פירות ומוצרים בני י"ב חודש

פירות ומוצרים בני י"ב חודש

פתרון שיאפשר את השימוש בכל סוגי הפירות היבשים אחר ניקיון קל

הרב יצחק דביר | אמונת עתיך 125 (תש"פ), עמ' 89-98

הקדמה

אף שקטה הבדיקה של מרבית הפירות היבשים מתולעים הוא פשוט וקל, יש הנרתעים כאילו, או מתקשרים מבצעים אם הם זקוקים לבדיקה של הכסף הגדול שיש. עוד על כך, לחלק קטן מן הפירות היבשים נבדקים טיפול מורכב. כדוגמה חריפה אפשר למנות את התאנים המיובשות שנגיעותן רבה וקשה לזיהוי, עד כדי כך שיש שהמליצו להימנע מאכילתן. על מנת להקל על הציבור, עלה בדעתנו.

מלשון הפסוק 'השרץ השורץ על הארץ' לומדת הגמרא שרק תולעים שחדרו לפרי מאיר העולם, או גדלו בו היה על העץ - אסורות, אבל תולעים שנולדו בפרי רק לאחר התלישתו. מן העץ - לא נאסרו! [1]

בדרך כלל האפשרות להבחין בין פירות נגועים בתולעים שגדלו עלים על העץ ובין אלה שהתליעו רק לאחר שנקטפו לא פשוט. [2] אבל ישנו מקרה בו אמדו חכמים להבין התולעים שנותרו בפרי הם רק אלה שנולדו בו לאחר שנתלש (חולין נח ע"א):

אמר רב הונא: כל בריה שאין בו עצם - אין מתקיים י"ב חדש. אמר רב פפא, שמע מינה מדרב הונא, הני תמרי דכדא לבתר תריסר ירחי שתא שריין [התמרים יש להם מונחים בכד שנים עשר חודשים מותאמים באכילה ללא חשש מתולעים].

יש שהבינו שלאחר שנה [3] עדיין נותרה חובה לבדוק את הפירות על מנת להסיר מהם את התולעים המתות , [4] אך דעת רוב הראשונים שלאחר שנים עשר חודשים התולעים מתייבשות ובטל האיסור מאכילתן , [5] וממילא הפירות אינם טעונים בדיקה כלל. כך יכול להיות פסק הרמב"ם (הל 'מאכלות אסורות פ"ב הט"ו):

אם שהה הפרי אחר שנעקר שנים.

מן האמור עולה כי כל פרי או מוצר אחר. עלינו לבחון לעומק את גדרי ההיתר ולברר לאילו מוצרים יהיו לנו האחרים זה לעזר.

א. שימורים, ריבות, ממרחי תמרים

קופסאות שימורים מכילות פעמים רבות מוצרים הטעונים בדיקה מחרקים, כאלה: חומוס, שעועית לבנה, כרוב ועלי גפן. הכשרויות האמינות מקפידות לימוד בדיקות וניקיונות לפני האריזה בשימורים, ישן כאלו שאינן מקפידות על כך ותוצרתן נגועה בחרקים. האם השימוש בקופסאות אלה יהיה מותר לאחר שעברה שנה מתאריך הייצור? שאלה דומה נשאלת על ממרחי תמרים או על קונפיטורות מפירות יער במקום נמצאה נגיעות באחוזים השנה, האם בשיחה יותַר לאחר שנה?

המישף לכל המוצרים האלה הוא נכון. לשמור על חיי מדף ארוכים, הם מכילים בתוכם חומר משמר. בעקבות זאת עלינו לשאול: מאחר להבין ההיתר מבוסס על כך שלאחר שנה התולעים מתייבשות ומתפוררות, האם ישתנה הראש והיש חומר להמשיךמר יש? בשאלה דומה דן הרשב"א (שו"ת, ח"א סי 'פ):

שאלת: מרקחת שנפלו לתוכה נמלים הרבה בכלל אפשר לברור אותם מתוכה ועברו עוד שנים עשר חודש אם מותרת אם לאו? ... אני חוכך קצת במרקחות שהן נעשות על ידי דבש. לפי שהדבש נראה שיש לו שתי סגולות האחת למהר למחות ולכלות הדברים הנחתכים הנופלים לתוכו. והשניה להעמיד לקרואיים הדברים השלמים הנטמנים בתוכו.

הרדב"ז [6] אינו מקבל את ספקו של הרשב"א, ולדעתו מאחר שחכמים אמדו שלאחר שנה האיסור בטל, אף שהתולעת נותרת 'כמו שהיה בתחלה או קרוב לו' היא כבר אינה אסורה, "דעפרא בעלמא הוא, ומדת חסידות הוא לברור אותם או להעבירם במסננת אם איפשר '. [7]

למעשה ה'שלחן ערוך" [8] הביא את צדדי הספק ולא הכריע בדבר, ומאחר שמדובר בספק דאורייתא, הפוסקים החמירו בכך, [9] ואף הרחיבו את האיסור לתערובות נוספות שעלולות לגרום לשימורו של החרק לזמן רב יותר , כגון: מוצרים שמעורב בהם סוכר ברמה ניכרת, [10] או משקאות אלכוהוליים. [11]

במקרה שאין ודאות שיש תולעים בתערובת, כתב ה'פרי תואר ' [12] שיש להם ספק ספיקא (שמא אין חרקים ושמא הדבש אינו משמרם), שהיתה לאחר שעברה שנה מותר לא יכולה. [13] מאידך גיסא ב'זבחי צדק ' [14] כתב שמאכל שמוחזק כנגוע בחרקים אין נחשב כספק, אל כנגוע בודדות, וכן כן אסור לא יכולו גם לאחר שנים עשר חודש. [15] לאור זאת אסרו הרב שלמה קלוגר, [16] ה'דרכי תשובה ' [17] ו'ערוך השלחן' [18] לאכול ריבה מפירות שהנגיעות בעת מצויה - גם לאחר שעברה שנה מייצור הריבה.

