מושגי כלאיים באות ה'

הביאה דגן: צמח הזרע שליש גידולו[1].

הברכה: לקיחת ענף מאילן ולהכניסו באמצעו לתוך האדמה, ויוצא מצד שני. לאחר זמן, משריש החלק הנמצא בתוך האדמה, בהלכות כלאיים הוזכר לעניין זריעת ירק מעל הענף שהוברך בקרקע, מתי חוששים שישריש בענף ההברכה, ובעצם ייעשה הרכבה.

הגדרת המין [מין במינו]: ההגדרות ההלכתיות להגדרת המין אינן זהות להגדרות המדעיות[2], אלא יש שלשה אפשרויות להחשב כמין אחד. הסוג הראשון: הכריעו חכמים ברוח קדשם איזה גידולים הם מין אחד לא הבנתי את התוספת . הסוג השני: הם אותו מין אך משתנה לפי המקום ועבודת הארץ. והסוג השלישי: למרות הם בעצם שני מינים,משום ההשתוות של המראה והתבנית של העלין והפירות, נחשבים למין אחד[3].

הכלאה: הכלאה היא מיזוג מיני בין תאי הזכר והנקבה של  המינים השונים הפרי שנוצר הוא יצור חדש, שונה האילן האב והאם, המכיל את התכונות התורשתיות של אביו ואמו ומורישן לצאצאיו. הכלאה ניתנת להיעשות רק בין צמחים מאותו מין בוטני בעלי הרכב כרומוזומלי זהה.

בהרכבה, אין לכנה כל השפעה על המטען הגנטי של הצאצאים. הזרעים הם צאצאי הרוכב בלבד, ותכונותיהם התורשתיות זהות בדיוק לאלו שהיו לזרעים של הרוכב ללא הרכבה. התכונות המורפולוגיות והפיסיולוגיות של הרוכב עשויות להיות מושפעות מהכנה.[4].

הנדסה גנטית: העברת  חלקי תאים ממין אחד ולהשתילם בתאי אילן ממין אחר, וכך מקבלים תכונות מין אחד במין האחר . נחלקו הפוסקים אם דבר זה נחשב כהרכבה ואסור[5].

הרחקה: בכדי לזרוע שני מינים בשדה אחת, יש להרחיק ביניהם מרחק ללא זריעה כדי שיהיו מובדלים ולא יראו מעורבבים. המרחק משתנה בין סוגים שונים של גדולים, וכן בצורות שונות של שטחי גידול[6].

 הרכבה: לקיחת ענף מאילן אחד ולחברו לאילן אחר. כאשר האילנות ממינים שונים, הרי זה אסור משום 'כלאי אילן'. אך כאשר האילנות ממין אחד, מותר להרכיבם[7].

הרכבה באילן סרק: לקיחת ענף מאילן סרק וחיבורו באילן סרק אחר, אפילו הם שני מינים שונים, מותר לעשות כן[8]. אולם הרכבת ענף מאילן סרק לאילן מאכל, וכן ענף מאילן מאכל לאילן סרק, אסור לעשות כן משום 'כלאי האילן'[9].

הרכבת עין: הרכבת עין הנהוגה בזמנינו, לוקחים עין [=המקום בענף, בו מתחיל לגדול התחלת ענף חדש, נקרא עין. וחותכים בערך 2 ס"מ מכל כיוון של העין לצורך ההרכבה] מאילן ממין אחד [לדוגמא שזיפים] ומרכיבים אותו בגזע של אילן ממין אחר [לדוגמא שקדים], ולאחר שנקלט חותכים את ענפי וגזע האילן המורכב [השקדים], ולאחר משך זמן [של שנה או שנתיים] גדל אילן ממין העין [שזיפים]. דעת רוב הפוסקים לאסור הרכבה זו[11].

הרכבה תחת הקרקע - בשרשים: מותר לזרוע ירק במקום בו יש שורשי אילן, משום שאין איסור הרכבה בשרשים הנמצאים תחת הקרקע[12].

הרכבה תחת הקרקע – בענף שהוברך: זריעת ירק באדמה, במקום בו יש ענף שהוברך, מכיוון שכבר נקרא על הענף "שם אילן", ונאסר בהרכבה, לפיכך נחשב גם לאחר ההברכה כ"אילן" ואסור בהרכבה. לכן אסור לזרוע ירק מעל זמורת הגפן שהבריכה, אלא אם הגביה 3 טפחים, או זורע בצדדים. אולם בשאר אילנות אין צריך להגביה או להרחיק, משום שהענפים קשים הם ואין שורשי הירקות חודרים אליהם[13].

התלעה: יציאת שורשים דקים ואדומים הנראים כתולעת, מהזרע שנזרע באדמה[14]. שלב זה קורה לאחר שלושה ימים, ובשביל שינוי ייעוד הקרקע, בשלב זה יש לחרוש בקרקע ולהפוך את הזרעים. ואז ניתן לזרוע את המין השני[15].

 

[1] כלאים ה,ז בפירוש הר"ש.

[2] הרב יואל פרידמן/מאיר פרנקל "כלאי הרכבה – סקירה" אמונת עיתך גליון 11, לצפייה לחץ כאן

[3] חזון איש כלאים סימן ג ס"ק א, דרך אמונה כלאים ג,א, על פי רמב"ם פרק ג, ושלחן ערוך רצו[ב],יד-טו.

[4] מקור: ד"ר אביחיל גרינברגר, אמונת עיתך עלון 23: לצפייה לחץ כאן

[5] ראה ילקוט יוסף מצוות התלויות בארץ ג– הלכות כלאים רצה,כ; ושו"ת מנחת שלמה חלק ב צז,כז.

[6] שלחן ערוך רצו[ב],טז.

[7] טור ושלחן ערוך רצה,ג.

[8] רמ"א רצה,ו וש"ך סק"ג בדעת שלחן ערוך סעיף ג.

[9] טור ושלחן ערוך רצה,ג.

[11] ראה ילקוט יוסף מצוות התלויות בארץ ג– הלכות כלאים רצה,ח.

[12] שלחן ערוך רצה,ה. וצ"ע מה הקובע 'שרשים' או 'תחת הקרקע' או שניהם יחדיו.

[13] שלחן ערוך רצה,ה.

[14] כלאים ב,ג בראשונים ובעיקר בפירוש הרא"ש.

[15] שלחן ערוך רצו[ב],יג.