תרומת ביצית מיהודייה לא ידועה

תרומת ביצית מיהודייה לא ידועה

על החששות השונים העולים כתוצאה מתרומת ביציות

הרב אריה כץ | אמונת עתיך 125 (תש"פ), עמ' 131-136

פתיחה

משפטים לאישה יהודייה פנויה לתרום ביצועים לאישה אחרת הנזקקת לכך. התרומה מתבצעת באופן עצמאי אנונימי. על מנת להבין את המצב הזה לא בן יהודייה פנויה לתרום ביצועים. שהם איסורי עריות, קבע המחוקק שיהיה מאגר רישום סודי, שאליו יודע רשם הנישואין לכתוב את שאילתא על מנת לוודא שאין קרבה משפחתית אסורה בין המבקשים להירשם לנישואין.

נכון לזמן כתיבת שורות אלה, המצב המשפטי אינו יודע, שכן רשם הנישואין ישלח שאלה כזו רק במקום שבו הוא היה אדם שאבן אחד מבני הזוג נולד כתוצאה מתרומת ביצית. בדרך כלל בדרך כלל הוא לא יודע על כך, מישהו אחר עצמו כבר כתב כתוצאה מתרומת ביצית, פעמים רבות ידענו מודע לדבר, וממילא הוא לא יכול לעודכן את רשם הנישואין. המשרד הבריאות, הובטח שם התקנות את הטרקטור האשתי את זה, האמת שהאפשרות היא להכיר את התוכנית להפעיל את האוטומטי, שתתריע רק את זה שהן שני קרובים גנטיים כתוצאה מתרומת ביצית יבקשו להינשא זה לזו, אולם אין שום דבר אחר שיש להחליט שאכן ייעשה. לדעת הפוסקים הסוברים שבמקרים של תרומת ביצית האם היולדת נחשבת לאם ההלכתית, ממילא אין בעיה הלכתית בדבר, [1] אולם לדעת הפוסקים הסוברים שתורמת הביצית היא האם ההלכתית, [2]יש לשאול: האם לפי המצב המתואר בשאלה מותר לקבל תרומת ביצית על פי תנאי החוק בארץ, או שהדבר אסור, שמא אח יישא את אחות מאמו ללא ידיעתם ? [3]

א. החשש בתרומת זרע - שאח יישא אחות מאביו

לכאורה, מקרה דומה שם גילו הפוסקים את דעתם, הוא המקרה של תרומת זרע לאישה מזרעו של יהודי (או חשש יהודי) האישנו ידוע. לא ניכנס כרגע לשאלה הכללית של תרומת זרע, אולם לענייננו נאמר אחר הפוסקים התירו במקרים חריגים תרומת זרע, אסרו בצורה ברורה תרומת זיירע אנונימית במקום שיש ברוב גויים, שמא יישא אח את אחות מאביו.

כך הם דברי שו"ת 'אגרות משה' (אבה"ע ח"א סי 'עא): [4]

מכיון שהטעם מפורש שם [5] שהוא מדין גזירה שמא ישא אחות מאביו ... יש להתיר בזרע של נכרי, שכיוון שהוולד יהיה ישראל כיון שאמו ישראלית, אין לחוש לכלום, דאין לו ייחוס להאב הנכרי על אם היה דרך ביאה ...

כך כתבו גם פוסקים נוספים, ביניהם שו"ת 'מנחת שלמה', [6] שו"ת 'חלקת יעקב', [7] שו"ת 'הר צבי' [8] ועוד רבים.

המקור של אותם פוסקים הוא דברי הגהת רבנו פרץ, שהובאו ב'בית חדש '(יו"ד סי' קצה):

מצאתי בהגהות סמ"ק ישן מהר פרץ שכתב אשה נדה יכולה לשכב כשר לגמרי אפילו תת-עבר משכבת ​​זרע של אחר כי הלא בן סירא.

רבנו פרץ כתב יד באופן מפורש אין חשש של בן הנידה באישה שנתעברה בזמן נידתה שלא אחרת של קיום חיי אישות אסורים, והדבר שאין חשש ממזרות אם אשת איש נתעברה מזרעו של אדם אחר שלא דרך קיום חיי אישות. אלמני עדיין אסור להגיע למצב שאשת איש תלד בן מזרעו של אחר היסטורנו בעלה, גם אם ההתאחדות לא נעשתה למעשה של ביאת איסור, כי יש חשש שהיא לא התדע מיהו האב, וכמגדל אותו ילד הוא יהיה עלול לשאת את אחיו מאביו.