המחלוקת הנ"ל נובעת דומה שהרשב"א הסתיימה אם הדבש משמר את התולעים, או להיפך - ממהר את הכילויָן, אולם במוצרי המכס חומרים משמרים או משוואות חומציות (למשל: ממרחי תמרים, ריבות ושימורים) אין ספק הגוף התולעים נשמר לזמן רב יותר, וממילא אין אפשרות להקל לאחר שנה. כך הורה גם הגרש"ז אויערבך [19] לעניין פירות שנשמרו בהקפאה למשך שנה.

נותר להסתפק בעניין תמרים הנמכרים בוואקום, האם ההוואקום גורם לשימור החקרקים או שמא הם מתפרקים מאליהם? מאחר שהדבר נתון בספק, נראה שלמקל בזה, כדעת ה'פרי תואר ', יש על מי לסמוך, אך לכתחילה ראוי שלא לסמוך על כך, מאחר ההתמרים הוחזקו בנגיעות (בפרט לא נשאלות כי בדרך כלל משתמשים בתמרים מיוצר ירודה, ורמת הנגיונים שהיו גבוהה).

ב. אצות ים

מגדלים מתרבים אחרים חרקים, סרטנים וטפילים שונים. לאחר כתב העיבוד, שם הכובשים את האצות ל'דפי סושי ', ישנו קושי גדול לזהות את הטפילים, ולשם כך נדרשת מומחיות. הנגיעות בדפי אצות אינה מתפתחת בהמשך האחסון, ואכן כן עלינו לשאול: האם לאחר שתעבור שנה מתאריך הייצור יהיה מותר לא יכולם בבלא בדיקה? לשם מענה לשאלה זו עלינו לברר כמה נקודות.

  1. האם כתב כבישת הדפים משמר את התולעים?

אם הידרו לנו, בת הזוג עיבוד האצות לדפי סושי לא מעורבים חומרים משמרים, האצות נכבשות לדפים ישיבה מיובשות (בהקפאה או בתנורים). אולם במבחן המציאות - החרקים ניכרים בדפי הסושי גם לאחר זמן רב. האם הדבר מוכיח שהייבוש משמר אותם?

נראה ששאלה זו תלויה במחלוקת ראשונים בהבנת הכלל 'כל בריה אין בו עצם - לא מתקיים י"ב חדש'. הרשב"א [20] כתב שלאחר שנים עשר חודשים 'לא מתקשים וחוזר הוא לעפרו'. אפשר לדייק מלשונו שחכמים הניחו שלאחר שנה החרקים מתפוררים באמת, וממילא אם במציאות אנו רואים שהחרקים לדבר מתפוררים - מוכח שהקלייה או שמירת האצות בוואקום משמרות אותם. לעומתו כתב הראב"ד (תשובות ופסקים סי 'רז):

יש לך שלדו קיימת כיון להבין את ליחות - כלה לגמרי, הרי הוא כנשרף ושלדו קיימת, זה דרך האמת והצדק ...

הרדב"ז (ח"ב סי 'תרצב) על העיד שהדבר מוכח מן המציאות:

הדברים נראין לעין להבין מיני קטניות הנולדים בהם היו תולעים, אחר י"ב חדש אתה רואה בנק רושם התולעת, ומה שנמצא בתוך הנקב הוא משונה.

אנו למדים שמציאותם של חרקים יבשים לא סתם את המסע הזה שהיסיס מאכילתם בטל לאחר שעברה שנה. כדעה זו משמע ממש מדברי הפוסקים. [21] לשיטה זו, לאחר שעבר הזמן הדרוש והתייבשו הטפילים המעורבים בדפי האצות, אפשר יהיה להתיר את השימוש בהם (ואכן חלק מהמעבבים בשירות הרבנות הראשית למורים של עסקים עסקים המשווקים סושי לקפיד לרכוש סחורה ישנה בדווקא).

יש להעיר שלדעת ה'חכמת אדם ', [22] בדומה לחרקים שעברו על י"ב חודש, חרקים שנאפו בתנור כשהם גלויים למקור החם מתייבשים ומותרים:' לא יכול להיות נשרף, מכל מקום שהשימוש בחלק גדול מהאצות, שעוברות קלייה בתנורים, יהיה מותר מייד לאחר הייצור, משום שהן עוברות תהליך של ייבוש וקלייה בתנור בחום של 300-400 מעלות. אולם אף שפוסקים נוספים הסכימו עם היתר זה, [23] רבים חלקו על היתרו של ה'חכמת אדם 'וסברו שקלייה בתנור לא מועילה כמו י"ב חודש. [24] ויש שכתבו אחר לדעת החכמת אדם הזה נכון אבל ורק לחרקים קטנים ביותר, לא לאחרקים גדולים יותר, כסרטנים וטפילים המצויים באצות. [25]

  1. כמה זמן צריך להמתין?

בגמרא (לעיל) הוזכר בהתקופה הדרך מתקיימים החרקים היא י"ב חודשים, אולם בירושלמי [26] ובמדרשים שונים כתוב שתולעים חיות רק שישה חודשים. בנימוקי יוסף (חולין נח ע"א) מיישב סתירה זו:

אין שום דבר אחר זה לא שייך חדשים. דלחותו מתקיים עד שנים עשר חדש ומכאן ואילך עפר בעלמא הוא.

