גפן שהיא נטועה בגת או בנקע נותנין לה עבודתה וזורע את המותר. ר' יוסי אומר: אם אין שם ארבע אמות לא יביא זרע לשם. (כלאים ה, ד)
המשנה עוסקת במקרה בו אדם נטע גפן בתוך שקע באדמה – האם מותר בכלל לזרוע זרעים אחרים בשקע זה, או שמכיוון שמדובר במפלס שונה מפני הקרקע בעל שטח קטן, גם אם נרחיק את הזריעה מהגפן כנדרש ייראה הדבר כאילו הכול נטוע בערבוביה. לדעת תנא קמא, העובדה שהגפן נטועה במפלס שונה אינה משנה, וגם כאן מותר, אחרי הרחקה כנדרש, לזרוע זרעים אחרים. אולם ר' יוסי סובר שדווקא אם הנקע גדול מספיק, לפחות ארבע אמות, אפשר לזרוע (אחרי הרחקה של שישה/שלושה טפחים) זרע אחר, אך אם הנקע אינו גדול מספיק הכול יראה כזרוע בערבוביה עם הגפן ולכן אסור לזרוע.
במהלך ביצוע הסקר הארכיאולוגי של הר מנשה תיאר פרופ' אדם זרטל מציאתם של ריכוזי פירים רבועים החצובים בסלע, שנתגלו בכמה וכמה מקומות באזור צפון השומרון (עד לנחל עירון בצפון), המכסים שטחים בני עשרות אלפי דונמים. בעבר חשבו כי פירים אלו הם מתקופת הברונזה הביניימית (שקדמה לתקופת האבות), אולם רעיון זה, כמו רעיונות אחרים, נפסל. זרטל מציע כי מדובר כאן בשיטה חדשנית לזמנה, שלפיה גם מקומות סלעיים שאינם ראויים לעיבוד חקלאי הפכו לכאלה בעקבות פעולות חציבה נמרצות. לבורות שנחצבו הוכנסה קרקע פורייה מעורבת בזבל. חציבות אלו נלוו לשקעים טבעיים שהיו בקרקע ושלא נוצרו בידי אדם. נמצאו גם ספלולים לנעיצת התומכות ('אפיפירות') להדליית הגפן, תעלות להשקיה וכמובן – גתות.
אף על פי שהפירים לא נחפרו בחפירה ארכיאולוגית מסודרת שהייתה מאפשרת תיארוך הממצא על סמך חרסים, הרי שמספר גורמים גרמו לזרטל לתארך זאת לימי המשנה והתלמוד. אחד הגורמים הוא העובדה שבתקופה זו הפעילות החקלאית בארץ הגיעה לשיא, ונוצר צורך דחוף בשטחי קרקע נוספים. מורדות גבעות מתונות יותר עובדו החל מתקופת התנחלות יהושע באמצעות טרסות, אולם ראשי הגבעות החשופות והמורדות התלולים לא עובדו ושיטה זו סייעה לנצל גם שטחים אלו, הנמצאים באזורים בעלי תנאים מעולים לגידול גפן.
כתיבה - הרב יואל יעקובי
להרחבה ראה פרופ' אדם זרטל, "הכרם החצוב – שיטה חקלאית בלתי ידועה מהתקופה הרומית ביזנטית בשומרון", בתוך: מחקרי יהודה ושומרון ח (תשנ"ח).
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
