פרשת חוקת : סיחון מלך האמורי עוג מלך הבשן ושאר מלכי כנען בימינו

פרשת חוקת : סיחון מלך האמורי עוג מלך הבשן ושאר מלכי כנען בימינו

הזכרת שמות המלכים אותם נצחו ישראל – חלק מההודאה לה' יתברך

בפרשת השבוע פרשת חוקת מצינת התורה את המלחמה נגד סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן, ואף יהושע בן-נון חוזר על כך בספרו, יחד עם תיאור המלחמות הרבות נגד שאר מלכי כנען תוך כדי כיבושה של ארץ-ישראל. 
כך שואל הרמב"ן בביאורו לפסוק (במדבר כ, יד): "וישלח משה מלאכים אל ארץ אדום...", והוא מבאר שהתורה מציינת שמות של מלכים כדי להודות לקב"ה שהיו ידועים בגבורתם הידיעה ולמרות זאת השי"ת הפילם לפני ישראל, כלשון הרמב"ן:
 "אל מלך אדום, לא הזכיר הכתוב שמו, כי אין צורך. אבל הזכיר סיחון ועוג מלכי האמורי בשמותם, בעבור כי היו ידועים בגבורה ולהם שם בגוים, להודות לפניו יתברך כי עשה עמנו להפליא....". 
לפי זה מטרת אזכור שמות המלכים בפסוקי התורה היא חשובה דווקא כאלו שעצם הזכרת שמם תוך הזכרת העובדה שניצחנו אותם היא עצמה מהווה חלק מהודאה להשי"ת, שלמרות שהם היו גיבורים מפורסמים בכל העולם 'ולהם שם בגויים' כלשון הרמב"ן– למרות זאת הקב"ה הפילם בפני ישראל. כהוכחה לכך שכך מנהג הכתוב, מביא הרמב"ן מהפסוקים בספר יהושע בהם מוזכרים שמות חמשת מלכי האמורי שניצח יהושע, כי היו אלה המלכים החשובים שכבש יהושע, ואילו שאר המלכים הוזכרו במספרם, כלשון הרמב"ן:
"ומנהג הכתוב להזכיר שם גדולי המלכים אשר ירשנו את ארצם, כעניין שהזכיר ביהושע חמשת מלכי האמורי אדוני צדק מלך ירושלים והוהם מלך חברון ופראם מלך ירמות ויפיע מלך לכיש ודביר מלך עגלון (יהושע י ג) ויובב [מלך מדון ויבין] מלך חצור (שם יא א), ושאר המלכים הזכירם במספר (שם יב ט - כד) לא בשמות".

כראיה להסברו הביא הרמב"ן שגם בפרק בפרק בתהילים הקרוי 'הלל הגדול' מזכיר דוד המלך בתהלים רק את שמותיהם של סיחון ועוג ולא את שמות שאר המלכים, וכלשון הרמב"ן:

"אבל הזכיר סיחון ועוג מלכי האמורי בשמותם... כמו שנאמר (תהלים קלו יז - כ) למכה מלכים גדולים כי לעולם חסדו, לסיחון מלך האמורי כי לעולם חסדו ולעוג מלך הבשן כי לעולם חסדו....".

כלומר, לדעת הרמב"ן הזכרת השמות של המלכים היא רק משום חשיבותם ובכך יש ביטוי גדול יותר של הודאה לריבונו של עולם. את הסברו של הרמב"ן מביא גם בחיבור 'הטור הארוך' על התורה (במדבר כ, יד). אך המלבי"ם מתרץ שאת שמו של מלך אדום לא כתבה התורה בהיותו מפורסם כלשון המלבי"ם:
"והרמב"ן תמה מדוע לא הזכיר את שמו כמו שהזכיר שם סיחון ועוג ואינו תימה כי שמו ידוע שהמלך האחרון לעשו שהיה בימי משה היה שמו הדר".
אך נראה שאף המלבי"ם מסכים עקרונית להסבר הרמב"ן שישנם מלכים חזקים יותר, שעצם הזכרת שמם היא מגדילה את ההודאה לה' יתברך כאשר מודים על מפלתם לפני ישראל.