כלומר תקופת י"ב חודש שציינה המשנה בנויה משני חלקים :. ששת החודשים הראשונים הם תוחלת החיים של התולעים שנולדו בעוד הפרי מחובר , ובששת החודשים האחרונים גופן מתייבש עד שכלה האיסור ממנו [27] לאור זאת הציע ה'פרי חדש" [28] למעוניינים לקצר את זמן ההמתנה, לבצע פעולות להמתת התולעים שבפירות, ומאותה העת להמתין רק שישה חודשים עד לייבושן. [29] לשיטתו באצות ים שכל הטפילים מתים ממילא בעת עיבודן , לא נצטרך להמתין שנים עשר חודשים אלא שישה חודשים .

לא כל הפוסקים פרסימו להצעה זו; יש שערערו באומרם שרק תולעת שמתה מזכנה תתייבש בזמן שישה חודשים, כן יכול שתקופת ייבוש גופה של תולעת מתההההכנות למטלותה באופן יזמי תיארך זמן רב יותר, [30] וישחלקו באופן קבוע אושרו וכתבו שמאחר שחכמים התירו רק לאחר שנים עשר חודשים - אין להתשר קודם כל. [31] למעשה בשו"ת 'מנחת יצחק' [32] הורה לסמוך על דעות המקלים רק בצירופים נוספים ובהפסד גדול, אולם הגרש"ז אויערבך [33] התיר לסמוך על שיטת ה'פרי חדש 'והתיר כבר לאחר שישה חודשים.

ג. פירות יבשים

פירות יבשים הם הדוגמה הדומה ביותר למקרה הנדון בגמרא: 'תמרי דכדא'. הלכה זו יכולה להועיל הם לפירות שבדיקתם קשה ביותר (אלה: תאנים מיובשות, תותי עץ מיובשים, גוג'י ברי), הטלפון לפירות שבדיקתם פשוט פשוט למילים כרוכה בטורח רב (בבבחים גדולים וכדומה).

הכשר, הקשר במשרד בפירות, השירים האחרים, השלימו את התלישתם, נובע. הגמרא במסכת חולין (סז ע"ב) דנה בשאלה מה יהיה הדין אם תולעים אלה יצאו ('יפרשו') מן הפרי:

בעי רב יוסף: פרשה ומתה, מהו? מקצתה, מהו? לאויר העולם, מהו? תיקו. בעי רב אשי: לגג תמרה מהו? לגג גרעינתה, מהו? מתמרה לתמרה, מהו? תיקו.

הגמרא נותרה בספק; הראשונים הכריעו ש'ספק דאורייתא לחומרא ', [34] כל המצב שם יצאה התולעת מעט מן הפרי - נחשבת כאסורה. הראי"ש [35] כי הבדיקה החיצונית נדרשת גם בפרי שעברו היה יותר משנים עשר חודשים, כדי לכתוב את התולעים שיצאו ממנו. [36] כך פסק גם השלחן ערוך (יו"ד סי 'פד סעי' ח): ' ומכל מקום צריך לבדקן, להשלים התולעים הנמצאים ביניהם בחוץ, או על גבי הפרי.

יש מהראשונים שלא הסתפקו בבדיקה החיצונית. [37] לכן הורו שרק כאשר הפרי אין נקוב, אנו יכולים להיות בטוחים שלא לחזור לתוכו תולעת והוא לא חייב בבדיקה, נכון כאשר הוא נקוב, חובה לפתוח את הפרי ולבודקו. [38] עם זאת פוסקים רבים לא חששו אותו, מבלי מצוינים שתולעת תצא ותחזור אל הפרי דרך החור, ו'אחזוקי איסורא לא מחזיקינן '. [39]

למעשה פסק ה'שלחן ערוך '(יו"ד סי' פד סעי 'ד):' כל זמן שימצא בתוך הפרי, אפילו חורו נקוב לחוץ, לא חיישינן שמא פירש וחזר '. ואילו הרמ"א העיר עליו:' ויש אוסרים אם חורו נקוב לחוץ, והכי נהוג '.

אם כן, לדעת ה'שלחן ערוך 'אין צורך בבדיקה פנימית גם אם יש נקב בפרי, [40] ולדעת הרמ"א הפטור מבדיקה פנימית מותנה לפי שהפרי לא נקוב, [41] ויש לו גם חלק מן הפוסקים הספרדים. [42]

בדברי האחרונים אנו מוצאים שני טעמים לדעת הרמ"א שהחמיר בכך:

1) הלבוש [43] כתב שאיננו יודע מהו טיבם של מיני התולעים השונים, אפשר שהם רגילים לפרוש חוזר, ושם עלינו לחשוש והחמיר לספק. 2) הש"ך [44] הוסיף שהנקב חיצוני 'הוי קצת הוכחה שפירשו וחזרו'.

ההבדל בין הטעמים מתבטא במקום שבו אין הפרי נקב של תולעת, האך הפרי נקוב באופן טבעי (אלה התמרים שנפלו חיבורם השני, תאנים הנקובות בתחתיתן), או שהוא חתוך (העולם: העולם ושזיף מיובשים). לפי הטעם הראשון, בכל מצב שישנה אפשרות לתולעים לצאת מהפרי ולשוב אליו - עלינו לחשוש הזה ולבודקו בבדיקה פנימית. אני יודע את זה לא צריך את זה, אני לא צריך לעשות את זה, אני לא צריך לעשות את זה. למעשה אחרונים רבים העתיקו את הטעם השני בלבד, [45] ונראה שיש לסמוך על כך ולפטור מבדיקה פנימית כל עוד איננו מוצאים בפרי נקב הנראה כחור כניסת תולעת . [46]

ד. קמח

בעניין קמח שנותר באריזה סגורה למעלה משנה נחלקו הראשונים. לדעת מהר"י בירב [47] כל עוד התולעים לא יצאו מאריזת הקמח, הם לא נחשבות לתולעים שפירשו, הקודם אחר שעברה שנה על הקמח באריזה סגורה, וברור לנו שהן נולדו בתוכה - הקמח מותר באכילה. על כך חלק ב'הגהות שערי דורא ' , [48] ולדעתו גם אם פירשו התולעים לדופנות הכלי הפנימיות - הם נאסרות.