ב. חשש של נשיאת אחות מאביו בחז"ל

על מנת להבין את דברי רבנו פרץ, ולנסות ללמוד באלו אופנים הם שייכים, עלינו לראות את המקור שאותו הביא הכספיים האחרים, ולבדוק את המקורות הנוספים בחז"ל שמספרים את הוזכר דין זה, לא לדעת את המצב של לא ידוע, שמא יישא אח אחותו מאביו.

ואלו הם דברי הגמרא ביבמות (לז ע"ב):

ר 'אליעזר בן יעקב אומר: הרי שבא על נשים רבות שאינן יודעות על איזהו בא בא, ישיבה היא שבאו עלי אנשים רבים ואינה יודעת מאיזה הקבלה, נמצאת על נושא את בתו ואח נושא את אחות, ונתמלא כל העולם כולו ממזרין, וזה זה נאמר : ומלאה הארץ זמה ... יתר על כן אמר ר 'אליעזר בן יעקב: לא ישא אדם אשה נידה זו וילך וישא אשה נידה אחרת, שמא יזדווגו זה לזה, ולא מצא אח נושא את אחות.

המקרה הראשון עוסק באופנים שנמצאים באי מכיר את הגלידו, הקיים קיים חשש שמא אב יישא את בתו ואח את אחות. המקרה השני כבר היה דין מעשי, שמלמד לנו שאסור לאדם לשאת שתי נשים שונות שונות, כיוון שיש חשש שאחת תוליד בן ואחת תוליד בת, ואותם בן ובת לא ידעו שהם אחים (כיון אחרת יש להם את זה אחרת), ומולים להינשא זה לזו. הבן השני של ר 'אליעזר בן יעקב נפסק להלכה ב'שלחן ערוך'. [9]

יש עוד דין שטעמו הוא חשש ניואי אח ואחות הוא דין 'הבחנה'.

נאמר במשנה ביבמות (מא ע"א) שאסור לאישה להינשא בשלושת החדר שלאחר גירושיה או מיתת בעלה. הגמרא שם (מב ע"א) שואלת מה הטעם הזה. על כך אומר רבא:

גזירה שמא ישא את אחות מאביו, וייבם אשת אחיו מאמו, ויוציא את אמו לשוק, ויפטור את יבמתו לשוק.

דהיינן, אם תינשא בתוך שלושה חודשים ותוליד בן בטווח של בין שישה חודשים לנישואיה השניים לתשעה חודשים מסיום נישואיה הראשונים, יתעורר ספק במציאות מיהו האב. יישא בת מהאב השני (שנולדה לאם אחרת), אף שהיא באמתם אחות. [10] בגמרא שם הובאה תשובה נוספת, ולפיה יש צורך בייחוס ידוע מגזֵרת הכתוב, אבל ב'בית שמואל ' [11] ו'פתחי תשובה' [12] מבואר שההלכה נקבעה כך היה הגזרה.

ג. קיימת גם בחשש נישואי אח ואחותו מן האם?

כן שראינו, למעשה הצורך בהלכה באב ידוע נובי מחמת גזרה וחשש שמא ללא אב ידוע אח יישא את אחותו. למעשה, מקרה של אם לא ידועה אין שכיח, כי בניגוד לאבהות שנקבעת באמתם את המעשה הביאה, מאורע שהוא נסתר ואינו ידוע, [13] הידיעה על האימהות קיימת על הלידה, שהוא שלב השאלה שעלינו לשאול היא אם הדבר שחז"ל לא גזרו דין מפורש על אם שאינה ידועה אומרת שאין איסור ליצור קשר עם המצב הזה, או שלא גזרו דין כזה בפירוש, כי הוא לא היה בנמצא כל כך, אבל במציאות של ימינו, שהדבר קיים באופן פעיל של תרומת ביצית, הרי זה בכלל הגזרה.

לפני שנדון בשאלה זו, נזכרר במקרה שהיה כן הוזכר במפורש חשש של אח שיישא אחותו מאמו הסטטיסטיקה שהאם לא ידועה. בין פסולי החיתון מנוסה חז"ל וגם שני סוגים של הספק ממזר: האחד - שתוקי שהוא מי שאביו לא ידוע, ויש חשש שהוא ממזר, והשני - אסופי, שהוא יכול למצוא עבודה ושני הוריו יודע ידועים, שיש חשש שהושלך המצלמה במזרות.