 סוגי המאבקים של מלכי כנען בכדי למנוע מאתנו לכבוש את הארץ

אולם מרן הגראי"ה זצ"ל על הסידור (עולת ראי"ה ח"ב עמ' פב-פג) מציין היבט נוסף לאזכור את שמותם של סיחון ועוג בהלל הגדול שבספר תהלים. כי בתיאור מפלתם של סיחון ועוג ושאר מלכי כנען, רוצה התורה ללמדנו לדורות שקיימים שלושה סוגי מאבק שונים של אומות העולם נגד ישראל מכניסת ישראל לארץ ישראל ועד ימינו אלו ממש. וכלשונו שם ד"ה למכה מלכים גדולים:
"הגבורה שהיא עומדת למופת, היא מצטיינת בשלשה אופנים: האחת, היא הגבורה הנפשית, ובנידון של מלך עז וקשה, היא מתבלטת אם הוא פראי בתכונותיו האכזריות - שאז קשה מאד לעמוד נגדו. על סיחון נאמר (גמ' ראש השנה ג ע"א) שדומה לסייח במדבר ודומה לערוד במדבר, היינו הגבורה הנפשית הפראית שאין לה גבול בתוכן התפרצותה, וזה הוא הכוח המטיל אימה שהשתמשו בו רשעי עולם הקדמונים בייחוד, כמו נבוכדנצר שאכל ארנבת חיה (עפ"י נדרים סה ע"ב), כדי להשריש בקרבו את מדת העריצות והאכזריות הפראית אשר הכיר בכוח זה את חיזוק ממלכתו האימתנית.
המידה השנייה של הגבורה, היא הגבורה הגופנית הענקית, שבה נצטיין עוג מלך הבשן הענק הגדול.

והמידה השלישית היא המידה של הגבורה הבאה מכוח הקיבוצי.

והנה בהנחלת ארץ ישראל לישראל עשה ד' נפלאות במה שרדה לפניהם את כל סדרי הגבורות הללו, ולא עמד בפניהם סיחון מלך האמורי עם כל גבורת פראותו המדברית, הסייחית, והערודית. ולא הועילה לעוג הענק הנפלא אשר נותר מיתר הרפאים כל גבורתו הגופנית הנוראית, ולכל ממלכות כנען לא הועילה להם כל גבורתם הקיבוצית אשר נוסדו יחד נגד עצת ד' להילחם בישראל".
יוצא מכך, שסוגי הגבורות בהם ניסו אומות העולם למנוע מאתנו את כיבוש וירושת הארץ, הם שלושה כפי שמציין מרן הגראי"ה קוק זצ"ל:

א. באמצעות הטלת פחד - על ידי אכזריות וזו הייתה דרכו של סיחון.

ב. באמצעות חוזק חומרי עצום המטיל אימה - כפי שעשה עוג מלך הבשן

ג. מאבק כמותי של מלכים רבים – באמירה 'כל העולם נגד עם ישראל'.

"סיחון" מלך האמורי התנהג כלשון חז"ל: כ"סייח במדבר" שאין לו רסן וגבולות, וביסס את שלטונו ע"י התנהגות מופקרת ללא גבולות, וכך הטיל מורא ופחד על כל סביבתו. כביאורו של הגראי"ה קוק זצ"ל (עולת ראי"ה שם), שסיחון רצה על ידי כך להשריש בקרבו את מידת העריצות והאכזריות הפראית, אשר הכיר בכוח זה את חיזוק ממלכתו האימתנית. פראיות ואכזריות כזו שאין לה מעצורים, מתגלה בדורנו ע"י ממשיכי דרכה הערבים המוסלמים ('דעאש' חמאס, חיזבאללה ושאר מלאכי חבלה). אשר רוצחים באכזריות בכל מקום, תוך רצון להטיל מורך ופחד ולחזק בכך את שלטונם על העולם כולו, ובכך גם לשבור את החוסן הלאומי של עם ישראל בארצו, כפי שחווינו בצורה כואבת בשמחת תורה ה'תשפ"ד.

לעומתו "עוג" מלך הבשן הפחיד את העמים האחרים באמצעות עוצמה צבאית אדירה ואימתנית, כפי שנהג "עוג" של דורנו, הלא הוא שליט אירן עם 'זרועותיו' הארוכות, שאיימו במשך עשרות שנים על ישראל בפצצות אטום וטילים ארוכי טווח. עד שבחודש האחרון זכינו בעזרת השי"ת להכותו ולהשפילו ולהסיר את הפחד ממנו. על פי זה ניתן להבין את דברי הגמ' במקום אחר המבארת מדוע 'הרואה אבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, צריך ליתן שבח לפני המקום', כפי שיתבאר להלן.

