מילון ערכים לסדר זרעים

אילת

במשנה מעשר שני ה, ב נאמר: "כרם רבעי היה עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד ואי זו היא תחומה? אילת מן הדרום".

המשנה מדברת על כך שיש להעלות את פירות הכרם רבעי לירושלים ולא לפדותם כשמדובר היה במקום קרוב יחסית. המטרה הייתה ליצור מצב שבו שווקי ירושלים יהיו מעוטרים בפירות. מקום קרוב נחשב כל מקום שהמרחק שלו מירושלים הוא יום הליכה אחד. הגבול מכיוון דרום הוא אילת.

אילת שעליה מדובר במשנה זו אינה אילת המקראית, בקצה הערבה (דברים ב, ח) על שפת ים סוף (מלכים א ט, כו). זאת משום שהמרחק של עיר זו הוא הרבה מעבר למרחק הליכה של יום אחד, וכאמור התנאי הוא שרק במקומות שהם במרחק הליכה זה אין לפדות נטע רבעי.

לדעת ר' יוחנן המרחק שאדם בינוני יכול ללכת ביום הוא עשר פרסאות (פסחים צד, א) שיעור זה הוא כ-40 קילומטר.

ככל הנראה אילת היא נקודה הנמצאת באזור חברון (הדרומי לירושלים), באזור זה ישנם גם כרמים רבים, הידועים בטיבם המשובח, ובכך ניתן "לעטר את שווקי ירושלים". המקום המוצע הוא המכונה בערבית "אילת אברהם" ראמת אל-חליל (רמת אברהם), המצוי 3 קילומטרים צפונית לחברון, ו-32 קילומטרים דרומית לירושלים, דבר המתאים למהלך יום אחד, אתר זה קרוי כיום "אלוני ממרא", סמוך ל'צומת הזכוכית', כיום גשר חלחול.

ישנם כמה מקורות שמרמזים שמקום זה היה קרוי 'אילת' בעברית ו'בוטנא' בארמית. בתלמוד ירושלמי (עבודה זרה פ"א, ה"ד) ובמדרש נקרא מקום זה בשמו הארמי 'בוטנה', שהוא תרגום השם העברי 'אילה', וכך מובא במדרש: "ותני, שלושה ירידין הן: יריד עזה, יריד עכו, ירידה של בוטנה. והמחוור שבכולן - יריד בוטנה" (בראשית רבה מז, כז(. המדרש מביא את ההלכה בעניין הירידים תוך כדי דיון על ישיבתו של אברהם באלוני ממרא ובפירוש הפסוק "וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף" (בראשית יח, כז). במדרש הלכה מכונה מקום זה 'בית אילנים'.

יש מההיסטוריונים בני אומות העולם בתקופה שלאחר חורבן בית שני שמרבים יותר בתיאור מקום זה. כגון אוסביוס, שמזהה אותו עם אלוני ממרא ומוסיף: "עד היום מראים את האלה אשר אברהם אהל שם".

מתחם ראמת אל-חליל משתרע על פני שטח של 3.5 דונם ומוקף חומה הבנויה אבני גזית. בחפירות ארכיאולוגיות נחשפו שרידים מימי בית ראשון, מתקופת החשמונאים ומתקופות מאוחרות יותר. הורדוס, שהרבה לבנות בניינים מפוארים במקומות רבים בארץ, לא פסח על אילת אברהם ונתכוון להקים שם מבנה דומה למבנה שהקים על מערת המכפלה.

עד המאה ה- 19 היה במקום עץ מרשים שכונה 'אשל אברהם', שהוזכר באחת המסורות כעץ שעליו נשענו המלאכים. מסוף המאה ה- 19 מזוהה העץ במקום אחר, בחצר הכנסייה הרוסית בחברון. זכותו של אברהם אבינו כמו גם היהודים הרבים שהתייסרו במקום בימי הרומאים לא הצדיקו בעיני ממשלת ישראל התעקשות עליו, והוא נמסר לידי הערבים במסגרת הסכם חברון בתשנ"ז מתוך הבטחה שתישמר גישה חופשית של יהודים אליו, הבטחה שלא קוימה.

כתיבה: הרב יואל יעקובי

ביבליוגרפיה: בן ציון סגל, הגאוגרפיה במשנה, י"מ גרינץ, ספר יהודית: תחזורת הנוסח המקורי בצירוף מבוא, פירושים ומפתחות.