כפר חנניה כיום הוא יישוב קהילתי המצוי בתחום המועצה האזורית מרום הגליל. היישוב קם בשנת תשל"ז, והוא מצוי במזרחה של בקעת חנניה, שמהווה את החלק המזרחי של בקעת בית הכרם. כפר חנניה זוהה בחורבותיו של היישוב הערבי כפר ענאן, כפר זה חרב במלחמת העצמאות במסגרת מבצע חירם. זיהוי זה הוא גם בשל הדמיון הפונטי: ענאן - חנניה, ובשל ממצאים ארכיאולוגיים נוספים. ר' יהוסף שוורץ בספרו "תבואות הארץ" מציין שכפר חנינה נקרא כפר חנן "והוא למערב צפת כשתי שעות נוטה מעט דרומה, והכפר ענען הוא כפר חנינה, ונמצא שם בית הכנסת חרבה".
כפר חנניה הוזכר במשנה כקו הגבול בין הגליל העליון לגליל התחתון, בתוך חלוקת המשנה לדיני אזורי הביעור, וכאזור גבול לעניין גידול שקמים, כמובא במשנה שביעית ט, ב: "שלש ארצות לביעור... ושלש שלש ארצות לכל אחת ואחת גליל העליון, וגליל התחתון, והעמק. מכפר חנניה ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניה ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון".
בספרות חז"ל מוזכרים אנשי כפר חנניה ותחומי התעסוקה שלהם, כגון: בגמרא (עירובין נא, ב) מוזכר ש"אנשי בית ממל ואנשי בית גריון היו מחלקים גרוגרות וצימוקים לעניים בשני בצורת, ובאים עניי כפר שיחין ועניי כפר חנניה ומחשיכין על התחום ולמחרת משכימין ובאין". פרנסתם של אנשי כפר חנניה הייתה מהכנת כלי חרס, וכך מובא בגמרא (שבת קכ, ב): "רבי יוסי אומר: כלי כפר שיחין וכלי כפר חנניה אין דרכן להשתבר", כלי החרס אותם הם הכינו היו מעפר שחור, כמובא בתוספתא בבא מציעא ו, ג. בחפירות שנעשו נחשפו במקום שרידי כבשן יוצרים גדול ואלפי כלי בישול, ללא סימני שימוש, שנזרקו במקום. פרויקט מחקר, שנוהל על ידי פרופ' דוד אדן-בייביץ מאוניברסיטת בר אילן, נמצא שרוב כלי הבישול של הגליל והגולן בתקופה הרומית נעשו בכפר חנניה, קיבוץ קדרים הסמוך נקרא על שם עיסוק זה של אנשי כפר חנניה.
במשנה באבות ג, ו, מוזכר רבי חלפתא בן דוסא שהתגורר בכפר חנניה.
בימי הביניים אנו מוצאים מספר עדויות על מציאותם של יהודים בכפר חנניה, במאה הי"א אנו למדים מרשימת עניים יהודים במצרים אשר ליד שמם מצוין מקום מוצאם. בין הארבעה מארץ ישראל שברשימה, נזכרת אלמנתו של איש כפר חנניה.
בשנת 1200 בקירוב, מוזכר יהודי אמיד "שבאה לו צרה" בכפר חנניה ואף נשקפה לו סכנת מוות, אולם בסופו של דבר הגיע בשלום לירושלים ומשם למצרים. לא ברור אם יישוב זה המשיך להתקיים במערבולת מלחמות הצלבנים. אין גם זכר ליישוב יהודי במקום בספרו של רבי אשתורי הפרחי, "כפתור ופרח". יישוב יהודי בכפר חנניה נזכר שוב מפורשות רק בספר המסעות של משה באסולה מן השנים 1521- 1522: "בחול המועד של פסח הלכתי בכפר ענן. והוא מגליל תחתון, רחוק מצפת יום אחד, ולשם קהל מוסתערבים כמו שלושים בעלי בתים, רובם כהנים, ולהם בית הכנסת, והמקום שמן ודשן מלא כל טוב, ומעיין מים טובים". רמז לכך שהיישוב היהודי היה קיים בסוף המאה הט"ו ניתן למצוא במפקדי אוכלוסין שונים שערכו הטורקים שבהם נמנו במקום מספר בתי אב יהודים. לא ברור מתי ננטש יישוב זה לחלוטין, יצחק בן צבי מזכיר מסורת שלפיה בשעה שעזבו היהודים את המקום הם הצטרפו ברובם ליישוב היהודי בפקיעין. אין מידע מתי חל אירוע זה, אך בהתחשב במצבם של יתר כפרי הגליל, יש להניח, שהיישוב סמוך לשנת 1600, בדומה לשאר כפרי הגליל.