לא היה מעניין פירות יבשים לא חשש השלחן ערוך שמא פירשו התולעים וחזרו, לעניין קמח פסק ה'שלחן ערוך ' [49] (יו"ד סי' פד סעי 'ה):' תולעים הנמצאים בקמח, וכיוצא בו - אסורים. שמא פירשו, ושרצו על הארץ וחזר 'האחרון הסביר שה'שלחן הערוך' פוסק כ'שערי דורא 'שגם תולעים שפרש מן הקמח לדופנות הכלי אסור, [50] ומאחר שזוהי מציאות שעלול לקרות בנקל, גם ה'שלחן ערוך' מודה שיש לחשוש לה, וגם אם 51 אברהם עלית מעבד קציר החיטים - אסור להשתמש בקמח בלא ניפוי. [51] השמע הזה, לדעת ה'פרי חדש ', [52] אין הכרח לדקדק מלשון ה'שלחן ערוך' כאשר היה בכדי סגור הקמח אסור, יכול לעשות לדקדק להיפך - שרק כ הקמח מונח בכלי פתוח, וישנו חשש שמא "ושרצו על פירשו הארץ', התולעים אסורות. למעשה הורה הפר"ח לסמוך על כך בהפסד מרובה, ויש מן הפוסקים שהצטרפו והתירו במקום להשתמש שימוש בקמח ששהה באריזתו י"ב חודש ללא ניפוי. [53]

יש להעיר שם לשאת המתכונים

ה. קטניות, תבלינים ופיצוחים

המפתח הראשון הפתרון המתנת י"ב חודש יכול לתת למענה טוב הבעיית החרקים במוצרי יבשים אלה, שלהם החיים מדף ארוכים.

  1. מרבית הנגיעות במינים אלה מתפתחת בת הלקוח האחסון הארוך, שהיו הם נתקפים על פי חרקים שונים המצויים במחסנים. ב'שלטי גיבורים ' [54] העיר שמינים כאלו ודאי אסורים גם לאחר שעברה שנה מעת תלישתם מן הקרקע, כאילו החשש לתולעים חיצוניות ההתערבו בעת בעינו עומד. [55]
  2. ברוב המינים האלה החרקים מצויים בין הגרגירים, והחשש שפירשו מן האחד אחר או שפירשו הדופנות הכלי - הוא החשש ממשי המוסכם גם על ההשלחן ערוך. [56]
  3. קשה להתיר את השימוש בבלא בדיקה גם את הקטקטורים שהדרך היתה מצויים בעיקר חרקים פנימיים (אחרים: חומוס ואשעועית). חשש זה הוזכר בדברי הראשונים [57] ונפסק ב'שלחן ערוך '(יו"ד סי' פד סעי 'ח):

יש לחוש שמא כשיתנם במים בתוך הקדירה, יצאו לחוץ וירחשו במים, או בדופני הקדרה, או על גבי הפרי. [58]

סיכום

המתנה במשך י"ב חודש יכולה להיות הפתרון יעיל להשתמש בעיקר בבצות סושי.

אפשר להשתמש בפתרון זה גם לפירות יבשים בשלושה תנאים:

א. יש להקפיד על ניקיון חיצוני.

ב. למנהג האשכנזים (יחד חלק מן הפוסקים הספרדים) אם יש נקב של תולעת בפרי, יש לבודקו בדיקה פנימית.

ג. ובמקרה זה יש לבודקם בדיקה פנימית.

התנהגות הנ"ל, מלבד להיות לו לעזר, מציב גם צד חובה לאלו שאכלו את המינים האלה בבלי בדיקה טובה, בזמן שהם סומכים על קולות שונות, וכעת, כאשר התברר שישנה אפשרות לשחק את זה לא יכול לכתחילה לאחר שעברו על השנים שעברו על חודש .

באופן מעשי, לא על כל האריזות מסומן תאריך ייצור. למי שרוצה להבטיח לעצמו סחורה שעברה שנה מעת אריזתה, מומלץ להתכונן מראש מראש ולאחסן אותה בביתו למשך שנה (למשל: למעוניינים להקל בתהליך בדיקת הפירות היבשים לט"ו בשבט - מוצע לרכוש בכל שנה פירות יבשים הבא הבא הבא).

 

 

 

[1] .     יחד פסק השו"ע, יו"ד סי 'פד סעי' ז.

[2] .     דעת רוב הפוסקים שהדבר יכול ליקבע לפי האופי של הפרי, ואילו אין דרכו להתמודד עם זה שהוא מחובר, אנו התולים שכנראה התליע בתלוש, כך כתבו הפרי מגדים, יו "ד סי 'פד; שפתי דעת, סי 'פד ס"ק כא; פרי תואר, סי' פד ס"ק יד; שו"ת שיבת ציון, סי 'כח; זבחי צדק, סי' פד ס"ק כא; ערוך השלחן, סי 'פד ס"ק נט; אַך לראות בכרתי, סי' פד ס"ק יג שפקפק בזה.

[3] .     בכנסת הקרב, הגה"ט יו"ד סי 'פד ס"ק יג, הסתפק מה יהיה הראשון השנה מעוברת, האם צריך להמתין בה י"ג חודשים? ולמעשה הכריע להחמיר, יחד פסקו גם בית לחם יהודה, סי 'פד ס"ק טו; דעת תורה למהרש"ם, סי' פד ס"ק ז; כף החיים, יו"ד סי 'פד ס"ק סט. והם הפרי חדש , יו"ד סי 'נז ס"ק מו, כתב שיש לו את הקשר מספיקים י"ב חודשים, יחד נקטו בתפארת למשה, יו"ד סי' פד ואבני צדק (הרב ישועה בסיס), יו"ד סי 'פד ס"ק ה.

