"האימהות של בצלים חייבות בפאה ור' יוסי פוטר" (פאה ג, ד)
הבצלים חייבים בפאה הואיל והם עונים על כל תנאי החיוב בפאה, שנמנו במשנה במסכת פאה א, ד, בניגוד למיני ירק אחרים שאין אפשרות לאחסנם לאורך זמן ולכן הם פטורים מפאה. משנתנו דנה במקרה של 'אימהות של בצלים'.
בירושלמי מובאת מחלוקת בין רב לשמואל בהסבר מה הן "אימהות ל בצלים": "רב אמר פורגדה ושמואל אמר צומחתה". 'פני משה' במקום מסביר שמדובר בבצלים גדולים שמניחים אותם לגדל זרע. לדבריו, רב ושמואל אינם חולקים בהסבר המונח ושניהם מתכוונים לאותו דבר, אלא שהם נוקטים כל אחד כינוי אחר.
אולם הר"ש מסביר כי בעוד 'פורגדה' הם אכן הבצלים המושארים לזרע, הרי ש'צומחתה' היא "כשעוקרים הבצלים נשאר מן הנשרשין לארץ ועימהן מן הבצל וחוזר וצומח".
לפי זה נראה כי המחלוקת בין רב ושמואל היא בשתי דרכי הריבוי של צמחים, ריבוי מיני וריבוי וגטטיבי, ושתי הדרכים קיימות בבצל.
רבייה מינית היא רבייה הנעשית באמצעות הפריה של תאי זכר את תאי הנקבה, ואילו רבייה וגטטיבית (אל-מינית או אל-זוויגית) היא יצירת העתק של הצמח באמצעות שכפול של תאים אחרים בצמח שאינם תאי מין.
שמו המדעי של בצל הגינה הוא שום נבוב (ALLIUM CEPA) והוא בן הסוג הבוטני "שום" שבמשפחת השושניים '(LILIACEAE) סוג שגם שום הגינה שייך אליו. בבצל מצויות שתי צורות הריבוי. לאחר זריעת הבצל בשנה הראשונה הוא מייצר איבר אגירה תת קרקעי (הבצל) ועלים, בשנה השנייה הוא מגדל עמוד פריחה. לאחר הפריית הפרחים נוצרים זרעים שחורים קטנים בתוך הֶלקט, שאותם ניתן לזרוע אחר כך מחדש. מכיוון שייצור הזרעים דורש שימוש בחומרי התשמורת שבבצל, הרי שבמקרה שהחקלאי מעוניין בבצל ולא בייצור הזרעים הוא לא יניח לצמח לגדל עמוד פריחה שיוריד מאוד את איכות הבצל.
במקביל הבצל גם מסוגל להתרבות ברבייה וגטטיבית. אף על פי שבדרך כלל החקלאים אינם מניחים לבצלים להגיע למצב כזה, הרי שבכל זאת לא נדיר להיתקל בבצל שמתחלק לשני חלקים או יותר. בשדה יכול להיווצר גוש של בצלצלים, ואם החקלאי מעוניין הוא יכול לעקור רק חלק מהגוש ולהשאיר חלק מהבצלצלים לגדול באדמה. דבר זה אינו מקובל בחקלאות המודרנית, ובדרך כלל מקובל לגדל את הבצל מזרעים. לצורך ייצור הזרעים מגדלים כיום מלכתחילה שדה שמטרתו היא זרעים ולא בצל.
לפי דעת רב, תנא קמא סובר שאימהות של בצלים הם בצלים שהושארו לצורך גידול זרעים, בצלים כאלה ראויים לאכילה רק בשעת הדחק, ולכן ר' יוסי פוטר אותם מפאה, ואילו תנא קמא מחייב בפאה. אולם לפי שמואל בצלים שהושארו לזרע פגומים, ולכן הם פטורים אף לדעת תנא קמא. ותנא קמא מחייב בפאה דווקא בצלים שצמחו בגוש, חלקם נעקרו מהגוש התת קרקעי שלהם, והשאר נותר באדמה. בצלים אלה ראויים בהחלט לאכילה, ולכן תנא קמא מחייב בפאה.
כתיבה: הרב יואל יעקובי
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
