הסתמכות על נכרי בהפרשת תרו"מ

האם משגיח כשרות יכול ליצור קשר עם הפועל הנכרי הנמצא בבית האריזה ולומר לו כי ישים יותר מאחד ממאה בארגז מסויים המוכן לתרומה ותרומ"ע ולהפריש תרומות ומעשרות ממקום הימצאו?

הרב יעקב אפשטיין | מנחם אב-אלול תשס"ג
הסתמכות על נכרי בהפרשת תרו"מ

שאלה

משגיח כשרות על תוצרת חקלאית אחראי להפריש תרו"מ מהתוצרת החקלאית המובאת לבית האריזה. לעתים הוא אינו נמצא במקום בשעה שבה הוא זקוק להפריש, ויש לו פועל נכרי הנמצא בבית האריזה. האם הוא יכול להתקשר אליו טלפונית ולומר לו כי ישים יותר מאחד ממאה בארגז מסויים המוכן לתרומה ותרומ"ע ולהפריש תרומות ומעשרות ממקום הימצאו?

 

תשובה

א. שתי נקודות טעונות בירור:

1) האם המשגיח יכול לתרום מ"ארץ מרחקים"?

2) האם ניתן להיסתמך על הנכרי שעושה כפי שהורו לו בטלפון, ואחר שאמר שעשה לא ישנה או יחליף וכד'?

ב. נראה פשוט שאין המפריש צריך לעמוד ליד הטבלים שהוא מפריש מהם. וילמד הדבר ממשנת ר"ג וזקנים (מעשר שני פ"ה מ"ט):

"מי שהיו פירותיו רחוקים ממנו צריך לקרוא להם שם מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו, עישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבא בן יוסף שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו, אמר רבי יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו, ונתקבלו זה מזה שכר".

המדובר בביעור מעשרות, ומפרש הרמב"ם: "ועשה כן ר"ג מפני שהגיעה שעת הביעור וחייב כמו שביארנו למסור כל מתנה לבעליה, המעשרות והתרומות הואיל וכבר נגמרו פירותיו. ואילו לא היה רבן גמליאל עם אלו שיכל לתת להם על הדרך שביאר, היה מספיק לו לקרוא להם שם למעשרות ויחד להן מקומות בצפון או בדרום כמו שנתבאר במה שקדם. וזה הוא ענין אמרו בתחלת הלכה זו צריך לקרוא להם שם, ר"ל אם הגיעה שעת הביעור והיו רחוקים ממנו שאי אפשר לו להפריש מתנותיהם צריך שיקרא להם שם".

לפי הרמב"ם כל ההפרשה:  קריאת השם ויחוד המקום עשה ר"ג מהספינה.

וכעין זה כתב רש"י (ב"מ יא ע"א ד"ה עישור שאני): "נזכר שלא עישר מעשרותיו והוקשה לו ומיהר לעשרן באשר הוא שם".  

אמנם תוס' (ב"מ שם ד"ה עישור), וכן הר"ש (מע"ש שם) והרע"ב (מע"ש שם) פרשו שהמעשרות כבר היו מופרשים, ובעייתו של ר"ג היתה היאך להקנותם לבעליהם. ולפי פירושם אין מכאן ראיה לכך שיכול להפריש כאשר אינו ליד הפירות.

ג. יש מקשים, שתרומה גדולה צריך להפריש מן ה"מוקף", ואולי משמעות "מוקף" הוא שאף המפריש יהיה ליד פירותיו. ומהמשנה במע"ש אין ראיה כי אין מפורש שר"ג הפריש ת"ג, ותרומ"ע ומעשרות אי"צ להפריש מן המוקף.

ונראה שבמשמעות מוקף לא כלול שהמפריש יהיה ליד פירותיו, אלא שהת"ג ושאר הטבל יהיו סמוכים זל"ז. ראשית מפני שדין זה לא נזכר בשום מקום, ועוד מצאתי ברמב"ן (ב"מ יא ע"א) שכתב:

"ואיכא דקשיא ליה היאך הפריש מעשרותיו ולא הפריש תרומה גדולה ויתננה לרבי אלעזר בן עזריה שהיה שם עמו או יזכה לכהן ע"י אחר, ותירוצא דהאי קושיא דאיהו ודאי תרומה נמי אפריש שאסור להקדים מעשרות לתרומה דכתיב מלאתך ודמעך לא תאחר, והאי דלא קתני לה מתני' משום דלא קתני אלא מה שזכה להם והוציאו מרשותו אבל בתרומה לא זכה בה לאחר אלא שקרא לה שם בלבד, לפי שאין התרומה צריכה ביעור"…

הא קמן שלפי הרמב"ן, ר"ג הפריש ת"ג ולא חש לעמידת המפריש ליד הפירות.