[4].    כך כתב בפירוש בעל העיטור, שער א, הכשר הבשר, וכך דקדקו רבים מלשונו של רש"י, חולין נח ע"א; ריבב"ן ופסקי הרי"ד, חולין נח ע"א, שביארו ש'אינו מתקיים' פירושו אינו חי. כך דקדק מרש"י הראש יוסף חולין נח ע"ב, מהר"ם שיף, חולין נח ע"א; צפנת פענח, הל' מאכ"א פ"ב הט"ו; והערות הגרי"ש אלישיב, חולין שם. מאידך גיסא בנימוקי יוסף, חולין נח ע"א, סיים 'ולשון חיי דנקט רש"י לאו דוקא'.

[5].    מלשון הרשב"א בחידושיו, חולין נח ע"ב, משמע שלאחר י"ב חודש לא נותר מהתולעים דבר, והן כאפר, אך בראב"ד, תשובות ופסקים, סי' רז, כתב: 'ואפילו יהיה שלדו קיימת כיון שכלה ליחות כלה לגמרי הרי הוא כנשרף ושלדו קיימת'; וכך גם כתב בשו"ת הרדב"ז, ח"ב סי' תרצב. כך פסקו גם הנימוק"י, חולין נח ע"א; רבנו יהונתן, חולין שם; מאירי חולין שם; רא"ש, חולין סי' נג; כלבו סי' קא.

[6].    שו"ת הרדב"ז, ח"ב סי' תרצב.

[7].    נראה שמחלוקתם נובעת מן המחלוקת בהבנת התהליך שעובר החרק לאחר שנה, כפי שנביא להלן. לדעת הרשב"א לאחר תקופה זו החרקים מתפוררים לעפר, ואילו הרדב"ז סובר שממילא הם נותרים בתבניתם, אלא שבטל האיסור מהם.

[8].    שו"ע, יו"ד סי' פד סעי' יב.

[9].    מאחר והשלחן ערוך הותיר זאת בספק, נקטו האחרונים לחומרא, שהרי ספק דאורייתא הוא, כן משמע מדברי כל האחרונים להלן שדנו אימתי אפשר להתיר, וכן ב'בן איש חי', שנה שנייה פרשת נשא יט; ובשו"ת שבט הלוי, ח"ז סי' קכז.

[10].   מזמור לדוד (פארדו), ס"ס פד; כף החיים, סי' פד ס"ק קכט; שו"ת יביע אומר, ח"ד יו"ד סי' ב; ועוד רבים.

[11].   תוספת ירושלים (לר' ישראל איסרלין), קיצור הוראת איסור והיתר, יו"ד סי' פד ס"ק יב; הובא גם בדרכי תשובה, סי' פד ס"ק קס.

[12].   פרי תואר, יו"ד סי' פד ס"ק כד.

[13].   כך כתב גם ביד דוד, יו"ד הגהת ב"י אות כח; במזמור לדוד (פארדו) סו"ס פד, והעתיקו בכף החיים, סי' פד ס"ק קכז, בלא הסתייגות. לדבריהם הדבר מותר אפילו אם נמצאו שלושה חרקים במאכל זה, כל עוד לא ידוע שיש בו חרקים נוספים.

[14].   זבחי צדק, יו"ד סי' פד ס"ק קה.

[15].   הזבחי צדק עוסק במצב שבו נמצאו בדבש זה שלושה חרקים, וכעין זה כתב גם בבינת אדם, שער איסור והיתר, סי' לז ס"ק נד; וכן בערוך השלחן, יו"ד סי' פד סעי' ד. שלושתם לא הביעו את דעתם על פירות שהנגיעות בהם מצויה, אך אין ודאות שבתערובת זו היו חרקים.

[16].   בשו"ת טוב טעם ודעת, תליתאי; ועיין שם שהקל אם בישלו קודם, לכן דהוי ספק שמא נימוחו בבישול וזה ספק ספיקא.

[17].   דרכי תשובה, יו"ד סי' פ"ד ס"ק קנז; ראה שם שהפנה לס"ק קכג, שם משמע מפוסקים נוספים שהחשיבו נגיעות מצויה כוודאי ולא כספק: ראה כרתי, סי' פד ס"ק טז; פר"ח, סי' פד ס"ק לא; ובבינת אדם, סי' פד ס"ק ל תלה את הדבר ברמת הנגיעות המצויה.

[18].   ערוך השלחן, יו"ד סי' פד סעי' פג.

[19].   שו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' סא. נראה שדין זה נכון להקפאה בלבד, שבשונה מקירור היא עוצרת את תהליכי השינוי החלים במיני המאכל. ואף שגם קירור מאט תהליכים אלו, נראה שחכמים לקחו זאת בחשבון בעת שקבעו את תקופת י"ב חודש, שהרי ישנן ארצות שונות שבהן שורר קור רב לאורך תקופות השנה, ולא מצאנו שהפוסקים השונים התחשבו בכך והאריכו את תקופת ההמתנה.

[20].   רשב"א, בחידושיו חולין נח ע"ב; וכן נראה מדבריו בשו"ת הרשב"א, ח"א סי' פ שכתב שאינו מתקיים 'לא חי ולא מת' (וצ"ע שבבינת אדם, או"ה סי' לו ס"ק נב, הביא זאת כסיעתא לכך שגם אם השרץ מתייבש ונותר קיים, מותר). וכלשון זו כתב גם הר"ן חולין דף יט ע"ב מדפי הרי"ף.