הגמרא בקידושין (עג ע"א) דנה בשאלה מה הסיבה שהשתוקי והאסופי אסורים לבוא בקהל:

אמר רבא: דבר תורה שתוקי כשר; מאי טעמא? רוב כשרים אצלה ומיעוט פסולין אצלה [רש"י: אין הרוב ממזרים וקרובים שהוולד אותם ממזר] ... כמחצה על מחצה דמי, ותורה אמר: לא יבא ממזר - ממזר ודאי הוא דלא יבא, האמזר ספק יבא ... ומה טעם אמרו גזירה שמא ישא אחות מאביו ... לא שכיחא [רש"י: ומלתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן]? אלא, מעלה עשו ביוחסין.

ואמר רבא: דבר תורה אסופי כשר; מאי טעמא? אשת איש בבעלה תולה [רש"י: אם ילדה ממזר לא משליכתו לפי שיש לומר מבעלי הוא], מאי איכא? מיעוט ארוסות ומיעוט שהלך בעליהם באמתנת הים יהוה פלגא ופלגא, ותורה אמר: לא יבא ממזר בקהל שמא ישא אחות מאביו. אלא מעתה, אסופי אסופית לא ישא, שמא ישא אחות בין מאביו בין מאמו! הני הני שדי ואזלי? בת אסופי לא ישא, שמא ישא אחווה! אלא לא שכיח, הכא נמי לא שכיח! אלא, מעלה עשו ביוחסים.

מהגמרא שם רואים שמי שאביו או אמו יודע ידועים, לא נאסר מלבוא בקהל שמא יישא את אחות, כי הדבר לא שכיח, [14] אלא רק מהחשש שהוא ממזר, שהוא הגזרה מדרבנן לעיל. [15] אם כן, החשש לנישואי אח ואחות הוא רק הגזרה מדרבנן שאוסרת קשר מצב כזה לכתחילה. מכיוון שכך, יש מקום לומר שאין לך בו אלא חידושו, דהיינו חז"ל גזרו שלא ליצור מצב שבו יש חשש של אח נושא אחותו מאביו , אבל במקרה הלא שכיח של חשש אח נושא אחותו מאמו , לא גזרו. [16] ראיה לכך שלא גזרו במקום הספרנו שכיח, אפשר למצוא בדברי ה'בית מאיר '(אבה"ע סי' ב ס"ק יא), שדן באיסור לשאת שתי נשים במקומות שונים:

כתב בית הלל דהאידנא נוהגין שלא לישא ב'נשים, אין נפקא מינה גדולה בדין זה. ואמת, שלשון הגמרא והרמב"ם: לא יישא אישה נמנה זו, ואישה נינה אחרת שכיחא שמניחם אצל הגרושה או קרובי האם לא גזרו.

האיינר להבין את האיסור שלו הוא נשוי לשתי נשים בו הזמנית במקומות שונים, אבל אחר כך מיתת אשתו או גירושין, מותר לבעל ללכת לומרנה אחרת והינשא בה. הבית מאיר טען שהטעם זה שבמביב כזה בדרך כלל היגיי עם ילדיו, ואז אין חשש לנישואי אח ואחות. היה שם אחר כך משכבים, חז"ל לא גזרו שם. נראה שאם במקרה שדומה לגזֵרה המקורית לא הגזרו כשהדבר אינו השיח, ודאי שלא הגזרו היה שם מאמו, שהוא חשש ממשנו שכיח, כאילו בדרך כלל האם ידועה, וכפי המתבאר לעיל.

ד. במקום ספק

צד נוסף שקיים כאן להקל הוא שלדעת פוסקים רבים האימהות נקבעת על פי היולדת ולא על פי בעלת הביצית. גם אם לא נכריע כך להלכה, הרי שלכל היותר הדבר הוא בגדר ספק. אם כן, מכוון להבין את החשש של ניואי אח ואחות הוא ספק ואיננו איסור ודאי, הרי יש כאן הספק ספיקה - ספק מי נחשבת האם, והנאמר שבכוח הביצית היא האם, יש רק ספק שמא ואבן, ה'עזר מקודש '(אבן העזר, סי' ב) כתב שאולי במקום שהיה מצטרף לספק אחר, אין לחשוש לגזרות חז"ל שנועדו למנוע נישואי אח ואחות:

ומי שיותר נוטה שלא יוליד יש לומר ספק ספיקא לקולא היטב ... ומכל מקום אולי לא פליג בזה.

