור המעשרות. ואילו בספר עשר תעשר (הלכה רצד) ומשפט כהן (סי' נה אות ב סעי' א) הקלו לקבור. ועי' המעשר והתרומה (פרק א, ציונים ס"ק קסט).

[11] ראה לעיל (הע' 9). ובמקרה זה יודה גם הראב"ד לדברי הרמב"ם.

[12] ספר ארץ ישראל (עמ' קכא הע' 1).

[13] חזו"א (דמאי סי' ג ס"ק טז); מנחת שלמה (ח"א סי' סג ד"ה וגם, סי' סז אות טו, סי' עא אות טז).

[14] עי' דמאי (פ"ב מ"ב) שהדמאי אין לו ביעור. וכתב במנחת שלמה (שם, סי' סב אות ג) שמקרים אלו הם לכל היותר דמאי, ואין להחמיר בהם כספק טבל.

[15] בשעת הדחק אפשר להקל שלא להפריש מהמוקף, אולם צריך שיהא באותה דרגת חיוב.

[16] מנחת שלמה (שם, סי' סה); שו"ת מנחת יצחק (ח"ט סי' קיז). במנחת שלמה העלה סברא שיש להפקיר קודם יו"ט ראשון של פסח, כדי שלא יחול חיוב ביעור מעשרות קודם לכן. ועי' אחרית השנים (דבר אליהו אות מ). כן יש לשקול את דרך ההפרשה ע"י "ברירה" בקופסאות סגורות.

מעיקר הדין אין צורך לבער תבשיל של מעשר שני ונטע רבעי, שהתבשיל כמבוער. וכן יין ותבלין המעורבים בתבשיל הרי הם כמבוערים: מע"ש (פ"ה מ"ו); רמב"ם (מע"ש פי"א ה"ט). ועי' המעשר והתרומה (פרק א, בית האוצר ס"ק פט).

[17] תוי"ט (מע"ש פ"ה מ"ו); אחרית השנים (פרק ד ה"ז אות ו). ועי' משפט כהן (סי' נה אות ב סעי' א). עי' הודאת הארץ (עמ' 216-220)

[18] מנחת חנוך (מצוה תרז); אחרית השנים (דבר אליהו אות כו); מנחת שלמה (שם, סי' סה אות ב); אמרי יושר (עמ' קנב).

[19] שער המלך (מאכלות אסורות פ"י הט"ז); רש"ס וגר"א (מע"ש פ"ה ה"ה); תורת הארץ (פ"ג אות נג-נד). והחזו"א (דמאי סי' ב ס"ק ז ד"ה ונראה) הקל בכך. ועי' מנ"ח (מצוה תרז); המעשר והתרומה (פרק א, בית האוצר ס"ק צז).

[20] משפט כהן (סי' נו אות ד סעי' א-ב); אחרית השנים (פ"ד ה"ג, אות ג ד"ה והיה נראה לרמב"ן); חזו"א (דמאי סי' ב ס"ק ו). ועי' מנ"ח (מצוה תרז, מהדורת מכון ירושלים ס"ק כא, ד"ה והנה נשים). וי"א שאף נשים חייבות עי' בהודאת הארץ (עמ' 316-318).

[21] הרב קוק זצ"ל (משפט כהן סי' נו אות א) והחזו"א (דמאי סי' ב ס"ק ו) מסבירים שכיום אין מתוודים, מפני שאין אנו מקיימים מצוות הפרשת תרו"מ ונתינתם בשלמות. והראב"ד (מע"ש פי"א ה"ב) סובר שהוידוי נוהג רק בפני הבית. ועי' המעשר והתרומה (פרק א סעי' עב, ציונים ס"ק קסב-קסג). וע"ע הודאת הארץ (עמ' 43 סעי' י, ועמ' 221-247).

[22] אחרית השנים (פ"א אות יב, פ"ד ה"ד); בצאת השנה (עמ' נב סעי' ד).

יש להשתדל לומר הודיית מעשרות זו לפני הכותל: אחרית השנים (פ"ד ה"ד אות ד, פרק ה אות לב).

[23] עפ"י רמב"ם (בפיה"מ, מע"ש פ"ה מי"ג); כפתור ופרח (פרק מב). וכך הורה הגר"מ אליהו שליט"א. ועי' עשר תעשר (הלכה שב).

[24] אחרית השנים (פ"ד ה"ד, פרק ה אות לב), בהרחבה בהודאת הארץ (עמ' 368-374).

[25] עפ"י רמב"ם (מע"ש פי"א ה"ה); לבוש וש"ך (יו"ד סי' שלא ס"ק קסא). וכ"כ בעשר תעשר (הלכה רצא).