[21].   בפוסקים אין דיון והכרעה מפורשת בשאלה זו. הבית יוסף, יו"ד סי' פד, אומנם ציטט את דברי הראב"ד, אך סיים שגם הר"ן כתב כן, אף שהר"ן כתב כרשב"א שהחרקים מתפוררים, משמע שלא דקדק להכריע בעניין זה. אך הלבוש, יו"ד סי' פד ס"ק ח, כתב 'כבר מת התולע ונרקב ונתייבש שאין בו ליחות עוד שאינו אלא כפירשא בעלמא', משמע כדברי הראב"ד. כן נראה גם מדברי האחרונים שדנו להתיר צבע המופק מחרקים לאחר י"ב חודש, משמע בפירוש שגופם קיים ואף על פי כן הם מותרים (ראה שו"ת שערי צדק, יו"ד סי' ק, ושואל ומשיב תליתאי ח"א סי' לט). וכן הוא דעת החכמת אדם להלן ואלו שדנו בדבריו. אכן נראה שבשאלה זו הסתפק השואל בשו"ת שואל ומשיב, להלן. כמו כן מלשון הפר"ח להלן ייתכן להבין שלדעתו אחר י"ב חודש החרק מתפורר לחלוטין, וכך אולי יש לדקדק מלשון הבית מאיר, יו"ד סי' פד: 'והוי עפרא'.

[22].   בינת אדם, שער איסור והיתר סי' לו ס"ק נב.

[23].   לחם הפנים, ס"ק כד; שו"ת שואל ומשיב, מהדו"ק ח"ב סי' מו; ובט"ז, סי' פד ס"ק יז, החשיב זאת כספק, וכן ערוה"ש, סי' פד ס"ק סג; וכן בתורת נתנאל, סי' לח; שו"ת יד יוסף (דייטש), סי' נו; שו"ת אבן ישראל, ח"ז סי' לא.

[24].   פרי חדש, יו"ד סי' פד ס"ק לג; מהרש"ק בטוב טעם ודעת, מהדו"ק סי' קכב; דברי יוסף (יוזפא), ח"ב סי' תקמג; שו"ת רמ"ץ, יו"ד סי' לא אות ח; עמק הלכה (וולף), יו"ד סי' לד; עמודי אש (אייזנשטיין), סי' יג ס"ק י; שו"ת מנחת יצחק, ח"ג סי' צו; וראה בספר בדיקת המזון כהלכה, ח"א פרק ט, הערה 14, שהעיד שערכו ניסיון בתנור ונמצא שנותרו החרקים בשלמותם.

[25].   פלתי, יו"ד סי' פד ס"ק ז; כנפי יונה, יו"ד סי' פד ס"ק ה; יד יוסף, שם. שבט הלוי, ח"ה סי' פו ס"ק ב; שם, ח"ז סי' קכו ס"ק א.

[26].   ירושלמי שבת פ"א ה"ג.

[27].   כך כתבו גם הר"י מלוניל, חולין נח ע"א; מאירי, חולין שם; ספר איסור והיתר לרבנו שמואל (פורסם מכת"י בקובץ צפונות, יד). וכן כתב בספר באר שבע, חולין סז ע"א; והביאוהו בכנסת הגדולה, הגהב"י יו"ד סי' פד ס"ק לח; פרי חדש, שם ס"ק כג; מנחת יעקב, סי' מו ס"ק ח; פרי מגדים, יו"ד שפ"ד סי' פד ס"ק כד; ערוה"ש, סי' פד סעי' סט.

[28].   פרי חדש, יו"ד סי' פד ס"ק כו.

[29].   הפרי מגדים, יו"ד שפתי דעת, סי' פד ס"ק כד, הסכים לסברת הפר"ח (אף שחלק על הצעתו הפרקטית).

[30].   רעיון זה מציע הפרי מגדים, יו"ד שפ"ד סי' פד ס"ק כד, אך בסופו הוא מסיים שלמעשה סברת הפרי חדש נכונה. אולם ערוך השלחן, יו"ד סי' פד סעי' סט, מזכיר סברה זו כאחת מן הסיבות לדחות את היתרו של הפר"ח, ומסיים 'ליתא להאי תקנתא, ואין לנו אלא דברי הטור והשו"ע', וכן בדרכי תשובה, סי' פד ס"ק קז, הביא בשם שו"ת משה ידבר שכל תולעת שמתה באופן לא טבעי אינה מתייבשת אלא לאחר י"ב חודש.

[31].   בשו"ת חתם סופר, יו"ד סי' עז, ערער על הכרחיותו של חשבון שישה חודשים הנ"ל, ובנו בשו"ת כתב סופר, יו"ד סי' מז, האריך בזה וסיים 'נלפע"ד שאין לסמוך על הפרי חדש בזה כלל'. במחלוקתם הם מזכירים את בעל הבאר שבע כמקור הדיוק לתקופת שישה חודשים, אך נלע"ד שאם היו רואים את הראשונים שהבאנו לעיל שדייקו זאת בפירוש, לא היו חולקים על כך.

[32].   מנחת יצחק, ח"ג סי' צו.

[33].   מנחת שלמה, ח"ב סי סא.

[34].   נימוקי יוסף, חולין סז ע"ב; רא"ש, חולין פ"ג סי' סח; וראה גם ברש"י על התורה, ויקרא יא, מא, ועוד.

[35].   רא"ש, חולין פ"ג סי' נג.

[36].   בים של שלמה, חולין פ"ג סי' קג, סבר שמחמת החשש שפירשה יש לבצע גם בדיקה פנימית, שהרי הסתפקה הגמרא גם ב'פרשה על גג גרעיניתה', ורק בפירות ללא גרעינים התירו בלא בדיקה פנימית. אך הש"ך, יו"ד סי' פד ס"ק כז, כתב שמדברי השו"ע והרמ"א לא נראה כן, ואף בפירות בעלי גרעינים לא חששו, אלא אם אנו רואים שפירשו עליהם. כך גם משמע מלשון הרמב"ם, הל' מאכלות אסורות פ"ב הט"ז: 'או שנמצאת על גג הגרעינה מבפנים'; וכן הסכימו פרמ"ג, שפ"ד סי' פד ס"ק כ, ובכנפי יונה, על סעיף ה.