ניצחון 'כנפי הרוח' על מלכות 'עוג מלך הבשן' של ימינו

ערב הכניסה לארץ-ישראל נלחמים בני ישראל וכובשים את ארץ סיחון ועוג בהנהגתו של משה רבינו ע"ה. ועל כך נאמר בגמ' במסכת ברכות נד ע"ב, שבמלחמה זו עוג מלך הבשן עקר אבן ענקית בגודל של הר, והניחה על ראשו מתוך מטרה לזרוק אותה על מחנה ישראל. אלא שהקב"ה היפר עצתו, והביא נמלים שפוררו את האבן מתוכה, עד שירדה על צווארו של עוג שלא הצליח להסירה מראשו, וכך במצב כזה הרג אותו משה רבינו ע"ה. לכן למדונו חז"ל: "הרואה אבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל, צריך ליתן שבח והודאה לפני המקום".

המשמעות של תיאור זה בא ללמדנו גם לימוד לדורנו, כפי שביאר זאת מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בפירושו 'עין אי"ה' על מס' ברכות ח"ב עמ' 106, מדוע צריך לברך ברכת ההודאה כאשר רואים את האבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל. כי עוג מלך הבשן הוא ביטוי לסמל הגבורה והעוצמה החומרית במלוא עוצמתה. וכאשר הוא ראה את עם ישראל שמתהדר במוסריות טהורה, רצה להראות שמה ששולט בעולם היא הגבורה החומרית, כפי שמבאר שם הרב קוק זצ"ל בלשונו:

"והנה הוא (עוג) ודאי בהיותו מלך רועה בעמו לפי רוחו ראה את כל ההצלחה והתעודה רק בתגבורת הגבורה החומרית. ומה רע היה בעיניו בראותו שקם עם קטן ודל, עם חלש ורפה כוח שאין כחו כי אם ברוחו  הנשגב, ברוח ד' אשר עליו, רק בזה תועפות ראם לו 'לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ד' צבאות' - הנה ביקש לידות אבן להורות לכל כי אין מעמד לתקיפות הרוח נגד הזרוע.

על כן האבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל ראויה היא להיות לזכר נפלאות תמים דעים כי יקום יעקב אף כי קטון הוא ותולעת יעקב תגדל ותעש חיל בכחה לאלהיה...".

והתוצאה ידועה, עוג מלך הבשן הגיבור הנערץ שבעולם נפל במלחמתו נגד ישראל שבא בכוח אמונתו ורוחו.

כאז גם בימינו, אירן החזקה שניסתה להטיל פחד במשך שנים רבות תוך איום לזרוק עלינו פצצת אטום וטילים בליסטיים מתוך מטרה למחוק אותנו ח"ו מעל פני אדמה. והקב"ה באהבתו אותנו סייע בידי כוחות הביטחון וחיל האוויר של צה"ל להיות שלוחיו שלו לנצח את מלכות הרשע הזו בניצחון פלאי ממש שאי אפשר להסבירו עפ"י כללי הטבע. ניצחון זה הוא ניצחון 'כנפי הרוח' של עם ישראל על מלכות 'עוג מלך הבשן' של ימינו, וכך גם בימינו הוכח לכל העולם כולו, שהרוח האלוקית של ישראל, מנצחת את העוצמות האימתניות של מלכות הרשע. 

תפילתנו שכשם שכולנו נתחזק בידיעה שזכינו להכות את 'עוג מלך הבשן' של דורנו ללא פחד ומורא דווקא מתוך האמונה ש'אלו-ה -י מערכות ישראל, הוא הנלחם לנו, ומתוך ידיעה זו נמשיך להכות את שאר ממלכות הרשע. כפי שמסיים מרן הגראי"ה קוק זצ"ל בעולת ראי"ה ח"ב עמ' פג:

"וזה לנו לימוד לדורות שעצת ה' ודבר קודשו לעולם יעמודו, "ולא יועילו כל גבורות פראיות נפשיות, ולא גבורות חומריות ענקיות, ולא סוד גויים וממלכות, אשר יוסדו יחד על עם ה'...". 

בברכת "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לו-ה-י אבותינו".

שבת שלום ומבורך