וכ"כ הריטב"א (קידושין כו ע"ב): "ואע"ג דאמרינן בעלמא לא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף, הכא דמיניה וביה מפריש עליה אף על פי שאינו סמוך לרבן גמליאל מוקף חשבינן ליה".

ד. השאלה השניה היא ההסתמכות על הנכרי, שאמנם הפירות המיועדים לתרומה גדולה ותרו"מ נמצאים במיכל שהוקצה לכך, וכל שאר הפירות על ידם. ואח"כ לא יוציאם משם עד הגעת המשגיח.

כתב הטור (יו"ד סי' קיח): "המניח נכרי בחנותו ובו מדברים שאפילו אם הוחלפו יש בהן איסור תורה מותר ול"ח שמא החליף להכשילו אא"כ נהנה בחליפין. אפילו אם נהנה בחליפין אם הוא יוצא ונכנס או אפילו שהה זמן רב ולא הודיעו שדעתו לשהות מותר, אבל אם הודיעו שדעתו לשהות אסור".

וכידוע בהפרשת תרו"מ אין לנכרי שום נ"מ, וע"כ בפשטות מותר לסמוך על הנכרי במקרה זה. כך כתב ובאר הבית יוסף (סי' קיח, יא): "… דמילתא דפשיטא היא דלעולם לא חיישינן שיחליף הגוי או יערב אלא דוקא בשיש לו תועלת בדבר אבל כל שאין לו תועלת לא חיישינן שמא יתכוין להעביר את ישראל …".

כמו כן פסק בשו"ע (יו"ד סי' קיח ס"י): "המניח עובד כוכבים בביתו, ובו דברים שאם הוחלפו יש בהם אפילו איסור תורה, אם הוא יוצא ונכנס או אפילו שהה זמן רב ולא הודיעו שדעתו לשהות, מותר, ולא חיישינן שמא החליף, אפילו אם הוא נהנה בחליפין, והוא שלא סגר הבית עליו (טור והמחבר ר"ס קכט), לפי שהוא מתיירא בכל שעה לאמר: עתה יבוא ויראני. אבל אם הודיעו שדעתו לשהות, אסור. ואם אינו נהנה בחליפין, מותר בכל ענין, דלא חיישינן שמא החליף להכשילו, כיון שאין לו הנאה בדבר".

מסיק  הש"ך (ס"ק לב) שאע"פ שהלשון היא "המניח", שמשמעותה בדר"כ בדיעבד כאן הוא מותר לכתחילה.

כך כתב גם בערוה"ש (סל"א): "והנה הסכמת כל רבותינו הראשונים והאחרונים דלא חשדינן ליה העובד כוכבים שיכשיל את הישראל בחנם כשאין לו הנאה מזה".

 

מסקנה

מותר להפריש מרחוק (ואין צריך לומר את הנוסח בטלפון וכד',) לאחר שברר עם הנכרי שבבית האריזה שהניח את הפירות לפי ייעודם במקומות הראויים להם, ובכמויות המיועדות (בדר"כ את הכמויות קובעים החקלאים היהודים מראש).

נראה  לענ"ד שאע"פ שאין לנכרי הנאה מהנחת הפירות במקומות המיועדים, ולכן  ניתן לכתחילה לסמוך על כך, ראוי שהמשגיח לא יבטח בו. המשגיח יזהיר את הפועל שלאחר הנחת הפירות במקומות המיועדים אין להזיזם או לשנותם. הבעלים יתרו בו, שהוא יפוטר אם תהיה תקלה כלשהיא, ובכל בעיה או רצון לשנות את מקומם יטול רשות מהמשגיח. מלבד זאת המשגיח לא יודיענו את שעת כניסתו, ומפעם לפעם יכנס בלא הודעה מוקדמת, או שיודיע לו שהלך למרחקים ויכנס מיד כדי לבודקו.