[37].   מקור החשש – מהגמרא במסכת חולין סז ע"א, האוסרת לסנן ולשתות שכר בלילה שמא תפרושנה התולעים ממנו ותשובנה אליו. מאידך גיסא המקלים הוכיחו מכך שלא חששו שם שתצאנה התולעים מדופנות הכלי – שאין דרך התולעים לצאת ממקום גידולן.

[38].   אור זרוע, ח"א סי' תלז; אגודה, חולין סז ע"א; מרדכי, חולין רמז תרמ"ג, ותרומת הדשן סי' קעא.

[39].   רשב"א תורת הבית הארוך בית ג שער ג, חידושי הרמב"ן חולין נח ע"ב; מאירי, בחידושיו חולין נח, ובמגן אבות עניין יב. ספר התרומה, איסור והיתר סי' לד; נימוקי יוסף, חולין נח ע"ב; ראב"ד, תשובות ופסקים סי' רז, ארחות חיים, איסורי מאכלות אות לט; איסור והיתר הארוך סי' מא אות א; וכך נראית גם דעת הרמב"ם, הל' מאכלות אסורות פ"ב הי"ד שלא סייג את ההיתר; וכן הבין בהגהמ"י, שם ס"ק ב, ומגיד משנה שם.

[40].   במקדש מעט, יו"ד סי' פד ס"ק יז, הבין שלכל הדעות פרי נקוב טעון בדיקה, על מנת לוודא שאין בו תולעים שנכנסו מבחוץ, ומה שהתיר השו"ע הינו אם בדק ומצא בפרי רק תולעים שרגילות לגדול בתוכו. אכן אין זה פשט דברי הפוסקים, וביאר הגרי"ש אלישיב, הערות למסכת חולין נח ע"א, שאיננו חוששים שבאו תולעים מבחוץ מחמת הכלל ההלכתי 'כאן נמצא כאן היה, ואין מחזיקין ריעותא'.

[41].   פשט הפוסקים הנ"ל שכאשר הפרי נקוב יש לבודקו מחרקים. אך בתרומת הדשן, סי' קעא, כתב שרק אם מצאו בו חרקים בפועל, יש לחשוש שמא פירשו וחזרו, אך כל עוד לא ידוע שהפרי נגוע – יש ספק ספיקא, שמא אין תולעים, ושמא לא פירשו, ולכן מותר לאוכלו בלא בדיקה. וכן פסק גם בערך לחם, סי' פד ס"ק ו; הט"ז, סי' פד ס"ק יב; כנסת הגדולה, הגהב"י סי' פד ס"ק מז; כך גם הקל בחידושי הרי"מ, יו"ד סי' פד ס"ק ה; ובזבחי צדק, יו"ד סי' פד ס"ק ל; אך בס"ק נב, שם, כתב שבעל נפש יחמיר). אכן במנחת יעקב, סי' מו ס"ק יד, תמה מדוע אם כן לא הזכיר זאת השולחן ערוך, ובפרי מגדים, משב"ז סי' פד ס"ק יב, העיר שכל האמור הוא דווקא כאשר הבדיקה אינה כרוכה בטרחה מרובה (וכן העיר גם במקדש מעט, יו"ד סי' פד ס"ק כו), וסיים 'ולדינא הכל לפי הזמן וכל שומר נפשו יש לבדוק'. ובשפתי דעת שם ס"ק כג, כתב שמלשון הש"ך משמע שחולק על הט"ז וגם בספק ישנה חובה לבדוק; וכן בבית דוד (ביסטריץ) סי' פד ס"ק ח, חלק על דברי הט"ז וכתב שאין זה פשט השלחן ערוך, ובכה"ח ס"ק סג משמע שכל מה שמוחזק בנגיעות אינו ספק וחובה לבודקו (וכן משמע מן האחרונים שהובאו לעיל לעניין מוצרים משומרים שלא החשיבו מאכל שמוחזק בנגיעות כספק).

[42].   פרי חדש, יו"ד סי' פד ס"ק טו; בזבחי צדק, יו"ד סי' פד ס"ק כו, העיד שהמנהג בבגדד להחמיר, וכן העיד הבן איש חי, שנה שנייה פרשת נשא אות י, וכף החיים, יו"ד סי' פד ס"ק לו (הזבחי צדק עצמו הקל בשעת הדחק). לעומתם רבים מן הפוסקים הספרדים הקלו כשיטת השלחן ערוך, למשל: פרי תואר, סי' פד ס"ק ח; בן אברהם אבוקרא, סי' נ אות טו; שו"ת פעולת צדיק, ח"ב סי' יד; וכן כתב גם בילקוט יוסף, סי' פד סעי' יא.

[43].   לבוש, יו"ד סי' פד ס"ק ד.

[44].   ש"ך, יו"ד סי' פד ס"ק יג.

[45].   חכמת אדם, שער איסור והיתר כלל לח ס"ק ט; ערוך השלחן, יו"ד סי' פד סעי' מד; ערך שי, יו"ד סי' פד ס"ק ד; הלכה פסוקה (ליפשיץ), יו"ד סי' פד ס"ק ד. מטעם זה גם החמיר למעשה הפרי חדש, יו"ד סי' פד ס"ק טו. אך הפרי מגדים, משבצות זהב יו"ד סי' פד ס"ק ו, כתב שהרמ"א החמיר בכל אפשרות שיש לתולעת לצאת ולחזור, וכן מדברי המקדש מעט שהובאו לעיל משמע כטעם הראשון, שבכל מצב שבו ישנה אפשרות שנכנסה תולעת יש לבדוק זאת.