ספאם, על פי דברי הש"ך בכללי ספק ספיקא [17] לגבי גבינות עכו"ם. הש"ך כתב שם שגבינות שהן ספק גבינות עכו"ם אסורות, אף שמדובר באיסור דרבנן וספיקא דרבנן לקולא, השירות האיסור עצמו הוא מכיר ספק שמא העמידו את הגבינות בעור קיבה של נבלה. הש"ך הסביר שמקום שבו קיים ספק מדין תורה, וחכמים גזרו איסור מדרבנן מכוח הספק, הרי הם הפכו אותו לאיסור ודאי שחמור מאיסור דרבנן רגיל , ואף ספיקו אסור. [18] אם כן גם כאן יש לדחות את היכולת לעשות ספק ספיקא , שכן האיסור לגרום לאב מידענו ידוע הוא הגדרת חכמים שנובעת מכוח ספק של איסור תורה, ובו לא מועיל ספק כדי להקל. [19]אל שלמה, איך שראינו לעיל, לא מצאנו את הגבול מפורשת לגרום לאם לא ידועה אלא רק לאב לא ידוע, וגם כן נראה שיש לצרף את הספק מי נחשבת לאם למיקרוסקופ שכתבנו לעיל לעשות להקל בדבר. עוד יש לצרף את הדברים האחרים היום יש אפשרות על החוק לברר אם יש בנישואין חשש של ניואי קרובים, והבעיה היא רק שלא תמיד יודעת שיש לברר זאת. אם כן, עצם העבודה שבירור כזו היא אפשרית במערכת האישית שתספק את העצמך את הגישה, אפילו אם היא קיימת (וכאמור, עצם החשש את האמת עצמה עצמה רחוק מאוד, וללא הגישה של חז"ל אין לנו מקום לחשוש לאיסור).

סיכום

לכתחילה ראוי להסדיר את ההרשמה במוחשב ברישום. אולם גם כל עוד לא הוסדר הרישום, יש פסיקה הלכתית פרטנית, מותר לאישה הנזקקת לכך לקבל תרומת ביצה מאישה יהודייה לא ידועה, וזאת מהנימוקים הבאים:

  1. לא נמצאנו שחז"ל גזרו איסור לגרום לאם לא ידועה אלא רק לגרום לאב לא ידוע. אין הכי גבול כזו, כיוון שאם לא ידועה היא מצב לא שכיח, לא צריך לגזור לו.
  2. כל שאלת האימהות בתרומת ביצית נתונה במחלוקת הפוסקים, ואם כן יש כאן לכל היותר ספק באיסור דרבנן.
  3. הדרך הטובה ביותר של החשיבה של נישואי אחחות. ללא שם: גנרות חדשות.

לסיכום, גם במציאות הנוכחית, עדיף לקבל תרומת ביצית מיהודייה פנויה אנונימית ולא מישהי גויה, שאז לשוחח את שבט הביצית היא האם, הילד אינו יהודי ויצטרך לעבור גיור. [20]

 

 

 

[1] .     אין שם, אין שום דבר אחר, אין שום קשר.

[2] .     לפירוט המחלוקת והשמש השונות, ראה בהרחבה בספר פוע"ה כרך שני, בפרק על תרומת ביצית.

[3] .     סטריט חשש זה, שמעתי מכמה מורי הוראה שהורו להעדיף קבלת של תרומת ביצית מאישה גויה, וגיור של הוולד אחרי לידתו. לסוברים שביר הביצית היא האם, יש באופן אחר חיסרון גדול, כן גם אחרי הגיור הילד לא יהיה מיוחד הוריו, ואביו לא מקיים בהולדתו מצוות פרייה ורבייה, זאת מלבד העובדה שיש אוסרים ליצור ילד גוי מזרע ישראל, גם אם אחר יגיירו את הילד (ראה שו"ת חוות בנימין ח"ג סי 'קח).

[4] .     יחד הוא שם, אג"מ ח"ב סי 'יא.

[5] .     הגהת רבנו פרץ, ראה להלן.

[6] .     מנחת שלמה, תניינא סי 'קכד; שמלבד בעיה זו, חשש גם לממזרות במקרה שאישה נשואה קיבלה תרומת זרע מיהודי.

[7].    חלקת יעקב, אבה"ע סי' יב, שאסר גם תרומת זרע מגוי מטעמים אחרים.

[8].    שו"ת הר צבי, אבה"ע סי' ג, שאסר אף הוא תרומת זרע מגוי מטעמים אחרים.

[9].    שו"ע, אבה"ע סי' ב סעי' יא.

[10].   חששות נוספים הם בייבום וחליצה, ואינם קשורים לנידון שלנו.

[11].   בית שמואל, סי' יג ס"ק א.

[12].   פתחי תשובה, אבה"ע סי' יג ס"ק א.