בשטחו של כפר חנניה מצויים שני בתי כנסת, שניתן לראות את שרידיהם גם כיום. שלושה נוסעים יהודים במאה הי"ב מזכירים בית כנסת על שמו של ר' שמעון בר יוחאי במקום, אלא שאחד מהם מציין במפורש כי בית הכנסת הרוס בחלקו. וכך מתאר ר' יעקב בן נתנאל: "בית כנסת ר' שמעון בר יוחאי, נחצבה מן ההר, ובה רק דופן אחת בנוי". ברשימת קברי צדיקים מן הגניזה הקהירית מן המאה ה-14 נזכר בית כנסת לרשב"י חרב, וכנראה עוד בית כנסת, שבו היהודים מתפללים. במוזיאון בבלגיה שמורה "כלילה" (מעין נברשת) טבעת מתכת גדולה ובה 11 חורים, תושבות לנרות זכוכית לשמן, עם שלוש שרשרות לתלייה. על הכלילה כתובת ארמית, המציינת שהיא ניתנה ל"אתרה קדישה" בכפר חנניה וזכורים לטוב (התורמים) ו"אמן, סלה, שלום". בתוך הכתובת משובץ תיאור של שתי מנורות שבעת קנים, שלידן לולב ושופר.
בסביבתו של כפר חנניה מצויים מספר קברי תנאים: קברו של אבא חלפתא, אשתו ובניו רבי יוסי ורבי שמעון, קבר זה מוכר גם בזכות אלון התבור העתיק הצומח בסמוך, אלון זה נחשב לאחד היפים והשמורים בארץ ישראל וייתכן שהשתמר בזכות היותו צמוד לקבר. רבי אליעזר בן יעקב "קב ונקי", וכן אביו, רבי יעקב איש כפר חנניה ר' זכריה בן הקצב ור' חנניא בן עקשיא.
וכך מתאר הנוסע ר' משה ירושלמי, שביקר במקום בשנת 1769, את שראה: "כפר על ראש ההר. לצפון עצי זית רבים. שם קבורים ר' חלפתא ואשתו, ועליהם בנוי ציון. על יד הציון שני עצים גדולים הקרויים 'מעלה' בערבית. לידו שני קברים חצובים בסלע ובהם קבורים ר' יוסי ור' שמעון, וכל קבר מכוסה אבן גדולה. שם בית החיים ישן, ובו קברים הרבה של קדושים ותנאים, לדרום שלש מערות, שם האחת 'עלאינשנזר' ובה עשרים וארבעה כוכין של קברי תנאים. במערה השניה נקבר נביא, והמערה השלישית מלאה עצמות. לא הרחק משם בית הרב ובו קבורים ר ' יוסי ור' זכריה. על ראש ההר קבור ר' שמעון, ועליו בנוי ציון, ולידו עץ גדול הקרוי 'סינדיאן' בערבית. לצד מערב קבור ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי ועליו ציון הקרוי בערבית 'מעסי'. לא הרחק משם קבורים ר' זכריה בן הקצב ור' חנניא בן עקשיא".
ביבליוגרפיה
נורית ליסובסקי, "והוא במישור ואילן גדול על קברו, קבר ר' חלפתא בכפר חנניה", קתדרה, 115 (ניסן תשס"ה), עמ' 56-31.
נתן שור, תולדות צפת, הוצאת עם עובד כנרת, זמורה ביתן, דביר תשמ"ג, עמ' 105.
אריאל, כתב עת לידיעת ארץ ישראל - בתי-כנסת בגליל ובגולן, ירושלים תשמ"ז, עמ' 24.
שבי דרום, ת.ד 18, ד.נ הנגב, 8536900
טל 08-6847325
דוא"ל Machon@toraland.org.il