[46].   שהרי ספק אם יש לחשוש בפרי נקוב, ואף אם יש לחשוש, ספק אם מדובר גם בנקב שאינו מחמת תולעת. ויש לצרף גם את הבנת ערוך השלחן, שם סעי' צג, שהתולעת אינה נאסרת עד שתצא חוץ לערֵמת הפירות כולה, ולא רק אם יצאה מפרי זה.

[47].   הובאו דבריו בהגהות שערי דורא, איסור והיתר, סי' נב אות ב. כעין זה משמע גם מדברי האגודה חולין סז ע"ב, שכתב בפשטות 'ותולעים הנמצאים בקמח או בתבואה מותרין'. לשון דומה הובאה גם ברוקח, סי' תסא; ובשערי דורא, סי' נד; וייתכן שכך ניתן לדייק גם מדברי שו"ת הרא"ש, כלל כ סי' ג, שאסר את תולעי הקמח משום 'מאן יימר דלא פרשי ושרצי על הארץ וחוזרין', משמע קצת שפרישתן מן הקמח לדופנות הכלי אינה מספיקה (אלא שזו גם לשון השו"ע להלן, ומלבד הפרי חדש, לא מצאתי מי שדקדק בזה להתיר בכלי סגור).

[48].   שערי דורא, שם.

[49].   על פי שו"ת הרא"ש, כלל כ סי' ג.

[50].   ש"ך, סי' פד ס"ק טו; כרתי סי' פד ס"ק ט; כנסת הגדולה הגהב"י, סי' פד ס"ק פה; ביאור הגר"א, סי' פד ס"ק יד; פרי תואר, סי' פד ס"ק יב; כנפי יונה, יו"ד פד ס"ק ה; פרי מגדים, משב"ז סי' פד ס"ק ז; זב"צ סי' פד ס"ק כט; מקדש מעט, סי' פד ס"ק יח; חכמת אדם, שער איסור והיתר כלל לח סי' יא; אבני צדק (הרב ישועה בסיס), יו"ד סי' פד ס"ק ב; ערוה"ש, סי' פד ס"ק מז; כה"ח, סי' פד ס"ק כד.

[51].   בט"ז, שם ס"ק ח, התקשה בסתירה בין פסיקות השו"ע, אך בפרי מגדים שפ"ד, שם ס"ק יג, ביאר שמאחר שבקלות יכולות לפרוש על דופנות הכלי – אסורות; ובלבוש, שם ס"ק ה, כתב שזו דרכן של תולעי הקמח לצאת ולחזור ממנו; וכן ביאר בשו"ת שיבת ציון, סי' כח: 'ועינינו רואות שמילווין הם מקלי התנועה ודרכם לרוץ אנה ואנה בזה שפיר פסק דחיישינן שמא פירש ממקום למקום כי טבעם להרחיק נדוד ולשוב למיני אוכלים אשר מתפרנסים מהם'. יש להעיר שגם לעניין הקמח יהיה הדין תלוי במחלוקת שהובאה לעיל, אם יש לחשוש דווקא כשנמצאה נגיעות או שמא ישנה חובה לנפות בכל מקרה. אך מעבר לחולקים הרבים שהובאו שם, כתב בכרתי, שם ס"ק יד, שבקמח יש לחשוש יותר משום 'דטבע ריחוש המילוואן לרחוש ממקום למקום, ואם כן קרוב לודאי שריחשו'.

[52].   פר"ח, יו"ד סי' פד ס"ק יז.

[53].   בסולת למנחה, כלל מו דין י, הקל כפרי חדש בהפסד מרובה; וכן בלבושי שרד, חידושי דינים ליו"ד, אות לז, שם כתב שהפרי חדש הקל בכלי גם בלא הפסד, וצ"ע; ובחידושי הרי"מ, יו"ד סי' פד ס"ק ה. בשו"ת נודע ביהודה, מהדו"ק יו"ד סי' כז, הכריע ש'כללא דמלתא אם מונח בכלי מי שבא לשאול יאמר רוב הפוסקים מחמירין, ואם אעפ"כ ירצה השואל להקל לעצמו לא ימחה בידו ק"ו שא"צ לדרוש ברבים לאסור'. וע"ע בדעת תורה (למהרש"ם) סי' פד ס"ק ה, שצירף דברי הפר"ח לצדדי קולא נוספים. ובחזון איש, תולעים סי' יד ס"ק ב, שביאר דברי הפר"ח, ומלשונו נראה קצת שפסק כפר"ח, אך אין זה ברור.

[54].   שלטי גיבורים, חולין ט ע"א מדפי הרי"ף.

[55].   כ"כ כנסת הגדולה, הגהב"י סי' פד ס"ק כה, וכעין זה בפר"ח, סי' פד ס"ק ה, לעניין מלח.

[56].   בתבלינים טחונים לפי הפרי חדש יהיה אפשר להתיר בהפסד מרובה, כבקמח לעיל, אולם בקטניות אף הוא מודה לאיסור.

[57].   הרא"ש, חולין פ"ג סי' נג, והר"ן חולין דף יט עמוד ב מדפי הרי"ף; בחידושי הרמב"ן, חולין נח ע"ב, הזכיר חומרה זאת רק בשם 'בעלי נפש'; המגיד משנה, הל' מאכ"א פ"ב הט"ו, דקדק מלשון הרמב"ם שאין צריך להחמיר בכך, וכן הרדב"ז, ח"ב סי' תשכג, העיד שכך גם היה המנהג בירושלים – לבשל ולא לחשוש.

[58] .    הש"ך, שם ס"ק לא, כתב שבדיעבד יש להתיר אם בישל בלא בדיקה, המגיש הספק ספיקא - ספק אם פירשו, וספק אם כבר מתו קודם לכן, שיש הסוברים שפירש מת מותר.