[13].   למעשה, הגמרא בחולין יא ע"ב מביאה הוכחה שהולכים אחרי הרוב מכך שהורגים את המכה אביו, אף על פי שאין ידיעה גמורה שאכן הוא אביו, ואנו מסתפקים בכלל של 'רוב בעילות אחר הבעל'.

[14].   אומנם לעיל ראינו שחז"ל כן חששו לנישואי אח ואחות, אלא שכאן הדיון הוא בדיעבד – כשעומד אדם כזה לפנינו, אם יש לגזור שהוא אסור לבוא בקהל. לעומת זאת, גזרת חז"ל עוסקת באיסור ליצור מלכתחילה מצב כזה.

[15].   לפי זה היה מקום לכאורה לאסור תרומת ביצית מאישה לא ידועה, שמא היא ממזרת או פסולת חיתון מטעם אחר. אלא שמדברי הגמרא (שם) עולה שגזרת שתוקי אינה שייכת במקום שבו יש הוכחה שהילד טופל כיאות ולא רצו שימות. דהיינו לא גזרו איסור לבוא בקהל על אדם שהוריו אינם ידועים, אלא אם כן יש לנו ריעותות נוספות, דהיינו שהוא הושלך למיתה, ויש חשש שהדבר נעשה מכיוון שהוא ממזר. ממילא אין לדמות תרומת ביצית לאסופי, שהרי גם בה אין השלכה למיתה. אומנם יש לדון מדוע אין לאסור כל אסופי, גם כזה שידוע שלא הושלך למיתה, שהרי הוא לכל הפחות שתוקי, שהוא אדם שנמצא בחזקת אמו ובכל אופן נאסר מלבוא בקהל, מכיוון שאביו אינו ידוע. ואכן כך הקשה שו"ת נודע ביהודה קמא, אבן העזר סימן ז. תשובתו היא שדין שתוקי קיים רק במקום שבו אנו דנים גם על האימא אם היא נאסרה לכהן מחשש שאבי הילד הוא אדם שביאתו פוסלת לכהונה. באסופי איננו מכירים את האם ולא דנים עליה, וממילא אין איסור מדין שתוקי אלא רק מחמת שהושלך למיתה. על פי חידושו שם, גם במקרה המקביל של תרומת זרע מאדם לא ידוע אין חשש שתוקי, שהרי האישה לא נבעלה לנותן הזרע, ואיננו דנים על כשרותה, ראה שו"ת יביע אומר, חלק י אבן העזר סימן י. אולם גם אם לא נקבל את דברי הנודע ביהודה בקשר לאדם שאביו אינו ידוע, פשוט שמי שאמו אינה ידועה, ואין כאן ריעותא שהושלך למיתה, אינו מוגדר כספק ממזר.

[16].   אומנם ראינו שחז"ל עצמם אמרו על נישואי אח ואחות כשהאב אינו ידוע שהם מציאות לא שכיחה, ובכל זאת גזרו איסור ליצור מצב שעלול להביא לכך. אלא שכוונתם היא שהסיכון לנישואי אח ואחות כשהאב אינו ידוע הוא בכל אופן נמוך מאוד, אולם גזרו שלא ליצור סיכון כזה. הגזרה היא דווקא באופנים שהמעשה שיוצר את הסיכון הוא מעשה שכיח (כגון נישואים לשתי נשים בשני מקומות), אבל כשאותו מעשה אינו שכיח (וכפי שיובא להלן), לא גזרו איסור ליצור סיכון שכזה.

[17].   ש"ך, יו"ד סי' קי אות יז-יט.

[18] .    ראה באופן דומה גם את דברי הגרש"ז אויערבאך לגבי דין שבעה נקיים בזמן הזה, שהובאו במאמרנו 'חומרת בנות ישראל בזמן הזה', אמונת עתיך 103 (תשע"ד), עמ '95-102, ושם את הדברינו בהסבר שיטת הר"ן על איסור שבויה לכהן במאמרנו 'איסור שבויה לכהן - ספק או גזירה?', חמדת הארץ ג, עמ '164-180.

[19] .    ואולי זה הטעם שהעזר מקודש הסתפק אם אפשר לומר ספק ספיקא, וצריך עיון.

[20] .    לאחר כתיבת המאמר, הגיעה למועדון פוע"ה תשובה של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף שליט"א, שעוסקת בתרומת ביצית, ואחת ממסקנותיה היא אין לחשוש לנישואי אח ואחות בתרומת ביצע מאיש יהודייה לא ידועה, ושהדבר עדיף על פני תרומת ביצית מגויה וגיור הילד.