מילון ערכים לסדר זרעים

חנטה

מבחינה בוטנית חנטה היא שלב המעבר מהפרח לפרי, ואילו מבחינה הלכתית חנטה היא שיעור הצמיחה בפירות האילן, הקובע את שנת הפרי בנוגע למעשרות, שביעית, ערלה וביכורים.

הסבר מדעי

בהשפעת גורמים שונים (מווסתי צמיחה, טמפרטורה, אורך יום וכו') הצמח עובר מהשלב הווגטטיבי (צימוח עלים וגבעולים) לשלב הרפרודוקטיבי - יצירת פרחים ורבייה מינית שתסתיים ביצירת הפרי והזרע. הפרח הוא איבר הרבייה הזוויגית (המינית) של הצמח.

האבקה היא התהליך שבו מועברת האבקה מהאבקנים אל צלקת העלי, האבקה זו יוצרת הפריה, שהיא תהליך פיזיולוגי שבו מגיעות שתי גמטות זכריות (גמטה = תא מין) לשק העובר של הפרח, האחת מתלכדת עם תא הביצית, ויוצרת את הזיגוטה - התא הבסיסי של הפרי, והשנייה עם הגרעין שבשק העובר, ויוצרת את האנדוספרם, שהוא רקמת המזון שממנה העובר ניזון עד לתחילת תהליך הפוטוסינתיזה. לאחר הצלחת ההפריה השחלה מתחילה לגדול וממנה מתפתח הפרי, באותו זמן קמלים עלי הכותרת, ולפעמים גם האבקנים. שינויים אלו מוגדרים כחנטה.

ישנם מינים שבהם ההפריה נחוצה על מנת שתתפתח חנטה ויצירת פרי, וישנם מינים בהם אין צורך בהפריה, פירות אלו נקראים פירות פארתנוקרפיים, במקרים אלו הפרי הוא מהעלי, מהשחלה או מרקמות אחרות, ישנה פרתנוקרפיה טבעית, כגון במיני התאנה השונים, וישנה פרתנוקרפיה מושרית שנעשית על ידי הורמונים כגון בזני ענבים ללא חרצנים.

ברוב המינים ללא הפריה הפרח ייבול וינשור מהעץ.

שלב החנטה הוא שלב שרגיש לשינויי טמפרטורה קיצוניים כגון קרה ושרב, בעקבות שינויי טמפרטורה וכן חוסר קיצוני במים חנטים רבים נושרים מהצמח.

משמעות הלכתית

בפוסקים הובאו שלוש הגדרות שונות לחנטה, התלויות בשלושה שלבי התפתחות שונים של הפרי.

א. הזמן המוקדם ביותר שהוזכר בהלכה כחנטה הוא הדעה הסוברת ש"יצא כעין פרח, והוא קודם שיצא הפרי כלל", דהיינו שלב הפריחה. כך כותב המאירי בראש השנה ב, א, בשם "יש מפרשים".

ב. ישנם הסוברים שחנטה היא שלב מאוחר יותר, והוא הזמן שבו יצא פרי קטן, כך סובר המאירי ראש השנה ב, א, "שיציאת הפירות והיראותם קודם גמר בישולם קרויה חנטה", וכך סוברים גם רש"י והתוספות. שלב זה דומה לשלב החנטה כפי שהוא מקובל בימינו.

ג. ישנם פוסקים המבארים בדעת הרמב"ם, הסמ"ג וספר החינוך שהחנטה היא שלב מאוחר בהרבה – כשהפרי מגיע לעונת המעשרות, שלב זה הוא שלב שבו הפרי ראוי כבר קצת לאכילה.

לקביעת זמן החנטה ישנה משמעות הלכתית בכמה דינים:

בתרומות ומעשרות, הזמן הקובע את שייכות פירות האילן לשנות המעשר השונות (בין מעשר שני למעשר עני, וכן שלא תורמים מפרי שחנט בשנה אחת לפרי שחנט בשנה שנייה), וכן לגבי שייכות הפרי לשנת השמיטה הוא החנטה (בתבואה הולכים אחר הבאת שליש, ובירק אחרי לקיטה).

גם לגבי ערלה וביכורים הזמן הקובע הוא החנטה. פירות שחנטו בשנה השלישית משני הערלה, אסורים משום ערלה, ואם חנטו ברביעית יש להם דין נטע רבעי. וכן לביכורים - שאין מביאים ביכורים מן החדש על הישן ולהפך, וגם בזה הולכים אחר חנטה, ואין מביאים מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו לאחר ט"ו בשבט.

בפירות פארתנוקרפיים, כגון תאנים, מכיוון שאין להם שלב של נשירת עלי הכותרת יש שכתבו שזמן החנטה שלהם הוא כשנעשים פגים, כך מבאר הגר"א בשנות אליהו, שביעית ה, א.